Kohelet 4 – קהלת ד‏ – Mikraot Gedolot

וְשַׁבָּחוּת אֲנָא יָת שְׁכִיבָא דְּהָא כְּבָר מִיתוּ וְלָא חֲזֵי פוּרְעָנוּתָא דְאָתֵי בְּעָלְמָא בָּתַר מוֹתֵיהוֹן יַתִּיר מִן חַיַיָּא דְּאִנּוּן קָיְמִין בְּעָלְמָא הָדֵין בְּעָקָא עַד כְּעַן.

וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ – אֵלּוּ דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל. מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. אֵלּוּ הַסְּדוֹמִיִּים וְהַמִּצְרִיִּים.

ושבח אני את המתים – אלו דור המבול. מן החיים. אלו סדומיים ועמלקיים.

רמז תתקע

שבח אני את המתים – שאיל שאלתא לעיל מר׳ תנחום דמן גוי מהו לכבות בוצינא דנורא מן קדם באישא בשבתא, פתח ואמר אנת שלמה אן הוא חכמתך ואן הוא סוכלתנותך, לא דייך שדבריך סותרים את דברי אביך אלא שדבריך סותרים זה את זה, דוד אביך אמר לא המתים יהללו יה, ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת כי לכלב חי טוב מן האריה המת, לא קשיא הא דאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב״ה שבח בו, והיינו דאמר רבי חנינא מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ודקאמר שלמה ושבח אני את המתי דאמר מר כשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקב״ה בכמה תפלות ולא נענה, וכיון שאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב מיד נענה, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים (כתוב בתהלים ברמז תרצ״ח).

דבר אחר: ושבח אני את המתים – מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספר אין מקיימין, ואלו משה רבינו גזר כמה גזרות ותיקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים. רבי שמואל בר נחמני פתר קריא בדוד בשעה שבנה שלמה את בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה, התפלל כמה תפלות ולא ירדה, כיון שאמר זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה, הדא הוא דכתיב ויהי ככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים. רבי יהודה ורבנן, רבי יהודה אומר חיה דוד באותה שעה, ורבנן אמרי ארונו הביא, ולא פליגי מאן דאמר חיה דכתיב העלית מן שאול נפשי, ומאן דאמר ארונו הביא דכתיב זכרה לחסדי דויד עבדך.

דבר אחר: ושבח אני את המתים – אלו דור המבול, מן החיים אלו סדומים ועמלקים, וטוב משניהם, אלו אלף דור שעלו במחשבה להבראות.

פצרת אפצ׳ל אלמותי אלד׳ין מאתו, מן אלאחיא אלבאקיין אלי אלאן.

ואז נהייתי מעדיף את המתים שכבר מתו יותר מהחיים שנשארו בחיים עד עכשיו.

ושבח – ומשום כך שכחתי את המתים שכבר מתו מן החיים הקיימים עד עתה.

שכבר מתו – עד שלא שלט עליהן^א יצר הרע זה לדחותם מן הקב״ה כגון אבות הראשונים^ב שלא נענה משה אלא על ידיהם וכגון דוד אבא שלא נעניתי אני בעשרים וארבעה רננות עד שאמרתי זכרה לחסדי דוד עבדך (דברי הימים ב ו׳:מ״ב).

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, לונדון 27298: ״בהן״. בכ״י מינכן 5: ״בהו״. בכ״י אוקספורד 165: ״בהם״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 27298. בכ״י לוצקי 778: ״ראשונים״.

Who already died – Before the evil inclination overpowered them to push them back from the Holy One, Blessed Is He,⁠¹ like the early Patriarchs,⁠² for Moshe was answered only through them [i.e., their merit].⁠³ And like my father Dovid, for I was not answered with twenty-four praises⁴ until I said, "Remember the kind deeds of Your servant Dovid.⁠"⁵

1. Alternatively, I am able to determine the praise of those who died [ושבח אני את המתים], by observing the conduct and type of life style of their children who are alive [מן החיים]. (Yalkot Eliezer)

2. Rashi answers the apparent contradiction between this verse which praises the dead and below [9:4]. Koheles states "for a live dog is better than a dead lion.⁠" (Sifsei Chachomim)

3. See Maseches Shabbos 30a. Moshe said many prayers and God did not answer, but when he mentioned the merit of the Patriarchs in his prayers, he was immediately answered. (Sifsei Chachomim)

4. See Maseches Shabbos 30a. The Gemara there relates that the gates in the Bais Hamikdosh clung to each other when Shelomo attempted to place the Holy Ark into the Kodesh Hakadoshim. He said twenty-four expressions of entreaty and was not answered until he mentioned the kind deeds of Dovid. (Sifsei Chachomim)

5. II Divrei HaYamim 6:42.

ושבח אני את המתים שכבר מתו – אלו הצדיקים שהרי נענה משה רבינו בזכותם שנאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב. ס״א ושבח אני את המתים שכבר מתו שכבר קבלו דינם ונתיאשו מן העולם הזה.

מן החיים אשר המה חיים עדנה – ואינם יודעים מה עתיד לבא עליהם.

לפיכך: משבח אני את המתים שכבר מתו – שאין אדם עושקם מן החיים אשר הם חיים עדינה.

ושבח אני – כמו ולשבח.

ועוסק אני לשבח את המיתים שמתו כבר, יותר מן החיים שהם חיים עדיין הנה – שהמתים נפטרו כבר מכל צרה ומחשבה רעה, אבל החיים עדיין טרודים בהבלי עולם.

עדנה – כמו: עד הנה.

ושבח – ושבח הוא שֵם התואר כמו ירא אני (דניאל א׳:י׳), ונפתח הח״ת בעבור היותו מאותיות הגרון.

עדנה – חסר ה״א והוא עד הנה.

וזה הענין שאמר שהמתים יותר משובחים מן החיים הוא כנגד העשוקים (קהלת ד׳:א׳) שכל אדם יקבל כל מה שיבוא עליו מן השמים ולא יוכל לסבול עושק שיעשה לו בן אדם שהוא כמוהו ויבחר מות מחיים.

WHEREFORE I PRAISED THE DEAD. Sha'be'ach (I praised)⁠¹ is an adjective.⁠² It is similar to yarei (fear) in yarei ani (I fear) (Dan. 1:10)³

The chet of sha'be'ach is vocalized with a pattach because it is a guttural.⁠⁴

YET. The word adenah (yet) (Kohelet 4:3) is lacking a heh. It (is short for) adhenah (until now) (Gen. 44:28).

When Kohelet says that the dead are to be praised more than the living, he speaks of the oppressed. A person⁵ will bear anything that comes to him from heaven⁶ except for the oppression that a person who is his equal places upon him. In such a case, he will choose death over life.

1. Literally, ve-sha'be'ach.

2. Our text reads ve-shabe'ach ani. Sha'be'ach modifies ani. According to Ibn Ezra, the phrase means, I am a praising person.

3. The meaning of yarei ani according to Ibn Ezra is, I am a fearful person.

4. Words do not usually have their final letter vocalized with a minor vowel. Hence, Ibn Ezra's comment.

5. Literally, for a person.

6. A person will bear any decree that heaven places upon him.

ושבח אני – לשבח אני אומר את המתים שכבר מתו – כלומר שהרי הם כבר מתו עכשיו, ואינם חיים ורואים את הצרה. שאף על פי שרואים את הצרה תחילה, נוח להם, שאין שוהין לחיות ולראות הפורענות זמן מרובה.

ושבחתי – יראה אחר שהרע המגיע מההנהגה האלהית בב׳ אופניה אלה יגיע על הרעים החיים חיי התאוה באלה הענינים הזמניים אותן אשר אמרו ז״ל (ילקוט בראשית רמז י״ד) עליהם שאם יחיה ימות. משבח אני אותם האנשים שנוטלים לעצמם לעצה נכונה הצד האחר שאז״ל (שם) שאם ימות יחיה והם ימיתו עצמם בעולם הזה בהכריח תאותם והשקט המיית לבבם בכל חפציהם בהסתפק במעט המושג להם ע״ד טוב מעט בצדקה (משלי ט״ז) וזה כוון באומר שכבר מתו שכבר המיתו עצמם בחייהם וכמו שאמרו ז״ל (ברכות ס״ג:) אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר י״ט) אדם כי ימות באהל מן החיים אשר הם חיים עדנה בעולם הזה בקצה האחרון כי הם אשר ימותו ע״ד האמת.

ושבח אני את המתים שכבר מתו. בעת החורבן קודם הגלות¹:

1. אף שראו את החורבן ונהרגו אז, וכמו שכתב רבינו בפירושו לחבקוק (ג טז-יח) שצרת הגלות גרועה מכל הצרות שיכולים להיות כל עוד ישראל נמצאים בארצם, וכן כתב בבראשית (ד טו) על עונשו של קין שהרג את אחיו הבל ׳גזר אם כן שעל זאת הרציחה, שהיתה דם אחיו ומחצית המין האנושי או שְׁלִישִׁיתו, תהיה הנקמה ברוצח שבע פעמים כפולים, בזה האופן שיהיה משך זמן ששה דורות נע ונד, שהם חיים רעים כמו המוות או יותר ממנו, כאמרו (תהלים נט יב) אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי, הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ׳. כלומר, דוד התפלל שלא יהרגם אלא יניעם ממקום למקום, הרי שההנעה חשובה כמיתה או יותר. וכ״כ בפירושו ליונה (ב א) שיונה חשש שתבוא אליו נבואה לישראל ו׳תחייבם תשובת נינוה חובת גלות שהמוות טוב ממנה׳. [ובפירוש רבינו מיושבת קושית הגמרא (שבת ל.) ׳ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו וחזרת ואמרת (להלן ט ד) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת׳, כי אין הכוונה כאן אלא לאותם המתים שלא ראו את צרת ישראל בגלות].

עדנה. בס״א כ״י הדל״ת בצי״רי ובספר אחר בסגול ומלא יו״ד אחר דל״ת וברוב הספרים חסר והדל״ת בסגול וכן כתוב בלוית חן פ׳ ח׳ שער ט׳ והנו״ן בלא דגש.

עדנה – עדיין.

ושבח וגו׳ – רוצה לומר טוב ויפה למתים שאינם יודעים מאומה מזה ואינם מצטערים על זה.

שכבר מתו – אמר זה לתוספת ביאור.

מן החיים – יותר מן החיים אשר עודם חיים.

ושבח אני וגו׳ – ושבח אני את המתים שכבר מתו – אלו האבות אברהם יצחק ויעקב, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה משה, שהרי כשחטאו ישראל במדבר אמר משה כמה תפלות ותחנונים ולא נענה, וכיון שאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב – מיד נענה.⁠¹ (שבת ל׳.)

ושבח אני וגו׳ – ולהלן הוא אומר (ט׳) כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, הא כיצד, כשבנה שלמה את ביהמ״ק, ביקש להכניס ארון לבית קה״ק, ודבקו שערים זה בזה,⁠² אמר כ״ד רננות ולא נענה, כיון שאמר (דברי הימים ב ו׳) זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה,⁠³ הרי – ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים וגו׳, וכשנח נפשיה דדוד ביום השבת ושלח שלמה לבי מדרשא, אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים, מה אעשה, שלחו ליה, חתוך נבילה והנח לפני הכלבים, ואביך הנח עליו ככר או תנוק וטלטלו, הרי – כי לכלב חי טוב מן האריה המת.⁠⁴ (שבת ל׳ א׳ וב׳)

ושבח אני וגו׳ – רבי יהודה ב״ר סימון אמר, ביחזקאל איירי קרא, בשעה שעמד על הבקעה ואמר (ל״ז) העצמות היבשות שמעו דבר ה׳ מיד ותקרבו עצמות עצם על עצמו וגו׳,⁠⁵ אמר להם, בחייכם אמרתי לכם (ירמיהו ב׳) שמעו דבר ה׳ בית יעקב ולא שמעתם ועכשיו במיתתכם שמעתם, על אותה שעה נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה. (מ״ר)

ושבח אני וגו׳ – רבי שמואל בר נחמני אמר, ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דוד, מן החיים אשר המה חיים עדנה – זה שלמה, שבשעה שבנה שלמה את ביהמ״ק ביקש שתרד אש מן השמים והקריב אלף עולות והתפלל כ״ד תפלות ולא ירדה, עד שאמר (דברי הימים ב ו׳) זכרה לחסדי דוד עבדך – מיד נענה וירדה.⁠⁶ (שם)

ושבח אני וגו׳ – ושבח אני את המתים שכבר מתו – זה דור המבול, מן החיים אשר המה חיים עדנה – אלו הסדומיים והמצרים⁷ [שם)

1. שכן כתיב ע״ז (פ׳ תשא) וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר וגו׳.

2. לא פרשו המפרשים ענין דביקת השערים וטעם הדבר, אבל יתבאר ע״ע המבואר במ״ר פ׳ וארא ריש פרשה ח׳ בזה״ל, שעשה שלמה ארון של י׳ אמות וכיון שהגיע לפתח ביהמ״ק שהיה ג״כ גבוה י׳ אמות, ואין י׳ אמות יכולין להכנס בתוך י׳ אמות [ר״ל שחלל המקבל צריך להיות גדול קצת מהדבר הנכנס] היה שלמה מתבייש שלא שת לבו מתחלה לזה וכו׳, ומבואר בזה שהלשון דבקו שערים שבגמרא הכונה שער הפתח עם גובה הארון. ויתכן שהמליץ בלשון כזה משום דמבואר עוד שאמר הפסוק שאו שערים ראשיכם, דלפי שבארנו הוי הכונה על נשיאת פתח ביהמ״ק.

3. יתכן דסמיך לדרוש כן משום דקודם לפסוק זה נאמר קומה ה׳ למנוחתך אתה וארון עוזך, דמשמע שעל העמדת הארון למקומו מוסבת הבקשה.

4. שלתקנת הכלבים לא הצריכוהו לשנות טלטול הנבילה ואת האריה המת אסרו לטלטל אלא ע״י ככר או תנוק, ורש״י הביא בשם יש מפרשים שהטובה בזה שהקדימו תשובת הכלב לתשובת הארי׳, ולדעתי פירוש זה אינו מבואר כ״כ דעכ״פ במה טיבותי׳, ולבד זה פי׳ זה נדחה ממ״ר רות פרשה ג׳ ששם הובאה אגדה זו ומבואר שהקדימו שאלת המת מקודם.

5. באגדה דחלק מחלוקת החכמים מי היו אלה העצמות היבשות, רב אמר אלו בני אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת כמבואר בד״ה א׳ ז׳, ושמואל אמר, אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים וכו׳, וענין קריבת העצמות מוסב על מה דכתיב בסמוך בענין ההוא כה אמר ה׳ לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידין והעליתי עליכם בשר וגו׳, ועל זה כתוב ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, כלומר כל עצמות הגוף שהיו מונחין מפורדין ומפוזרין התחילו להתקרב כל אחד ואחד אל עצם חבירו כפי יצירתן, ומפרש בזה ששמעו בקול ה׳ שצוה עליהם שיחיו.

6. בפסיקתא רבתא סי׳ ב׳ ובמ״ר פ׳ וארא ר״פ ח׳ ליתא הלשון אלף עולות, וכן נכון, יען כי מספר אלף עולות לא הקריב בשעת בנין המקדש, רק אצל במה בגבעון, ובבנין ביהמ״ק הקריב כ״ב אלף עולות בקר ומאה ועשרים אלף צאן, ואולי צ״ל כאן והקריב אלפי עולות, ולא חש לפורטם כאן בפרטיות כי לא זהו מעיקר הדרשה כאן.

7. כי דור המבול לא חיין ולא נדונין. (סנהדרין ק״ח ב׳] משא״כ הסדומיים והמצרים נדונין לדראון עולם.

וְשַׁבֵּחַ – ומשבח¹ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה – הם חַיִּים עֲדֶנָה – עדיין², כי המתים אינם יודעים מאומה מזה ואינם מצטערים על זה³, ואין אדם עושק אותם⁴:

1. ר״י קרא. ומצודת דוד ביאר טוב ויפה למתים.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. ר״י קרא. ורש״י ביאר שאני משבח את המתים שלא שלט עליהם יצר הרע זה לדחותם מן הקב״ה, כגון אבות הראשונים שלא נענה משה אלא על ידיהם, וכגון דָּוִד אבא שלא נעניתי אני שלמה בעשרים וארבעה רננות עד שאמרתי (דה״י ב׳ ו, מב) ״זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ״. ובמדרש, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואם מקיימין אותה בחייו במותו אין מקיימין, ואילו משה רבינו גזר כמה גזרות ותיקן כמה תקנות וקיימות הן לעולם ולעולמי עולמים, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים?!, ילקוט שמעוני.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון