Mishlei 16 – משלי טז‏ – Mikraot Gedolot

מִן בַּר נָשׁ תַּרְעִיתָא דְלִבָּא וּמִן יְיָ מַמְלָלָא דְלִישָׁנָא.

לאדם מערכי לב, ומה׳ מענה לשון – להודיעך, שהכל מיד ה׳, לא מן האדם, לא מחשבת לב ולא דיבור לשון, שנאמר ״ומה׳ מענה לשון״.

דבר אחר: ומה׳ מענה לשון – כל אדם ששופך תחינתו לפני הקב״ה, הוא נותן לו מענה לשון.

לאדם מערכי לב ומי״י מענה לשון – היינו דכתיב אמר אויב ארדוף, נרדוף נשיג אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל, מורדף אני להם, מותפס אני להם, מוחלק אני להם הא ממוני ושללי להם, תמלאם אינו אומר אלא תמלאמו, ממלאים הם נפשם ממני, תורישם ידי אין כתיב כאן אלא תורישמו ידי, אוריש אני עשרי וכבודי להם.

ללאנסאן מצאף קלבה, ומן ענד אללה נטק לסאנה.

לאדם, מסורים לאדם מערכי לבו, ומאת ה׳ דבור לשונו.

באמרו לאדם מערכי לב הרי בהדיא ענין הבחירה, שהרי יחס פעולת לב האדם לו. אבל מה׳ מענה לשון כאלו במשמעו סברת ההכרח, ואינו באמת כך, לפי שאינו מתכוון אלא על התכונה היסודית שה׳ יתהדר ויתרומם נתן באדם כח הדבור, כעין אמרו אזן שמעת ועין רואה¹, לפיכך זירז בזה את האדם ואמר, כיון שהוא בחירי ראוי לו לחשוב כי ה׳ ברא אותו בעל דבור.

1. לקמן כ יב. וכן כתב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד המאמר הרביעי פ״ו מהדורתי עמ׳ קסו ד״ה והששי.

אמא קולה לאדם מערכי לב פציח אלקול באלאכ׳תיאר אד׳ נסב פעל קלב אלאנסאן לה.

ולכן מה׳ מענה לשון הו יוהם אלקול באלג׳בר, וליס חקיקתה כד׳לך, לאנה אנמא אשאר אלי אלבניה אלאצליה אלי אן אללה עז וג׳ל אעטא אלאנסאן קוהֵ אלנטק, נט׳יר קולה אזן שמעת ועין רואה, פאהב בה אלאנסאן וקאל אד׳ הו מכ׳ייר פינבגי לה אן יפכר פי אן אללה כ׳לקה נאטקא.

לאדם מערכי לב – הוא סודר עצתו ודבריו בלבו.

ומי״י מענה לשון – כשבא להשיב הקב״ה מכשילו^א בדבריו, או אם זכה, מזמן לו מענה הטוב לו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בדפוסים: ״משכילו״.

The preparations of the heart are man's He arranges his counsel and his words in his heart.

but the answer of the tongue is from the Lord When he comes to answer, the Holy One, blessed be He, causes him to stumble with his words – or if he merits, He prepares a good reply for him.

לאדם מערכי לב – האדם מסדר את הדברים בלבו איך ידבר אותם לפני המלך או לפני העם, ואין ברשותו לדבר אלא מה שישים האל בפיו. אם זכה, האל מזמין בפיו לדבר דבר טוב, ואם הוא חייב, פיו יהיה מחתה לו.

לאדם מערכי לב מי״י וגו׳ – המקרא הזה נסמך לענין הענוה כי העניו ישים בלבו תמיד הענין הזה כאשר יחשוב המועצות לא יבטח בעצתו שיזדמן לו לשון מתוקן במחשבה שיהיה נשמע ומקובל לשומעים כי ידע שזה תלוי בשם ית׳ אף כי לא ישען אל בינתו שלא תקום ותהיה מחשבתו להגיע אל הפועל.

ומי״י מענה לשון – פירוש, כי לפעמים יערוך האדם בלבו, וכאשר יכַוין להוציאו בדיבורו החיצוני, מה שערך בלבו, יחטא בשפתיו.

לאדם מערכי לב ומי״י – במה שיסדר מהדברים בלבו אך יצטרך עם זה עזר אלהי להוציא הדברים בפיו כי כמה דברים ימצא שיבלבלו הדברים בפיו אף על פי שנערכו בלב באופן שלם.

מערכי – ענין סדור.

מענה – ענין אמירה.

לאדם – ביד האדם לערוך הדברים בלבו בסדר נאות אבל מה׳ בא העזר לסדר אמריו בלשון לבל יכשל בהם.

לאדם מערכי לב – הלב עורך ומסדר את אשר ידבר. ובאשר הבחירה ביד האדם הוא מעריך מערכות הרבה ואופנים שונים מה יענה, ובכ״ז הגמר ומענה הלשון הוא מה׳ – וצריך עזר ממרומים שיענה מענה טוב, ר״ל גמר הפעולה, ובפרט דבור הלשון הוא מה׳, כמ״ש ואתפללה אל אלהי השמים ואומרה למלך שהתפלל על מענה לשון שיעלה בידו כראוי.

לאדם מערכי לב – לערוך עצמו להודיע מחשבות לבו, רק לה׳ היא היכולת להמציא לו הדברים הצודקים להכניס מחשבותיו באוזן שומעיו, וכמה ענינים נכונים לא יקובלו מפני שעורכם לא ידע להטעימם לשומעיו.

מענה – שהלשון כאילו עונה ללב הקורא אותה ואומר עָזְרִינִי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון