Mishlei 18 – משלי יח‏ – Mikraot Gedolot

רִגְתָא בָּעֵי פָּחְיָה וּבְכָל מַלְכָנָא מִצְטְדֵי.

לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע – דרש רבא לתאוה יבקש נפרד – זה לוט שנתאוה לבנותיו, נפרד דכתיב ויפרדו איש מעל אחיו, בכל תושיה יתגלע – שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דתנן עמוני ומואבי אסורים. ר׳ יודן דמן גליא ור׳ שמואל בר נחמני תרויהון משום ר׳ אליהועיני אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו או אם בנותיו נתאוו לו, ממה שכתיב לתאוה יבקש נפרד – הוי הוא נתאוה לבנותיו ולא בנותיו נתאוו לו, ר׳ תנחומא בר׳ חייא משום ר׳ אושעיא אין כל (שבת ושבת) [שנה ושנה] שאין קורין בו פרשתו של לוט מ״ט בכל תושיה יתגלע. א״ר חייא יתגלעו אין כתיב כאן אלא יתגלע האנשים נתרחקו והנשים נתקרבו.

אלמנפרד אנמא יטלב שהותה, פהו עלי כל פקה ילאג׳ג׳ך.

לתאוה, אין הנפרד מבקש אלא תאותו, והרי הוא בכל תושיה יתוכח עמך בעקשנות. בכל מקום מתרגם רבנו תושיה ״פקה״ פרטי תורת המצות והחוקים, פרט לאחת באיוב כו ג שתרגם ״פלספה״ פילוסופיה.

כוונתו באמרו נפרד החולקים והנפרדים מן האומה¹, הודיע עליהם שאינם אלא מבקשים תאותם², ואף אם תביא להם כל הוכחה וראיה יסרבו לך ויתוכחו עמך.

1. לכל סוגיהם ומיניהם כולל הצדוקים, והקראים בזמנ של רבנו, ועליהם נתכוון רבנו כאן.

2. כפרו במסורת חכמים כדי שיפרשו כרצונם יקילו במה שירצו ויחמירו במה שירצו. ובנבחר באמו״ד המאמר הראשון פ״ג מהדורתי עמ׳ עא פירש רבנו פסוק זה נגד המותכלמין הטוענים שאין ללמוד מאומה מן המציאות כי החושים טועים ומתעים. ושם במאמר העשירי פי״ב מהדורתי עמ׳ שי פירשו בכל שוטה הרואה עצמו יחיד בדורו או אף בדורות ובועט ומזלזל בדעת כל אדם.

יעני בקולה נפרד אלמכ׳אלפין ואלמנפרדין ען אלאמה, פאכ׳בר ענהם אנמא יטלבון שהותהם, ולו אורדת עליהם כל חג׳ה ודליל מאחכוך וכאברוך.

לתאוה יבקש נפרד – מי שנפרד מן הקב״ה שלא לשמר מצותיו לתאות לבו ויצרו הרע הוא רודף וסופו בכל תושיה יתגלע בין החכמים תגלה חרפתו.

ורבותינו פירשוהו (בבלי נזיר כ״ג:) בלוט שנפרד מאברהם על תאות לבו: ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן וגו׳ (בראשית י״ג:י״א) כל המקרא הזה על שם ניאוף נאמר, וסופו נתגלה קלונו בבתי כניסיות ומדרשות: לא יבא עמוני וגו׳ (דברים כ״ג:ד׳).

He who is separated seeks lust He who is separated from the Holy One, blessed be He, not keeping His precepts, pursues the lust of his heart and his evil inclination, and finally... in all sound wisdom, he is exposed Among the wise, his disgrace will be revealed. Our Sages expounded this as referring to Lot, who separated from Abraham because of the lust of his heart, as it is stated: "And Lot chose for himself the entire plain of the Jordan, etc.⁠" (Bereshit 13:11). This whole verse is stated concerning adultery. His end was that his shame was exposed in the synagogues and in the study halls, [when people read]: "Neither an Ammonite nor a Moabite may enter [the congregation of the Lord]" (Devarim 23:4).

לתאוה יבקש נפרד – מי שמבקש לילך אחרי תאותו ואינו נשמר מחט⁠{א} הוא נפרד מן האל.

בכל תושיה יתגלע – כלומר הוא נפשט מכל חוזק וחכמה.

ויש מפרשים: בין כל החכמים תגלה חרפתו.

או יש לפרש כל חכמה הוגלעה ממנו, ואינו רוצה לשמוע אותה, אלא הולך אחר דעתו להשלים תאותו. ואין לאיש מתעה יותר מתאותו.

ויש מפרשים: תושיה – עצה, כלומר ימאס כל עצה שיתנו לו.

ויש מפרשים כאן: תושיה – לשון תשישות, כמו שאמרו ז״ל: למה נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם. כלומר מי שאינו גבור לעמוד תאותו הוא נודע לכל כי הוא תש כח.

לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע – ¹בא לדבר על התאוה ולגנות הנמשך אחריה ואמר כי המבקש תאות לבו והולך אחריה נפרד הוא מכל רע אשר לא יוכל איש לכלכל ולסבול מדות חברו אם ימשך אחרי חפצו ולא יבטל חפצו מפני חפץ חברו בדבר, למ״ד לתאוה נוסף כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), נאום הגבר לאיתיאל (משלי ל׳:א׳).

בכל תושיה יתגלע – הדבק בתאותו לא יבוש ולא יכלם עליה אף כי הוא מגונה מאוד כי מעוורת עיניו מראות הדופי והגנות הנמצא בה. על כן יתגלה עליה ויביענה בשפתיו בתוך כל אנשי תושיה והם אנשים חכמים וידועים. גם הכלם מהם לא ידע וכן כתוב: כי הלל רשע על תאות נפשו (תהלים י׳:ג׳).

תושיה – אנשי תושיה וכן ותושיה יראה שמך (מיכה ו׳:ט׳) איש תושיה. שבתך בתוך מרמה (ירמיהו ט׳:ה׳) אנשי מרמה.

בכל תושיה – בכל אנשי תושיה, וכן בקהל רב (תהלים כ״ב:כ״ו) – בתוך קהל רב.

ויש לפרש הפסוק הזה מעניין הפסוקים אשר לפניו ואשר לאחריו: המבקש לדבר תאוה ולא יבלום עדיו ואין מעצר לרוחו וידבר בכל אשר תאוה נפשו נפרד הוא מכל אח ומרעהו יפרד כי יחטא ואשם² בדבריו לחבריו וכן אמרו ז״ל: כל המרבה דברים מביא חטא (משנה אבות א׳:י״ז). והשנית כי יהיו למשא רב דבריו וישנאו חברתו.

בכל תושיה – בכל חכמה יגלה דעתו אף על פי שלא למד חכמה. כי כן מדת המתאוים לדבר ולהשיב.

1. עיין שערי תשובה לר׳ יונה א׳:ל״א.

2. השוו ללשון הפסוק בויקרא ה׳:כ״ג.

לתאוה – התיפות כטעם תאות אדם (משלי י״ט:כ״ב).

נפרד – הוא הכסיל, כי רעיו ירחקו ממנו, והטעם, כי הכסיל לא יחריש אבל ידבר תמיד ויתערב בכל חכמה שישמע מדברים בה, וסבת זה, כי הוא חפץ להתיפות לבד ולהראות לכל שהוא יודע, כמאמר ההמון: זה האיש מעורב, לכן סמך לו הבא אחריו.

לתאוה יבקש נפרד – אמר לתאוה, בסתם ובמוחלט, כלומר הראויה והנכונה באמת, הוא לתאות האמת והידיעה, והנה נפרד הוא השלם המתפרד ומתרחק מכל בני אדם, ויתבודד בעיון, לכן: בכל תשיה יתגלע. כלומר, יתפשט ויתאחז, והפך זה: לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו (משלי י״ח:ב׳), בשוקים וברחובות בקבוצי בני אדם.

לתאוה יבקש – מי שיבקש לגבול החקירה בדבר הנפרד והפשוט אשר אליו תעלה תאותו הנה הוא יתערב בהשגת כל נימוס מושכל אשר בדבר דבר כי זה דרך החקירה השלימה ר״ל להעלות הדבר אל יסודותיו והסבות הפשוטות אשר מהם היה או ירצה בזה מי שיבקשה בעבור תאותו הגופיות הנה אם יחקור במושכלות יתבלבל בכל מושכל ומושכל ואפי׳ באשר היה מהם קל ההבנה ויתערב לו הענין בזולתו מפני מיעוט חקירתו בדברים המושכלים ורב שקדו על התאוות הגופיות.

לתאוה – בגעיא הלמ״ד בספרי ספרד.

תושיה – כן נקראת התורה והוא מלשון יש כי ישנה לעולם ולא תשוב לאין כיתר הדברים.

יתגלע – כמו יתגלה בה״א.

לתאוה וגו׳ – ת״ח הנפרד לפרוש מן התורה כי יבקש ללכת אחר תאות הלב הנה בכל מקום שעוסקים בתורה תגלה חרפתו על כי מאז היה עמהם ופירש מהם.

תושיה – חולשה ותשות כח, ורעהו ותמוגגני תושיה (איוב ל׳ כ״ב).

לתאוה יבקש נפרד – מי שכבר נפרד מן התאוה ויבקש אותה, כגון הזקן והחולה שכבר נפרד מן התאוה והוא מבקש ועושה תחבולה שיתאוה תאוה, (ע״י סממנים וכדומה) הוא יתגלע בכל תושיה וחלושה (מלשון תשות כח) כי זה יחליש גופו בכל מיני תשות כח. ויל״פ עוד מי שנפרד מן התאוה (כמו הנזירים שהיו פורשים למדבריות במקום שאין אנשים) גברה תאותם עוד יותר מתוך שיבקשו את התאוה ולא נמצא אצלם, ובכל יש ונמצא שבא לפניהם תתגלע התאוה ביתר שאת.

לתאוה וגו׳ – הנפרד מבני אדם בדעותיו ומנהגו ואוהב ומבקש נפרדות זו כמו שמבקשים ורודפים אחר דבר תאוה.

בכל תושיה – ממקור יש, בכל דבר חכמת אמתית יתבזה (עיין מה שכתבתי למעלה י״ז:י״ד), כי ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו (למטה כ״ז:י״ז), וחכמה נקנית ג״כ מתוך קריאת ספרים, אבל יותר ויותר מדברי ריצוי ויכוח בין אדם לחבירו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון