Mishlei 20 – משלי כ‏ – Mikraot Gedolot

אוּף בְּעוֹבָדוֹהִי מִתְיְדַע טַלְיָא אִין דְכֵי וְאִין תְּרִיצָן עוֹבְדוֹהִי.

גם במעלליו יתנכר נער – אמר רבי ברכיה עד דהיא פגה אפקת כוביא, שנאמר והארץ היתה תהו ובהו, הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב״ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא הרי בנוי כמה דאת אמר לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב, ויאמר אלהים יהי אור הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך וגו׳.

ואלצבי איצ׳א יערף מן שמאילה, אן כאן פעלה זכיא או מסתקימא.

גם, גם הנער יוכר ממעלליו אם היה פעלו זך או ישר.

בדבריו אלה הוא מזרז על החנוך, וכוונתו בזה חנך בנך כדי שיגיע לאחת משתי מעלות, או שיהיה זך וזהו הצדיק הגמור, או ישאר ישר כפי תכונת הנפש, כי בשני המצבים גם יחד לא יתרגל לרע ולא ימלאנו לבו לעשותו, כי הנפש תכונתה הטבעית הוא היושר כמו שאמר¹ בספרו השני אשר עשה האלהים את האדם ישר², ולפיכך אין האדם רשאי לעשות כי אם אחת משתים, או להרגילה למעשה הטוב, או להניחה כפי ישרה, ואל יאלפנה וירגילנה לרע, כענין שנאמר כי לחמו לחם רשע³.

1. שלמה.

2. קהלת ז כט. וראה הנבחר באמו״ד המאמר הששי פ״ד מהדורתי עמ׳ רו.

3. לעיל ד יז.

קולה הד׳א קול יחת׳ בה עלי אלאדב, יריד בה אדב ולדך חתי יבלג אלי חד מנזלתין, אמא אן יציר זכיא וד׳לך אלצאלח אלתאם, או יבקי מסתקים עלי רסל אלנפס, אלא אנה פי אלחאלין ג׳מיעא לא יאלף אלשר ולא יג׳תריה, לאן אלנפס רסמהא אלמרסל אלסדאג׳יה כקולה פי כתאבה אלאכ׳ר אשר עשה האלהים את האדם ישר, פלא יחל ללאנסאן אן יפעל אלא ואחדה מן אלאת׳נתאן, אמא ראצ׳הא אלי פעל אלכ׳יר, ואמא תרכהא עלי סאדג׳יתהא, ולא ירוצ׳הא אלי אלשר ויעודהא כקולה כי לחמו לחם רשע.

גם במעלליו יתנכר נער – לשון התפעל, כלומר הנער לפעמים יראה שמעשיו טובים, ואחר כן יחזור להיות נכר מהם, כי יעשה ההפך.

ויש מפרשים: כי הנער יוכר במעשיו אם הוא טוב או רע, כי אם תחלתו תהיה טובה סופו ראוי שיהיה טוב, כי תמיד כשיגדל הוא קונה שכל. וכן אם יתחיל להיות רע באיחור יסור מדעתו.

גם במעלליו יתנכר נער – יתנכר מלשון ויתנכר אליהם (בראשית מ״ב:ז׳) וכל שהוא מענין הכרה יבוא לעולם או מבנין הפעיל או מבנין נפעל ומענין ההתנכרות שהוא הסרת ההכרה והסתרתה יבא מבנין התפעל וביאור הענין אמר ראה גם ראה כמה גדול כח הלב ותקון המדות לאדם החכם ולשמרו ממכשלת הפעולות. כי הנה האדם זך הלבב ופעלו ישר כשיגדל מפני שהכח המתאוה אשר בו נמשכת אחרי הנפש החכמה ושומעת לקולה גם בימי נעוריו היה מתנכר מן הנערות במעלליו ולא היו נכרים סמני הנערות בתנועותיו אף על פי שתולדות הנערות להתנהג בדרכי השחוק והשמחה למאן קבלת העול וגם כחות כלי השכל אינם נגמרים ושלמים בימי הנערות עד שיקרב אל ימי הנערות המעט הנמצא בו מן השכל היה מנחהו בדרך ישרה ומונע אותו מדרכי הנערות מפני זכות הכח המתאוה אשר בו שהוא שומע אל הנפש החכמה ונוטה אחריה, כי טוב מעט השכל עם המשך הכח המתאוה אחריו לישר הפועלים ולכשרון המעשים משפע השכל אם תסור ממנו הכח המתאוה ולא תכנע אליו כי התאוה מעצמת עיני השכל עד שלא יפקח עיניו לראות הדרך לא טוב אשר יתיצב עליו כאשר תסיתהו התאוה ללכת בו. ובא הענין הזה לשבח זכות הלב לתקון המדות ונסמך למה שהזכיר מי יאמר זכיתי לבי (משלי כ׳:ט׳).

גם במעלליו יתנכר נער – כמאמרם ז״ל בוצין בוצין (בבלי ברכות מ״ח).

יתנכר – הנה התנכר, או יכיר ויוכר, משרש נכר שענינו הבדל ויחוד.

גם במעלליו – הנה אע״פ שימצאו בחוש פעולות האדם טובות וישרות הנה אפשר לו שיתנכר בהם ותהיינה פעולותיו בנגלה טובות ולבו ברע והנ׳ קרא האיש הזה נער לא מלך ר״ל שהשכל בו הוא משרת לא מלך.

במעלליו – במעשיו כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב).

יתנכר – מלשון נכר וזר.

גם במעלליו וגו׳ – ר״ל גם הנער בשנים אף בעת יעשה מעלליו מדעת עצמו לא ממצות אנשים מלומדה מ״מ יוכל הוא להתנכר ולהביא ספק בלבות בני אדם אם פעלו זך וישר כי כקטן כגדול עלולים הם לרמות ולהתנכר במעשיו לבל יכירו בו האמת.

מעלליו, פעלו – ההבדל בין מעלל ובין מפעל מעשה ודומיהם, שמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות נפשיות כמ״ש (תהלות כ״ח).

אם זך ואם ישר – זך הוא דבר הנקי מפסולת ותערובות ושמרים. כמו לבונה זכה, שמן זית זך, ר״ל נקי מתכונות רעות גופניות, וישר הוא הפך העול והעקש, ושרשו בבינה כמ״ש בכ״מ. וזך הוא בפעולות הצומחות מכח המדות ששרשם בחכמה. עי׳ איוב (ח׳ ז׳), ולקמן (כ״א ב׳ ושם י״א).

גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו – יש הבדל בין פעל ובין מעלל, המעללים הם הפעולות התלויות בתכונות נפשיות, כמו הפעולות הצומחות מתכונת הגאוה או הענוה, האכזריות או הרחמים וכדומה, אמר אם תראה פעל ועסק מן הנער, ולא ידעת להכיר באיזה אופן פעל זאת, ורוצה אתה ג״כ לידע מזה מהות הנער וענינו לעתיד, תוכל להכיר זה ע״י תכונותיו ומדותיו, למשל משה הרג את המצרי ואמר לרשע למה תכה רעך, ועדיין לא נודע אם עשה זאת מאהבת הצדק והיושר או מתכונת הנקמה והגאוה וכדומה, הקדים שם לספר מעלליו ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, שזה מעלליו ותכונותיו הנפשיים, שלא לבש גאה וגאון בהיותו בחצר המלך, רק יצא אל אחיו, והיה כאחד מהם, וראה והשתתף בסבלותם, שזה מורה ענותו ורחמנותו וטובו, ונודע כי המשפט שעשה בהמצרי היה מצד ישרו ואהבת צדק, וכן יוסף שהביא דבת אחיו, הקדים לספר תכונותיו שהיה רועה עמהם בצאן והיה נער את בני בלהה נכנע להם, משרת אותם, בלתי מתגאה, בלתי שונא להם, והיה הבאת הדבה מאהבתם כדי שיוכיחם אביהם, וע״י מעלליו נכר פעלו שהיה זך וישר.

במעלליו – בודאי נפרד כאן שם זה מכל חביריו שבמקרא והוראתו צחוק ותעלולים ואז דעת כותבו פשוטה ונכונה מאד, וכל יתר הפירושים שנדחקו לפרשו מלשון פעל ומעללים לא הצליחו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון