Mishlei 10 – משלי י‏ – Mikraot Gedolot

מַתְלוֹי דִשְׁלֹמֹה בַּר חַכִּימָא נֶחֱדֵי אֲבוּי וּבְרָא סַכְלָא מְחַמֵץ לְאִמֵיהּ.

לפיכך אמר שלמה: בן חכם ישמח אב – זה הקב״ה, שהוא אב לכל העולם כולו, שנאמר: ״אבי יתומים ודיין אלמנות״ (תהלים ס״ח:ו׳).

דבר אחר: בן חכם ישמח אב – זה שלמה, שהיה חכם ביותר, ושימח הקב״ה בחכמתו.

ובן כסיל תוגת אמו – זה המן הרשע, ששמע לאשתו ונתלה על העץ, שנאמר: ״ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ וגו׳⁠ ⁠⁠״ (אסתר ה׳:י״ד). ומניין שנתלה על עצו? שנאמר: ״ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי״ (אסתר ז׳:י׳). אמר רבי נחמיה: מכל העושר שהיה לו, לא היה לו לפדות את עצמו?! אלא ללמדך, כיוון שהגיע זמן מפלתו של רשע, אין מועיל לו כלום עשרו.

בן חכם ישמח אב – זה יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, ובן כסיל תוגת אמו – זה ישמעאל, יש בנים שנתגנו באביהם זה יאשיהו שנתגנה באמון שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה, חזקיה שנתגנה באחז שנאמר צור תעודה, ויש אבות שנתגנו בבניהם, עלי נתגנה בבניו שנאמר ובני עלי בני בליעל, שמואל נתגנה בבניו שנאמר ולא הלכו בניו בדרכיו, ואברהם לא היה כן הוא נתגדל ביצחק שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ויצחק נתגדל באברהם שנאמר אברהם הוליד את יצחק.

בן כסיל תוג״ת אמו – (בא״ת ב״ש אפרא) אפרא בעיני אמיה, אם מודבק אדם בדרכיו של הקב״ה משמח בוראו, הדא הוא דכתיב בן חכם ישמח אב – ואין אב אלא הקב״ה שהוא אב לכל העולם שנאמר אבי יתומים.

ד״א בן חכם – זה שלמה שהיה חכם ביותר, ישמח הקב״ה שנאמר וישב שלמה על כסא י״י, ובן כסיל – זה המן ששמע לעצת אשתו ונתלה וכל עשרו לא היה יכול להצילו, ללמדך כשמגעת מפלתם של רשעין אין מועיל להם ממונם שנאמר לא יועיל הון ביום עברה, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות.

רמז תתקמה

א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן שתי צדקות הללו למה, אחת שמצלת מדינה של גיהנם ואחת שמצלת אותו ממיתה משונה, ואיזוהי צדקה שמצלת מדינה של גיהנם, ההיא דכתיב בה עברה דכתיב יום עברה היום ההוא, איזוהי צדקה שמצלת ממיתה משונה, נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נטלה, היכי לעביד, ונותנה לתוך קופה של צדקה. שלשה אוהבים יש לו לאדם וכו׳ (כתוב בישעיה ברמז תצ״ד).

ומן אמת׳אל סלימאן, אלאבן אלחכים יפרח אבאה, ואלאבן אלג׳אהל חסרה לאמה.

משלי, וממשלי שלמה, הבן החכם ישמח אביו, והבן הכסיל תוגה לאמו. כתב ״וממשלי״ כלומר ועוד ממשלי.

תוגת כמו יגון. והמשפט שייחס לאב שייך לאם, וכן להיפך כפי שהקדמנו¹. ויש באמרו בן חכם שני דברים כלולים, האחד זירוז להוריו ללמד את בנם מדע במה שהודיעם שהוא עדים ותפארתם, והשני זירוז לבן להשתדל בלמוד המדע והחכמה כיון שהוא חייב בכבוד הוריו, ועוד שחכמתו ממה שהם שמחים בו, ולפיכך חייב הוא ללמוד גם כדי לשמחם, ואל יהי סכל כדי שלא יעציבם.

1. כלומר החכם ישמח אביו ואמו והכסיל תוגה לאביו ולאמו, כמו שבאר לעיל א ח.

תוגת מת׳ל יגון. וקצ׳יהֵ אלאב תג׳ב ללאם, וכד׳לך באלעכס עלי מא קדמנא. ופי קולה בן חכם אמראן מג׳מועאן, אחדהמא חת׳ לאבויה עלי תעלים ולדהמא אלעלם במא אכ׳ברהמא אנה זינתהמא ופכ׳רהמא, ואלת׳אני חת׳ ללאבן עלי טלב אלעלם ואלחכמה אד׳ כאן יג׳ב עליה בר אבויה, ת׳ם אן עלמה ממא יפרחאן בה, פקד לזמה אן יתעלם איצ׳א ליפרחהמא, ולא יתג׳אהל ללא יגיט׳המא.

בן חכם ישמח אב – הקב״ה.

דבר אחר: אביו ממש.

ובן כסיל – תמיד הוא בבית עם אמו והיא רואה את שטותו ומצירה.

ועל פי המשל: בן כסיל – כמו ירבעם בן נבט, תוגת כנסייותו.

Proverbs of Solomon: A wise son makes his father happy This is the Holy One, blessed be He (Midrash); another explanation: his actual father.

but a foolish son is the grief of his mother He is always with his mother at home, and she sees his foolishness and is troubled. And according to the allegory, a foolish son, like Jeroboam the son of Nebat,

is the grief of his mother, the grief of his nation.

משלי שלמה בן חכם ישמח אב – כשיראהו הולך בדרך טובה.

ובן כסיל תוגת אמו – כי היא רואה אותו תמיד בכ⁠{ס}⁠לותו, כי אינו מתפחד ממנה, ולא יקבל תוכחתה.

משלי שלמה בן חכם וגו׳ – הזכיר שמחת בן חכם על האב ותוגת הבן הכסיל על האם כי האב מכיר יותר בחכמת הבן ומבחין כל עת בדברי חכמתו ושמחתו רבה משמחת האם, והאם יודעת יותר מן האב את מעשה הבן הכסיל כי עסקי הנאת הזולל והסובא בבית. והכסיל והאויל והרשע כלם תוארים לבעלי מעשה הרעים. והתרגום:⁠¹ תוגת אמו על אפרא דאימיה.

1. בתרגום שלנו: וברא סכלא מחמץ לאימיה ועיין ערוך השלם (הוצ׳ קאהוט) ערך אפר ובילקוט: תוגת באותיות א״ת ב״ש אפרא בעיני אמיה.

בן חכם ישמח אב – יחס השמחה לאב על החכמה, והכונה בהיות האב מכיר מעלתה, ויחס התוגה לאֵם על הכסילות, כי אין מגיע שֵכל האֵם להכיר טוב הפעולה, כמו שתכיר הרע, וגם זה כטעם כלב אשה מצֵרה (ירמיהו מ״ח:מ״א).

משלי שלמה – בן חכם ישמח אב וג׳ – אמר יוסף: כבר הודעתיך שנכון אצלי, כי שלמה לא חבר כל הספר הזה בסדר, מראשיתו עד אחריתו, רק היה אומר מאמריו, למשרתיו ושריו, כמו שכתוב: אשרי עבדיך העומדים לפניך וג׳ (מלכים א י׳:ח׳) והם היה כותבים אותם, לכן התחיל משלי, ועתה כתיב משלי ועוד כתיב: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה (משלי כ״ה:א׳) ומצורף לזה נכון מאוד בהתחילו עתה משלי שלמה, כי רוב מה שקדם, היה אומר בלתי גוזר, ורוב אלו הוא אומר גוזר.

והנה כבר הודעתיך בתחלת פירושי זה מיני גזרות זה הספר, ודע עוד, כי בזה יש גזרות הולכות כסדר מנושא ונשוא, כמו זה הפסוק רצוני: בן חכם הוא ישמח אב וג׳, ויש, שבו קדימה ואיחור כי הטעם הוא, כי בן משכיל הוא אוגר בקיץ (משלי י׳:ה׳), ובן מביש הוא נרדם בקציר (משלי י׳:ה׳), ויש פסוק שאחת מגזירותיו כסדר, והאחרת שלא כסדר, כאמרו: לא יועילו אוצרות רשע (משלי י׳:ב׳), כי זאת שלא כסדר, כי הענין הוא, כי אוצרות רשע לא יועילו, ואמנם וצדקה תציל ממות (משלי י׳:ב׳) הוא כסדר. ודע עוד כי רוב גזרות זה הספר, מחוברות מהבדלים וסגולות, ולכן הם מתהפכות, וזה על דרך משל: כי כל בן חכם ישמח אב, וכן הופכו.

ודע עוד כי גזרות זה הספר סתמיות, רצוני, שאין בם חומה, והכונה ברוב אלו שהם כוללות, כי כונתו באמרו: בן חכם, כל בן חכם, וכן הכונה ברובם שהם אפשריות מאדיות, ואם באמת יש בזה הספר שאינם מאודיות, ונכון שהם ממין האפשרי בשווי, או ממין אשר על המעט, ובקצתם יבאר ויאמר: יש, כמו: יש מתעשר (משלי י״ג:ז׳). הנה סדר שלמה שני פסוקים זה אחר זה, שהם עַד נאמן לזה והוא אמרו: אל תען כסיל (משלי כ״ו:ד׳): ענה כסיל (משלי כ״ו:ה׳), כי זה מחייב ששתי אלו המאמרים אפשריים שטבעו שאפשר היותו, ולא היותו, ושאלו כמו תחת ההפכיות שצודקות יחד, ועוד נבאר זה במקומו.

ודע עוד, כי אין אנו דורשין סמוכים בזה הספר, כי הוא מטבע ספרי הפילוסופים, שכל מאמר מהם עומד בעצמו, ואם יש פסוקים יחידים כי ענינם סמוך, כמו שנפרש.

ודע עוד, כי יש פסוקים בזה הספר נשנים, אם בשני מלות, אם בזולת שנוי, ואין לתמוה מזה כי זה מצד מה שאמרנו, שלא חובר זה הספר משלמה כסדר.

ואתה בני אשר בברצלונה, שמע נא אמרי אלה, וזכרם תמיד, בקראך זה הספר שהוא כולל רוב דבר מוסרי הפילוסופים, ומאלו החלוקות שעשינו, תשיג פרושים עמוקים.

משלי שלמה בן חכם ישמח אב וגו׳ עד מגדל עוז שם י״י – והוא מקיף בגנות הרשע והכסילות והליצנות והעצלה והאולת והעקשות והשנאה ושבח הופכיהם, הנה הבן שהוא חכם ישמח אביו כי הוא משער בדבר החכמ׳ יותר מאמו ואמנם הבן שהוא כסיל יביא יגון לאמו מפני חסרון הדעת ויגיע מזה לאמו מהצע׳ יותר ממה שיקרה ממנו לאביו מפני שהוא ירא מאביו יותר מאמו.

תוגת – מלשון יגון ועצבון.

משלי שלמה – לפי שעד כה דבר בשבח התורה וכאלו היא תאמר אמריה ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו לכן נאמר שוב משלי שלמה כאלו הוא ספר אחר.

ישמח אב – בראותו יושב במושב חכמים.

תוגת אמו – כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו ובכל עת רואה שטותו ועצבונה מרובה.

חכם – היודע חקי החכמה ומתנהג ע״פ, כמ״ש בכל מקום, ישמח אב – וכן לקמן (כ״ג ט״ו, ושם כ״ד כ״ה, כ״ז י״א).

כסיל – הנלוז מחקי החכמה מפני תאותו כנ״ל (א׳ ל״ב ובכ״מ).

בן חכם – שאסף חקי החכמה אל נפשו ומתנהג בהם, ישמח אב – שזה סימן שאביו הורהו דרך החכמה והמוסר, ובן כסיל – שהוא הנלוז מדרך החכמה מפני תאותו שזה גדר הכסיל, הוא סבת תוגת אמו – שהאם תקרב אותו ביותר עד שלכן ייחס תמיד הטוב אל אביו והרע אל אמו, כי האב הוא המורה מוסר והאם תגעגע אחר בנה ולא תניח אל האב ליסרו בשבט.

ישמח אב – ענין הפסוק כך – בן חכם ישמח אב ואם, ובן כסיל תוגת שניהם ג״כ; מ״מ תועלת בן חכם היא יותר לאביו מלאמו, ועל בן כסיל מצטערת אמו יותר מאביו; וכסיל הוא הפך חכם, איש רשע (עיין מה שכתבתי א׳:ב׳)

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון