אבן ואבן איפה ואיפה תועבת י״י וגו׳ – אחת גדולה ואחת קטנה וליקח בגדולה ולמכור בקטנה.

תועבת י״י גם שניהם – עונש הגדולה יותר על עונש הקטנה כי עונש הלוקח גדול בהונות המוכר כאשר אמרו^א כאשר לקחת קנית וכאשר מכרת אבדת קניינך (בבלי ב״מ נ״א.) על כן אמר כי יענש גם^ב על הקטנה.

ויש לפרש: כי אונאת אבן ואבן גדולה מאונאת איפה ואיפה כי יוכל האדם להסתכל ולהתבונן בעומק חלל האיפה ולהבין שיעורה על כן אמר גם שניהם כי יענש גם על איפה ואיפה, ופירשו ז״ל שכתוב בתורה: לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה (דברים כ״ה:י״ג) בא הכתוב ללמד שהוא עובר עליו משעת עשייה אף על פי שלא נמדד בהן ולא הונה בהן, ועל כן הובא בכאן הענין הזה לפי שדבר למעלה על זכות הלב. והנה הביא מופת כי הלב אשר בו המדות הרעות אין לשם חפץ בו כי הוא נכון למועדי רגל¹ בעליו ולהכשילו במפעליו כי משרשי המדות יפרו ענפי החטא כענין שכתוב: פן יש בכם איש או אשה שורש פורה רוש ולענה (דברים כ״ט:י״ז). והנה יתעב השם האיש אשר בידו עון אבן ואבן הרעות אף על פי שלא חטא בהן מפני שמזומנת להכשיל ולהחטיא ולא יתכן שיטהר מחטאתו עמהן. והשנית כי אבן ואבן תועבת השם מפני שנתכון לעשות בהן עול אף על פי שלא חטא בהן אחר כך, האדם נתעב על כונת לבו הרעה ומדותיו הרעות. והנה בג׳ מקומות² נכתב הענין הזה בספר הזה וכל אחד ילמד ענינו, וכי לא הוצרך בספר הזה לכתוב מצות והאזהרות הכתובות בתורה אם לא יחדש טעם או מופת בדבר והמקראות האלה נסמכו לענין תמימות הלב שהוזכר למעלה.