Mishlei 16 – משלי טז‏ – Mikraot Gedolot

רִגְיָא וּמְסָחָא דִתְרִיצוּתָא מִן קֳדָם אֱלָהָא וְעוֹבָדוֹי כּוּלְהוֹן מִתְקְלֵי דְקוּשְׁטָא.

פלס ומאזני משפט לה׳, מעשהו כל אבני כיס – פלס – זה המקרא, ומאזני משפט – אלו הדינין, לה׳ – אלו ההלכות, מעשהו כל אבני כיס – זה התלמוד, וכל עושיהן עתידין ליטול שכרן לעתיד לבוא. אמר רבי יוסי הגלילי: משל למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס גדול, ובנה בתוכו מגדל גבוה ומקירו שהיה גנתו בתוכו, והשכיר פועלין והפקידן שיהיו עוסקים במלאכתן. עמד המלך ועלה בראש המגדל, והיה רואה אותם והן לא היו רואים אותו. לפנות יום בא המלך ועמד עליהם בדין, אמר: המעדרים יבואו ויטלו שכרן, המנכשין יבואו ויטלו שכרן, מלקטי צרורות יבואו ויטלו שכרן, ונשתיירו בהן פועלים שלא עסקו במלאכתן. אמר המלך: אלו מה הן עושין? אמרו לו: הן מפנין בתים מלאים לתוך בתי ריקנין. אמר המלך: וכי מה הנאה יש לי מהם? אמר המלך: אלו שעוסקים במלאכתי יטלו שכרן, ואלו שלא עסקו במלאכתי יצאו להריגה, שמרדו בדברי. כך ברא הקב״ה עולמו, ונתן בתוכו בני אדם, ופקדן שיהיו עוסקים בתורה ובמצוות ובמעשים טובים, והשרה שכינתו ביניהם, הוא רואה אותם והם אינם רואין אותו, שנאמר: ״וה׳ בהיכל קדשו״ (תהלים י״א:ד׳). לעתיד לבוא, עתיד הקב״ה לישב עליהם בדין, ומניח ספר תורה על חיקו, ויאמר: כל מי שעסק בזה – יבוא וייטול שכרו, שנאמר: ״איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים״ (ישעיהו ל״ג:י״ח). איה סופר – אלו מלמדי תינוקות לשם שמים, יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל – אלו שוקלין קלים וחמורים, יבואו ויטלו שכרן. איה סופר את המגדלים – זה לומדי הלכות והגדות, יבואו ויטלו שכרן. רבי זעירא אומר: הרשעים, מה עתיד הקב״ה לעשות בהם? עתיד לומר להם: רשעים, לריק יגעתם כוחכם, הואיל ולא עסקתם בתורה ובמעשים טובים, אלא הייתם בעולמי ככלי ריק שאין בו חפץ, אין לי חפץ בכם. יכול ייפטרו וילכו להם חינם? לא, אלא בתחילה יראו בשמחתן של צדיקים, ואחר כך הם נידונים בגיהנם. משל למלך שעשה סעודה, והזמין את הכל, ולא קבע להם זמן, אלא אותם שהיו מקפידין על דבר המלך, הלכו ורחצו וסכו, וכיבסו את בגדיהם, והתקינו עצמם לסעודה, ואלו שלא היו מקפידין על דבר המלך, הלכו ועשו מלאכתן. כיוון שהגיע זמן הסעודה, אמר המלך ׳יבואו כולם בבת אחת׳, אלו באין בכבודן, ואלו באין בניוולן. אמר המלך: אלו שהתקינו עצמם לסעודה יאכלו מסעודתי, ואלו שלא התקינו עצמם לסעודה לא יאכלו מסעודתי. יכול ייפטרו וילכו להם? אמר המלך: לא, אלא אלו יהיו אוכלין ושותין ושמחין, ואלו עומדין על רגליהן ורואין ולוקין ומצטערין, שנאמר: ״לכן, כה אמר ה׳ אלהים: הנה עבדיי יאכלו ואתם תרעבו, הנה עבדיי ישתו ואתם תצמאו, הנה עבדיי ישמחו ואתם תבושו, הנה עבדיי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו״ (ישעיהו ס״ה:י״ג). מי גרם להם? לפי שלא הקפידו על דבר המלך.

פלס ומאזני משפט לי״י – פלס זו המקרא, ומאזני משפט אלו הדינין, לי״י אלו הלכות, מעשהו זה הגמרא, וכל עושיהם עתידין ליטול שכרן לעתיד לבא.

פלס ומאזני משפט לי״י – אמר לו הקב״ה ליוסף, אתה אמרת חשודים הם בני על אבר מן החי, חייך שאפילו בשעת הקלקלה אינו אלא בשחיטה, הדא הוא דכתיב: ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים״ (בראשית ל״ז:ל״א); אתה אמרת מזלזלים הם בבני השפחות וקורים אותם עבדים, לפיכך: ״לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף״ (תהלים ק״ה:י״ז); אתה אמרת תולים הם עיניהם בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדוב: ״וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו״ (בראשית ל״ט:ז׳).

לאן אלתסקים ומיזאן אלחק ללה, ועמלה כמא יוזן באלצנג׳את.

פלס, כי האזון ומאזני הצדק לה׳, ומעשהו כמו ששוקלים במשקולות. וכ״כ באמו״ד מאמר ט ספ״ח.

זה תוספת בלקיחת מוסר, אם חייב אתה להשמע למי שאפשר שיארעו במעשיו שבושים ואי צדק¹, כל שכן מי שמעשיו במשקל ובפלס שחובה להשמע לו ולא להמרותו.

1. כלומר המלך.

הד׳א זיאדה פי אלאעתבאר, אד׳א וג׳ב אן תטיע מן יקע פי אעמאלה אלהג׳ם ואלג׳זאף, פכיף מן עמלה באלמיזאן ואלקסט יג׳ב אן יטאע ולא יעצא.

פלס ומאזני משפט לי״י – לשלם לאדם כפעלו.

משפט – יושטישא, פירעון עונות האדם בפלס ומאזנים.

מעשהו כל אבני כיס – כמו שיש באבני כיס משקלות גדולות וקטנות, כך בתשלומי מדותיו מדות ומשקלות גדולות וקטנות, הכל לפי פעלו של אדם.

The balance and scales of justice are the Lord's etc. to requite a person according to his deed. משפט is (justice in French, in German Gerechtigkeit, and so in Yeshayahu 7,) the retribution for a person's sins with a balance and scales.

all the weights in the bag Just as among the weights in the bag, there are large weights and small ones, so is everything according to a person's deeds.

פלס ומאזני משפט לי״י – שדן בהם את העולם, כי כל מעשיו הם שקולים ביושר, ולכך תקן המאזנים והמשפט כדי שיתנהגו הבריות בהם ביושר, ויבינו כי האל משלם לכל אחד כמעשהו במשקל ובמדה.

אבני כיס – הן המשקולות.

פלס ומאזני משפט לי״י וגו׳ – חמשה פסוקים חבר שלמה ע״ה במדות המלכים בזה ומה שהפסיק המקרא הזה ביניהם יען כי משפט השם הוא שיהיה לעולם ולא יחדל כי פעמים שלא יחפוץ מלך בשר ודם במשפט צדק והצדיק את הרשע. גם פעמים יעלם ממנו האמת אף על פי שלא ימעל פיו במשפט והיה בהנצל הרשע ממשפט המלך אכן ממשפט השם לא ינצל ולעולם כל משפטיו צדקו (תהלים קי״ט:ק״ס).

ועוד יש לפרש כי כל המקראות האלה המחוברים במדות המלך נכתבו להשיב^א מהם אל לב כי אם השם נותן בלב המלכים להכיר העול ולחקור האמת ויעזרם שלא יכחד כל דבר ממחקרם במשפט, על אחת כמה וכמה כי עד צדק ישוב משפט¹ לפני הדר כבוד מלכותו. והיה לעד על זה מה שהובא המקרא הזה בין המקראות האלה. ועוד כי² נתחייבנו ללכת על דרך דברי רבותינו ז״ל והם יביאו לראיה בדברי מדותיו של הקב״ה מן הפסוקים הנכתבים במדות המלכים כמו שאמרו (בבלי ב״ב קט״ו.): מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר: חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט״ז:י״ד) ועוד הביאו בענין הצדקה מה שנאמר: מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד) כי כל מקרא שימצא בספר הזה ולא יראה פשוטו בענין יראת השם ית׳ כעין משל נכתב למען תלמוד ליראה את י״י אלהיך³ מדרך דמיונו.

מעשהו כל אבני כיס – בחסרון בי״ת ומעשהו בכל אבני כיס. הכלי שמצניעין בו המשקולות וקטן וגדול שם הוא שלא יתקלקלו נקרא כיס וכן לא יהיה בכיסך (דברים כ״ה:י״ג) והענין שהשם ית׳ אינו מניח מענוש על הקלות ועל הדקות במעשים או במחשבות ובשיח שפתים ולו כל משקלי המשפט. ובזה המשל כאילו שוקל במשקלים המשקל הגדול כמו הככר וכגון הליטרא חציה ורביעיתה עד סוף כל משקל קטן גם לא יש אחד אף על פי ששוקל אליו על החמורות שוקל גם על הקלות כמו שנאמר: הנני שולח לדייגים רבים (ירמיהו ט״ז:ט״ז).

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים צ״ד:ט״ו.

2. עיין כל זה בכד הקמח ערך ראש השנה א׳ בסופו.

3. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ד:כ״ג.

א. בכ״י לוצקי: להשיב מהם את לב האדם כי השם ית׳ נותן.

פלס ומאזני משפט – יבאר כי המלך שקדם זכרו הוא השם ית׳.

פלס – הנה המשקל בדברים העיוניים ומאזני צדק ומשפט לשקול בהם הישר והבטל הוא לי״י כי יצטרך עזר אלהי זה בצדק וביושר לרוב הטעיות שאפשר שיפלו בו ולזה ג״כ יהיה מעשה הש״י כל המשקלים שבכיס אשר ישקלו בהם דבר מהדברים העיוניים כי להם סדרים יתיישרו בהם להסיר הדרכים המטעים מהם ואלו הסדרים מתחלפים בהתחלף סוגי העיון והנה העיר בזה ג״כ אל דבר המשקלים והמאזנים כי ידיעת היותם בצדק הוא לי״י ולזה ראוי שיירא האד׳ מזה והנה הביאור הראשון הוא היותר נכון וידמה לפי הביאור הראשון שיהיה שב אומרו קסם על שפתי מלך אל החלק המושל באד׳ והוא השכל והנה קראו מלך כי בזה האופן יתיישר לו העיון כשימלוך על שאר כחות הגוף והנפש וישרתוהו כלם וירוע כי החטא לא יקרה בהשגתו המיוחסת לו ולזה לא יקרה טעות בציור כי הוא מהשכל לבד אך יקרה טעות באמת מפני היות ההשגה מורכבת מהשכל והחוש כמו שנתבאר בספר הנפש ולזאת הסבה לא ימעל פיו במשפט במה שישפטהו ממה שהוא מיוחס לו ולזה הביאור ימשך יפה מה שביארנו ראשונה במאמר פלס ומאזני משפט וגומר וזה הביאור הוא הנראה צודק בזה המקום.

פלס – ענין יושר כמו פלס מעגל רגליך (משלי ד׳:כ״ו) והושאל על מטה המאזנים כי הוא מיישר המשקל.

כיס – אמתחת ושק.

פלס – הנה יש ביד ה׳ פלס ומאזנים לשקול בהם משפט תשלומין ומעשהו בדבר התשלומין הוא כמו כל אבני כיס הם אבני המשקל הנתונים באמתחת ויש שם רבי המשקל וקטני המשקל וכן ישקול המקום תשלומין לכ״א לפי הגמול.

פלס ומאזני משפט – עי׳ הבדלם למעלה (ד׳ כ״ו), והאבנים של מאזנים מוכנים בכיס, לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן.

פלס ומאזני משפט לה׳ מעשהו כל אבני כיס – פלס הוא גדול ממאזנים ובא בעצם על מדידת המעגל שהוא הדרך הסבוביי למדוד מקום הקרוב אל מחוז החפץ, ובמאזנים מניחים דבר הנשקל בכף אחד ואבני משקל בכף השנית לראות אם מכוונים זה נגד זה, אמר כי יש לה׳ פלס לשקול דרכי איש ומנהגיו ומעגלותיו ולכוונם אל הישרה, וגם יש לו מאזני משפט לשקול מעשי בני אדם ולשלם לו גמול טוב או רע כפי מדותיו, ומה הן האבני כיס שמניח בתוך המאזנים? הם מעשהו – ר״ל שה׳ ערך את כל המעשה אשר עשה, לשקול בהם מעשי ב״א הבחיריים, שכפי המעשה שיעשה האדם ויניח מעשיו על כף המשקל כן יהיו מעשי ה׳ ודרכי הטבע והמערכה מכוונים כנגדה, כמ״ש אם שמוע תשמעו אל מצותי ונתתי מטר ארצכם בעתו, פן יפתה לבבכם ועצר את השמים, ויש במעשי ה׳ כל מיני אבני משקל גדולים וקטנים שכולם אבני צדק מכוונים במשקל על כף מעשי ה׳ בעולם הגדול, נגד הכף השני שבו יניח האדם הבוחר את מעשיו על כף הבחירה בעולמו הקטן, ושתי הכפות ישאו יחדיו תמיד הן לטוב הן לרע.

כל אבני כיס – המשקלות שדרך הסוחר לשאתם בכיסו, וכן לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן (פרשת תצא); וענין הפסוק כך הוא – ה׳ יודע באיזה משקל צריך לשקול מעשה כל אדם ואדם, ומה שהוא עון קל לזה הוא עון חמור לאדם אחר, והכאת הסלע נחשבה למשה ולאהרן כחטא משפט מות, והוא יתברך שמו ידע אימתי נכון להעניש או להאריך אפו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון