Nachum 3 – נחום ג‏ – Mikraot Gedolot

הָא טַסַךְ מְצַלְהַבִין כְּגוֹבָא וְטַפְסְרַיִךְ כִּזְחִיל גוֹבָאֵי דִי שְׁרָן בְּכָתְלַיָא בְּיוֹם קָרֵיר דְכַד שִׁמְשָׁא דָנְחָא עֲלֵיהוֹן מִתְבַּדְרִין וְלָא אִתְיְדַע אָתְרֵיהוֹן לְאָן עַרְקִין.

מנזריך – שריך והמ״ם יסוד ושורש בתיבה כמ״ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו), וכן נזיריה (איכה ד׳:ז׳) – שריה.

וטפסריך – הממונים שלך.

כגוב גובי – כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדיץ בלעז.

החונים בגדרות ביום קרה – כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך.

ונודד – ומטלטל.

ולא נודע מקומו אים – איפה הם ואנה הלכו.

Your princes Heb. מִנְּזָרַיִךְ, your princes. The "mem" is a radical and a root of the word, like the "mem" of מִשְׁמַרְתְּךָ, your watch (Bemidbar 18:3); of מִשְׁמַעְתֶּךָ, your service (I Sam. 22:14); and of מִנְעָלֶךָ, your lock (Devarim 33:25). But sometimes the "mem" is defective; e.g., נְזִיר אֶחָיו, the prince of his brothers (Bereshit 49:26); and, similarly, לִנְזָרִים, princes (Amos 2:11).

and your marshal Heb. יְטַפְסְרַיִךְ. Your appointees.

like armies of locust Heb. כְּגוֹב גּוֹבָי, like armies of locusts. גּוֹבָי is comme langouste in French, like locusts.

which alight on the walls on a cold day – So is the habit of the numerous locust, the fly, the finishing locust, and the nibbling locust; during the cold times they adhere to the walls, and when warmth comes they fly away from there and go away. So will all your people be exiled.

and it flies away Heb. וְנוֹדַד, and it moves.

and its place is not known where they are – Where they are and where they went.

מנזרייך כארבה – עם רב שהיה לך שהיו מפוזרין לכאן ולכאן לכבוש ארצות.

וטפסריך כגוב גובי – ושלוחייך שהיו רבים כקבוצת גוביי, והוא כמו: לקושש קש לתבן (שמות ה׳:י״ב), ומתרגמינן לגבבא גילי.

החונים בגדירות ביום קרה שמש זרחה ונודד – כל חיילותיך יהיו דומין לארבה שחונים בחומות מפני הקור וכשהשמש זורחת נודדין והולכין להם, ולא נודע מקומם אים – כמו כן ינודו חיילותיך.

מנזריך – דגשות הנו״ן לא ידענו טעם לה. והיא מגזרת נזר, בעלי הנזר שלך היו רבים כארבה.

וטפסריך – כמו: שריך, והמלה רביעיה^א בלי חבר.

כגוב גובי – כמו: יוצר גובי (עמוס ז׳:א׳), כמו: קדש קדשים (שמות כ״ט:ל״ז).

שמש זרחה – כחום היום.

ונודד – כמו: באין תהומות חוללתי (משלי ח׳:כ״ד), מהכפולים^ב באחרונה.

מקומו – מקום אחד מהן, כי כן דרך הארבה ביום קרה, מקבצים לרוב מאד, מקיפים את העיר וחונים בגדרות, שהם חומות העיר, ובחום עליהם השמש נודדים והולכין, אחד מהם לא נותר,⁠¹ ולא נודע איה מקומם – כאילו לא היו.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ק״ו:י״א.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 75: רביעית.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: מהכפלים.

מנזריך – מלכיך ושריך,

כארבה – יהיו בפני נבוכדנצר וחילו.

וטפסריך – פחותיך וסגניך.

כגוב – גם הוא מין ארבה.

החונים בגדרות ביום קרה – להסתר בחורים ובבקעים,

וכשהשמש זרחה ונודד ולא נודע – בגדר מקומו שהיה שם. כן מנזריך וטפסריך שנסו בתוכך למעוז בבא נבוכדנצר ינדדו מתוכך ויצאו בגולה כולם ולא יישאר בהם אחד.

מנזריך – גדוליך וקציניך מענין נזר ודגש הנו״ן לתפארת הקריאה וכמוהו רבים.

וטפסריך – כמו שריך או נגידיך וכן ופקדו עליה טפסר והוא בחיר״ק הטי״ת וזה פתח הטי״ת ואחד הוא במשקלה ובענין המשילם לארבה שמנהג הארבה שיחנו וידבקו בכותלים ביום קרה ובחום היום ילכו ולא ישאר אחד ולא נודע בכותלים מקומו אים ולא ניכר בגדרות אנה חנו ולא נודע גם כן איה הם כלומר אנה הלכו ועפו קל מהרה ואמר מקומו על כל אחד מהם ואמר אים על כלם וכן שרי נינוה וגדוליה שהיו חונים בהשקט וכשיבא האויב עליהם לא תועילם עשרם וגדולתם מי שברח ברח מי שנהרג נהרג לא נודע מי הוא הגדול והשר.

כגוב גובי – כמו גובים וכן וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) כמו חלונים.

והדומים לו – ותרגום ארבה גובאים ומה שאמר כגוב גובי ר״ל המין הגדול שבמיני הארבה כמו מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳).

בגדרות – הם כותלי הגנים והכרמים והוא קבוץ מן יושבי נטעים וגדרה.

ונודד – מפעלי הכפל מבנין הדומה למרובע לפי שהוא פתח כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב) אבל נודד פועל עומד כן כתבו רבי יונה.

ואדוני אבי ז״ל כתב שהוא לא נזכר שם פעלו מנחי העי״ן כמו באין תהומות חוללתי (משלי ח׳:כ״ד) וענינו ענין תנועה כמו נדדו מני ותדד שנתי מעיני (בראשית ל״א:מ׳) ידוד ממך.

מנזריך – הדגש לחיזוק, וטעמו מנזר וכתר, והוא שם נגזר, כלומר בעלי כתר או המוכתרים.

כארבה – היו כארבה. וכן היו כגוב גובי – כטעם עבד עבדים (בראשית ט׳:כ״ה), קדש קדשים (ויקרא ב׳:ג׳), להפלגה, וגובי – שם יחס או רבים. ודמה רבוי נינוה והעדרו אחר כך פתאום, כמו החגבים החונים בגדרות ביום קרה ותכף שיזרח השמש יתנודדו משם.

ולא די הסוחרים שברחו להם אבל גם נזריך והם השרים אשר נזר ועטרה על ראשיהם וטפסריך שהם הסגנים בעלי הגדולה היו גם כן כגוב גובי כלומר כמיני שרץ העוף שהם גובים מהאדם ואוכלים את אשר לו כזבובים והגזם ושאר המינים שאלו ואלו כולם חונים בגדרות ביום קרה נדבקים בכותלים מפני הקור וכאשר השמש זרחה על הארץ הם נודדים משם והולכים להם ולא נודע מקומו של כל אחד מהם אים, כן שרי נינוה וטפסריה כאשר זרחה עליהם שמש האויב וחומו ברחו ונדדו ולא נודע איה מקומם.

מנזריך – דגש הנו״ן לתפארת הקריאה רד״ק בפירוש ובמכלול שקל פעל.

ונודד – במקצת ספרים הדל״ת בקמץ ורד״ק בפירוש ובשרשים כתב שהוא פתח במקצת הספרים ומקצתם קמץ והמסרה פליגין ביה.

מנזריך – מלשון נזר ועטרה כמו את הנזר (מלכים ב י״א:י״ב).

וטפסריך – ענין שררה כמו פקדו עליה טפסר (ירמיהו נ״א:כ״ז).

כגוב גובי – הוא מין ארבה וכן יוצר גובי (עמוס ז׳:א׳) ור״ל מין הגדול שבארבה ודוגמתו בעדי עדיים (יחזקאל ט״ז:ז׳) ור״ל בהטוב והיפה שבעדים.

בגדרות – מלשון גדר וכותל.

קורה – מלשון קור וצנה.

נודד – מלשון נדידה.

אים – איה הם.

מנזריך – השרים בעלי העטרות היו כארבה וטפסריך היו כמין הגדול שבארבה אשר ביום קרה יחנו בגדרות וכאשר תזרח השמש וחם להם אז כ״א מהם נודד ללכת ולא ניכר מקומו היכן חנה ואיה הלכו וכן יהיו שרי נינוה כי לא יהיה ניכר אם היו שם מעולם ולא יהיו נודע איה הם כי מהם נהרגו מהם הלכו שבי.

מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גובי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים – עתה הזכיר חסרון הב׳ מפני מה אינם בעלי מלחמה, כי רובם רוכלים ושאריתם נזירים הרבה כארבה כאשר אחת נוסעת הולכות אחריה כחצף^א כולן כן בעמך אם ינזור אחד מעולם הזה אחריו יעשו כולם. וטפסריך הם השרים הצעירים בשנים שהיא מלה מורכבת מטף שר. הם כגוב גובי אותם הארבה החלושים שיתקבצו יחד לחנות בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומם אים כן בעמך השרים הנערים אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו.

א. כן כתוב בדפוסים וצ״ע בנוסח.

מנזריך – לשון נזר.

וטפסריך – הממונים על צבא המלחמה (ירמיהו נ״א).

גוב גובי – קיבוץ הגובאי, מין ארבה.

מנזריך – גם הפחות והסגנים שהלבשת אותם נזר ועטרה, נדמו כארבה המעופף למקום אחר כן מרדו בך ויעופו להחסות תחת צל נ״נ הכובש אותך, וטפסריך הם הממונים על צבא המלחמה נדמו כגוב גובי – כקיבוץ של מיני ארבה אשר דרכם לחנות בגדרות ביום קרה – אז הם שקועים בגדרות ונרדמים כל ימות החורף, ועת אשר שמש זרחה אז ונודד כל אחד ידוד לבדו ולא נודע מקומו אים – כן כל ימי המלחמה נסתתרו בגדרות ובחורים ונרדמו ולא עשו מאומה, וכשנפתחו שערי העיר ברחו איש לנפשו.

מנזריך – דגש הנו״ן לתפארת הקריאה, והשם מִנְזָר על משקל מִבְחָר מִגְדָל מִשְקָל מִבְצָר מִקְדָש ודומיהם שבכולם תוספת המ״ם להוראת הגדלה, ונזיר ואציל נרדפים (נזיר אחיו, ברכת יוסף, פרשת ויחי), ומנזר מוסיף על נזיר.

וטפסריך – מצאנוהו גם בירמיה (ירמיהו נ״א:כ״ז) ומקורו טפס קרוב לתפש, תופש שבט בידו.

כגוב גובי – ע״ד ירחק חק כאלו היא תיבה אחת, ונכפלו אותיותיה להוראת רבוי.

החונים – ומסתתרים בגדרים שסביבות השדות.

ונודד – דל״ת ראשונה היתה ראויה להנקד צירי.

אים – היה ראוי להיות אַיֵהוּ, ובא בלשון רבים לאהבת ההפרש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון