Mishlei 10 – משלי י‏ – Mikraot Gedolot

סְנִיאֲתָא תְּגָרַג תִּגְרֵי וְעַל כֻּלְהוֹן סוּרְחָנֵי מְכַסָא רַחֲמוּתָא.

שנאה תעורר מדנים – שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים, דא״ר שמואל בר נחמני קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לאביהם שבשמים משיצאו ישראל ממצרים עד שעמד יחזקאל דכתיב ואומר עליהם איש שקוצי עיניו השליכו [והם לא עשו כן אלא] וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול.

ועל כל פשעים תכסה אהבה – שהקב״ה אוהב את ישראל אהבתי אתכם אמר י״י.

דבר אחר: שנאה תעורר מדנים – שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים עוררה עליהם דיני דינים מלמד שהיה (הקב״ה) [אהרן] נוטל את (הפנקס ופותחו) [קרבנם ופוחסו] להם, ואומר להם דעו שאין בו ממש, הוא [שמשה אמר לאהרן מה עשה לך העם הזה, א״ל מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידין, הוא] שהקב״ה אומר למשה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי [הה״ד] ובאהרן התאנף י״י מאד להשמידו.

ועל כל פשעים תכסה אהבה – תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל עליו ר׳ מני בש״ר יהושע דסכנין בש״ר לוי אמר מתחלת הספר ועד כאן כתיב והקריבו בני אהרן, וערכו בני אהרן, ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע באר שנואה ומימיה חביבין, לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם כדתנן כל העצים כשרים לגבי המזבח חוץ משל זית ומשל גפן ולאהרן אי אתה חולק כבוד בשביל בניו, א״ל הקב״ה חייך בשביל תפלתך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלה שנאמר צו את אהרן ואת בניו.

אלשנאה תת׳יר אלצכ׳ב, ואלמחבה תגטי ג׳מיע אלג׳רום.

זה תחלה בבני אדם, כפי שידעת על העול שעשה פרעה¹, וישראל בימי צדקיה² בנוגע לשנאה, וענין שמשון ודלילה³ בנוגע לאהבה. ואחר כך בדת, כפי שידעת מדברי משה לבני גד ולבני ראובן כה עשו אבותיכם⁴, ודברי שלמה לשמעי אתה ידעת את כל הרעה⁵, בנוגע לשנאה. והסלחנות המרובה לבני דוד, ואף לכל האומה, בנוגע לאהבה, כמו שנאמר כי למען דוד נתן ה׳ אלהיו לו ניר וגו׳⁶, וישלח ה׳ אלהי אבותיהם אליהם⁷.

1. לישראל משנאתו להם כתוצאה מקנאתו בהצלחתם.

2. כנראה בשנאתם לירמיה, ראה ירמיה לח-לט.

3. ראה שופטים טז.

4. במדבר לד ח.

5. מלכים א ב מד.

6. מלכים א טו ד.

7. דברי הימים ב לז ט.

ד׳לך אולא מן אלנאס, כמא עלמת מן ג׳ור פרעה, וישראל עלי עהד צדקיה פי באב שנאה, ומן אמר שמשון ודלילה פי באב אהבה. ובעד ד׳לך פי אלדין, כמא עלמת מן קול משה לבני גד ולבני ראובן כה עשו אבתיכם, וקול שלמה לשמעי אתה ידעת את כל הרעה, פי באב שנאה. ואלאחתמאל אלכת׳יר לבני דוד, בל לג׳מיע אלאמה, פי באב אהבה, כמא יקול כי למען דוד נתן ה׳ אלהיו לו ניר וגו׳, וישלח ה׳ אלהי אבותיהם אליהם.

שנאה תעורר מדנים – אפילו עבירה שנתנה לשכחה כבר, נזכרת על ידי מרבית עבירות. באה שנאה אחרונה ומעוררתן, שכן מצינו ביחזקאל שהוכיח את ישראל על עבירות מצרים: וָאוֹמר להם איש שקוצי עיניו השליכו וגו׳ (יחזקאל כ׳:ז׳) כמה שנים היתה שנאה זו כבושה ולא הזכירה הקב״ה להם אלא עכשיו, על ידי שהיו מרבים בעבירות.

ועל כל פשעים תכסה אהבה – כשישראל מטיבים מעשיהם הקב״ה מכסה על פשעיהם.

Hatred arouses quarrels Even a sin that was forgotten is remembered through additional iniquities. The final hatred comes and arouses them, for Yechezkel reproved Israel for the transgressions of Egypt, "And I said to them, 'Every man shall cast away the abominations of his eyes, etc.'" (Yechezkel 20:7). How many (years was) this hatred hidden, that the Holy One, blessed be He, did not mention it to them until now, when they added transgressions to their sins.

but love covers all transgressions When Israel improves their deeds, the Holy One, blessed be He, conceals their transgressions.

שנאה תעורר – רוע הלב שיש לאדם על חברו, הוא מעוררו להתקוטט עמו, אפילו ללא דבר.

ועל כל פשעים תכסה אהבה – והאהבה שיש בלב האדם על חברו תכסה פשעיו, ואינו משים לבו בהם.

שנאה תעורר מדנים וגו׳ – גם כי פשע לו חברו במעשה והענה עליו לא יריבהו ולא יתקוטט עמו ויכסה על כל פשעיו באהבתו אותו, על כן אדם יזהר ממדת השנאה המביאה אל הכעס והמדון וגם יזהר אדם מהיות לו כל עסק עם השונא ויבחר משאו ומתנו עם האוהב.

והטעם על כל פשעים – שהיא תעורר מדנים בין השונאים, תכסה אהבה.

מדנים – מלשון מדון ומריבה.

שנאה – השנאה שיש לאדם על מי היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע אבל יקפיד אף על דבר קשה.

מדנים – הריבים העומדים ע״י דו״ד, והמ״ם הנוסף על שם דין, מציין המקום שבם רצוף ענין הדין ודברים, כמו מכון מקום כמ״ש במק״א, והדינים יתעוררו ע״י כמה דברים, ע״י אף וחמה (לקמן ט״ו י״ח, כ״ט כ״ב), וע״י נרגן (כ״ו כ׳), ואיש תהפוכות (ט״ז כ״ח), וע״י איש נוטה בטבעו לזה ונקרא איש מדנים (כ״ו כ״א), ופה אמר שהשנאה תעורר מדנים.

שנאה תעורר מדנים – יש הבדל בין ריב ומדון, ריב הוא פעולת הריב שמתקוטטים זע״ז ויהיה לפעמים על לא דבר, והדבר שבעבורו מתקוטטים נקרא בשם המופשט מריבה – ואם סבת הריב הוא דברי ממון או אונאה שבעבורם י״ל דין אצל השופט נקרא מדון, ופי׳ מדון הדבר שדנים בעבורו, והוא דבר בלתי מבורר עם מי הצדק, כי בדבר המבורר יפול עליו שם פשיעה בגידה משפט וכדומה כ״א כפי ענינו, אמר החכם, דע שסבת המדנים האלה אינם הנדון בעצמו רק ההתפעליות אשר בנפש הנדונים, שהאוהבים או אנשים שאין להם שנאה זע״ז לא יקפידו על דברים קטנים כמו נזקי שכנים וכדומה, רק הפעליות השנאה היא תעורר את המדנים, שע״י השנאה הם צרי עין עוינים זא״ז, ויקיצו המדנים שהיו נרדמים לולא השנאה, אבל מדת האהבה שבנפש היא תכסה על כל פשעים – גם על הפשעים הגדולים, וכ״ש שלא יתעוררו מדנים על דברים קטנים.

תערר מדנים – בחפשה אחר מגרעות בכל איש ובכל דבר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון