Kohelet 6 – קהלת ו‏ – Mikraot Gedolot

מַה דַּהֲוָה בְּעַלְמָא הָא כְּבָר אִתְקְרִי שְׁמֵיהּ וְאִשְׁתְּמוֹדַע לִבְנֵי אֱנָשָׁא מִן יוֹמָא דַּהֲוָה אָדָם קַדְמָאָה וְכוֹלָא גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי הִיא וְלֵית רְשׁוּ לְגַבְרָא לְמֵיקָם בְּדִינָא עִם מָרֵי עָלְמָא דְּתַקִּיף מִנֵּיהּ.

מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח ה׳ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם (בראשית ב׳:ט״ו), וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְאִפַּרְכוֹס שֶׁהָיוּ נְתוּנִין בִּקְרוֹנִין, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁין בְּנֵי הַמְּדִינָה לוֹמַר לַמֶּלֶךְ דּוֹמִינִין, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֵי זֶהוּ, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ דְּחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַקְּרוֹנִין וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אִפַּרְכוֹס. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם הָרִאשׁוֹן טָעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּבִקְשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִפִּיל עָלָיו שֵׁנָה וְיָדְעוּ שֶׁהוּא אָדָם, וְאָמַר לוֹ: כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג׳:י״ט).

דָּבָר אַחֵר: מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ – זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה (ויקרא א׳:א׳), וְנוֹדַע לַכֹּל כִּי זֶה משֶׁה נָבִיא הוּא, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג׳:י׳), וּכְשֶׁבָּא לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אָמַר: לֵךְ רֵד וגו׳ (שמות ל״ב:ז׳), אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּד אִינוּן טָבִין אִינוּן דִּידָךְ, וְכַד אִינוּן בִּישִׁין אִינוּן דִּידִי, בֵּין טָבִין בֵּין בִּישִׁין דִּידָךְ אִינוּן. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וּמְסָרוֹ לְאָרִיס לַעֲמֹל בּוֹ, כְּשֶׁעוֹשֶׂה יַיִן טוֹב אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ כַּמָּה חַמְרֵיהּ דְּכַרְמִי טָב, וּכְשֶׁעוֹשֶׂה יַיִן רָע אוֹמֵר הַמֶּלֶךְ חַמְרֵיהּ דְּכַרְמָא דַּאֲרִיסִי בִּישׁ, וְהָאָרִיס בּוֹכֶה וְצוֹוֵחַ וְאוֹמֵר לְפָנָיו אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כַּד עֲבַד חֲמַר טָב דִּידָךְ הוּא, וְכַד הֲוָה עָבֵיד בִּישׁ דִּידִי הוּא, אֶלָּא בֵּין טָב וּבֵין בִּישׁ דִּידָךְ הוּא. כָּךְ אָמַר משֶׁה בֵּין טָבִין בֵּין בִּישִׁין דִּידָךְ אִינוּן. וְלֹא יוּכַל לָדִין עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁאָמַר לוֹ: אֶעְבְּרָה נָא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה (דברים ג׳:כ״ה), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֶּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה (דברים ג׳:כ״ד).

דָּבָר אַחֵר: מַה שֶּׁהָיָה – זֶה יִרְמְיָהוּ, וְנוֹדַע לַכֹּל שֶׁהוּא נָבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּטֶרֶם אֶצָרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ (ירמיהו א׳:ה׳).

מה שהיה כבר נקרא שמו – זה אדם.

ונודע אשר הוא אדם – כיון שברא הקב״ה את האדם. בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה מה עשה הקב״ה הפיל עליו שינה וישן לו. משל למלך ואיפרכוס שהיו נתונים בספינה בקשו בני המדינה לומר הימנון ולא היו יודעין להבין בין המלך לאיפרכוס מה עשה נטלו והשליכו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא מלך. כך כשברא הקב״ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הקב״ה הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם.

ד״א מה שהיה – זה משה.

שהוא אדם – ונודע לכל שהוא נביא. בשעה שאמר לו הקב״ה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי (שמות ג׳:י׳). כיון שבאו ישראל לאותה מעשה א״ל הקב״ה לך רק כי שחת עמך (שם ל״ב:ז׳). אמר לפניו רבש״ע כד אינון טבא אינון דידך כד אינון בישין אינון דידי [בין טבין בין בישין דידך אינון]. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי אמר משל למלך שהיה [לו] כרם ומסרו ביד אריס. כד הוה עביד חמר טב אמר חמר דכרמי מה טוב וכד הוה עביד חמר ביש אמר חמון חמרא דאריס. התחיל אותו אריס צועק ובוכה אמר כד הוה טב מדידך הוא כד הוה ביש מדידי הוא. אלא בין טב ובין ביש מדידך. כך אמר משה לפני הקב״ה והם עמך ונחלתך וגו׳ (דברים ט׳:כ״ו).

ולא יוכל לדין – זה משה כיון שאמר לו עלה אלי אמרתי לא אדברינך.

מה שהיה כבר נקרא שמו – זה אדם הראשון, ונודע כי הוא אדם כשבראו הקב״ה בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה וכו׳ (כתוב ברמז שצ״ה).

אלד׳י כאן קדימא סמי אסמה, ושהר באנה אנסאנא, לא טאקה לה, ליכ׳אצם מן הו אקוא מנה חגה.

מה שהיה בעבר, ונקרא והתפרסם שמו שהוא אדם. ואין לו את היכולת לריב, עם מי שהוא יותר מפוכח ממנו (שנותן הסברים מקובלים ומשכנעים על מעשיו).

מה שהיה מלפנים נקרא שמו ונודע שהוא אדם ואין לאל ידו לריב עם מי שחזק ממנו בטענותיו.

מה שהיה כבר נקרא שמו – חשיבות וגדולה שהיתה לו בחייו, כבר נקרא שמו (כלומר כבר היה ועבר כבר)⁠^א [של זה] יצא לו שם בסררה [כבר] עתה חלף ונודע שהוא אדם ולא אל, וסופו שמת, ולא יוכל לדין עם מלאך המות שתקיף ממנו.

א. הביאור בסוגריים העגולים מופיע בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 27298. במקומו מופיע הביאור שבסוגריים המרובעים בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1.

Whatever has been has already been named – The stature and greatness that had been established during his lifetime, "has already been named,⁠" i.e., it already was and passed, he already had attained fame, and now it has passed, and it was made known that he was a man¹ and not god, and his end was that he died, and he was unable to strive with the angel of death, who is more powerful than he.

1. According to the Midrash, this refers to Adam. Note that the gematria (numerical value) of 'מה' [=45] is equal to 'אדם' [=45], man.

מה שהיה כבר נקרא שמו – מששת ימי בראשית. כל מה שהיה כבר נעשה ואין להשיב וכן בני אדם כבר עשם הקב״ה ונודע לכל אשר הוא אדם נברא מן האדמה וסופו אל האדמה ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו. אין אדם יכול להתרעם על בוראו אלא מה שבא לו צריך להודות.

מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם – בכל עניין שהנהיג אדם את עצמו לשבח, כמו: איש אשר יתן לו האלהים עשר ונכסים וכבוד (קהלת ו׳:ב׳) והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו (קהלת ה׳:י״ח), כבר דבר זה אי אפשר ליבטל, שכבר נקרא שמו ונודע לכל שהוא אדם חשוב.

ולפי שלא יוכל לדין^א עם שתקיף ממנו – והוא מלאך המות, יעשה דבר בעוד שהוא בחיים, שיהו הבריות מזכירין אותו לשבח.

א. כן בכ״י פרמא 2203, לונדון 22413. בנוסח שלנו: ״לדון״.

מה שהיה כבר – אותו שהיה גביר,

ונקרא שמו ונודע שהוא אדם – חשוב וגיבור,

בשעת המיתה לא יוכל לדין ולהלחם עם מלאך המות שהוא תקיף ממנו, ועל כן אמרתי: הכל הבל.

מה שהיה כבר נקרא שמו – ישוב על העני היודע, ועינינו די לו שכבר נקרא שמו ונודע שהוא אדם כך וכך, ולמה יבקש הליכת הנפש עד שיהיה כמו פלוני ויתכן שלא ישיגנו.

ואין ראוי לאיש שכל שידין עם מי שתקיף ממנו – על כן אין ראוי לו לבקש מה שהחיים מבקשים ויעשה זאת כנגדם שיהיה כמוהם.

WHATSOEVER COMETH INTO BEING, THE NAME THEREOF WAS GIVEN LONG AGO. This refers back to the poor man that hath understanding (Kohelet 6:8). The point of our verse is: It is sufficient for the poor person [that hath understanding] that he was given a name, and that he was known as so-and-so. Why should he follow his desire¹ to be like another person, when it is impossible for him to ever reach the level of that person?

[NEITHER CAN HE CONTEND WITH HIM THAT IS MIGHTIER THAN HE.] It is unfit for an intelligent person to quarrel with someone stronger than he is. It is therefore not right for him to seek what the living (Kohelet 6:8)² seek and do the same so that he be like them.⁠³

1. Literally, the wandering of his soul. See v. 9.

2. The fools. See Ibn Ezra on v. 8.

3. The point is that a person cannot compete physically or financially with those mightier than he.

כבר

[ ] בישראל

[ ] סררה

[

מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר אדם הוא ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו זוהי השלמה למה שנאמר קודם, כלומר מה שקרה והתרחש לאדם בפועל, הרי שהוא כבר הופיע ונודע ונקרא בשם, במובן זה שהוא כבר יוחס לאדם. הכוונה היא ״ונודע אשר האדם חלש״, כלומר מה שלא התרחש והאדם מקווה שיקרה לו, הרי שהאדם חלש מכדי לגרום לו להתרחש, והתרחשות הדבר אינה תלויה ברצונו, ואין לו כוח להשיג לעצמו רכוש או תענוג, אם האל לא ייתן לו זאת. אם הוא יכעס ויתרגז על כך שלא השיג דבר מה בעוד שהוא אינו מסוגל להשיג אותו לפי רצונו, הרי שדינו כמו אדם הבא במריבה ובטענות מול אדם חזק ממנו, אשר אינו שם לבו כלל למריבה, ומעשה כזה מנוגד לתכונותיהם של אנשי המעלה. הרי ״דין״ הוא התרגום הארמי של המילה ״ריב״ ו״תקיף״ הוא התרגום הארמי של המילה ״חזק״, והצורה המשוחזרת של המשפט המביעה את הכוונה היא ״ונודע כי האדם חלש ולא יוכל לריב עם אשר חזק ממנו להיות חפציו ברצונו״.

כבר נקרא שמו – ידוע שהשם הוא מונח על מה שיורה עליו הגדר. ולזה יתואר האדם שהוא קורא שמות לנמצאות שצייר מהותם ועצמותם, כמו שבארנו בפרשת בראשית. והנה פרי השכל והשגתו הוא מה שהשיג וצייר ממהויות הדברים, כמו שבארנו בראשון מספר ״מלחמות י״י״, והתבאר עוד ב״ספר הנפש״. ואולם ההשגה האמיתית היא כמו משותפת לחוש ולשכל, כמו שהתבאר שם. ולזה היה היותר מיוחד שבהשגות השכל ההיולאני השגת ציור הנמצאות, שהוא קריאת שמות להן באופן שלם. וזאת ההשגה כשהגיעה לאדם היא שכל נקנה. וכבר בארנו בספר ״מלחמות י״י״, שהשכל הנקנה המגיע מהשגה השגה מאלו ההשגות הוא נצחי.

מה שהיה מושג לאדם מן החכמה אעפ״י שלא תמלא נפשו ממנה, כבר נקרא שמו כי הוא שכל נקנה, ר״ל מה שהשיג ממהות הדברים ונודע אשר הוא אדם במה שהשיג אותו, ובו ישיג ההצלחה האנושית לפי מה שהשיג אותו. ואם היה שלא תמלא הנפש הוא כי אלו המושכלות רבו מאד, והדריכה אל השגתם כלם קשה, ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו (שם שם, י) עד שתשלם לו ידיעת כל הדברים אשר לאדם כח על ידיעתם. כל שכן שאי אפשר לו שישכיל נמוס הנמצאות וסדרם וישרם בשלמות, מצד הכמות והאיכות, כי זה לא יושג כי אם לי״י ית׳, כמו שבארנו בראשון מספר ״מלחמות י״י״.

מה שהיה – אחר אשר האשים זה החלק השכלי מן האדם אשמה רבה מאד. על מה שאולתו תסלף דרכו. כדי שלא יזעף לבו על בוראו לאמר למה לא עשני בענין שלא אחטא. אמר כי זה המאמר וכיוצא בו הוא סכלות גדולה כי מה שהיתה הכונה בו בתחלת הבריאה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם כאומרו (בראשית א׳) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וסוד האדם הוא שיהיה בעל בחירה אפשר שיחטא ואפשר שלא יחטא. ואם שהכרע החמר יכריענו אל צד אחד עד שכבר גזר עליו החכם בזה הספר גם בתפלתו בחנוכת הבית (מלכים א ח׳) כי אין אדם אשר לא יחטא מ״מ הוא רשאי ויכול לעמוד על עצמו. ואם היה מוכרח במעשיו. או שיהיה שלמותו בפעל. כבר יצא מכלל השם הזה שהוא אדם: ולא יוכל אדם לדין על זאת עם שתקיף ממנו. וכמ״ש הכתוב (ישעיהו מ״ה) הוי רב את יוצרו.

שהתקיף – ענין חוזק ואלמות כמו אם יתקפו האחד (קהלת ד׳:י״ב).

מה שהיה – הגדולה שהיה לאדם כבר נקרא שמו בשם גדול עודו חי, וכאומר מה שעבר אין.

ונודע – אבל במותו נודע לכל שהיה רק בן אדם, ולא היה בידו לרדת לדין עם מי שהוא תקיף ממנו הוא מלאך המות החזק ממנו, ולא יוכל למנוע את הנפש בדין.

מַה⁠־שֶׁ֣הָיָ֔ה כְּבָ֖ר נִקְרָ֣א שְׁמ֑וֹ¹ – כל ההווה בעולם כבר נגזר;

וְנוֹדָע֙ אֲשֶׁר⁠־ה֣וּא אָדָ֔ם² – והדבר ידוע לכל שהאדם הוא אדם,

ולא יוכל לדין עם שתקיף ממנו – הלא הוא הגוזר ומקיים, ואין בידנו להחליף הנגזר; ואם כן טוב לאדם שישמח בחלקו, מבלי שיעמול לבניו, אשר מי יודע אם נגזר שיתקיימו לו, ואם נגזר שיהיו עשירים או עניים,

1. {שד״ל מציע להטעים אחרת מבעל הטעמים.}

2. {שד״ל מציע להטעים אחרת מבעל הטעמים.}

מה שהיה – מה במקום מי, ואולי נשתמש בתיבת מה כאילו האדם אינו בריאה משכלת רק דבר בלי רצון ובחירה.

נקרא שמו – נודעה גבורתו לבאים אחריו ונודע להם אשר הוא אדם שיש לגבורתו קצבה וגבול.

ולא יוכל לדין – לריב עם האל התקיף ממנו ולנצחו ולבטל גזרתו.

מה שהיה וגו׳ – מה שהיה כבר נקרא שמו – זה אדם הראשון שנאמר ויקח ה״א את האדם,⁠¹ ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ושלישו שיצאו במרכבה ורצו בני המדינה לחלוק כבוד למלך ולא היו יודעין איזה הוא, מה עשה המלך, דחפו לשלישו והוציאו חוץ למרכבה וידעו הכל שהוא שלישו, כך בשעה שברא הקב״ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב״ה, הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם.⁠² (שם)

מה שהיה וגו׳ – דבר אחר מה שהיה זה משה,⁠³ ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל כי זה משה נביא הוא, בשעה שאמר ליה הקב״ה לכה ואשלחך אל פרעה וגו׳. (שם)

מה שהיה וגו׳ – מה שהיה זה ירמיהו,⁠⁴ ונודע אשר הוא אדם – ונודע לכל שהוא נביא, שנאמר (ירמיהו א׳) בטרם אצרך בבטן ידעתיך.⁠⁵ (שם)

ולא יוכל וגו׳ – ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו – במשה איירי, כשאמר ליה להקב״ה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו׳, אמר ליה הקב״ה אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.⁠⁶ (שם)

1. לא נתבאר יפה שייכות זה הפסוק לכאן, ואולי צ״ל שנאמר הן האדם היה, ודרש ברמז מה שהיה.

2. אבל בהקב״ה כתיב לא ינום ולא יישן, וענין טעותם יש לכוין בענין הכתוב בצלם אלהים ברא אותו, ועיין בחולין צ״א ב׳ עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ופירש״י פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב.

3. דכתיב ביה ומשה היה רועה.

4. דכתיב ביה אשר היה דבר ה׳ אליו.

5. וזהו כבר נקרא שמו, ומ״ש ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו כשאמר לו הקב״ה אל תאמר נער אנכי.

6. הרבותא בזה אע״פ דבמעשה העגל טען עמו עד שפעל אצלו למחול לישראל, אבל הכא לא דן עמו. וי״ל בטעם הדבר משום דהתם היתה הטענה בזכות הרבים, וזו היא שעמדה לו להוסיף עוז ואומץ, משא״כ הכא שבשביל עצמו לבד ביקש.

מַה שֶּׁהָיָה – הגדולה שהיתה לאדם¹, כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ כבר התפרסם שמו בעודו חי², וְאולם במותו³ נוֹדָע לכולם אֲשֶׁר הוּא היה בסה״כ רק בן⁴ אָדָם ולא אל, וסופו שמת⁵ וְלֹא יוּכַל – ולא יכול היה לרדת⁶ לָדִין עִם מי⁷ שֶׁתַּקִּיף (שהתקיף כתיב) – שחזק ואלים⁸ מִמֶּנּוּ הוא מלאך המוות, ולא יוכל אם כן למנוע את הנפש בדין⁹, לכן יעשה האדם דבר בעוד שהוא בחיים, שיהיו הבריות מזכירים אותו לשבח¹⁰:

1. רש״י, מצודת דוד. כמו איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד (לעיל פס׳ ב׳) והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו (פרק ה לעיל פס׳ יח), ר״י קרא.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רש״י.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מצודת ציון.

9. מצודת דוד.

10. ר״י קרא. ובמדרש, ״מה שהיה כבר נקרא שמו״ זה אדם הראשון שנאמר (בראשית ב, טו) ״וַיִּקַּח ה׳ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם״ ונודע אשר הוא אדם, משל למלך ושלישו שיצאו במרכבה ורצו בני המדינה לחלוק כבוד למלך ולא היו יודעין מי הוא, מה עשה המלך, דחפו לשליש והוציאו חוץ למרכבה וידעו הכל שהוא שלישו, כך בשעה שברא הקב״ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב״ה, הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם. דבר אחר, ״מה שהיה״ זה משה, ״ונודע אשר הוא אדם״ בשעה שאמר לו הקב״ה (שמות ג, י) ״לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה״ נודע לכל כי משה נביא הוא, ״ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו״ כשאמר משה (דברים ג, כה) ״אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״ וגו׳, אמר לו הקב״ה (שם) ״אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה״, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון