Nechemyah 1 – נחמיה א‏ – Mikraot Gedolot

(א) דִּבְרֵ֥י נְחֶמְיָ֖ה בֶּן⁠־חֲכַלְיָ֑ה וַיְהִ֤י בְחֹֽדֶשׁ⁠־כִּסְלֵו֙^א שְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַאֲנִ֥י הָיִ֖יתִי בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃

The words of Nechemyah the son of Hacaliah. Now it happened in the month Chislev, in the twentieth year, as I was in Shushan the palace,

א. כִּסְלֵו֙: קו״כ: ל-קרי=כִּסְלֵיו֙

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

רמז תתרסט (המשך)

דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסלו שנת עשרים – י״ב שנה עשה בא״י מתקן בחומה ומושיב את ישראל איש בעירו ואיש באחוזתו, שכן הוא אומר בשנת ל״ב לארתחשסתא באתי אל המלך ולקץ הימים נשאלתי מן המלך וגו׳ ואבוא ירושלים בשנת עשרים עד שנת שלשים ושתים וסבי יהודה בנין ומצלחן.

דברי נחמיה וגו׳ – מכאן ואילך כתב נחמיה ספר זה.

שנת עשרים – היא שנת עשרים לדריוש המלך שהוא ארתחששתא ובמסכת ר״ה מצאנו שנת עשרים שנת עשרים לג״ש מן הכתוב שנאמר למטה ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחששתא וגו׳ (נחמיה ב׳:א׳) ומחדש תשרי היו מונין לחשבון השנים ועל כן נאמר כאן ויהי בחדש כסלו שנת עשרים וגו׳ והוא כסלו הבא לאחר תשרי ולמטה נאמר ויהי בחדש ניסן שנת עשרים וגומר (נחמיה ב׳:א׳) הוא ניסן שבאותה שנה ואיני יכול לפתור ולומר מניסן היו מונין לחשבון שנותיהם ואותו מעשה הכתוב למטה שנאמר ויהי בחדש ניסן וגו׳ (נחמיה ב׳:א׳) היה קודם מעשה זה שנאמר ויהי בחדש כסלו שנת כ׳ וגו׳ ואין מוקדם ומאוחר בהם דבר זה איני יכול לפתור ולומר והפרשיות מוכיחות שאף אותו מעשה של פרשה שנייה לא היתה כי אם בשביל מעשה זה של פרשה זאת ראשונה.

The words of Nehemiah, etc. Nehemiah wrote this book from here on.

the twentieth year This refers to the twentieth year of King Darius, who is identical with Artaxerxes. In Tractate Rosh Hashanah (3a, b), we find that the phrase "the twentieth year" is mentioned twice using similar wording [to teach us that it is speaking of the identical year]. It states below (2:1), "And it came to pass in the month of Nissan of the twentieth year of Artaxerxes, etc.⁠" The years were calculated from the month of Tishrei. It says here, "And it was in the month of Kislev of the twentieth year, etc.⁠" This refers to the Kislev coming after Tishrei. Further down it says (2:1), "And it was in the month of Nissan of the twentieth year, etc.⁠" This refers to the Nissan of the same year. And I cannot explain that they calculated their years from the month of Nissan and that the incident mentioned below: "And it was in the month of Nissan, etc.⁠" occurred before this incident: "And it was in the month of Kislev, etc.⁠" It is true that events [in the Torah] are not necessarily recorded in chronological order. Nevertheless, the chapters indicate that the second chapter took place only because of the events of the first chapter.

דברי נחמיה בן חכליה וגו׳ – עד ויהי כאשר נבנתה החומה (נחמיה ז׳:א׳).

(א-ב) ואולם התועלות המגיעים ממנה הם אלו:

התועלת הראשון הוא במדות. והוא שראוי לכל אדם לחקור לפי מה שאפשר מהמקרים אשר לאוהביו כי מזה יתישר לנתינת העצה להם על הרע שלא יגיע ועל הטוב שיגיע ביותר שלם שאפשר. הלא תראה כי מפני שחקר נחמיה מהיהודים איך הם ומירושלים נתישר הדבר שעלתה ארוכה לחומת ירושלים ושנתישר מאד ענין ישראל אל הטוב.

הבירה – ר״ל מקום ארמון המלך.

דברי נחמיה – ר״ל נחמיה כתב ספר זה.

שנת עשרים – למלכות דריוש הפרסי.

שנת עשרים – לארתחששתא, שבו דבר בספר עזרא, ומזה מבואר שספר זה נמשך על ספר עזרא, הקודם, וכמ״ש חז״ל בסנהדרין [דף צ״ג] מכדי כל מילי דעזרא נחמיה אמרינהו, וכן בחשבון כ״ד ספרים נחשבו שני אלה הספרים לספר אחד, שאל״כ הי״ל לבאר שנת של ארתחששתא.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ב) וַיָּבֹ֨א חֲנָ֜נִי אֶחָ֧ד מֵאַחַ֛י ה֥וּא וַאֲנָשִׁ֖ים מִֽיהוּדָ֑ה וָאֶשְׁאָלֵ֞ם עַל⁠־הַיְּהוּדִ֧ים הַפְּלֵיטָ֛ה אֲשֶֽׁר⁠־נִשְׁאֲר֥וּ מִן⁠־הַשֶּׁ֖בִי וְעַל⁠־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

that Hanani, one of my brothers, came, he and certain men out of Judah; and I asked them concerning the Jews who had escaped, who were left of the captivity, and concerning Jerusalem.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אחד מאחי – אחד מחברי.

ואשאלם על היהודים וגו׳ – שאלתי להם על ענין פליטת היהודים אשר נשארו בירושלים מן השבי של בבל.

הפליטה – על שם שנצולו מגלות בבל.

ועל ירושלים – ועל ענין העיר שאלתי אליהם.

one of my brethren one of my companions.

and I asked them about the Jews I asked them about the Jews who had escaped the Babylonian captivity and remained in Jerusalem.

who had escaped because they were saved from the Babylonian exile.

and about Jerusalem And I asked them about the city.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ויבא חנני – במקצת ספרים הטעם בנו״ן ראשונה ובקצתם בנו״ן שניה ויש לקיים גירסא ראשונה שכן הוא ואצוה את חנני אחי לקמן בריש סימן ז׳ ובסי׳ י״ב ויהודה חנני וכן (במלכים א׳ י״ו) (ובד״ה א׳ כה).

הפליטה – ענין שארית וכן שריד ופליט (יהושע ח׳:כ״ב).

מאחי – מחברי.

נשארו – על כי רוב הגולה ישבו בבבל בשבי ומעט עלו לזה אמר בהם ל׳ שארית.

ועל ירושלים – על בנין חומותיה.

השאלות: מ״ש הפליטה אשר נשארו שם משמע שלא שאל על אותם ששבו מן השבי בימי כורש?.

ואשאלם, א] על היהודים, ב] על ירושלים – והשיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון כמו שפרש״י, אך ממה שדייק הפליטה אשר נשארו – נראה שהיהודים ששבו ברשות כורש, ואח״כ ברשות ארתחששתא היה להם פחה מיוחד, (עזרא ה׳:י״ד), רק היהודים שהיו שם מקודם שהיו תחת פקודת פחוות עבר הנהר [כמו שנראה לקמן ג׳ ז׳] עליהם שאל, והם היו ברעה ובחרפה, שהפחות היו נוגשים אותם, ועז״א אשר נשארו, אבל היהודים אשר באו לשם מן השבי היה להם הפחה שלהם למגן ומחסה.

מן השבי – שהגלה נבוכדנאצר לבבל.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ג) וַיֹּאמְרוּ֮ לִי֒ הַֽנִּשְׁאָרִ֞ים אֲשֶֽׁר⁠־נִשְׁאֲר֤וּ מִן⁠־הַשְּׁבִי֙ שָׁ֣ם בַּמְּדִינָ֔ה בְּרָעָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּבְחֶרְפָּ֑ה וְחוֹמַ֤ת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ מְפֹרָ֔צֶת וּשְׁעָרֶ֖יהָ נִצְּת֥וּ בָאֵֽשׁ׃

They said to me, "The remnant who are left of the captivity there in the province are in great affliction and reproach. The wall of Jerusalem also is broken down, and its gates are burned with fire.⁠"

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

ויאמרו לי – השיבו לי על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון תחלה על ענין היהודים ואח״כ על ענין החומות והשערים.

הנשארים וגו׳ – אותם היהודים אשר נשארו שם במדינת ירושלים הם נתונים ברעה גדולה ובחרפה לפי שהאומות בוזזים ושוללים אותם.

וחומת ירושלים מפורצת – וחומת העיר הרי היא פרוצה והשערים שרופים באש כקדמתן שישראל לא בנו חומות העיר ושעריה כי אם בנין ב״ה לבדו.

נצתו – כמו נוצתו.⁠^א

א. נוסח אחר: נצתו – כמו נתצו.

And they said to me They answered my first question first and my latter question last; first, concerning the Jews and afterwards, concerning the wall and the gates.

who remained Those Jews who remained in the province of Jerusalem are in great trouble and reproach because the gentiles plunder and pillage them.

and the wall of Jerusalem is breached And the wall of the city is breached, and the gates are burned with fire as they were before, for Israel had not built the wall of the city or its gates, only the Temple.

were burned Heb. נִצְתוּ, like נֻצְתוּ.

נצתו באש – כמו ויצת אש בציון (איכה ד׳:י״א) לשון דליקה.

וחומת ירושלים מפרצת ושעריה נצתו באש – אחשב שזה נעשה בעת חורבן בית ראשון כי לא בנו עדיין חומה לעיר ירושלים השבים מהגולה כי לא נתן להם רשות רק לבנות ביהמ״ק.

מפורצת – מלשון פרצה ושבר.

נצתו – מלשון הצתה ושרפה כמו ויצת אש (איכה ד׳:י״א).

ובחרפה – העובדי כוכבים מחרפים אותם.

נצתו – שרופים באש כשהיו מאז.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהכל

(ד) וַיְהִ֞י כְּשׇׁמְעִ֣י׀ אֶת⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃

It happened, when I heard these words, that I sat down and wept, and mourned several days; and I fasted and prayed before the God of heaven,

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

ימים – כמה ימים.

for days Heb. יָמִים, many days.

התועלת השני הוא להודיע שהוא ראוי לבכות ולהתאבל לצום ולהתפלל ולהתודות לי״י יתברך להעביר הרע כמו שמצאנו שעשה נחמיה בזה המקום להשיג מזה ביום ההוא בנינו וכבר קדם זכרון התועלת הזה במקומות רבים.

צם – מתענה.

ישבתי – ר״ל ישבתי משומם.

ימים – ר״ל כמה ימים.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודהכל

(ה) וָאֹמַ֗ר אָֽנָּ֤א יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם הָאֵ֥ל הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָ֑א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וָחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃

and said, "I beg You, Hashem, the God of heaven, the great and awesome God, who keeps covenant and loving kindness with those who love Him and keep His commandments.

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

מדות הרחמים והדין – שמות כ׳:ד׳-ה׳, שמות ל״ד:ו׳-ז׳, במדבר י״ד:י״ח, דברים ה׳:ח׳-ט׳, דברים ז׳:ט׳-י׳, ירמיהו ל״ב:י״ח, יואל ב׳:י״ג, יונה ד׳:ב׳, מיכה ז׳:י״ח, נחום א׳:ב׳-ג׳, תהלים פ״ו:ט״ו, תהלים ק״ג:ח׳, תהלים קמ״ה:ח׳, דניאל ט׳:ד׳, נחמיה ט׳:י״ז

אנא – לשון בקשה ותחנה.

I beseech You Heb. אָנָא, an expression of request and supplication.

האל הגדול והנורא – ולא אמר הגבור לפי שרואה בניו מסורין בקולרין ובית מקדשו חרב ואיה גבורותיו.

ואמר אנא – בס״ס בטעם א׳ לבד בנו״ן ועיין מ״ש בהלל.

אנא – הוא ענין ל׳ בקשה.

שומר הברית – הגמול שהבטיח בברית.

האל הגדול – וכן פתח דניאל (דניאל ט׳:ד׳) את תפלתו, עמש״ש.

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ו) תְּהִ֣י נָ֣א אׇזְנְךָֽ⁠־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתוּח֟וֹת^א לִשְׁמֹ֣עַ אֶל⁠־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל⁠־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל⁠־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית⁠־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃

Let Your ear now be attentive, and Your eyes open, that You may listen to the prayer of Your servant, which I pray before You at this time, day and night, for the children of Israel Your servants while I confess the sins of the children of Israel, which we have sinned against You. Yes, I and my father's house have sinned.

א. פְתוּח֟וֹת =ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=פְתֻוּח֟וֹת (קובוץ ונקודת שורוק)
• ש1!=פְתֻוח֟וֹת (קובוץ וכתיב מלא וי״ו)
• הערות ייבין וברויאר ודותן

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

קשבת – כמו קושבת כו׳ כאשר יאמר מאהב אוהב כן יאמר מן קשב קושב וקושבת.

attentive Heb. קַשֶּׁבֶת, like קוֹשֶּׁבֶת, listening, for just as one says from אוֹהֵב, אָהַב, so does one say from קָשַּׁב, קוֹשֵּׁב and קוֹשֶּׁבֶת.

קשבת – כמו ויקשב י״י (מלאכי ג׳:ט״ז).

תהי נא – תהא עתה או היא ענין ל׳ בקשה.

קשבת – ענין שמיעה.

ועיניך פתוחות – לראות בדמעות עיני.

היום – ר״ל בעת ההיא.

ואני – ר״ל ומתודה מה שאני ובית אבי חטאנו.

קשבת – תואר ע״מ עוררי [ראב״ע ורד״ק], ועיניך פתוחות שתשגיח תיכף למלאת הבקשה בהשגחתך, וכן דניאל [שם י״ח], היום יומם ולילה – התפלה שאני מתפלל היום אני מתפלל יומם ולילה בתמידות, כמ״ש ואתאבלה ימים ואהי צם ומתפלל. ואני – ר״ל ומתודה על אשר אני ובית אבי חטאנו:

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ז) חֲבֹ֖ל חָבַ֣לְנוּ לָ֑ךְ וְלֹא⁠־שָׁמַ֣רְנוּ אֶת⁠־הַמִּצְוֺ֗ת וְאֶת⁠־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶת⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתָ אֶת⁠־מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃

We have dealt very corruptly against You, and have not kept the commandments, nor the statutes, nor the ordinances, which You commanded Your servant Moses.

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

חבול – שם דבר לשון השחתה וחי״ת ננקדה בחטף פתח ואיני יכול לפותרו בל׳ פעול שא״כ היה לו לנקד חי״ת בקמץ גדול.

חבלנו – לשון השחתה כמו חבולא לא עבדת (דניאל ו׳:כ״ג), וכן חברו מנחם.

We have dealt corruptly Heb. חֲבֹל, a noun, an expression of corruption, since the "heth" is vowelized with a "hataf pattah,⁠" and I cannot interpret it as a verb form, because in that case, it would have to be vowelized with a large "kamatz.⁠"

we have dealt corruptly Heb. חָבַלְנוּ, an expression of corruption, as in Daniel (6:23): "I have done no harm.⁠"

חבול חבלנו לך – ראוי שתדע כי לא יזיק האדם לי״י ית׳ בחטאו ובהשחיתו דרכו אך רשעו הוא לו לבדו והנה הטעם באמרו חבול חבלנו לך כטעם אמרו ואם לי״י יחטא איש (שמואל א ב׳ כה) כי האיש יהיה חוטא לי״י כשיהיה חטאו בענין האלהות והאמונה וכן ההשחתה תהיה לי״י כאשר יחטא בה לי״י כמו ההשחתה שתהיה בענין ע״ז כאמרו פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל (דברים ד׳ טז).

חבול – ענין השחתה כי השחית כל בשר (בראשית ו׳:י״ב) ת״א חבילו.

חבול וכו׳ – ר״ל שחתנו דבריך ולא שמרנו וכו׳.

השאלות: במ״ש חבול חבלנו נלחצו המפרשים.

חבול חבלנו לך – הוא מענין משכון, וחבל הוא שם ולא מקור, [כמ״ש המפר׳], מצייר שישראל התחייבו לשמור תורת ה׳, ובעת שאין משלמים חוב זה יקח ה׳ כל מחמדיהם [שהוא המקדש וארץ הקדושה] למשכון בעד עונותיהם עד ישלמו את חובתם, ויחזיר להם את המקדש [וכמ״ש למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידך, וכן אמרו חז״ל למה נקרא שמו משכן שנתמשכן בעונותיהם של ישראל], ור״ל אנחנו נתנו לך משכנות, ולא שמרנו את המצות ולא שלמנו החוב, (ובא הציור שהם נתנו את המשכון, וע״ז בא בקישור הלמ״ד כי הם הסבו זאת בעונותיהם).

חבל – גרמנו לך צער; ובלשון תלמוד ״חבל על דאבדין!⁠״

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ח) זְכׇר⁠־נָא֙ אֶת⁠־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתָ אֶת⁠־מֹשֶׁ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֣ם תִּמְעָ֔לוּ אֲנִ֕י אָפִ֥יץ אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּֽים׃

Remember, I beg You, the word that You commanded Your servant Moses, saying, 'If you trespass, I will scatter you abroad among the peoples,

ר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

אתם תמעלו וג׳ – אין זה המכריח אותנו, ואין זה יותר זר ממה שכתוב בתורה מפי השם: וקם העם הזה וזנה (דברים ל״א:ט״ז).

תמעלו – ענין חטא ופשע.

אפיץ – אפזר.

אתם תמעלו – כאשר אתם תמעלו ואני אפיץ וכו׳.

זכר – אמנם הלא צוית את משה לאמר אתם תמעלו (ל׳ מעילה נופל על המועל ומכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או במועל בהקדש), ר״ל שתמעלו במצותיו שהתחייבתם בשמירתם, ואני אפיץ אתכם בעמים ואקח את ארצכם במשכון, ושבתם – אבל אם תשובו ותשלמו את החוב אחזור לכם המשכון בחזרה, והביאותים אל המקום – (ותפס הלשון אשר צוית את משה כי התשובה היא מ״ע).

ר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(ט) וְשַׁבְתֶּ֣ם אֵלַ֔י וּשְׁמַרְתֶּם֙ מִצְוֺתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אִם⁠־יִהְיֶ֨ה נִֽדַּחֲכֶ֜ם בִּקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשָּׁ֣ם אֲקַבְּצֵ֔ם [וַהֲבִֽיאוֹתִים֙] (והבואתים) אֶל⁠־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר בָּחַ֔רְתִּי לְשַׁכֵּ֥ן אֶת⁠־שְׁמִ֖י שָֽׁם׃

but if you return to Me, and keep My commandments and do them, though your outcasts were in the uttermost part of the heavens, yet will I gather them from there, and will bring them to the place that I have chosen, to cause My name to dwell there.'

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודעודהכל

אם יהיה נדחכם – כענין שנאמר אם יהיה נדחך וגו׳ (דברים ל׳:ד׳).

if your exile is like the matter that is stated (Deut. 30:4): "If your exile is at the end of the heavens, etc.⁠"

והבואתים – והביאתים קרי ועיין מסו׳ (ירמיהו סי׳ כה) במ״ג.

ושבתם – וכאשר תשיבו אלי אז אף אם יהיו הנדחים מכם בקצה השמים וכו׳.

את שמי – את שכינתי.

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודהכל

(י) וְהֵ֥ם עֲבָדֶ֖יךָ וְעַמֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר פָּדִ֙יתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּד֔וֹל וּבְיָדְךָ֖ הַחֲזָקָֽה׃

Now these are Your servants and Your people, whom You have redeemed by Your great power, and by Your strong hand.

מלבי״םעודהכל

והם עבדיך – והגם שחזרו לא״י ברשות מלכי פרס, הלא ממצרים הוצאת אותם בכח גדול ובאותות ובמופתים וראוי שגם עתה כימי צאתנו מארץ מצרים תראנו נפלאות.

מלבי״םהכל

(יא) אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אׇזְנְךָֽ⁠־קַ֠שֶּׁ֠בֶת אֶל⁠־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל⁠־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת⁠־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה⁠־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ׃

Adonai, I beg You, let now Your ear be attentive to the prayer of Your servant, and to the prayer of Your servants, who delight to fear Your name; and please prosper Your servant this day, and grant him mercy in the sight of this man.⁠" Now I was cup bearer to the king.

מיוחס לרש״יר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

אנא אדני תהי נא אזנך קשבת – בתחלת תפלתו (נחמיה א׳:ו׳) אמר לשון זה של תחנה, וכן לאחר תפלתו.

לעבדך היום וגו׳ – כך היה מתפלל על עצמו.

לפני האיש הזה – לפני המלך.

משקה – כמו משקה למלך מצרים (בראשית מ׳:ה׳), וזה שפירשתי למעלה (מיוחס לרש״י עזרא ב׳:ס״ג) כדברי רבותינו התרשתא הוא נחמיה.

I beseech You, O Lord, may Your ear now be attentive At the beginning of his prayer he used this expression, and so after his prayer.

Your servant This is what he prayed for himself.

before this man before the king.

butler Heb. מַשְּׁקֶה, like (Gen. 40:1): "...the butler of (מַשְּׁקֶה) the king of Egypt.⁠" This is what I explained above (Ezra 2:63) according to the words of our Sages, that Hattirshatha is Nehemiah.

תהי נא אזנך קשבת וג׳ – אין לתת טעם וסיבה מדוע השמיט בכאן ׳ועיניך פתוחות׳, כמו שאין לדקדק, כי אמר באוזן לשון יחיד ובעין לשון רבים, ואם בלי ספק יש שתי אזנים, כמו שיש שני עינים, אבל כל זה נכון בעברי ובהגיון. אמנם כתבתי זה, גם בזה המקום, גם במקומות אחרים,⁠¹ להראות הבל המתחכמים בשל^א נעלך (יהושע ה׳:ט״ו) ונעליך (שמות ג׳:ה׳) בין משה ויהושע.

ואני הייתי משקה למלך – תאר קנין, מצד היות כן אומנותו תמיד, לא שעתה היה משקה בפעל, וזה מבואר ליודעי העברי וההגיון.

1. השוו ר״י אבן כספי יהושע א׳:ג׳, ה׳:ט״ו.

א. כנראה כן צ״ל. במהדורת לאסט על פי כ״י אוקספורד 211: ״בשם״.

אנא אדני – ברוב הספרים בב׳ טעמים ובהלל הארכתי.

והצליחה נא – מלעיל ובמדוייקים הלמ״ד במאריך ועיין מ״ש בסוף הלל.

עבדך – חוזר על עצמו.

תפלת עבדיך – חוזר על כל המתפללים אשר חפצים ליראה וכו׳.

והצליחה – וחוזר ומפרש דבר ההצלחה שיתנהו לרחמים לפני המלך שימלא שאלתו.

ואני – אין זה מדברי התפילה רק אמר על עצמו שהיה משקה למלך ולהסביר מה שנאמר אח״ז שהביא יין לפני המלך.

הנה ה׳ – ולא תאמר שאז היו ראויים מצד הצדיקים שהיו בדור ההוא, הנה גם עתה תהי אזנך קשבת אל תפלת עבדך ואל תפלת עבדיך, שגם הם חפצים ליראה את שמך – וראוי שתעשה בזכות תפלתם ומעשיהם. והצליחה ובזכותם תצליחני שימלא המלך שאלתי, ואני לפי שאמר לפני האיש הזה סתם, באר שהייתי משקה למלך ועליו בקשתי שאמצא רחמים בעיניו.

האיש הזה – המלך הנזכר בסוף הפסוק.

מיוחס לרש״יר״י אבן כספימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון