מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון העובד [כלומר] המשרת העייף ישן בתענוג משום שהוא עייף והוא מסתפק במזון שיש לו בין אם הוא רב ובין אם הוא מעט והוא מסתפק בו וישן בשקט ובשלווה בלי שום דאגה מלבד ענייני אותו הרגע. ״שבע״ משמעו שפע כמו ״שובע שמחות״ (תהלים טז:יא) אלא ש״שובע״ הוא שם תואר ו״שָבָע״ הוא שם עצם על משקל ״רעב, עשן״. הכוונה בכך לריבוי ממון שכן ידוע שבעל הממון הוא כל הזמן חרד ואומלל מפחד שמא הממון יגנב או שהשליט יחרים אותו או מפני הפסד סחורה או שהוא מצטער בגלל שהרוויח מעט ולכן לא תערב לו שנתו מרוב טרדות ודאגות בעוד שהעני ליבו שליו והוא פטור מכל הדאגות האלה והוא עמל וישן ומתענג על השינה. ״שנַת העובד״ בפתח כפי שראוי שכן היא נסמך ואילו ״אם אתן שנת לעיני״ (תהלים קלב:ד) יש אומרים שהיא בקמץ כצורת נפרד שכן נסמך לא יבוא לפני ל׳ השימוש ויש אומרים שהיא בקמץ שכן צורת היסוד שלה היא ״שנתי״¹ כמו ״אף נחלת שפרה עלי״ (תהלים טז:ו) שהכוונה היא ״נחלתי״ וכך גם ״עזי וזמרת״ (שמות טו:ב) ואני מצאתי מספר מילים שהן נסמך והן מנוקדות בקמץ כמו ״מנת הכהנים״ (דברי הימים ב לא:ד) ״מנת העם״² ויש עוד מעט דוגמאות ואמר אבן ג׳נאח³ ש⁠[״שנת לעיני״] היא בפתח מפני שיש בה דמיון מסויים לסמיכות ודומה לו ״ושכורת ולא מיין״ (ישעיהו נא:כא) וכדומה וכך גם מצאנו את המילה בספרי התנ״ך שעימנו כלומר בפתח⁴. ״לישון״ היא צורת מקור משורש י.ש.ן. ״אני ישנה ולבי ער״ (שיר השירים ה:ב) ״ישנתי אז ינוח לי״ (איוב ג:יג) על משקל /״לירות במסתרים״ (תהלים סד:ה) והוא כמו ״לשמור, לזכור, לעזור, לנפול״ ויש אומרים שה-ו׳ בו היא יתרה כלומר שהוא במשקל ״לפעול״ במקום ״לפעל״ שכן צורת העתיד היא ״יישן״ וייתכן שהוא שייך למקרים שבהם משתמשים בשתי צורות⁵ ״וישבת, וישבות״ ״ויפשוט״ ״ויפשט גם הוא את בגדיו״ (שמואל א יט:כד). [פירוש אחר] יש אומרים שהמשמעות של ״שבע לעשיר״ היא שמשקלו של האוכל וריבויו גורם לו כאבים וייסורים בגלל הפרעות בעיכול וגם בגלל מיעוט העבודה והפעילות הגופנית וזה מביא לו מורת רוח ונדודי שינה בניגוד לאדם עייף ומסכן אשר משליך את גופו אפילו על ערמת אבנים וישן בתענוג.