Mishlei 10 – משלי י‏ – Mikraot Gedolot

לָא מַכְפֵן אֱלָהָא נַפְשֵׁיהּ דְצַדִיקָא וְקִנְיָנָא דְרַשִׁיעֵי נִסְחוֹף.

כתוב אחד אומר: ״נקה״ (שמות ל״ד:ז׳), וכתוב אחד אומר: ״לא ינקה״ (שמות ל״ד:ז׳). אי אפשר ״נקה״ שכבר נאמר ״לא ינקה״, ואי אפשר ״לא ינקה״ שכבר נאמר ״נקה״, הא כיצד יתקיימו שני מקראות הללו? מנקה הוא לשבים, ואין מנקה לשאינם שבים. תמן תנינן: על ארבעה חלוקי כפרה שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: שלושה הן, ותשובה עם כל אחד ואחד מהם: עבר אדם על מצוות עשה ועשה תשובה – אינו זז מן המקום עד שמוחלים לו מיד, דכתיב: ״שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם הננו אתנו לך כי אתה ה׳ אלהינו״ (ירמיהו ג׳:כ״ב). עבר אדם על מצוות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, דכתיב: ״כי ביום הזה יכפר עליכם״ (ויקרא ט״ז:ל׳). עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורין ממרקין, שנאמר: ״ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם״ (תהלים פ״ט:ל״ג). אבל מי שיש בידו חילול השם, אין כוח בתשובה לתלות, ולא ביום הכיפורים לכפר, ולא בייסורין למרק, אבל תולין ומיתה ממרקת, שנאמר: ״ונגלה באזני ה׳ צבאות, אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון, אמר ה׳ אלהים צבאות״ (ישעיהו כ״ב:י״ד). שאל רבי אליעזר את רבי יהושע, אמר לו: מקרא זה, במה הוא מדבר? אמר לו: במתי חוץ לארץ. אמר לו: ובמתי ארץ ישראל מה הוא אומר? אמר לו: אדמתן מכפר עליהם, שנאמר: ״וכפר אדמתו עמו״ (דברים ל״ב:מ״ג). אמר לו: רבי, תאמר לצדיקים ואף לחוטאים כך מכפרת עליהם אף הוא? אמר לו: בני, לרשעים מכפרת, קל וחומר לצדיקים. בוא וראה מה אמר שלמה בחכמתו, שאין הצדיקים נפטרים מן העולם עד שהמקום מוחל להם כל עוונותיהם, שנאמר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק, והוות רשעים יהדוף.

דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – שהוא נפטר לבית עולמו בלא חטא;

והוות רשעים יהדוף – שהוא דוחפן ליום הדין.

דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – זה תלמיד חכם, כל זמן שהוא מתעסק בחיים מתוך דברי תורה, אם נתעלם ממנו דבר אחד, או פרק אחד מתלמודו, בשעת פטירתו מן העולם אינו נפטר מן עולמו עד שמלאכי השרת באין וסודרין אותו לפניו, בשביל שלא יהיה לו בושת פנים לעתיד לבוא לפני הקב״ה, לכך נאמר: ״לא ירעיב ה׳ נפש צדיק״.

דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – אמר רבי סימון: אלו הצדיקים, שאפילו בחייהם אין הקב״ה מצריכן לבריות.

והוות רשעים יהדוף – אלו הרשעים, שהקב״ה מחתם גזר דינם עד שעת יום הדין, כדי שייפרע מהם בשעת דינם בדינה של גיהנם, לכך נאמר ״והוות רשעים יהדוף״, שדוחפן לשרה של גיהנום.

דבר אחר: לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – בשעה שהוא משמר אורח חיים, ואין חיים אלא תורה, שנאמר: ״עץ חיים היא למחזיקים בה״ (משלי ג׳:י״ח).

לא ירעיב י״י נפש צדיק – זה יצחק שנאמר גור בארץ הזאת, והות רשעים יהדוף, שהוא דוחפן ליום הדין. ד״א זה תלמיד חכם שכל זמן שמתעסק בתורה בחיים ואם נעלם ממנו פרק אחד או דבר מלמודו אינו נפטר מן העולם עד שמלאכי השרת באים בשעת פטירתו וסודרין לפניו כדי שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב״ה לעתיד לבא, ר׳ סימון אמר אלו הצדיקים שאין הקב״ה מצריכן לבריות והרשעים מחתם גזר דינם עד יום הדין ליפרע מהם בגיהנם ודוחפן לשרה של גיהנם.

לא יג׳יע אללה נפס אלצאלח, ואפהֵ אלט׳אלמין ידפע ענה.

ענה.

והות, ופגעי הרשעים יהדוף ממנו. מן הצדיק.

וכן טוב אם נאמר ותאות הרשעים יהדפנה מהם, כפי שמוש החלופין, כי ההי באה במקום אלף¹, כך שיהיה מה שבחציו השני של הפסוק הפך מה שבחציו הראשון. וזה בעולם הזה כפי שהבטיח ה׳ לצדיקים — פרט למתנסים² — שלא יזניחם, וכפי האמור באם בחקותי תלכו ואם בחקותי תמאסו³ כולה. ויעד לרשעים — פרט לאותם שהאריך להם לאחת משבע הסבות⁴ — את העונש אשר בארנו בפירוש ה׳ ארך אפים ורב חסד⁵. והוא גם לעולם הבא כאמרו בדרך המשל הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו⁶ ושאר הפרשה.

1. וכאלו כתוב ואות. ושרש תאוה ״אוה״. וכתב רבנו בפירושו לתורה הובא במהדורתי עמ׳ קסא ומשמושי ההא שהיא באה במקום אלף כגון ביד דוד עבדי הושיע (ש״ב ג יח) במקום אושיע. הנזר כאשר עשיתי (זכריה ז ג) במקום אנזר.

2. שהם מתיסרים אף שהם צדיקים, ורבנו לשטתו שיש יסורי נסיון כדי להוסיף לאדם שכר על סבלו אותם, ראה הקדמת פירושו לספר איוב, מהדורתי עמ׳ יב והלאה. ולעומת זאת ראה רמב״ם במו״נ ח״ג פי״ז מהדורתי עם הערבית עמ׳ תקיג.

3. ויקרא כו.

4. ראה בספרו הנבחר באמו״ד המאמר החמישי פ״ג מהדורתי עמ׳ קעח, שם נוס׳ שונות ״ששה״ ״שבעה״ ושם העירותי כי הנכון ״ששה״ ובנוס׳ רי״ת ״שבעה״ והדברים צריכים בירור.

5. במדבר יד יח. ופירוש רבנו לענין זה נחשב עד כה לאבוד.

6. ישעיה סה יג.

וקד יחסן אן נקול ושהוהֵ אלט׳אלמין ידפעהא ענהם, בחג׳ה מסתעמל אלאבדאל, אד׳ יקום אלהי מקאם אלאלף, חתי יציר מא פי נצף אלפסוק אלת׳אני צ׳ד מא פי אלנצף אלאול, וד׳לך פי אלדניא כמא ועד אללה אלצאלחין גיר אלממתחנין באנה לא יכ׳ד׳להם, וכמא פי אם בחקתי תלכו ואם בחקתי תמאסו אג׳מע.

ותואעד אלטאלחין אלגיר אלממהלין לאחד אלסבעה אבואב אלעקובה אלתי שרחנאהא פי תפסיר ה׳ ארך אפים ורב חסד. והו פי אלאכ׳רה איצ׳א כקולה ממת׳לא הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וסאיר אלקצה.

יהדף – ידחוף אותה ותפל.

But the destruction [wrought by] the wicked will cast [them] down It will thrust them down and cause them to fall.

לא ירעיב י״י נפש צדיק – בני אל תפחד שתבא לידי חסרון עבור שפזרת ממונך בצדקה, כי לא ירעיב י״י נפש צדיק.

והות^א רשעים יהדוף – וההוה שעושים הרשעים לבני אדם יהדפם, כמו: והדפתיך ממצבך (ישעיהו כ״ב:י״ט) – שהוא לשון כליון. תרגום בהדוף (דברים ט׳:ד׳) – כד ישצי.

א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״והוא״.

לא ירעיב י״י נפש צדיק – ¹אין נזק בחסרון ההון לצדקה כי אין הצדיק נעזב ולא יורש בחסרון כי לא ירעיב י״י נפשו.

והות רשעים יהדוף – עון ההות שעושין הרשעים אל העשוקים יהדוף אותם, הנה שיש נזק רב ביתרון הונם בחמס, הנה מה טוב החסרון בתועלת בלי נזק מן היתרון בנזק בלי תועלת.

1. עיינו פירוש ר׳ יונה משלי ד׳:י״ב.

לא ירעיב י״י נפש צדיק – כטעם ולא ראיתי צדיק נעזב (תהלים ל״ז:כ״ה).

יהדף – יבואה מהר, והנה ידוע כי השם ית׳ עושה פעולות הפכיות בהפכים, לכן ייטיב לצדיק וירע לרשע, והנה שני המשפטים אשר בזה הפסוק התחלת ספורם אחד, והם, רצוני שני המשפטים, בלתי מתנגדים, וזה מבואר אצל מי שיודע תנאי נגוד החיוב והשלילה.

לא ירעיב י״י נפש צדיק – נפש האיש הצדיק ר״ל שלא יחסר לו מזון ואולם שבר הרשעים והוותם יהדפנו השם עליהם וימהר להביא אליהם, הנה מי שהוא עושה כף וגו׳.

והות רשעים יהדף – בכמה מקראות מהנדפסות באחרונה ראיתי בוגדים. ואתקוטטה עם הקוראים כן כי בכל הספרים כ״י ודפוסים ישנים וכן בעשרים וארבע גדול כתוב רשעים וכן בתרגום ושרשים ומאיר נתיב וכל המפרשים וזהו א׳ מהשיבושים שכיון שנפל בדפוס א׳ כולם טועים אחריו ועל כיוצא בזה אמרו שבשתא כיון דעאל עאל ולפיכך הוצרכתי לכותבו.

יהדף – ספרים שלפני היו״ד בסגול חוץ מדפוס נאפולי שהוא בפתח ורד״ק כתב בשרשים כי מצא חילוף זה בין הספרים המדוייקים.

והות – ענין שבר כמו יעוז בהותו (תהלים נ״ב:ט׳).

יהדוף – ענין דחיפה כמו כהנדוף עשן (תהלים ס״ח:ג׳).

לא ירעיב – כי מזמין לו די מחסורו.

והות – השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם ר״ל העבירה עצמה משלמת לו גמול רע.

הוות – ענין שבר, והוא עם הוה שמורה על הויה, דבר והפוכו, שר״ל עקירת ההויה, וכבר באר הרש״ף ההבדל בין הדף לדחה, שדחה הוא דבר הקשור במציאותו בחזוק, והדף או נדף הוא דבר הבלתי קבוע, כקש נדף, כמוץ אשר תדפנו רוח, ולפ״ז יל״פ מלשון הויה ממש הוייתם ומציאותם יהדף בקל.

לא ירעיב – בעת רעבון שאז לא יועילו האוצרות כי אין תבואה לקנות בכ״ז לא ירעיב ה׳ נפש צדיק – כמ״ש ובימי רעבון ישבעו, גם הוסיף נפש צדיק, שיתן לו ה׳ כל תאות נפשו, אבל הות רשעים יהדף – השבר של רשעים ידחפנו ה׳ עד שיפלו ולא יקומו בעת התחילו ליפול.

נפש – רצון כמו אם יש את נפשכם (פרשת חיי שרה), ומליצת ירעיב נפש ר״ל לא יכלא ממנו שום אחד ממאוויו שהם תמיד עשית צדק, בעוד שהרשע רצונו אך עשית הַוָּה, צרה ורעה לאחרים, והקב״ה דוחה רצונו אחור כהנדוף עשן מפני רוח; ואחד מן החברים חוה דעתו שהַוָּה בה״א תחת אל״ף וענינה תאוה ויהיה נופל יפה על נפש שלפניו.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון