Mikhah 1 – מיכה א‏ – Mikraot Gedolot

עֲבָרוּ לְכוֹן דְיַתְבִין בְּשָׁפִיר גְלָן עֶרְיָא עַרְטִילָאִין בָחֲתִין לָא יִפְקוּן מְשֵׁיזְבִין יַתְבֵי צַאֲנָן עֱבִידוּ לְכוֹן מִסְפַּד בְּמֶרֶר עַל קְטִילֵי גִבָּרֵיכוֹן בֵּית צוּלָאֵי בָּתֵּי חֶמְדַתְכוֹן דַהֲוֵיתוּן אַנְסִין וּמְקַרְבִין דֵין לִסְטַר דֵין בְּכֵן יִתְנְסֵיב מִנְכוֹן שְׁפַר אַרְעֲכוֹן.

ולא הצילוה. ... [ואמרוֹ] יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ – ר״ל שאין השונא ... ... כאשר ... שלקחני ... ... ... ... ... על מחנהו כל זמן עמדו, וינוס ... יברח, או יכבוש הארץ ויאבד מכם בהעמדתכם מוקפים במצור.

עברי לכם – התחיל בלשון יחידות נקבה כמדבר אל כנסיה העיר כמו שנאמר יושבת שפיר כולם בשם כנסיה אחת ואמר לכם כמדבר אל הרבים שהרי לרבים הוא אומר.

יושבת שפיר – שם העיר.

עריה בשת – גלויה בית הבשת כאשר נקראת שפיר שהוא שם נפל היוצא מרחמה של אשה.

לא יצאה יושבת צאנן – לא יפקון משזבין יתבי צאנן.

מספד בית האצל יקח מכם עמדתו – המספד שגרמתם לנגזלים שאתם גוזלים נחלתו כדי להגיש בית בבית שדה בשדה (ישעיהו ה׳:ח׳) זה אצל זה הוא יקח מכם עמדתו מעמד הבניינים שבנית׳ והעמדתם על נחלתם, בית האצל איוטמנט בלעז.

Pass along your way Heb. עִבְרִי לָכֶם. He commences with an expression in the feminine singular, as used in addressing the people of the city, as it is said: "the inhabitant of Shafir" addressing them all in the name of one people. And then he says, "לָכֶם, along your way" as used in addressing many people, for he was speaking to the public.

the inhabitant of Shafir – Shafir is the name of the city.

with your private parts exposed – Private parts would be exposed, appropriate to a city called "Shafir,⁠" the name of the aborted fetus that comes out of the woman's womb.

the inhabitants of Zaanan did not go forth – The fugitives of the inhabitants of Zaanan shall not go forth. -[from Jonathan]

the lamentation caused by drawing the houses one to the other shall take its stand from you – The lamentation you caused those who were robbed, whom you robbed of their inheritance in order to draw one house to the other, one field to the other, will take its stand from you – the stand of the houses that you built and erected on their inheritance. by drawing the houses from one the other ajoustement in Old French [which means, adding or joining].

עברי לכם יושבת שפיר – לכל אכסניא הוא אומר עברי – לשון נקיבה, ולכל היושבים בה לשון רבים.

שמה שפיר – שמשמעו לשון יופי וכבוד.

כנגד כך הוא אומר לה עריה בושת – שתתערה כבודה ויבא לה בושת.

לא יצאה יושבת^א צאנן – צאנן שמה, זהו שלא יצא ממנה שריד ופליט, כתרגומו לא יפקון מינה מייתבי צאנן.

מספד בית האצל – איש ושכינו היושבים אצלו יספדו שניהם יחד.

עמדתו – כמו: האויב תמו חרבות (תהלים ט׳:ז׳), חמדתו.⁠^ב

א. כן בכ״י פריס 162, פרמא 2994, פירנצה III.8. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777 נוסף כאן: ״לא יושבת״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994 רק: ״כמו חמדתו״.

עברי לכם – כשאמר עברי, התחיל לדבר בלשון יחידות נקיבה, לפי שמדבר על כניסית העיר, כמ״ש: יושבת שפיר כולם בשם כניסיה אחת, וכשאמר: לכם נעשה כמדבר אל הרבים.

שפיר – שם עיר.

עריה בשת – גלוית בית הבושת, הוא מקום הערוה, על שם שהיא נקראת שפיר, שהוא שם נפל היוצא מרחמה של אשה.

לא יצאה יושבת צאנן – תרגומו: לא יפקון משיזבין מיתבי צאנן, הקינה לפי שם העיר, לא יצאה יושבת צאנן.

מספד בית האצל – פתרונו: לא מצאו האנשים היושבים בצאנן לספד לשכינו הקרוב אל ביתו,⁠¹ לפי שכל אחד ואחד די לו לספד על עצמו, מפני האויב שיבוא.

ויקח עמדתו – כמו חמדתו.

ויונתן תירגם: המספד שגרמתם לנגזלים, שהייתם גוזלים נחלתם, כדי להגיש בית בבית, הוא יקח מכם עמדתו, מעמד הבנין שבניתם והעמדתם על נחלתם.

1. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ב:ד׳.

עברי – שפיר – שם עיר.

עריה בשת – בגלות ובשבי.

צאנן – שם עיר.

לא יצאה – לספוד.

מספד בית האצל – שם עיר. והטעם: לא יצא מבית האצל לספוד, ולא מעיר לעזור לשכיניה. כי במקומו יעמוד ויקח מוסר מכל אלה העיירות ההולכות^א בשבי.

כי יקח – ילמוד, כמו: כי לקח (משלי ד׳:ב׳), שיעמוד במקומו.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: הסמוכות.

עברי לכם – הסתלקו ממקומכם.

ישבת שפיר – גילוי.⁠^א כמו ברוחו שמים שפרה (איוב כ״ו:י״ג), אמרי שפר (בראשית מ״ט:כ״א) – אמרים מגולים.

וכן אומר הסתלקו מלבכות ומלספוד במקום המגולה ונראה ונשמע לגוים.

על עריה בשת – על גלוי בשתכם שלא יגלה לאויבים.

עריה – כמו עריה תעור קשתך (חבקוק ג׳:ט׳) שפתרונו גלה תגלה קשתך.

גם ישבת צאנן – מקום צאן הרגילים לצאת למרעה תזהרו שלא תצאו בבכי ובמספד.

יצאה צאנן – לשון נופל {על לשון}.

וכל כך למה, שעל מספד שתספדו ביתי במקום האצל – הסמוך לאויב אצלו

ירגיש ויבוא ויקח מכם עמדתו – הערים^ב שלקחו מלכי ישראל ויהודה ממנו שהיה עומד בהם. כגון ערי מואב וגלעד שחזרו להם בגלות ישראל, וכן ערי פלשתים בגלות ישראל.

עמדתו – שון אֶשְטַל.

א. בכ״י: וגילוי.

ב. בכ״י: ההרים.

עברי לכם יושבת שפיר – בזה מצא לו לשון אחר בדרך הקינה כי שפיר היא יופי ונוי כמו הנותן אמרי שפר (בראשית מ״ט:כ״א) ותרגום יפה תאר (בראשית ל״ט:ו׳) שפיר בריוא והנה הפכו עריה בשת כי גלוי הערוה הוא דבר כעור ואמר עברי לשון נקבה כנגד הכנסה שבעיר ששמה שפיר ואמר לכם כנגד הפרטים וכן דרך המקרא במקומות רבים אמר שילכו ערומים גלוי הערוה בגלות כמו שאמר וחשופי שת זהו עריה בשת כי עריה גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳) ובשת הוא העריה כמו והחזיקה במבושיו (דברים כ״ה:י״א) ועריה שם או תאר ובא בה״א בסמיכות כמו כאיפה שעורים (רות ב׳:י״ז).

לא יצאה יושבת צאנן מספד בית האצל – גם זה לשון נופל על הלשון כי יצאה וצאנן קרובים בלשון ובית האצל גם הוא שם מקום ופירושו אמר כי לא יצאו יושבי צאנן למספד בית האצל כשגלו כי נראה כי יושבי האצל גלו ראשונה וכשהיו בוכים וסופדים בצאתם בגלות לא יצאו לנחמם יושבי צאנן שהיו שכיניהם כי ידעו כי גם הם יגלו אחריהם ודים בצרתם.

יקח מכם עמדתו – פירש אדוני אבי זכרונו לברכה שיעמוד ויתעכב במצור עליכם בטוב ויקח מכם שכר עמידתו כי יקח כל אשר לכם ויגלה אתכם ועמדה שם כמו עמידה אלא שהוא בשקל חמדה חמלה.

עריה בושת – ערומה הבשת, כי הערוה נקרא בושת, והעד: במבשיו (דברים כ״ה:י״א).

צאנן וכן בית האצל – שמות מקומות.

יקח – רמז למלך אשור.

עמדתו – עמידתו, כי עמדה גם הוא שם דמיון ראשון, כמו חמדה, חמלה.

וכן פירשו שהיה שפיר שם מקום, ושאמר שיושביה ילכו בגלות גלויי ערוה, ושכן צאנן הוא שם מקום ובית האצל שם מקום אחר, ושיהיה ענין הכתוב שלא יצאו יושבי צאנן למספד שעשו בית האצל שהיו שכניהם וגלו תחילה והם לא יצאו לנחמם לפי שחשבו וידעו שגם המה יגלו אחריהם והאויב יקח מהם עמדתו שעמד עליה במצור ימים רבים כי יקח אותם לעבדים ואת ממוניהם.

יושבת שפיר – ברוב הספרים מלא וא״ו וכן כולם שבענין ונכון לעשות כן ע״פ המסורת דירמיה מ״ח וסוף מצורע שנמנו שם החסרים ואין שום אחד מאלה במניינם.

עריה – ענין גלוי כמו ואת ערום ועריה (יחזקאל ט״ז:ז׳).

בשת – הוא כנוי לערוה וכן והחזיקה במבושיו (דברים כ״ה:י״א).

עברי לכם – אתה העדה היושבת בעיר שפיר עברי לכם בגולה בגלוי בית הבושת כדרך הגולים וגם הוא לשון נופל על לשון כי שפיר הוא ענין שליא היוצא מרחם האשה בעת הלידה.

לא יצאה וגו׳ – בתחלה גלו אנשי בית האצל ועברו דרך צאנן בקול מספד ויושבי צאנן לא יצאו למספד בית האצל לנחמם כי בטוחים היו שגם הם יגלו אחריהם וגם זה לשון הנופל על לשון כי יצאה וצאנן קרובים בלשון.

יקח מכם עמדתו – הנה הם עמדו במקומם ולא יצאו לנחם והאויב יבוא ויקח מכם את העמידה של כל אחד ואחד כי תהיו נעים ללכת גולה.

עברי – ידבר בנוכח אל עריה בושת, בושת הוא מקום הערוה, ור״ל גילוי בושת, ובא הבושת כשם מופשט, מצוה לה לעבור מצאנן אל שפיר, (ושם שפיר נופל ג״כ על הערוה שפיר ושליא כלשון חז״ל כי בכל המליצה פה תפס לשון נופל על הלשון, עפרה עפר, יצאה צאנן, (היא צנן (יהושע ט״ו ל״ז), רכש לכיש אכזיב לאכזב, יורש מורשה, עד (להם) עדלם), ובמלת לכם מסב דבורו אל יושבי שפיר.

בית האצל – בתים של צאנן.

עמדתו – שם, כמו עמידתו, רק בא ע״מ חמלה חמדה.

עברי – עיר ששמה שפיר שבא לשם האויב הפשיט את כולם ערומים והניח אותם בחיים, כי לא לחמו אותו, אבל עיר צאנן סגרו חומות העיר ולחמו עם האויב, והגם שהרג האויב כל היושבים בבתים שסביבות העיר חוץ מן החומה לא רצו לפתוח שעריהם, ולכן עת נכבשו הרג האויב את כולם ולא הסתפק בשללם לבד, עפ״ז יאמר במליצתו, עברי, עריה בושת לכם יושבת שפיר – עריה בושת היינו גילוי הערוה, ומציין עריה וגילוי הבושת כעצם מופשט, את עריה בושת לא תלכי לצאנן, (כי שם יהרגו כולם) רק עברי אל יושבת שפיר, שאתם יושבת שפיר תלכו ערומים וחשופי שת, ולכם צויתי לעריה בושת לעבור לכם, כי אצלכם תמצא ערומים גלויי בושת, אבל יושבת צאנן לא יצאה מן החומה גם אל מספד בית האצל הגם שכל הבתים שאצלה עשו מספד גדול על הרוגיהם בכ״ז לא רצו בני צאנן לצאת ולפתוח שערי העיר, ע״כ יקח מכם עמדתו – המספד יקח מקום עמידתו מכם, כי בעירכם יהיה הרג רב, וברחוב העיר יעשו המעמד ששם יעמוד המספיד לספוד על ההרוגים שנהרגו בעיר ובבית האצל היינו בבתים שאצל העיר.

כי חלה – מבאר מדוע לא יצאה יושבת צאנן ועל מי בטחו, כי יושבת מרות היינו צאנן שמרתה ולא רצתה להמסר ביד האויב קותה לטוב – שהיה לה תקוה שיבואו חיל מירושלים לעזור לה ולכן מרתה ולא פתחה החומה, ועתה מפרש ומה היה הסבה שהמספד לקח עמידתו אצלם ולא נושעו, כי ירד רע מאת ה׳ לשער ירושלים שע״י השגחת ה׳ ירד רע לירושלים ולא יכלו לשלוח חיל לעזור לבני צאנן.

עברי – מוסב אל תיבת יושבת שאחריו, ולכם לשון רבים אל יושבי שפיר שהם ממש העוברים.

עריה בשת – שני שמות והראשון משמש כתאר, גלוי מקום הבשת חלף יופי מצב העיר שממנו שמה (שפיר בלשון ארמי יפה, ומצאנוהו גם בלשון הקודש, שפרה עלי, תהלים ט״ז:ו׳, שמים שפרה, איוב כ״ו:י״ג, אמרי שפר, פרשת ויחי).

לא יצאה – מן הכלל (יונתן ורש״י) וגם היא נפלה ביד אויב.

צאנן – ביהושע (ט״ו:ל״ז) נקראת צנן בלא אל״ף.

בית האצל – מלשון אצילות, ששם בתי עונג לאצילים, או ששם חורש מַצַל; ומאחר שנפלה ביד אויב וסופדים עליה אי אפשר עוד לעמוד בה, והמספד יקח וישלול מכם עמידתכם בה; ודעת שד״ל (לפי דברי החכם יח״ף ז״ל) שם בית האצל נגזר מלשון ערבי ור״ל מקום ששרשיו חזקים, ועמדתו ר״ל העמדה וחוזק.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון