×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(י) בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה⁠־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם⁠־[רְא֥וּת] (ראית) עֵינָֽיו׃
When goods increase, those who eat them are increased; and what advantage is there to its owner, except to feast on them with his eyes?
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
בִּזְמָן דִסְגֵי טַבְווָתָא בְּעָלְמָא סְגִיאָן אוּף בְּנֵי אֱנָשָׁא דְּיֵיכְלוּנֵהּ וּמַה הֲנָאָה אִית לְמָרַהָא דְּיִצְבְּרִנַּהּ אִין לָא יַעֲבֵיד מִנַּהּ טִיבוּתָא בְּגִין דִי יֶחֱזֵי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי יְהָבִית אַגְרָהָא בְּעֵינוֹי.
[א] בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ – רַבִּי חֲנַנְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן שְׁאָלוּן לִמְנַחֵם טַלְמַיָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנַנְיָה אָמַר שָׁאַל לוֹן מְנַחֵם טַלְמַיָא, מַהוּ דֵין: וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ (דברים ח׳:ג׳), וְכִי מַאֲכַל רְעָבוֹן נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל. מֶה עָשָׂה הֵבִיא לְפָנָיו שְׁנֵי קִשּׁוּאִין אַחַת שְׁלֵמָה וְאַחַת שְׁבוּרָה, אָמַר הֲדָא שְׁלֵימָתָא הִיא בְּכַמָּה, אֲמַר לֵיהּ בִּתְרֵין מָנֶה, וַהֲדָא תְּבִירָא בְּכַמָּה, אֲמַר לֵיהּ בְּחַד מָנֶה, אֲמַר לוֹן לֵית טוֹפָא דַּהֲדָא דְּהִיא מִתְעֲבֵיד בַּהֲדָא. אָמַר לָהֶם לֹא דּוֹמֶה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מִתְהַנֶּה מִן הַטַּעַם כָּךְ הוּא נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא שְׁלשָׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּגַוָּאי הַתְּאֵנָה, טוֹב לְמַאֲכָל, וְיָפֶה לָעֵינַיִם, וּמוֹסִיף חָכְמָה. וּשְׁלָשְׁתָּן בְּפָסוּק אֶחָד: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל (בראשית ג׳:ו׳), מִכָּאן שֶׁהוּא טוֹב לְמַאֲכָל. וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, מִכָּאן שֶׁהוּא יָפֶה לָעֵינַיִם. וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, מִכָּאן שֶׁהוּא מוֹסִיף חָכְמָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי (תהלים פ״ט:א׳). וְכֵן יִצְחָק אוֹמֵר: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים (בראשית כ״ז:ד׳), אָמַר לוֹ בַּתְּחִלָּה הָיִיתִי נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָה, וְעַכְשָׁו אֵינִי נֶהֱנֶה אֶלָּא מִן הַטַּעַם. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, לָא דָמֵי הַהוּא דְּחָמֵי סַלְגִּיתֵיהּ פַּנְיָא וּכְפַן, לְהַהוּא דְּחָמֵי סַלְגִּיתֵיהּ מַלְיָא וּשְׂבַע. חַד כּוּתִי שָׁאַל לְרַבִּי מֵאִיר אֲמַר לֵיהּ חַיִּין מֵתַיָיא, אֲמַר לֵיהּ אִין. אֲמַר לֵיהּ בַּחֲשַׁאי אוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, אֲמַר לֵיהּ בְּפַרְהֶסְיָא. אֲמַר לֵיהּ מְאָן אַתְּ מֶחֱמֵי לִי, אֲמַר לֵיהּ לֹא מִמִּקְרָא וְלֹא מִמִּשְׁנָה אֶלָּא מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ אֲנִי מֵשִׁיבְךָ, אָמַר לוֹ נֶאֱמָן אֶחָד בְּעִירֵנוּ וְהַכֹּל מַפְקִידִין אֶצְלוֹ בַּחֲשַׁאי, וְהוּא מַחֲזִיר לָהֶם בְּפַרְהֶסְיָא, בָּא אֶחָד וְהִפְקִיד אֶצְלוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, הֵיאַךְ יַחְזִיר לוֹ אוֹ בַּחֲשַׁאי אוֹ בְּפַרְהֶסְיָא, לֹא בְּפַרְהֶסְיָא, אֲמַר לֵיהּ אִין, אָמַר לוֹ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר, הַבְּרִיּוֹת מַפְקִידִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן טִפָּה שֶׁל לַבְנוּת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִיר לָהֶם אוֹתָהּ טִפָּה בְּרִיָה נָאָה שְׁלֵמָה בְּפַרְהֶסְיָא, הַמֵּת שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּבוֹא בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת כָּךְ הוּא בָּא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. רַבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין אָמַר, כְּתִיב: שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם (משלי ל׳:ט״ז), וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא מָה עֹצֶר רַחַם בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, אַף שְׁאוֹל בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. אָמַר אֵיךְ אִינוּן אַתְיָין שְׁלִיחִין אוֹ לְבוּשִׁין, אֲמַר לֵיהּ לְבוּשִׁין. אֲמַר לֵיהּ מְאָן אַתְּ מֶחֱמֵי לִי, אֲמַר לֵיהּ לֹא מִמִּקְרָא וְלֹא מִמִּשְׁנָה אֶלָּא מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ אֲנִי מֵשִׁיבְךָ, אֲמַר לֵיהּ זְרָעִית מִיָּמֶיךָ אֲפוּנִין, אֲמַר לֵיהּ אִין, אֲמַר לֵיהּ הֵיאַךְ זְרַעְתֵּין שְׁלִיחִין אוֹ לְבוּשִׁין, אֲמַר לֵיהּ שְׁלִיחִין. אֲמַר לֵיהּ הֵיאַךְ אִינוּן אַתְיָין לְבוּשִׁין אוֹ שְׁלִיחִין, אֲמַר לֵיהּ לְבוּשִׁין. אֲמַר לֵיהּ וְלָא שָׁמְעִין אוּדְנָךְ מַה פּוּמָךְ מְמַלֵּל, וּמָה אִם אֲפוּנִין כַּד זְרַע לְהוֹן שְׁלִיחִין עֲלוֹן לְהוֹן לְבוּשִׁין, הַמֵּת שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בִּלְבוּשׁ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּבוֹא בִּלְבוּשׁ. רַבִּי אַיְּבוּ וְתָנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן כְּתִיב: תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ (איוב ל״ח:י״ד), כְּסוּת הַיּוֹרֶדֶת עִם אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה לַשְּׁאוֹל, הִיא בָּאָה עִמּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא. אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְאִינוּן אַתְיָין חַיִּין וּלְבוּשִׁין מַאן מְסַפַּק לוֹן מְזוֹנִין, אָמַר לֵיהּ אָזַלְתָּא לְחַמַּת גְּרָר מִיָּמֶיךָ, אֲמַר לֵיהּ אִין, אֲמַר לֵיהּ בְּעָנְתָהּ וּדְלָא בְּעָנְתָהּ, אֲמַר לֵיהּ בְּעָנְתָהּ וּדְלָא בְּעָנְתָהּ. אֲמַר לֵיהּ וְאֵיךְ הָיוּ מְזוֹנִין תַּמָּן שְׁכִיחִין, אֲמַר לֵיהּ שְׁכִיחִין. בְּעָנְתָהּ אוֹ דְּלָא בְּעָנְתָהּ, אָמַר לֵיהּ בְּעָנְתָהּ וּדְלָא בְּעָנְתָהּ דִּבְגִין אֻכְלוּסִין מַיְיתִין לְזַבֵּן וְלִזְבּוֹן. אֲמַר לֵיהּ כָּךְ מָאן דְּמַיְיתֵי אֻכְלוּסְיָא מַיְיתֵי מְזוֹנֵיהוֹן, דִּכְתִיב בִּשְׁלֹמֹה: בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ, כְּשֶׁיִּרְבּוּ אוֹכְלֵי הַטּוֹבָה תִּרְבֶּה הַטּוֹבָה. אֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְאִינוּן אַתְיָין חַיִּין וּלְבוּשִׁין וּמִתְפַּרְנְסִין, לָמָּה אַתּוּן בַּכְיָין עֲלֵיהוֹן. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא, אִית בַּר נָשׁ דְּמוֹבֵיד מַחַמַדְתֵּיהּ וְלָא בָּכֵי, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁבָּא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת כָּךְ הוּא יוֹצֵא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.
[ב] תָּנֵי בִּזְמַן שֶׁהַוְלַד נוֹצָר בִּמְעֵי אִמּוֹ, שְׁלשָׁה הֵם שֻׁתָּפִין בּוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָבִיו וְאִמּוֹ, אָבִיו מַזְרִיעַ בּוֹ לֹבֶן שֶׁמִּמֶּנּוּ הַבָנִים, וְהַמֹּחַ, וְהַצִּפָּרְנַיִם, וְלֹבֶן שֶׁבָּעַיִן, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין. אִמּוֹ מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁמִּמֶּנּוּ הַדָּמִים, וְהָעוֹר, וְהַבָּשָׂר, וְשֵׂעָר וְשָׁחוֹר שֶׁבָּעֵינַיִם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְרוֹמֵם זִכְרוֹ, נוֹתֵן בּוֹ עֲשָׂרָה דְבָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: רוּחַ, וּנְשָׁמָה, וּקְלַסְתֵּר, פָּנִים, וּמַרְאִית עֵינַיִם, וּשְׁמִיעַת אָזְנַיִם, וְדִבּוּר שְׂפָתַיִם, וּנְשִׂיאוּת יָדַיִם, וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם, וְחָכְמָה, וּבִינָה, וְעֵצָה, וְדַעַת, וּגְבוּרָה. וּכְשֶׁבָּא שְׁעַת פְּטִירָתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל חֶלְקוֹ וּמַנִּיחַ חֵלֶק אָבִיו וְאִמּוֹ לִפְנֵיהֶם, וְאָבִיו וְאִמּוֹ בּוֹכִין. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה לָּכֶם בּוֹכִין כְּלוּם נָטַלְתִּי מִשֶּׁלָּכֶם, לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא שֶׁלִּי. אוֹמְרִים לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל זְמַן שֶׁהָיָה חֶלְקְךָ מְעֹרָב בְּחֶלְקֵנוּ הָיָה חֶלְקֵנוּ שָׁמוּר מִן רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁנָּטַלְתָּ חֶלְקְךָ מִתּוֹךְ חֶלְקֵנוּ, הֲרֵי חֶלְקֵנוּ מֻשְׁלָךְ וְנָתוּן לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה. רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הָיָה מוֹשְׁלוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם וּמְסָרוֹ לְאָרִיס, אָמַר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו לְכוּ בִּצְרוּ אֶת כַּרְמִי וּטְלוּ אֶת חֶלְקִי וְהַנִּיחוּ חֵלֶק הָאָרִיס בִּמְקוֹמוֹ, מִיָּד הָלְכוּ וְעָשׂוּ כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהִתְחִיל אוֹתוֹ הָאָרִיס צוֹוֵחַ וּבוֹכֶה, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּלוּם מִשֶּׁלְּךָ נָטַלְתִּי וְלֹא שֶׁלִּי נָטַלְתִּי, אָמַר לֵיהּ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּל זְמַן שֶׁהָיָה חֶלְקְךָ עִם חֶלְקִי הָיָה חֶלְקִי שָׁמוּר מִבִּזָּה וּגְנֵבָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁנָּטַלְתָּ חֶלְקְךָ הֲרֵי חֶלְקִי מֻשְׁלָךְ לְבִזָּה וּגְנֵבָה. הַמֶּלֶךְ, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָאָרִיס, זֶה אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל אָדָם, כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בָּאָדָם שָׁמוּר הוּא, כֵּיוָן שֶׁמֵּת הֲרֵי הוּא לְרִמָּה וּלְתוֹלֵעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה (איוב כ״ה:ו׳) – אֵלּוּ הַכִּנִּים שֶׁבְּחַיָּיו, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה אֵלּוּ תּוֹלָעִים שֶׁמַּרְחִישִׁין תַּחְתָּיו בְּמוֹתוֹ. שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אֲפִלּוּ בֶּן יוֹמוֹ חַי אֵינוֹ צָרִיךְ שִׁמּוּר לֹא מִן הַחֻלְדָּה וְלֹא מִן הָעַכְבָּרִים וְלֹא מִן הַנְּחָשִׁים, הַכֶּלֶב, רוֹאֶה וּבוֹרֵחַ, הַנָּחָשׁ, רוֹאֶה וּבוֹרֵחַ, אֲבָל כְּשֶׁמֵּת אֲפִלּוּ כְּעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן צָרִיךְ שִׁמּוּר מִן הַחֻלְדָּה וּמִן הָעַכְבָּרִים וּמִן הַנְּחָשִׁים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי אֵימָתוֹ מֻטֶּלֶת עַל כָּל הַבְּרִיּוֹת וְהַחַיּוֹת וְהָרְמָשִׂים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וגו׳ (בראשית ט׳:ב׳), כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נִטְּלָה אֵימָתוֹ וְצָרִיךְ שִׁמּוּר. וְתִינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵת אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וּמִדְּקָאָמַר שְׁלֹמֹה: כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת (קהלת ט׳:ד׳), כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִכְתִיב: הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא וגו׳ (תהלים ל״ט:ה׳), אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹדִיעֵנִי אֶת קִצִּי, אָמַר לוֹ גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין קִצּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת יָמַי מַה הִיא, אָמַר לוֹ גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין מִדַּת יָמָיו שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. וְאֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי, אָמַר לוֹ בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ אָמוּת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת, אָמַר לוֹ כְּבָר הִגִּיעָה מַלְכוּת שְׁלֹמֹה בִּנְךָ וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. אָמַר לוֹ אָמוּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אָמַר לוֹ: כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף (תהלים פ״ד:י״א), טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא הֲוָה יָתֵיב וְגָרֵיס כּוּלֵּי יוֹמָא, הַהוּא יוֹמָא הֲוָה לֵיהּ בּוּסְתָּנָא אֲחוֹרֵי בֵּיתֵיהּ, אֲתָא מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּחֵישׁ בְּאִילָנַיָא, נְפַק לְמֶיחֱזֵי, הֲוָה סָלֵיק בְּדַרְגָּא אִיפְחִית דַּרְגָּא מִתּוּתֵיהּ אִישְׁתִּיק וְנָח נַפְשֵׁיהּ. שָׁלַח שְׁלֹמֹה לְבֵי מִדְרְשָׁא אַבָּא מָיֵית וּמוּטָל בַּחַמָּה וּכְלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִים, מָה אֶעֱשֶׂה. שָׁלְחוּ לֵיהּ חֲתֹךְ נְבֵלָה וְהַנַּח לִפְנֵי כְּלָבִים, וְאָבִיךְ הַנַּח עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וְטַלְטְלוֹ, וְלֹא יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת.
ברבות הטובה רבו אוכליה – לא דמי ההוא דחמי סלניתיה פניא וכפין למאן דחמא מליא ושבע, וכן מצינו ביצחק שאמר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, בתחלה הייתי נהנה מן הראיה ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם.
ענד מא תכת׳ר אלנעם כת׳ר אכלוהא, פלא טאיל לארבאבהא, ג׳יר אלמשאהדה ורויהֵ אלעין.
כאשר יתרבה השפע יתרבו אוכליו [הנהנים ממנו]. ואין תועלת לבעליה [לבעלי הטובה ההיא (השפע)] חוץ מההסתכלות וראיית העינים (את אוכלי הטובה).
ומה כשרון – ואין תועלת לבעליה כי אם ראיית העין.
ברבות הטובה – כשישראל מטיבין מעשיהן.
רבו אוכלי מתן שכר המצות.
ומה כשרון לבעליה – הקב״ה, בכל הטבת מעשיהם.
כי אם ראות עיניו – שרואה שהם כפופים לו ונחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו.
וכן לעיניין הקרבנות: ברבות הטובה – שמביאין נדבות הרבה, רבו הכהנים אוכליה.
ומה כשרון לבעליה – הקב״ה.
כי אם ראות עיניו – שאמר ונעשה רצונו.
As goods increase – When the [Bnei] Yisroel improve their deeds.
So do those who consume them – The giving of the reward for [fulfilling] the commandments.
And what advantage has the owner – [I.e.,] to the Holy One, Blessed Is He, with all the improvement of their deeds.⁠1
Except beholding them with his eyes – That He sees that they are subservient to Him, and He has satisfaction, that He commanded and His will was done, and so is the matter concerning the sacrifices.
As goods increase so do those who consume them – When they bring many freewill offerings, the kohanim who eat it increase.
And what advantage has the owner – Before the Holy One, Blessed Is He.
Except beholding them with his eyes – That He commanded, and His will was done.
1. Alternatively, "and what good is the owner's skill [=כשרון],⁠" as in 2:21 above.
ברבות הטובה רבו אוכליה – שאדם שיש לו מאכלים רבים מזמן עמו אורחים לאכלם. ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו כשם שנהנה מן הטעם כן נהנה מן הראיה. וכן הוא אומ׳ ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל.
ברבות הטובה רבו אוכליה – פתרונו: ברבות הטובה לאדם, ראוי היה וכבוד לאדם שירבו אוכליה, כגון עבדים ושפחות ובני בית, ושיהיו עניים מתפרנסים ממנו. אבל כשאדם כונס נכסים הרבה ואין לו הנאה מהם ולא לאחרים, מה כשרון לבעליה, כי אם ראות עיניו.
ברבות הטובה – כטובה רבה וגדולהא ביד האדם ברוב ממון, מחמת שהוא עוסק יותר מדיי לקנות ממון הרבה,
כנגד אותו ממון שהוא גדול, רבים לו אוכלים ומוציא ממונו, שלפי שהוא משתכר רבים צרכיו, כמו שאמרוב רבותינו: ברכת הבית ברובה (בבלי כתובות ק״ג.).
ומה כשרון – מה יתרון וכשרון לבעליה של טובה גדולה זו, על מה הוא טורח על כך יותר מדיי,
אין לו בה הנאה רק ראות עיניו – שהוא רואה את הטובה בידו, ואין לו ריווח ושכר בכך.
א. בכ״י המבורג: וגדלה.
ב. בכ״י המבורג: שאמרנו.
ברבות {הטובה} רבו אוכליה – מפעלי הכפל והוא פועל עבר. וְיֵאָמר מן הפעלים שהלמ״ד שלהם איננו שלם לשון ציוי לרבים, רַבּוּ – רבה צבאך וצאה (שופטים ט׳:כ״ט).
כשרון – כמו טוב, וכשר הדבר (אסתר ח׳:ה׳).
אחר שהטובה שלו יאכלוה רבים לפניו, מה טוב לו בטובה רק מראה עיניו.
WHEN GOODS INCREASE. Rabbu (increase) comes from a double root.⁠1 It is a perfect [in the kal]. We also find the word rabbu (increase) which is a [pi'el] plural imperative from a root that drops its third letter.⁠2 Compare rabbeh (increase)⁠3 in Increase thine army and come out (Judges 9:29).⁠4
ADVANTAGE. Kishron (advantage) means “good.” Compare, and the thing seems good (ve-khasher) before the king (Est. 8:5).⁠5 [The meaning of our verse is:] Since those who consume the goods [that are] before him are many, what good will he derive from his goods? His only joy will be looking at them.
1. Its root is resh, bet, bet.
2. That is, it comes from the root resh, bet, heh. Ibn Ezra's point is that there are two similar words derived from different roots with two different meanings. One means “increased” (past tense) and the other “increase” (an imperative).
3. From the root resh, bet, heh.
4. Rabbeh is a singular, rabbu is plural. Both words are pi'el imperatives and come from the root resh, bet, heh.
5. Translated literally.
עיקר פשוטו: ברבות הטובה של ״אוהב כסף״ (קהלת ה׳:ט׳), רבו אוכליה – הוא אינו נהנה, אחרים יהנו, דכתיב ״יכין רשע וילבש צדיק״ (ראו איוב כ״ז:י״ז),⁠א או לסטים גוזלין אותו.
ומה כשרון וטוב לבעליו שאינו נהנה, כי אם שמחה ראות עיניו, וזיהו הבל, כי שמחה של הבל הוא וטרחו חנם.
א. בנוסחנו: יכין וצדיק ילבש. נראה, שפרשננו מצטט כאן מזכרונו, שהרי גם לעיל ב׳:כ״ו הביא נוסח זה לאותו פסוק.
כי ברבות הטובה – והכסף יותר מדאי.
רבו אוכליה – מכמה עיניינים מזדמנים לו אוכלים להשחית ולכלות הכל, ולא ירויח להנות גופו כי אם שמחת ראות עיניו – לפי שעה, וסוף הכל הולך לטמיון,
ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו מי שאוסף כסף ומבקש שירבה כבודו ושיתפרסם הרי שבדרך הטבע ירבו אלה ההולכים אחריו ומשרתיו ועבדיו והם יצרכו את הטובה [שזכה לה] ויחסלו את ממונו וזאת בעוד שאין לאיש זה הנאה מכך ולא יתרון מלבד זה שהוא רואה בעיניו שזה עבדו וזה משרתו ואלה אנשי חילו וזו היא /הנאתו הגדולה ביותר1. ״ראוּת״ היא צורת מקור של שורש מגזרת לו״י כמו ״עשות, בנות, קנות״ והחולם והשרוק הם שווים [ומתחלפים] בשימושים רבים ובדומה לכך ״רעוּת רוח״ (קהלת א יד ועוד) הגזור מ״אפרים רועה רוח״ (הושע יב:ב). המילה ״רבו״ היא משורש בגזרת הכפולים כמו ״סבוני כדבורים״ (תהלים קיח:יב) והוא פועל בעבר. אחרים אומרים שהוא ציווי הגזור מפועל בגזרת לו״י כמו ״רבה צבאך״ (שופטים ט:כט) כלומר: כאשר האל מרבה את הטובה שזכית לה אז עליך להרבות את מספר האוכלים, כלומר זהו [פסוק העוסק ב]⁠המרצת האדם למידת הנדיבות ועשיית חסד. זהו פירוש טוב לצורך לימוד מידות טובות והרגלת האדם לנדיבות אך פשט הכתוב וכוונתו הם הפירוש הראשון. ״כשרון״ משמעו יתרון ותועלת.
1. לפי ל התרגום הוא: הנאתם של האנשים בעלי ההשפעה.
ברבות הטובה רבו האוכלים אותה כי רבוי הטובה יחייב שיהיו לאדם עבדים ושפחות ובני בית רבים. ובהיות הענין כן, מה תועלת ימצא בזאת הטובה הרבה לבעליה, והנה הוא לא יאכל ממנה אלא חלק מועט, הנה אין בה לו תועלת כי אם ראות עיניו (שם שם, י), כשיראה שזה עבדו וזה שורו דרך משל.
ברבות – ירצה המנהג כמנהג העשיר כי ברבות הטובה ההיא אשר הוא דורש ומבקש רבו אוכליה ואין כשרון לבעליה זה אשר המית עצמו עליה כי אם ראות עיניו.
כי אם ראית. ראות ק׳.
כשרון – מלשון כשר וטוב.
ברבות הטובה – בעת שהטובה מתרבה בבן אדם והצלחתו מרובה, הדרך הוא אשר רבים באים לאכול מן הטובה ההיא ונשאר אם כן חסר טובה כשהיה.
ומה כשרון לבעליה – ומהו הטובה הבאה לבעל הטובה המוצלח, רק מראה עיניו אשר ראה את הטובה ולא עוד, הואיל ולא נשאר בידו.
ואם כן יאמר אדם: אלך וארבה נחלתי, וחמדתי שדות וגזלתי, ועבדים ושפחות הרבה אקנה לי ויעבדו אדמתי, ואני אשכון כמלך בגדוד, והכל יהיו צריכים לי. לא כן אבי; כי ברבות הטובה רבו אוכליה, ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו? כי לא בעבור מאה כור תבואה שתוציא אדמתך תאכל אתה יותר מכדי שבעך.
כשרון – זכות והנאה.
כי אם ראות עיניו – רְאִיַּת כתיב, על בעל הטובה, שהיא הנכסים המרובים, ניתן עול כבד לשמרם ולהפרותם והוא נהנה מהם מעט, ואין לו הנאה כי אם בראות שאחרים נהנים מנכסיו; או ראות עיניו ר״ל לראות כי עשרו גדל ופרץ.
ברבות הטובה וגו׳ – נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחח ובעולת העוף אשה ריח ניחח ובמנחה אשה ריח ניחח, לומר לך, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, מאי קרא, אמר רב אדא בר אהבה, ברבות הטוב רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו.⁠1 (מנחות ק״י.)
ברבות הטובה וגו׳ – ברבות הטובה רבו אוכליה – מכאן לסומים שאוכלין ואינם שבעים, לפי שאינו דומה מי שרואה סלו ריק ונעשה רעב למי שרואה סלו מלא ונעשה שבע.⁠2 (מ״ר)
ברבות הטובה וגו׳ – ברבות הטובה רבו אוכליה – כשירבו אוכלי הטובה תרבה הטובה.⁠3 (שם)
1. ר״ל ברבות הקרבנות רבו הכהנים האוכלים, ומה כשרוו לבעליה, להקב״ה, כי אם ראות עיניו את רוח המנדב אם בלב שלם הוא מנדב.
2. ר״ל על ידי שהוא רואה את סלו ריק, בזה גופא נעשה רעב, וע״י שהוא רואה את סלו מלא נעשה שבע, כי הראיה לבד מסוגלת להשביע, והוי פירוש הכתוב ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית עיניו, כי ברבות הטובה די לי להבעלים עצמן אף אכילה קלה שנעשה שבע בראית עיניו לבד, ובהטובה הרבה שיש לו נתרבו אוכלים מן הצד, אם בניה אם עברים או אוהבים וידידים, ולא נשאר לו רק הכשרון [היתרון] הזה מהנאת ראות עיניו, במה שמהנה אחרים בטובתו, ולפי״ז ילפינן שהסומא אינו שבע לפי שאין נפשו שבעה מהראיה, וכן ילפינן מכאן שמי שאין לו פת בסלו אינו שבע ג״כ, וכפי שיתבאר עוד להלן פרשה הבאה פסוק ט׳ טוב מראה עינים מהלך נפש, יעו״ש.
3. דריש הפ׳ מסופיה לרישיה כשרבו האוכלין נתרבו המזונות, והוא ע״ד שאמרו מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. וגם י״ל כונת הענין ע״פ מ״ש (כתובות ק״ג.) ברכת הבית ברובה ופירש״י בני אדם שעוזרין זה את זה ומשתכרין ומזל דרבים עדיף, עכ״ל.
בִּרְבוֹת – כאשר מִתְרַבָּה1 הַטּוֹבָה בבן אדם והצלחתו מרובה, דרך העולם הוא כי2 רַבּוּ רבים3 אוֹכְלֶיהָ – באים לאכול מן הטובה ההיא ונשאר אם כן חסר טובה מכפי שהיה4, וּמַה אם כן כִּשְׁרוֹן – שכר הטובה הבאה5 לִבְעָלֶיהָ המוצלח?⁠6 כִּי אִם רְאוּת (ראית כתיב) – רק מראה7 עֵינָיו אשר ראה את הטובה ולא יותר, שכן לא נשאר לו ממנה בידו8 אחר שאכלוה רבים לפניו9:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. והוא מלשון טוב וכשר, אבן עזרא, מצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. אבן עזרא. ורש״י ביאר על דרך הדרש, ״ברבות הטובה״ כשישראל מטיבים מעשיהם, ״רבו אוכליה״ מתן שכר המצוות, ״מה כשרון לבעליה״ הקב״ה, בכל הטבת מעשיהם? ״כי אם ראות עיניו״ שרואה שהם כפופים לו ונחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו, וכן לעניין הקרבנות ״ברבות הטובה״ שמביאים נדבות הרבה, ״רבו״ הכהנים ״אוכליה, ומה כשרון לבעליה״ הקב״ה? ״כי אם ראות עיניו״ שאמר ונעשה רצונו. ובמדרש, ״ומה הכשרון... כי אם ראות עיניו״ מכאן לסומים שאוכלין ואינם שבעים, לפי שאינו דומה מי שרואה סלו ריק ונעשה רעב למי שרואה סלו מלא ונעשה שבע, וכן מצינו ביצחק שנהנים מן הראיה, שנאמר (בראשית כז, ד) ״וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי״, בתחילה הייתי נהנה מן הראיה ועכשיו איני נהנה אלא מן הטעם, ילקוט שמעוני.
תרגום כתוביםקהלת רבהילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יפירוש מחכמי צרפתר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחקמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144