היסוד בשתי השאלות הללו שהעונג אשר השלוה מתולדותיו טוב הוא לנבון כמו שנאמר והתענג על ה׳¹, והתענגו על רוב שלום². לפי שכל מה שמתענג מזדככת מחשבתו ומתאזן מזגו ומתחזק רעיונו ומשתפרת תבונתו ומתחזקים בו ארבעת הכחות שהזכרנום בהקדמת הספר³. ועוד כיון שהוא חכם אינו מגזים בתענוגי גופו למעלה מן הראוי מפני שלבו קשור בחכמה, והרי היא באמת מתאימה וראויה לו כאמרו כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני⁴. אבל הסכל הרי ענוגו חומר לסכלותו, שאז יתרחב באכילה ושתיה שלא בזמנו, ובתשמיש שלא בעתו, ויפשע כנגד טבעו, ויבואוהו המדוים והמחלות ללא סבה, וירע לנפשו במה שמביאה ביסורין קשים כמאמר עמום על השרוים בעונג והם סכלים בפרשת הוי השאננים בציון⁵ עד סופה. ואמרו אף כי לעבד משל בשרים, ביסודו מתאים למי שהוא מזרע המלכות והממשלה והשררה, כי הוא יחמול על עמו וידאג לרוממם כדי שיעמוד לו זכר אבותיו ויחייה שלטונם, וגם לקיים מנהגיהם, ויגמול לכל מי שהיה פקיד ומשרת להם, ועוד שהוא מקוה לעצמו ולזרעו כיוצא בכך כפי שידעת על שלמה שהנהיג כל חוקי אביו וחזקם שנאמר ויאהב שלמה את ה׳ ללכת בחקות דוד אביו⁶. וכאשר העם מעמיד עבד תהא מטרתו שינוי חוקי אדונו, ויהרוג פקידיו וחבריו וסריסיו עד שיסיים בפחות שבהם, כמו שאמר בבעשא על ירבעם לא השאיר כל נשמה לירבעם⁷, ואמר במה שעשה זמרי באלה לא השאיר לו משתין בקיר וגאליו ורעהו⁸, לפי שאין לו תקוה שתתקיים מלכותו לזרעו, לפיכך נוהג בהם בלי חמלה. ונעשה הענין הזה השני ענין העבד מוזר מן הראשון שהוא ענין הכסיל עד שאמר בו אף כי לעבד, כי הראשון פשעו על נפשו בלבד, והשני פשעו על האומה או על הקהלה. ועוד שהסכל נקרא עבד שנאמר ועבד אויל לחכם לב⁹. אבל הלוה אינו נקרא עבד אלא למי שהלוהו בלבד שנאמר ועבד לוה לאיש מלוה¹⁰.