Nachum 1 – נחום א‏ – Mikraot Gedolot

אֱלָהָא דַיָן וּפוּרְעָן יְיָ מִתְפְּרַע יְיָ וּסְגִי חֵילָא קֳדָמוֹהִי עֲתִיד יְיָ לְאִתְפְּרַע מִסָנְאֵי עַמֵיהּ וּבִרְגַז חֲסִין מִבַּעֲלֵי דְבָבוֹהִי.

אל קנוא ונוקם י״י – על זרעו של סנחריב נתנבא נחום ובימי מנשה כמו שמצינו בסדר עולם (סדר עולם רבה כ׳) אל קנא ונוקם י״י מאז שנפרע לישראל מאויביהם וגם עדיין עתה נוקם הוא ובעל חימה ועתיד הוא להיות נוקם לצריו שהחריבו את ארצו והגלו את עמו ונוטר הוא את איבתו לבבליים ור״ש אומר ג׳ נקימות הללו כנגד ג׳ גליות שהגלה סנחריב את ישראל כמו שמצינו בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ג).

The Lord is a jealous and vengeful God – Nachum prophesied concerning Sennacherib's descendants, and in the time of Manasseh, as we find in Seder Olalm (ch.20).

The Lord is a jealous and vengeful God – from the time He avenged Israel upon their enemies, and now too, He is still vengeful and full of wrath. He is destined to wreak vengeance upon His adversaries who destroyed their land and exiled His people. and he bears a grudge Heb. וְנוֹטֵר, lit. watches. He lays up His hatred for His enemies. Rabbi Simon says: These three expressions of vengeance correspond to the three exiles to which Sennacherib exiled Israel, as we find in Seder Olam (ch. 23).

אל קנוא ונוקם י״י – לפי שחזרו לשיאורם לעבודה זרה, לכך אמר הנביא עליהם: הקב״ה מקנא^א לרשעים עובדי עבודה זרה ופורע מהן ונוטר איבה לשונאיו.

א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״מקנה״.

אל – הזכיר אל שיראה כחו.

וטעם קנא – כמו: ויקנא י״י לעמו (יואל ב׳:י״ח), כי מלך אשור השחית^א ישראל.

קנוא – שם התואר, כמו: קנא.⁠^ב

ונקם^ג – שיקח נקמה, ופירש כי הוא נוקם לצריו, לא לאחרים.

וטעם: נוקם י״י^ד ובעל חמה – שיהיה נודע בעולם.

א. כן בכ״י וטיקן 75, וכן תוקן בגיליון כ״י לונדון 24896.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: קנאיו.

ג. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 75: ונוקם. בכ״י לונדון 24896: נוקם.

ד. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: י״י.

אל קנא ונקם י״י – דעו ישראל אע״פ ששלוה וגדולה יש לו לאשור והרע לכם יותר מכל, כי המקום יקנא לכם וינקום נקמתכם כי אל קנא ונוקם הוא. נקם ונוטר בלב לאויביו.

אל קנא ונוקם י״י – מקנא הוא בעבור עמו. כמו שאמר ויקנא י״י לעמו כי רואה אותם בצרה גדולה בגלותם.

ונוקם – שיקח נקמות מאת מלך אשור ומזרעו כי אף על פי שברצון האל יתברך הגלה כמו שאמר הוי אשור שבט אפי (ישעיהו י׳:ה׳) הוא הוסיף להרע יותר מן הראוי כמו שאמר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה (זכריה א׳:ט״ו).

נוקם י״י וגו׳ – כפל הענין לחזק וי״מ כי זכר ג׳ נקמות כנגד ג׳ גליות שהגלה מלך אשור את ישראל וצריו ואויביו הם מלכי אשור במקום הזה וכן עשה לכל צרי ישראל כמו שעשה למלך מצרים ולמלך בבל ולשאר המריעים לישראל ואויבי ישראל הם אויבי האל וצריו.

ונוטר – כמו שומר ר״ל אף על פי שאינו לוקח נקמתו מאויביו מיד שומר הוא העון להם עד זמן שיקח נקמתו מהם או מבניהם. קנא תאר כמו כי י״י קנא שמו (שמות ל״ד:י״ד) אלא שהם שני משקלים.

ולכן: אל קנוא ונקם י״י – הטעם על מלכות אשור ובפרט על נבוכדנצר וכשדים כמו שהאריך בזה ירמיה, ובפרט אמר כי נקמת י״י היא נקמת היכלו (ירמיהו נ״א:י״א).

ולפי שהיתה נבואתו על מלכות אשור אשר החריבה את ישראל שהיתה נינוה ראש הממלכה, הודיעם שחרבנה והפיכתה לא תהיה בדרך טבע ולא בדרך מקרה ורשעת האנשים המתגברים אלו עם אלו כ״א לפי שהאל ר״ל בעל היכולת הבב״ת הוא קנוא ומקנא כמו שאמר (יואל ב, יח) ויקנא ה׳ לארצו, ומפני קנאתו אע״פ שהוא ה׳ מלא הרחמים הוא נוקם את נקמתם מאת מלך אשור ומזרעו ומעמו, כי הנה אע״פ שישראל נתחייבו החרבן והגלות על פשעיהם לא התעורר אשור להחריבו במצות השם ולא בכוונת עבודתו כי אשור ברשעתו ובזדון לבו התעורר להחריב עם ה׳ ולא יוחס רוע מעשהו לשם יתברך ולא קראו שבט אפו ומטה זעמו כי אם מפני שהוא התעורר מעצמו לשסות את ישראל והאל יתברך הניחו לעשות ולא הצילם מידו, גם כי האשורים הוסיפו ברעה על הכוונה האלהית וכמו שאמר (זכריה א, טו) אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה. והנה זכר ג׳ נקמות בכתוב הזה אל קנוא ונוקם ה׳ נוקם ה׳ ובעל חמה נוקם ה׳ לצריו כנגד ג׳ גליות שהגלה מלך אשור את ישראל אחת לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה שמעבר לירדן, והשני את עיון ואת אבל בית מעכה וגומר ואת הגלילה כל ארץ נפתלי, והשלישית חרבן שומרון ובנותיה. ולפי שהיו שלש גליות זכר כנגדן שלש נקמות שינקום השם נקמתו מהם, האמנם כנגד הגלות הראשון אמר בלבד נוקם ה׳, ומפני שגלות ארצה זבולון וארצה נפתלי היה בארץ קנא השם יתברך בחמה רבה יותר עליו ולזה אמר בו נוקם ה׳ ובעל חמה כי היה חמתו על ארצו ועל עמו, ועל גלות שומרון שהיה יותר קשה מהם אמר נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו כי עליו בפרט קרא את האשורים צרים ואויבים: ואע״פ שהתורה אסרה וגנתה מדת הנקמה מאומרו (ויקרא יט, יח) לא תקום ולא תטור את בני עמך הנה ביאר הנביא כאן שאין הנקמה מדה פחותה בפני עצמה כי אם כשתהיה אל בני עמו אחיו ורעיו, כי כמו שאין הנקמה ראויה ברעים כן היא ראויה והגונה כנגד הצרים והאויבים ולכן אמר נוקם ה׳ לצריו. ואמנם אומרו עוד ונוטר הוא לאויביו אחשוב שהוא דבק עם ה׳ ארך אפים כלומר אם ראיתם שלא לקח השם נקמתו מצרי עמו מיד בסמוך למעשיהם הרעים אל תחשבו מפני זה שיש שכחה לפני כסא כבודו או שמחל להם מה שעשו אין הדבר כן כי נוטר ושומר הוא לאויביו עונשם.

קנוא – ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א).

ונוטר – ענין שמירת איבה כמו לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח).

אל קנוא וגו׳ – ה׳ הוא אל זועם ונוקם וכפל עוד ואמר נוקם ה׳ וגו׳.

נוקם ה׳ לצריו – ר״ל רק לצריו הוא נוקם ונוטר איבה לאויביו הם העכו״ם אבל לא כן לישראל עמו.

אל קנוא ונקם ה׳ נקם ה׳ ובעל חמה נקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאיביו – דע כי חזיון הוא מראה שהאדם מתבונן ומתפעל ממנה כמ״ש בבבא בתרא זה עושה לו חזית מכאן וזה עושה לו חזית מכאן פירש דבר בולט שיתבונן הרואה שנעשה לסימן וכן חזון נחום האלקושי היה דבר שראוי להתבונן עליו. כי ידוע שב׳ שמות אלו מורים על חסד ורחמים והם אל ה׳, והוא ראה כי שם אל הוא קנא ונוקם ה׳. ולפי שמדת אל נאמר על מחשבה עליונה אין סוף אמר קנא שהוא במחשבה, ושם ה׳ נאמר על הפעולות שמהוה כל הויות אמר ונוקם ה׳ בפועל. נוקם ה׳ ובעל חמה עוד הרבה להשיב תמיהתו לא די שהוא נוקם אלא שהוא בעל חמה כונתו שלו החמה בעצם עד שמעורר לבות בני אדם לנקום נקמת ה׳. נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו, ידוע ההבדל שבין צר לאויב, הצר הוא הצורר בפעולתו ממש לזולתו והאויב הוא המבקש רעת זולתו ואינו פועל בידיו ממש לכן לצריו הצוררים לישראל בפועל כפיהם נוקם מהם בפועל ונוטר הוא בלב לאויביו מדה כמדתם.

קנוא ונקם – הקנאה היא על חילול כבוד, והנקמה על רע שעשו לו, הנקמה היא בפועל והקנאה תהיה גם בלב, והחמה הוא בלב, וזה הבדלו מן אף כמ״ש בכ״מ, וכמ״ש כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם, שהנקמה תוציא החמה אל הפועל להעניש. ויש הבדל בין נוקם ובין נוטר שהנטירה היא בלב והנקימה הוא בפועל, כמ״ש בחבורי התו״ה (קדושים סי׳ מ״ד), ויש הבדל בין צר ואויב. שהצר מציר בפועל, והאויב דורש רעה בלב ואינו מציר בפועל, ועי׳ ישעיה (נ״ט י״ז י״ח), באו ג״כ כמליצות האלה.

אל – תחלה יאמר הצעה והקדמה אל ספרו ה׳ אל קנא ונוקם – ר״ל שיש בו שני מדות, א] לקנא על כבוד שמו המחולל, ב] לנקום על הרע שנעשה לנגדו, ויש הבדל ביניהם שבצד שנוקם על הרע שעשו הרשעים בפועל לא יאריך אף רק נוקם ה׳ – ינקום תיכף כדי שלא יתמידו ברעתם ויחריבו את העולם, אבל בצד שהוא קנוא על כבוד שמו אינו נוקם תיכף רק הוא בעל חמה – שגדר החמה הוא ששומר הכעס בלבו ואינו מוציאו אל הפועל להעניש עליו שזה יקרא בשם אף, ומפרש שני ענינים אלה, נוקם הוא לצריו ונוטר הוא לאויביו כי יש הבדל בין צר ובין אויב שהצר הוא המציר בפועל והאויב הוא הדורש רעתו בלב ואינו מציר בפועל, ויצוייר צר שאינו אויב אם מציר לו להנאתו שלא מחמת איבה, ואויב שאינו צר אם אינו עושה לו רעה, ואצל השם, העושים רעות בפועל בין אדם לחברו נקראים צרי ה׳, ויצוייר שאינו אויב רק שעושה להנאתו, והכופרים בו בזדון והחולקים על אמונת ה׳ נקראים אויביו, ויצוייר שאינו עושה רע בפועל בין אדם לחברו, ויש הבדל בין נקימה ובין נטירה, שהנטירה הוא שמירת השנאה בלב, והנקימה הוא שנוקם בפועל, ועז״א כי לצריו שעושים רעות בפועל ה׳ נוקם תיכף ואינו ממתין להם, אבל לאויביו המכחישים אלהותו ואינם מריעים בפועל הוא נוטר החמה בלב ואינו מעניש תיכף.

אל קנוא וגו׳ – אינו מניח בלי עונש הרע שהאומות עושות לבני ישראל. וצריהם ואויביהם הם צריו ואוביו.

ונוטר – שומר מתי יבוא היום הראוי לשלם להם כפעלם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון