Mishlei 2 – משלי ב‏ – Mikraot Gedolot

וְאִמָּא לִבְיוּנְנוּתָא תִקְרֵא וְלִבְיוּנָא תִּתֵּן קֳלָךְ.

כי אם לבינה תקרא – הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא.

ואן דעות באלד׳הן, ואעלנת צותך ללפהם.

כי, ואם תקרא לבינה ותרים קולך לתבונה. בינה ״דהן״ הכח המחשבתי המתעורר המרגיש והחש בכל דבר מושכל, הוא גם המגיב תגובה ראשונית במה שהחושים משלחים אליו. תבונה ״פהם״ פעולת ההעמקה בשדורי הבינה וההתחקות אחרי תחושותיה.

כי אם לבינה תקרא – כי אני רוצה שתחשב לכבד החכמה כאילו היא אמך¹ שאתה מוזהר על כבודה, ותינק מדדיה חלב מתוק ואמרי נעם.

ולתבונה תתן קולך – כלומר: אחר שהתבוננת בטוב לשמוע דברי מוסר וחכמה וידעת אותם בטוב. תתן אחר כן קולך ללמדם לאחרים כי תזכה גם אתה בעבורם.

1. בנוסח שלנו: ״אִם״, ורד״ק מפרש ״אֵם״ (בצירה), ועיין גם בפירושו למשלי א׳:ח׳, ועיין במנחת שי.

כי אם לבינה תקרא וגו׳ – זו היא המעלה השלישית שיתפלל אל החכמה ויבקש עליה מלפני השם ית׳ שיצליח בה וישיג אליה. תקרא תתפלל מלשון ובימי אקרא (תהלים קט״ז:ב׳).

תתן קולך – מענין קולי אל י״י אקרא (תהלים ג׳:ה׳), ויתן את קולו (בראשית מ״ה:ב׳).

תתן קולך – שתבא אליך.

כי אם לבינה – ולא תחשוב שהשגתם נמנעת ממך מצד שלא יצאו אל הידיעה בה מדברים עצמיים אך תדע באמת שאם תחשוק להשיג הבינה חשק רב כדרך שתקרא ותתן קולך לבינה כמו שיקרא האדם מי שירצהו ויחשוק בו.

כי אם לבינה – בכל הספרים האל״ף בחירק ובמקרא גדולה כתוב בגליון כי לפי התרגום הוא אם בצירי שתרגם אימא ע״כ. ויראה לי שזהו כפי מדרשי רבותינו ז״ל שדרשו כן על דרך אל תקרי אם אלא אם דיש אם למקרא ולמסורת כי הא דאמרינן בחלומות בפ׳ הרואה הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא והכי איתא בהדיא במדרש רבה פ׳ נשא דברי למואל מלך משא וגו׳ זו היתה תורה שמסרתי לשלמה שנקראת אם לומדיה כמה דתימא כי אם לבינה תקרא אם כתוב ע״כ. וכן הוא בהקדמת תיקוני הזוהר דף ב׳ י״א ותיקונים דף ל״ד מ״ח צ״ט ובזוהר פ׳ תרומה דף קט״ז וריקאנטי פ׳ כי תצא דף רי״א בשם ספר הבהיר ושערי צדק סוף מדה שמינית נדרש כאילו נכתב בצירי אם וכולן יאמרו דרך דרש וכיוצא בזה נדרש בתיקוני הזוהר דף ל׳ ודף נ״ה אם תשכבון בין שפתים אל תקרי אם אלא אם עוד שם דף צ״ח כי אם ליראה אל תקרי אם אלא אם הה״ד איש אמו ואביו תיראו וכו׳.

כי אם – כאשר תקרא לבינה להתקרב אליה.

לבינה, לתבונה – שם תבונה כולל התבונה הכללית אשר כבר התבונן על כל הדברים בכלל, והבינה הוא ההבנה בחלקי הענינים, וכבר התבאר (א׳ כ׳) שנתינת קול הוא פחות מן הקריאה, שהקורא ידבר עם הנקרא ויכוין אליו ביחוד, וזה לא יתכן עם התבונה הכללית שהיא מתעלמת מן האדם רק יתן קולו אליה מרחוק.

כי אם לבינה תקרא – הבינה הוא מה שמתבונן מעט מעט ומוסיף דעת להוציא דבר מדבר, וצריך שתקרא אל הבינה ותזמינה אליך, שתשים לבך לכל דבר חכמת בינה לשקוד עליו להבין טעמו, והתבונה היא ציור התבונה הכללית שכולל כל הדברים, שא״א שיקרא אליה כי רחוק מן האדם להבין כל תעלומה ולמצוא כל דברי חפץ, רק יתן קולו לתבונה כקורא מרחוק להשיג מה שיהיה ביכלתו להשיג מהתבונה הכללית.

כי אם וגו׳ – גם בפסוק זה יש מדרגה עולה, בינה, תבונה (שבתוספת אותיות יש בודאי תוספת ענין).

תקרא – תתן קולך (נותן כל קולו א״כ קורא בכח).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון