אז תבין יראת י״י וגו׳ – אחר שסדר המעלות שישיג האדם בהם את החכמה ידבר על פרי החכמה והתועלות הנמצאות בה כי אין מעיקר תועלת החכמה הכבוד שישיג אדם בה וחשיבות הנפש בהיותה בעלת חכמה ותבונה כחכמת התשבורת והתולדת והמזלות. והנה ביאר עיקר התועלת כי ישיג האדם מן החכמה ליראת השם ואמרו רבותינו ז״ל אין להקב״ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד
(בבלי שבת ל״א).
ודעת אלהים – מן החכמה תשיג דעת אלהים הוא שלמות המדות והיראה, על כן סמך דעת אלהים ליראה כי הוא מענין היראה כאשר נפרש. והנה התורה כוללת מצות ידיעת השם ית׳ בלשון היראה, שנאמר: את י״י אלהיך תירא
(דברים ו׳:י״ג) כי ענין הראשון מן היראה יראת הגמול והעונש בעולם הזה ובעולם הבא. והענין השני והוא מדרגה עליונה מאוד שתקבל הנפש ענין הרוממות השם ית׳ וגבורותיו ונפלאותיו והזכרון והענין והידיעה הזאת יהיו מקובלין בנפש ומצויין בה בכל עת ונעצרים וחרותים בלב ותקבל הנפש מזה מורא גדול
א ובושה וצניעות מצויין בה בכל עת ויהי דבר נמנע לנפש לעבור את פי השם ויבוש מלפניו. ושני עקרים האלה נזכרים בפסוק אחד כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל
(איוב ל״א:כ״ג). והנה תראה כי ייראת הבן את האב והעבד את אדוניו והתלמיד את רבו מצותם שלא לעבור גם כי יודע להם שלא יבאם הנזק בביטול מצותם. והנה העובד מיראת הגמול והעונש בלבד דומה לעבד המשמש את הרב על מנת לקבל פרס. ואמרו: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
ב והנה מצאנו בענין ידיעת השם חמשה עניינים זה למעלה מזה:
והשני עבודת השם ית׳ והזהירות במצותיו והיראה מעבור על דבריו ויקרא ידיעת השם כי בזה יודע בנגלה מפעולות האדם כי הוא מאמין בשם ומקבל עליו עול מלכותו, שנאמר: דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי
(ירמיהו כ״ב:ט״ז).
והשלישית ידיעת דרכי השם וגבורת חסד ורב טובו והתבונן בנפלאותיו וידיעת רוממותו ותהילותיו כפי מה שדעת האדם יכול להשיג ויתבונן במעשה בראשית ומעשה מרכבה ובדברי הנבואה כענין שנאמר: הודיעני נא את דרכיך ואדעך
(שמות ל״ג:י״ג) יודיע דרכיו למשה
(תהלים ק״ג:ז׳) וכתיב אחריו: רחום וחנון י״י
(תהלים ק״ג:ח׳), ונאמר: אשגבהו כי ידע שמי
(תהלים צ״א:י״ד) ויבטחו בך יודעי שמך
(תהלים ט׳:י״א), ונאמר: ושמואל טרם ידע את י״י
(שמואל א ג׳:ז׳), ותקרא גם כן הידיעה הזאת מציאות, שנאמר: מי יתן ידעתי ואמצאהו
(איוב כ״ג:ג׳), ונאמר: שדי לא מצאנוהו שגיא כח
(איוב ל״ז:כ״ג) פירוש: מחמת שגיא כח הוא גדול כחו ומונע את הנבראים מלהשיגו והוא שגיא משפט ורב צדק לא יענה מלבו כי הוא רב צדקה ונכנס לפנים משורת הדין וכל גזרה הבאה על האדם מצד פועל האדם, ונאמר: הן אל כביר לא ימאס
(איוב ל״ו:ה׳), ונאמר: ויודע דעת עליון
(במדבר כ״ד:ט״ז).
והרביעית קבלת הנפש זכרון האמונה בשם ויחודו ורוממותו כפי מה שהשיג בהם הנפש ולקחה וקבלה הנפש הזכרון. והיגיעה הזאת בכל עת עד שנאצל מהם על ידי מורא עיקרית ובושה יסודית לא יסורו ממנה ותגיע מאליה אל הקריבה והדבקות. אמנם לפי גודל הידיעה בדרכי השם ית׳ ורוממותו יוכל האדם לעלות יותר במדרגה הזאת. והנה יקרא הזכרון ידיעת השם, שנאמר: בכל דרכיך דעהו
(משלי ג׳:ו׳) ואמרו ז״ל כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים
(בבלי ברכות כ״ח). ועוד אמרו דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת
(משנה אבות ב׳:א׳) והוא על ענין זכירה.
והנה זאת המדרגה נקראת בפסוק הזה דעת אלהים על כן הוזכרה אחרי היראה כי היא שלמות היראה. וכן מצאנו כי שלמות ידיעת השם במדרגה הזאת, שנאמר: ונדעה נרדפה לדעת את י״י וגו׳
(הושע ו׳:ג׳) כמו השחר היא ידיעה מאירה וזכה כן נכון מוצאו בלי שום עביות וכענין שנאמר: בוקר לא עבות
(שמואל ב כ״ג:ד׳) ויבא כגשם לנו
(הושע ו׳:ג׳) תישר ותכשיר הידיעה את נפשנו ליראה את השם ולדבקה בו כאשר הגשם יתקן את הארץ וירוה אותה והולידה והצמיחה כענין שנאמר: כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו׳
(ישעיהו נ״ה:י׳) כי מן האפשר שידע האדם ידיעה עליונה ולא תקבל נפשו זכרון הידיעה ולא יאצל אליה המורא על ענין המדרגה הזאת על כן אמר ויבא כגשם לנו
(הושע ו׳:ג׳), ונאמר: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו׳
(ירמיהו ט׳:כ״ג) ובאמת יקרא לזה יודע השם יותר מן הראשונים בהאצל על נפשו המורא מן הידיעה וזכרון יסודו ושפלות נפשו ורוממות השם ית׳ לעומתו כנגד עיניו בכל עת כענין שנאמר: שויתי י״י לנגדי תמיד
1 (תהלים ט״ז:ח׳), ונאמר: ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו
(שמות כ׳:ט״ז) והנה אם עברת לפני המלך פעם אחת ואחר כך לא ידעת צורתו אמנם כי תוסיף לראותו תזכור כי היא צורתו כי הוא המלך אשר כבר ראית ואיש אחר עבר לפני המלך וזכר צורתו אחר כך והיא נמצאת במחשבתו וקבל אותה בכח המדמה אשר בו הלא זה מכיר ויודע את המלך מן הראשון, על כן מי שקבלה נפשו ידיעת רוממות השם ויראתו על פניו מבלי שיצטרך להכין לבו ולערוך מחשבתו להביאה ברעיונו ולצייר אותה בנפשו הוא היודע את השם ית׳ ויגיע האדם אל המעלה הזאת.
1. עיין כל זה במורה נבוכים ג׳ נ״א.