Mishlei 22 – משלי כב‏ – Mikraot Gedolot

רָחֵם אֱלָהָא דְכֵי לִבָּא וּבְחִסְדָא דְשִׂפְוָתֵיהּ יִתְחַבֵּר לְמַלְכָּא.

אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך – וי״י אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו.

מן אחב נקא אלקלב פלנטקה חט׳א, ואלמלוך אצחאבה.

אהב, האוהב טוהר הלב יש לדבורו חן, והמלכים רעיו.

כאשר האדם נודע כאיש אמת שהוא פרי טוהר הלב יהיה לדבריו חן בעיני בני אדם, כלומר שהם יקבלו דבריו יותר ממה שמקבלים דברי המלך, כי קבלתם דברי המלך מפחד ואימה, וקבלתם דברי איש האמת משלוה ובטחון, ולפיכך לא אמר והוא רע המלך שיהא המלך למעלה ממנו, אלא אמר רעהו מלך, עשה את המלך למטה ממנו.

אלאנסאן אד׳א ערף באלצדק אלד׳י הו ת׳מרהֵ נקא אלקלב כאן לנטקה ענד אלנאס חט׳א, יעני אנהם יקבלון קולה אפצ׳ל ממא יקבלו כלאם אלמלך, לאן קבולהם כלאם אלמלך כ׳ופא ורהבה, וקבולהם כלאם אלצאדק סכונא וארכאנא, ולד׳לך לם יקול והוא רע המלך פיג׳על אלמלך פוקה, בל קאל רעהו מלך ג׳על אלמלך דונה.

אוהב טהור לב ומי ששפתיו חן, רעהו מלך – הקב״ה אוהבו ומחבבו.

He who loves one pure of heart with charm on his lips One whose lips have grace.

the King is his friend The Holy One, blessed be He, loves him and endears him.

אהב טהר לב – הוא האיש אשר אהבתו זכה וטהורה והיא האהבה שאינה תלויה בדבר ולא יאהב להנאת עצמו בלבד אבל יאהב את חברו מפני שרבו טובותיו עליו והוא חייב לאהוב אותו אף על פי שלא יקוה עוד ממנו טובה או יאהבנו מצד מעלותיו כי חובה על כל איש אמת לאהוב יראי אלהים אנשי אמת¹ ותהיה אהבתו נאמנת כדת וכמשפט לטרוח ולהשתדל בתועלת הנאהב ותקנתו ולמצוא דברי חפץ ולהצר נפשו בצרותיו ולא על מנת לקבל פרס אבל מדרך חובת האהבה. זה ענין אהב טהר לב.

חן שפתיו – זה האוהב אשר הוא טהר לב חן שפתיו לפני אוהבו כי בכל דבריו ומועצותיו יכיר אהבתו הזכה כענין שהוזכר במדת השנאה בשפתיו ינכר שונא (משלי כ״ו:כ״ד) ואמרו במוסרים כשיתקיימו השרשים בלבבות יראו הסעיפים על הלשונות² ולא יראו לך אהבה ישרה אלא מלב שלם.

רעהו מלך – ראוי הוא שהיה מלך רעהו כי יש על המלך לחפש ולבקש אנשים שאהבתם זכה וטהורה והם מזער מעט כענין שנאמר: אדם אחד מאלף מצאתי (קהלת ז׳:כ״ח). ודע כי המדה הזאת לא תמצא בלתי באיש הישר כי מצד אהבת היושר יאהב אהבה זכה את מי שנתחייב לאהוב אותו וישתדל ויטרח בתקנתו על מנת שלא לקבל פרס מהטובה או כבוד. וכן יוכיח המקרא אשר הוא אחרי זה. והמקרא הזה היה ראוי להסמך למה שאמר טוב עין הוא יבורך (משלי כ״ב:ט׳) אך הפסיק ואמר אחרי כן גרש לץ ויצא מדון (משלי כ״ב:י׳) כי חייב אדם להסתלק ולברוח בתחלה מן החברה הרעה ואחר כך יחפש החברה הטובה.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:כ״א.

2. עיין מבחר הפנינים סי׳ רע״ט ובמוסרי הפילוסופים בשם פטולימיס.

אֺהב טהור לב רעהו מלך – הוא הנשוא. והטעם יעשה מצותיו מרוב אהבה וצחות אמריו, כמו מצות המלך כאמרם: משתמעין מיליה.

חן שפתיו – הוא נשוא.

ורעהו מלך – נושא אחר, כלומר, דומה למלך, כטעם: חבר הוא לאיש משחית (משלי כ״ח:כ״ד).

אוהב טהר לב – אך מי שהוא טהור לב ואוהב בלי לב ולב הנה החן והאהבה שמראה בדבריו לאהובו רעיונו מולך ומושל בו אז ירצה בזה כי לא יאמר בפיו רק מה שבלבו לעשות והנה הביאור הראשון הוא יותר נקשר אל מה שלפניו מן הדברים.

טהור לב – יתיר וא״ו וקריאתו בקמץ חטוף כדלעיל אע״פ שלא נמנה במסורת עם האחרים.

אוהב – מי שאוהב איש טהר לב מבלי סיג און ויאהב את מי שיש חן באמרי שפתיו על כי בדעת ידבר הנה המלך מכבדו כי כן דרך המלך לאהוב אנשים כאלה.

אוהב טהר לב וגו׳ – מי שהוא אוהב בלא לב ולב אבל לבו טהור,

שפתיו חן – דבריו אהובים לכל, ואפילו המלך נעשה רעהו (וקרובין לזה דברי המאירי).

אוהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך – לאשר צוה לגרש את הלץ שדרכו לשלח מדון ובלי להתרועע עמו, אמר בהפך האיש שהוא אוהב לכל אדם, והוא טהר לב ובשפתיו חן שזה הקצה ההפך מן הלץ, שלבו מלא סיג, ושפתיו מלאו ריב, והוא שונא לכל, אבל האוהב הנאמן, ושלבו ופיו שוים, ולא ידבר לצנות רק דברי חן, ראוי שאפילו המלך יהיה רעהו וחברו.

חן שפתיו – גם תוכחותיו מוצאות חן כי בטהרת לבו יוכיח.

רעהו מלך – הלואי וכל מלך שלרוב מסובב באנשי חונף יהיה לו אוהב טהר⁠־לב כזה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון