מחמס אחיך יעקב תכסך בושה וגו׳ עד כי קרוב יום ה׳ על כל הגוים (עבדיה א׳:ט״ו) ה״ר אברהם אבן עזרא פירש הפסוקים האלה על מה שעשו בני אדום בחרבן בית ראשון וכמו שאמר המקונן (תהלים קלז, ז) זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלם האומרים ערו ערו וגו׳, ובפח הזה נלכד באומרו שהחרבן אשר ניבא עובדיה לאדום היה מה שהחריב נבוכדנצר אחרי שהחריב את ירושלם, ושעליו אמר ירמיהו (איכה ד, כב) תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום שהיה על ידי נבוכדנצר שהחריב אדום ותהי ארצם שממה וירושלם שדה אחרי גלות בבל ואדום לא שבה, ונשתקע כל כך רבי אברהם בדעתו זה עד שאמר בספר דניאל שאין ישראל בגלות אדום והתעצם לפרש דברי קדמונינו ז״ל שאמרו מלכות הרשעה וכמו שתראה מדבריו, ובזה הדעת עצמו החזיקו חכמי הנוצרים בפירושם לנבואה הזאת וגם האחרונים מהם זכרו דעת הראב״ע סיוע לדעתם.

והנני מבאר עתה הפסד דעתם ודעתו בזה אתה תראה שירמיהו ניבא על אדום שתי נבואות, האחת בפרשת כוס יין החמה וייחס אותה לנבוכדנצר כמ״ש שם (ירמיה כה, ט) הנני שולח ולקחתי את כל משפחות צפונה נאם ה׳ ולנבוכדנצר מלך בבל עבדי והביאותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה וגו׳, ושם ביאר הנביא האומות אשר יחריב נבוכדנצר ובכללם את אדום ואת מואב, אבל החרבן ההוא ביאר ירמיהו שלא יתמיד יותר מע׳ שנה כמ״ש ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה ואמר במקום אחר ועבדו אותו ואת בנו ואת בן בנו עד עת בא עת ארצו, והחרבן הזה כאשר ניבא ירמיהו ראשונה הוא אשר זכר ה״ר אברהם בן עזרא וחכמי הנוצרים והוא אמת באין ספק אבל לא ניבא ממנו עובדיה במקום הזה כמו שיתבאר, עוד תשוב תראה שאחר כך ניבא ירמיהו נבואה אחרת קרוב לסוף ספרו וניבא בה ראשונה על מצרים וחורבנה כשתחרב ע״י נבוכדנצר כמו שאמר ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדנצר מלך בבל וביד עבדיו ואחרי כן תשכון כימי קדם, וכן ניבא על מואב וחרבנו ובסוף אמר ושבתי שבות מואב באחרית הימים, וכן ניבא על חרבן עמון ובסוף אמר ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון, ואחריהם ניבא על אדום ואמר לאדום כה אמר ה׳ צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים וסרחה חכמתם וגומר כי איך עשו הבאתי עליו עת פקדתיו אם בוצרים באו לך (עבדיה א׳:ה׳) לא ישאירו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים וגו׳ כי בי נשבעתי נאם ה׳ כי לשמה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם שמועה שמעתי מאת ה׳ וציר בגוים שלוח (עבדיה א׳:א׳) התקבצו ובואו עליה וקומו למלחמה כי הנה קטון נתתיך בגוים בזוי (עבדיה א׳:ב׳) באדם תפלצתך השיא אותך זדון לבך שוכני בחגוי סלע (עבדיה א׳:ג׳) תופשי מרום גבעה כי תגביה כנשר משם אורידך נאם ה׳ (עבדיה א׳:ד׳) והיתה אדום לשמה כל עובר עליה ישום וישרוק על כל מכותיה כמהפכת סדום ועמורה ושכניה אמר ה׳ לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נויהם וגו׳ ויתר פסוקי הפרשה.

הנך רואה בעיניך בסגנון הנבואות האלה ודברים אמתיים, הא׳ שירמיהו ניבא שתי נבואות על חרבן אדום, והראשון מהם מיחס אל נבוכדנצר מלך בבל שעשאו בנבואה הראשונה, והשנית שזכר בנבואה האחרונה לא ייחסו אל נבוכדנצר והוא המוכיח שלא עשאו נבוכדנצר והדבר הב׳ הוא שבחרבן הראשון שבא בנבואה הראשונה הגביל הנביא זמן התמדת אותו חרבן ושעבוד על שבעים שנה או עד בן בנו של נבוכדנצר, אמנם בחרבן אדום האחרון שבא בנבואה האחרונה לא תמצא בו הגבלת זמן לפי שיהיה החלטי וכולל לעדי עד והוא גם כן המוכיח שאין החרבן האחרון הוא אשר החריב נבוכדנצר, והדבר הג׳ הוא שאתה לא תמצא בחרבן הראשון שזכר ירמיהו בנבואה הא׳ שיאמר בו שלא ישאר שריד ופליט מאדום אבל בהפך שנזכר שם שאותם האומות כולם שאדום בכללם יעבדו את נבוכדנצר ואת בנו ואת בן בנו והוא המוכיח שישארו ממנו רבים מבני אדום יושבים על אדמתם עובדים אמנם בגלות האחרון שזכר בנבואה האחרונה אמר בפי׳ כמהפכת סדום ועמורה ושכניה אמר ה׳ לא ישב שם איש ולא יגור בו בן אדם והוא המורה שיהיה החרבן ההוא כליה החלטית ולא היה א״כ זה החרבן שהחריב נבוכדנצר לאדום: והדבר החמישי הוא שבחרבן הראשון שזכר ירמיהו לאדום בנבואה הראשונה לא נזכר בו בוצרה אמנם בחרבן האחרון אשר בנבואה האחרונה אמר כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בוצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם, וידוע שבצרה זו אינה בצרה הנזכרת במואב ושבאדום לא היה בצרה אבל נאמרה על רומי להיותה עיר בצורה וחזקה, וכבר תמצא בישעיהו (לד, ו) בנבואת קרבו גוים לשמוע שאמר כי זבח לה׳ בבצרה וטבח גדול בארץ אדום ואמר ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בוערה לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה וכו׳ ושאר הפסוקים כולם שהם דומים בייעודם לדברי ירמיהו, וכבר הוכחתי שם שאי אפשר לפרש הנבואה הזאת כי אם לעתיד לבא ועל מלכות רומי והמדינה עצמה, והתימה מה״ר אברהם בן עזרא שבפירושו לספר ישעיהו על אותה פרשה כתב שדבריה מוכיחים שהיא לעתיד לבא ושבצרה יש אומרים שהיא קושטנטינ״ה והנה אם היתה הפרשה ההיא לעתיד גם נבואת ירמיהו האחרונה שזכרתי המסכמת במאמרה עם מאמרי ישעיהו תהיה בהכרח לעתיד ומבואר נגלה הוא שעובדיה בנבואתו ובדבריו מסכים עם דברי ירמיהו בנבואה האחרונה אשר זכרתי, ושלשתם אם כן רוצה לומר ישעיהו באותה פרשה וירמיהו בנבואה האחרונה ועובדיה בנבואתו זאת לעתיד לבא ניבאו בהכרח ולא על חרבן נבוכדנצר. והדבר השישי שירמיהו בנבואה האחרונה שניבא על אדום כמו שזכרתי אמר בסופה לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נויהם, וצעירי הצאן אינם ישראל כמו שחשב הרד״ק כי אם הפרסיים כמו שאמרו חז״ל (יומא י, א) שקבלו האמתיות כולם עתידה רומי שתפול ביד פרס והוכיחו הדבר מהכתוב הזה ויש לנו ראיה בהגדה מוכרחת שהדבר כדבריהם ז״ל שאתה תמצא לירמיהו בנבאו על חרבן בבל שאמר בלשון הזה בעצמו לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ אל בבל וגומר אם לא יסחבום צעירי הצאן וידענו שחרבן בבל בידי הפרסיים היה לא על יד ישראל, והוא המוכיח שאדום גם כן הוא יפול בידי הפרסיים ושאין זה אם כן החרבן שהחריב נבוכדנצר לאדום כ״א אשר יחריבו אותו הפרסיים, ואמנם מה הם הפרסיים הנה אומת הטורקי״ם היום הזה אמרו המספרים כולם שהם מבני פרס, ובגמרא פליגי בה ר׳ סימאי ורבנן על תירש חד אמר זו טורק״י וחד אמר זו פרס והיותר מתישב שהוא פרס והוא טורקי״ה גם כן.

הנה התבאר מזה כולו שהחרבן שניבא עובדיה לאדום כפי מה שביאר ירמיהו ממנו בהסכמת הדברים ותוספת ביאור אי אפשר שיפורש על מה שהחריבו מלך בבל ושהוא לעתיד לבוא בהכרח, ואל תטעה במה שזכר ירמיהו בנבואתו האחרונה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתה ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה ובאותו הלשון דבר גם כן ענין הכוס בנבואה הראשונה לפי שכל נקמה אלהית שתבוא על שום אומה או אומות תכונה בשם כוס, הלא ראית שאמר ישעיהו על ישראל (נא, כב) הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה את קובעת כוס חמתי ושמתיה ביד מוגיך והייעוד ההוא כבר הודה הראב״ע שהוא לעתיד לבוא, ותמה אני איך לא כסתה פניו של הראב״ע בכתבו על ספר שעל החרבן שעשה נבוכדנצר באדום ועל פקידת בית שני נאמר תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום וגו׳ כי איך יתכן לבוא תם עונך בת ציון על בית שני ואיך נתקיים שם לא יוסיף להגלותך ואם הכתוב ההוא א״א שיפורש כ״א על הגאולה העתידה א״א א״כ שיפורש פקד עונך בת אדום כ״א על החרבן העתיד לבוא עליהם באחרית הימים:

והדבר הזה שראוי שתדע הוא שסוף נבואת עובדיה מוכיח על תחלתה שהיא כולה לעתיד לבא אם מאשר אמר וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגומר (עבדיה א׳:כ׳) שהראב״ע עצמו הוצרך להודות שזאת הנבואה היא לעתיד, גם אומרו ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו וגומר (עבדיה א׳:כ״א) שלא נתקיים זה לא בימי חרבן נבוכדנצר ולא בזמן אחר מן הזמנים. הרי לך בזה אם כן שבעה עדים נאמנים והם ז׳ עינים להשיב על דברי הראב״ע ולהרוס שנימו בפימו של חכמי האומות אשר נמשכו אחריו בדעתו זו, ואמנם מה שכתב שאין אנו היום בגלות אדום כמו שזכר בפירושו לספר דניאל טעות הוא שעלה בידו שרומי הוא בכלל ומלפני שמלך עליה אלכסנדרוס מוקדון ושאנחנו בידי ישמעאל, ואין הדבר כן כי אלכסנדרוס לא מלך על רומי מעולם ולא בא לאיטליא כל ימיו אבל מארצו מקדוניא יצא ללכת להלחם עם מלכי פרס ושם התעצם ומשל ממשל רב ושם מת, הן אמת שהרומיים היו תמיד נלחמים עם היונים וכאשר גברו עליהם בני יהודה בימי החשמונאים הרומיים קשרו באהבה עם בני יהודה לפי שהיו נלחמים עם היונים אויביהם ומאותה אהבה נכנסו הרומיים אחר כך בעיניניהם ובסוף גברו עליהם והחריבום וטיטוס שהחריבם שר הצבא של רומי היה וכל זה דבר מבואר בספריהם, וגלותינו א״כ ביד רומי היה וגם הוא בידו עד ישקיף וירא ה׳ משמים, ואותם שהם ישמעאלים היום היו אז נכנעים לרומי ולרומיים נחשבו וכלם קבלו דת ישוע הנוצרי במצות הקיסר קוסטנטינו וכבר סיפר זה הראב״ע גם כן בפירושו לספר דניאל, ולכן כל ישראל שהם היום בידי הישמעאלים והנוצרים לגלות רומי ואדום יחשבו ומפני שעל אדום ניבאו הנביאים שיחרב בגאולת ישראל:

ואחרי הדברים והאמת האלה נחזור לפרש דברי עובדיה, ואומר שכמו שלא נקבל מהראב״ע שהיה הנבואה כולה על חרבן בית ראשון כן לא נקבל דברי הרד״ק שכתב שכל הנבואה תדבר מחרבן בית שני שעשו הרומיים בני אדום כי איך יפורש כפי זה אומרו ביום עמדך מנגד ביום שבות זרים חילם ונכרים באו שעריו וגומר גם אתה כאחד מהם (עבדיה א׳:י״א) שיראה מזה שלא היו האדומיים הם המחריבים אלא שבאו לראות החרבן והרחיבו עליו פה, אבל אומר שהנביא זכר כאן מה שראה אדום לישראל בחרבן בית ראשון ומה שהרע עמו בחרבן בית שני ומה שהרע גם כן לישראל בגלותם, ומפני שראה זה עובדיה לזמנים רחוקים וראשון לשאר הנביאים שניבאו עליו דבר במלות קצרות ואמר מחמס אחיך יעקב תכסך בושה וזה אמר על מה ששמחו בני אדום בחרבן ראשון והטיחו דברים באמרם ערו ערו עד היסוד בה, ואומרו עוד ונכרת לעולם הוא על מה שעשו בבית שני שהאדומיים עצמם החריבו והציתו אש במקדש ה׳ וכאילו אמר בראשון מחמס אשר עשית לאחיך יעקב תכסך בושה כי לא שמרת עמו דרך אחוה ואהבה האמנם אחר כך עשית חמס יותר גדול ועליו לא תכסך בושה אבל תכרת לעולם.