Mishlei 11 – משלי יא‏ – Mikraot Gedolot

הֵיךְ דְעֵלָא זֵידוֹנְתָּא עָלֵל צַעֲרָא וּלְאִלֵין דִצְנִיעִין חָכְמְתָא.

בא זדון – זה עשו וקראו להם גבול רשעה ונתלוה לו קלונו של עולם ויהי רעב בארץ.

ואת צנועים חכמה – (כתוב בישעיה בפסוק דרשו י״י בהמצאו ברמז תפ״א).

אד׳א אתת אלקחה אתא אלהואן, ומע אלמתואצ׳עין אלחכמה.

בא, אם באה העזות בא הקלון ועם הענוים החכמה. תרגם זדון ״קחה״ חוצפה ועזות. וצנועים הענוים, וזה לפי נוס׳ כל כ״י שבידי ״אלמתואצ׳עין״ וכך גם בר״י אבן ג׳נאח. אך שם נוס׳ כ״י אוקספורד ״אלתוצ׳ע״ במקום ״אלתואצ׳ע״ ונראה לי שהיא הנכונה, וכך יש לתקן כאן ״אלמתוצ׳עין״ ויש לתרגם ״המיושבים״ ור״י ג׳נאח מביא דומה ״והוא נגזר ממה שאמרו במשנה המצניע את החבית שלא תשבר״.

גם זה בעולם הזה, כפי שתמצא בני אדם אינם סובלים את העז פנים ומזלזלים בו. ולעולם הבא נאמר והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש¹, ואמר הנני אליך זדון, וכשל זדון ונפל².

1. מלאכי ג יט.

2. ירמיה נ לא-לב.

הד׳א איצ׳א פי אלדניא, כמא תג׳ד אלנאס יסתת׳קלון אלוקח ויסתכ׳פון בה. ופי אלאכ׳רה קאל והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש, וקאל הנני אליך זדון, וכשל זדון ונפל.

ואת צנועים – תבוא חכמה.

When willful wickedness comes, etc. but with the modest is wisdom comes wisdom.

בא זדון – חסר הנסמך, רוצה לומר: איש זדון.

ויבא לו קלון מאת האל, ולאנשים הצנועים יוסיף להם האל חכמה.

בא זדון ויבא קלון – תולדת הזדון לבזות ולחרף הבריות כי הוא מקלה חברו ומשפיל כבודו בשביל הנאת שעה שנהנה להתכבד בקלונו או שלא רצה לסבול צער שעה למשול בכעסו,⁠^א והנה בא^ב זדון רב ועצום ממנו.

ואת צנועים חכמה – הצנעה מניע את האדם מדברי קלון ונבלות,⁠^ג ומיעוט הדברים ממדת הצנועים והצניעות גורמת חכמה לבעליה כי היא מדת החכמים אשר בה יקנו את החכמה,⁠^ד כי ישמעו ויקשיבו ולא יתאוו להתגלות לבם, כמו שנאמר: גם אויל מחריש חכם וגו׳ (משלי י״ז:כ״ח).

א. כן בכ״י לוצקי. בכ״י אוקספורד: ״או שלא לסבול כדי למשול בכעסו״.

ב. כן בכ״י אוקספורד. בכ״י ס״פ (במקום ״והנה בא״): ״הנמצא״.

ג. כן בכ״י לוצקי, ובדומה בכ״י ס״פ. בכ״י אוקספורד בהיפוך הסדר: ״והמניעה מדברי קלון ונבלות – ואת צנועים חכמה״.

ד. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״יכנו את החכמים״.

בא זדון – נכון היה לשון זדון שהוא שם דמיון ראשון, תמורת שם נגזר, וכבר בארנו זה בפירוש התורה, וכן אמר למעלה: מעז לתם (משלי י׳:כ״ט), שפירושו, לבעלי התם, ורבים כן אין מספר, כמו: והכרתי קומת ארזיו וג׳ (ישעיהו ל״ו:כ״ד), וכן והיה ברכה (בראשית י״ב:ב׳). וכן: במבחר קברנו (בראשית כ״ג:ז׳).

ואת צנועים חכמה – הנה צנועים הפך בעל זדון, ואמנם חכמה מחייב הכבוד, הפך הקלון.

בא זדון – הנה כשבא איש זדון והוא הרשע בדעות אשר יהרס לשפוט בדברים בזולת עיון הנה בא אחריו קלון ובושת כי לא יסכים המציאות למה ששפטו אותו מזה ואמנם האנשים הצנועים שלא יהרסו לעלות לזאת המדרגה כי אם אחר ההצעות הראויות ובדברים הראויים הנה תמצא אתם חכמה.

ואת צנועים – הוא״ו בגעיא.

קלון – בזיון.

צנועים – המסתתרים עצמם מרוב ענותנותם.

בא זדון – כאשר בא איש זדון בא עמו קלון כי יבזה את הבריות ועם צנועים בא חכמה.

זדון – החולק על ה׳ ודרכי התורה במזיד ופרסום, כמ״ש והאיש אשר יעשה בזדון את ה׳ הוא מגדף, ואם נלוה עמו הגאוה היתירה הוא מתלוצץ על החכמה והחכמים, כמ״ש זד יהיר לץ שמו, וכן בא על הזד על רעהו שהוא המציא תחבולות להרע לו, וחז״ל בסנהדרין (דף ס״ט) שתפוהו עם שם נזיד מענין בישול הרעיונים שזה רק באיש לא בקטן.

בא זדון – הזד הוא החולק על דרכי החכמה ועל האמת בטענות והיקשים ומזיד לעבור עליה בשאט נפש, והוא ההפך מן הצנוע שמסתיר פניו מעלות במעלות ויודע מך ערכו, כמו ויסתר משה פניו, ועם הצנועים תבא חכמה – כי לא יקבעו דרכי החכמה רק בלב המאמין ומקבל ושומע לרבותיו ולא יזיד לחלוק עליהם, אבל כשבא הזדון בא עמו קלון – שהוא הפך הכבוד, כי דרכיו שבוחר בהם הם נקלים והפך דרכי החכמה המכובדים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון