Nachum 1 – נחום א‏ – Mikraot Gedolot

טַב יְיָ לְיִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּמְכָא עֲלוֹהִי בְּעִדַן עָקָא וּגְלֵי קֳדָמוֹהִי דִרְחִיצִין עַל מֵימְרֵהּ.

טוב ה׳ למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו – אין מדותיו של הקב״ה כמדת בשר ודם, מדת ב״ו וכשהמדינה מורדת עליו הוא משלח לגיונותיו ומחריב טובים ורעים כאחד, אבל הקב״ה אינו כן אלא אם כלם מכעיסין לפניו ואין שם אלא צדיק אחד הוא מצילו שנאמר ויזכור אלהים את נח, בסדומיים הציל את לוט ובנותיו, הביא חשך על המצריים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, הוי טוב ה׳ למעוז ואפילו ביום צרה.

ויודע חוסי בו – אמר הקב״ה למשה לא תביא אלא שבעים זקנים שמסרו עצמם במצרים על ישראל שנאמר אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, וכתיב ויכו שוטרים בית ישראל וגו׳ הוי ויודע חוסי בו.

רמז תקסא

טוב ה׳ למעוז. יכול לכל, ת״ל ויודע חוסי בו – כיוצא בו טוב ה׳ לקויו, יכול לכל, תלמוד לומר לנפש תדרשנו, כיוצא בו טוב ה׳ לכל יכול לכל, ת״ל ורחמיו על כל מעשיו, כיוצא בו טוב ויחיל ודומם יכול לכל, ת״ל לתשועת ה׳, כיוצא בו אך טוב לישראל אלהים יכול לכל, תלמוד לומר לברי לבב.

טוב י״י למעוז – ואף בשעה שהוא נפרע מאויביו לא זזו רחמיו מלהטיב ליראיו ולא כמדת בשר ודם שכשהוא עסוק בזו אינו פנוי בזו כענין שנאמר: י״י איש מלחמה י״י שמו (שמות ט״ו:ג׳) כמו שהוא במכילתין (מכילתא דרבי ישמעאל שמות ט״ו:ג׳).

ויודע – את צרכי חוסי בו.

The Lord is good yea, a stronghold – Even when he inflicts retribution upon His enemies, His mercies do not cease to do good to those who fear Him. [This ability is] unlike the trait of [a man of] flesh and blood, who, when he is busy with one thing, is not free to [simultaneously] do another thing, as the matter is stated: "The Lord is a man of war; the Lord is His Name" (Shemot 15:3). [This is] as it is stated in Mechilta (ad loc.)

and is cognizant of – the necessities of those who trust in Him.

טוב י״י למעוז ביום צרה – אע״פ שחמתו נתכת ללהט הרשעים ביום אפו, אעפ״כ הוא טוב למעוז ביום צרה.

טוב – הטעם: כל שונאיו ישמיד בחרון אפו באש^א וחמתו נתכה (נחום א׳:ו׳) – כאשר יתאנף בהם מביא עליהם צרות וימלט היראים, וזהו: ^ב למעוז, כמו: מגדל עוז (תהלים ס״א:ד׳).

וחוסי^ג בו – דבק למעוז.

והוסיף מלת ויודע – כי הוא לבדו יודע תעלומות לב ומכיר החוסים בו.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 75: כאשר.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 נוספה כאן מלת: כמו.

ג. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 75, לונדון 24896: ולחוסי.

ובתוך חמתו ושאתו ומשפטו וזעמו, טוב י״י למעוז – מבצר, מבטח ביום צרה – לאהביו.

ויודע – ומשים לבו לדין מי הם החוסים בו, ולא יתן המשחית לבוא בבתיהם לנגוף, כי בסתר כנפיו יסתירם.

טוב י״י – טעם הפסוק נמשך עד סופו ר״ל ישראל שהם חוסים בו יהיה האל טוב להם ויהיה להם למעוז ביום צרת מלכי אשור כי אף על פי שתחרב מלכות אשור ישראל שהם בגלות בארצם ימלטו מחרב נבוכדנצר.

ויודע חוסי בו – יודעם ומכירם לטובה ומשגיח עליהם וכן כי יודע י״י דרך צדיקים (תהלים א׳:ו׳) חוסי בו נסמך על אות השמוש וכן כל חוסי בך (תהלים ה׳:י״ב) הרי בגלבוע גמולי מחלב והדומים להם.

טוב י״י למעוז וגו׳ – זה רמז לישראל, כי גם בעת חורבן בבל סבלו צרות רבות ואבוד נפשות רבות, כמו שקדם בשאר ספרים, אבל באחרית היה זה תשועה להם, ולכן מזה הצד הוא בשורה, ורבים כן.

ולא יעשה כן אל החוסים בו כי עם היות שישמיד כל שונאיו בחרון אפו כאש הנה ימליט ויציל את היראים ממנו ויהיה להם למעוז ביום צרה ואמנם מי הוא זה אשר ראוי לחמול עליו הש״י יודע אותו כי הוא בוחן לבות וכליות וזהו אומרו ויודע חוסי בו:

למעוז – ענין חוזק.

חוסי – ענין בטחון.

טוב ה׳ למעוז וגו׳ – ר״ל אף ביום צרה כשהוא עוסק בהבאת המשפט עכ״ז הוא טוב אז להיות למעוז ולחוזק ונותן לב לדעת את החוסים בו להזמין להם הצלה ועזר לא כבשר ודם שאין מי יעמוד לפניו בעת זעמו ולא יתן אז לב להיטיב עם מי.

טוב ה׳ למעוז ביום צרה וידע חסי בו – פירש האומנם אל קנא ונוקם ה׳ לאויביו וצריו אבל טוב ה׳ למעוז ביום צרה. יש הבדל בין מעוז לחוסיו כי מעוז אשר עוז לו בזכותו או בזכות אבותיו. וחוסי בו הוא שאינו תולה בזכות כלל רק חוסה בשמו הגדול ומבורך לעולם. לכן למעוז טוב ה׳ ביום צרה מרעה. וצרה עצמה בורא לו טובתו תחלתו יסורין וסופו שלוה כפלים. אבל לחוסי בו עצמו יתברך הוא יודע ומשגיח ומגין שלא יבא עליהם צרה כלל לכן לא הזכיר אצל חוסי בו ביום צרה.

טוב – אחר הציור הנורא הזה שצייר שהמקום הכללי שהוא כדור הארץ עלה בתהו ויאבד, ואין מקום ומעמד לכל היקום אשר על פני האדמה, ישאל על מה יעמדו עתה בני תבל? הלא הארץ התפוררה והתמוטטה? משיב, ביום צרה, טוב ה׳ למעוז – טוב לעמוד על ה׳ כי הוא עתה מקומו של עולם ועליו יעמדו הברואים וימצאו מעוז ומחסה, ויודע חוסי בו – ר״ל והמעוז הזה שיעוזו בו עתה שהוא ה׳, נעלה מן המעוז שימצא אדם בדבר טבעי שהמעוז אינו יודע מי חוסה בו, אבל ה׳ הוא מעוז אשר יודע חוסי בו ומשגיח עליו בהשגחה פרטית, ר״ל כי בחורבן הכללי הזה, ישגיח בעין חמלה להציל את הבוטחים בו ולהצילם מני צר.

למעוז – מקום מחסה שהנכנס בו חדל מפחד ונעשה עז.

חסי בו – בא סמוך ע״ד אשת יפת תאר (פרשת תצא), קרית חנה דוד (ישעיהו כ״א:א׳) גם כי אין שם אחריו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון