אם יוליד איש מאה הכוונה מאה בנים, וזוהי שיטה לציון ריבוי, לא מספר מדויק.

ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו ויהיה מספר שנות חייו רב ככל שיהיה.

ונפשו לא תשבע מן הטובה כלומר הוא היה עני וחסר כל ומתאווה לכל דבר.

וגם קבורה לא היתה לו הכוונה היא לקבורה טובה, כלומר הוא לא זכה לכבוד לא בחייו ולא במותו, או שבמילה ״קבורה״ הכוונה היא לתכריכים ולהספד.

אמרתי טוב ממנו הנפל כמו שאמר קודם לכן ״וטוב משניהם את אשר עדן לא היה״ (קהלת ד:ג). המילה ״רב״ במקרא יש לה ארבע משמעויות. האחת היא לשון ריבוי. השנייה היא לשון גדולה, שהרי ״רב״ הוא התרגום הארמי של המילה העברית ״גדול״, וגדול בעברית בא במשמעות של גודל הגוף ובמשמעות של רוממות המעלה ובמשמעות של מספר גדול, כמו ״גדול ורב״ (דברים ב:י). ״רב״ בא במשמעות של ריבוי גם בפסוק ״לרב תרבה את נחלתו״ (במדבר כו:נד) ובפסוק ״ורב שיהיו ימי חייו״. כשמופיעות שתי המשמעויות האלה המילה היא מגזרת הכפולים. המשמעות השלישית היא משמעות של סכסוך ״הוי רב את יוצרו״ (ישעיהו מה:ט) מעניין ריב, מגזרת עו״י. המשמעות השלישית היא מגזרת לו״י מלשון ״רבה קשת״ (בראשית כא:כ), ״וברקים רב ויהומם״ (תהלים יח:טו), שכן הוא כמו ״וישלח חצים ויפיצם״ (שם). אחרים אומרים שגם זה מגזרת הכפולים, כמו ״השמיעו אל בבל רבים״ (ירמיהו נ:כט). דוגמא למשמעות זו של גדולה ורוממות היא ״קרית מלך רב״ (תהלים מח:ג), שהכוונה בכך לדויד. ישנם גם דוגמאות בריבוי ״ורבי המלך״ (ירמיהו מא:א) ״רבים ונכבדים״ (במדבר כב:טו), ובנקבה ״רבה״, ״ורבה היא על כל האדם״ (קהלת ו:א).