×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכׇל⁠־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃
For everything there is a season, and a time for every purpose under heaven:
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהמצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
לְכָל גְּבַר יֵיתֵי זִמְנָא וְעִדָּנָא לְכָל עִסְקָא תְּחוֹת שְׁמַיָּא.

פרשה ג

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ – זְמַן הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּכָּנֵס לַגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּנִּחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן (בראשית ב׳:ט״ו). וּזְמַן הָיָה לוֹ שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וגו׳ (בראשית ג׳:כ״ד). זְמַן הָיָה לוֹ לְנֹחַ שֶׁיִּכָּנֵס לַתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בֹּא אֶל הַתֵּבָה וגו׳ (בראשית ז׳:א׳). וּזְמַן הָיָה לוֹ לָצֵאת, שֶׁנֶּאֱמַר: צֵא מִן הַתֵּבָה וגו׳ (בראשית ח׳:ט״ז). זְמַן הָיָה לְאַבְרָהָם שֶׁיִּנָּתֵן לוֹ הַמִּילָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִּשְׁמֹר (בראשית י״ז:ט׳). וּזְמַן הָיָה לְבָנָיו לְהִמּוֹל, מֵהֶן שֶׁיִּמּוֹלוּ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, אַחַת בְּמִצְרַיִם וְאַחַת בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וגו׳ (יהושע ה׳:ה׳). וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, זְמַן הָיָה שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר רַב בֵּיבַי זְמַן הָיָה לְאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהָיָה נָתוּן לְמַעְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וְעַכְשָׁו יִהְיֶה נָתוּן לְמַטָּה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵיזוֹ זוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר (שמות כ׳:א׳).
לכל זמן – זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר ויקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן (בראשית ב׳:ט״ו) זמן היה שיצא ממנה שנאמר ויגרש את האדם וגו׳ (שם ג׳:כ״ד). זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו׳ (שם ז׳:א׳). זמן היה שיצא ממנה שנאמר צא מן התיבה (שם ח׳:ט״ז). זמן היה לו לאברהם שניתן לו את המילה שנאמר בעצם היום הזה נימול אברהם (בראשית י״ז:כ״ו). וזמן היה לו שיפרע ממנו בשני מקומות אחד במצרים ואחד במדבר [שנאמר] כי מולים היו כל העם היוצאים וגו׳ (יהושע ה׳:ה׳). ועת לכל חפץ תחת השמים. זמן היה לאותו חפץ שהיה בשמים ועכשיו ינתן בארץ איכא דאמרי זו מילה ואיכא דאמרי זה תורה הדא הוא דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שמות כ׳:א׳).
(ב-ח)
עת ללדת – א״ר ברכיה הרי חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת אלא אשרי לאדם ששעת פטירתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו נקי שכן אתה מוצא באביגיל שאמרה לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א כ״ה:כ״ט).
[ועת למות] – א״ר לוי בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג השרוי בבית המרועע. והמהלך בדרך לעצמו הפורש בים הגדול השרוי בבית המרועע נעשה שטן קטגור שנאמר ישיא מות עלימו (תהלים נ״ה:ט״ז). המהלך בדרך דאמר ר׳ יוחנן כל הדרכים בחזקת סכנה. (דייני) [ר׳ ינאי] כי היה נפיק לאורחא הוה מפקד לביתיה. רבי כי הוה נפיק למסחי בי בני שהיא ניסוקת הוה מפקד על ביתיה. רב כהן אחויה דר׳ חייא בר אבא הוה מפרש בים הגדול א״ל לאחיו צלי עלי א״ל מה ניצלי עלך הן דאת קטר לוליבך קטור אילפך וכיון דאת עליל לבי כנישתא ואת שמע דצלן על מיטרא לא תסמוך על צלותא.
עת לטעת – בשעת שלום.
ועת לעקור – בשעת מלחמה.
עת לרפוא – בשעת שלום. וכן כולם.
עת להשליך אבנים – באשתך טהורה.
ועת כנוס אבנים – באשתך טמאה.
אם ראית כת של צדיקים – עת לחבוק, כת של רשעים – עת לרחוק מחבק.
ד״א עת ללדת – אמר הקב״ה לשעה קלה אני עושה כמילדת דכתיב ומולדותיך ביום הולדת וגו׳ (יחזקאל ט״ז:ד׳).
עת למות – בשעת מיתה דכתיב במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר י״ד:כ״ט).
עת לטעת – דכתיב ונטעתים על אדמתם (עמוס ט׳:ט״ו).
עת לעקור נטוע – דכתיב ויתשם ה׳ מעל אדמתם (דברים כ״ט:כ״ז).
עת להרוג – שנאמר ויהרוג כל מחמדי עין (איכה ב׳:ד׳).
עת לרפוא – שנאמר כי הנני מעלה לה ארוכה ומרפא (ירמיהו ל״ג:ו׳).
עת לפרוץ – שנאמר ופרצים תצאנה (עמוס ד׳:ג׳).
עת לבנות – שנאמר ובניתיה כימי עולם (שם ט׳:י״א).
עת לשחוק – שנאמר אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכ״ו:ב׳).
עת לספוד – שנאמר ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד (ישעיהו כ״ב:י״ב).
עת רקוד – שנאמר ורחובות העיר וגו׳ (זכריה ח׳:ה׳).
עת להשליך אבנים – שנאמר ויחר אף משה וישלך וגו׳ (שמות ל״ב:י״ט).
עת לחבוק – שנאמר וימינו תחבקני (שיר השירים ב׳:ו׳).
עת לרחוק – שנאמר וריחק ה׳ את האדם (ישעיהו ו׳:י״ב).
עת לבקש – שנאמר ובקשתם משם את ה׳ אלהיך ומצאת (דברים ד׳:כ״ט).
עת לאבד – שנאמר העידותי בכם וגו׳ כי אבד תאבדון וגו׳ (שם שם כ״ו).
עת לשמור – שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ״א:ד׳).
עת להשליך – שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת (דברים כ״ט:כ״ז).
עת לקרוע – שנאמר קרע ה׳ (את מי ים סוף) את ממלכות ישראל (שמואל א ט״ו:כ״ח).
עת לתפור – שנאמר והיו לאחדים בידך (יחזקאל ל״ז:י״ז).
עת לחשות – שנאמר החשיתי מעולם (ישעיהו מ״ב:י״ד).
עת לדבר – שנאמר דברו על לב ירושלים (ישעיהו מ׳:ב׳).
עת לאהוב – שנאמר אהבתי אתכם (מלאכי א׳:ב׳).
עת לשנוא – שנאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיהו י״ב:ח׳).
עת מלחמה – שנאמר ויהפוך (לאיוב והם) [להם לאויב הוא] נלחם בם (ישעיהו ס״ג:י׳).
עת שלום – שנאמר הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיהו ס״ו:י״ב).
לכל זמן – זמן היה לאדם הראשון ליכנס לגן עדן ויקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן, וזמן היה לו שיצא ממנו שנאמר ויגרש את האדם. זמן היה לו לנח שיכנס בתבה בא אתה וכל ביתך אל התבה, וזמן היה שיצא ממנה שנאמר צא מן התבה, זמן היה לו לאברהם אבינו שניתנה לו המילה שנאמר בעצם היום הזה נמול אברהם, זמן היה שימול לבניו שנאמר כי מולי היו, וימול בן מ״ח שנה בשעה שהכיר את בוראו, אלא שלא תנעול דלת בפני גרים, וימול בן ע״ה שנדבר עמו בין הבתרים, אלא כדי שיצא יצחק מטפה טהורה, וימול בן צ״ו בשעה שנולד ישמעאל, א״ר שמעון בן לוי קנמון אני מעמיד בעולם מה הקנמון הזה כל זמן שאתה מזבלו ומעדרו הוא עושה פירות, כך משנצרר דמו משבטל יצרו משבטלה תאותו.
ועת לכל חפץ – זמן היה לאותו חפץ שהיה בשמים שינתן לארץ, ואיזה זה תורה, אימתי בחדש השלישי, אמר רבי ברכיה זהו חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת, אלא אשריו של אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי אף שעת מיתתו נקי.
לכל שי זמאן, ווקת לכל מראד תחת אלסמא.
לכל (הדברים) יש עת, וזמן לכל דבר תחת השמש.
לכל זמן – אל ישמח האוסף בהון מהבל כי אם עכשיו הוא בידו עוד ירשוהו צדיקים, אלא שעדיין לא הגיע הזמן כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה.
לכל חפץ – לכל דבר, כל דברים קרויים חפצים בלשון משנה.
For everything there is a season – Let not one who accumulates possessions out of vanity rejoice, for although he possesses them now, they will ultimately pass on to the righteous, only the time has not yet arrived, for everything has a set time1 when it will be.⁠2
For everything – For every thing [=חֵפֶץ. All things דְּבָרִים are called "חֲפָצִים" in the language of the Mishnah.
1. The word עת [=time] is repeated 29 times in this section, corresponding to the number of days in a lunar month.
2. I.e., nothing is coincidental, rather there is a specific time for everything (Metzudat David). Alternatively, one should not say that he has no time for Torah study or the performance of Mitzvos, because in reality לכל זמן, there is time for everything when, ועת לכל חפץ, if it is for an activity that he really desires [=חפץ], there is always time. (Kehilas Yaakov)
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים – שלא יתרשל האדם ויתיאש מן המיתה.
לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים – פתרונו: לכל דבר.
לכל זמן – לכל המעשים יש להם זמן.
ולכל חפץ אשר תחת השמים יש לו עת – עתי רעה ועתי טובה, לשלם לבריות משכורתם כפי פעלם – תשלום רע ותשלום טוב, עתים של רעה ועתים של טובה. ואחר כך מפרשא את העתים.
א. בכ״י המבורג: אפרש.
לכל זמן – אנשי שקול הדעת יפרשו אלה העתים, שהן סמוכות לבן אדם, כי חייב אדם לעשות כל דבר בעתו. ותחלת העתים וסופם ישחיתו פירושם, האחד עת ללדת ועת למות (קהלת ג׳:ב׳), והאחרון את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג׳:י״א).
ויש אומרים כי אלה השמונה ועשרים עתים כנגד עשרים ושמונה צורות גלגל המזלות שֶהלבנה נראֵת בהם בכל חדש. גם זה הבל.
והנכון, שיש לכל חפץ תחת השמים עת וזמן – כי בהישחת המתכונת המולידה ימות הַיִלֹּוד ותתחדש מתכונת תעשירנו, והפך העושר כי עתים קצובות הם. ובבוא העת יתנועע האדם לאשר הוא מוכן לו ותהיינה תנועותיו כתנועת הצלם, כעינין אך בצלם יתהלך איש (תהלים ל״ט:ז׳), ואם כן, אך הֶבל יהמיון (תהלים ל״ט:ז׳). ופירוש יהמיון – יקבצו ממון. וכמוהו: מהמון רשעים רבים (תהלים ל״ז:ט״ז), וכן ומי אוהב בהמון לא תבואה (קהלת ה׳:ט׳). והראיה השלמת הפסוק יצבר ולא ידע מי אוספם (תהלים ל״ט:ז׳).
TO EVERY THING THERE IS A SEASON. The men who weigh things by employing logic1 say that the "seasons" refer2 to the word "man" [mentioned in the previous chapter] (2:26).⁠3 Our verse teaches that man must do things in their season.⁠4 However, their interpretation is contradicted by what Kohelet notes at the beginning and at the end of his list of things for which there is a season. It is first contradicted by [there is] a time to be born, and a time to die (Kohelet 3:2).⁠5 It is then contradicted by He (God) hath made everything beautiful in its time (Kohelet 3:11).⁠6
Some say that the 28 seasons that are mentioned in our chapter7 correspond to the 28 forms of the stars in the sphere of the constellation in which the moon is seen every month.⁠8 This interpretation also is nonsense.⁠9
The correct interpretation of our verse is: there is a season and a time for everything [that occurs] under the heaven.⁠10 For when the constellation of stars which begets ceases to exist,⁠11 then so does that which it gives birth to. When the arrangement of the stars that enriches is renewed [then a person will become wealthy].⁠12 The reverse is also the case.⁠13 For the seasons are set.⁠14 When the season comes around,⁠15 the person moves to what has been prepared for him.⁠16 A person's movements are like the movements of "the form.⁠"17 Compare, Surely man walketh as a mere form (Ps. 39:7).⁠18Therefore, Scripture goes on to say ach hevel yehemayun (for vanity they gather an abundance) [ibid]).⁠19
The meaning of yehemayun (an abundance) (ibid.) is, they gather wealth.⁠20 Yehmayun is similar to the word hamon (abundance) in than the abundance of many wicked (Ps. 37:16), and to the word hamon (abundance) in nor he that loveth abundance, with increase (Kohelet 5:9). And the completion of the verse, which reads And knoweth not who shall gather them21 (Ps. 39:7) is the proof that yehemayun means, they gather wealth.⁠22
1. Philosophers. Hebrew anshei shikkul ha-da'at.
2. Literarily, are connected.
3. The previous verse speaks of man. This verse continues this train of thought. It says that there is a season (a time) for a man to do certain things.
4. According to these philosophers, a person should do things when they have the opportunity to do them since they may never receive another opportunity. For example, if a person does not succeed in bearing children while they can, a time may come when it will be impossible for them to do so. [Ibn Ezra proceeds to suggest that the philosophers' interpretation is contradicted by the continuation which says that not everything is in man's control.]
5. This begins the list of seasons. It is not in one's hand to determine the time when he will be born. It is similarly not in his hand to determine when his life will come to a natural end.
6. He refers to God and not to man. We thus see that our verse relates to God. It teaches that God has created the world in such a way that to everything there is a season, and a time to every purpose under the heaven.
7. Literally, these twenty-eight seasons.
8. The stars in the sphere of the constellations that form the background for the movement of the moon are divided into 28 sections. Each section has a configuration of stars. These sections form the background for the path that the moon takes every month. These configurations influence what happens on earth. See S. Sela, Astrology and Biblical Exegesis in Abraham ibn Ezra's Thought (Hebrew), Bar Ilan University, Israel, 1999. p. 310, foot note 46.
9. This interpretation, like the one that ties verse 1 to the word "man,⁠" is nonsense. Ibn Ezra rejects this interpretation because he believes that all the stars influence what happens on earth, not only those that form the 28 sections through which the moon travels (R. Mordecai Sha'ul Goodman, Sefer Kohelet im Pirushei Ibn Ezra, Mosad Harav Kook, Jerusalem, 2012).
10. There is a fixed and determined time for everything that will occur under the heaven.
11. It changes.
12. If a person is born when the moon is located at the renewal of a constellation producing wealth, he will be wealthy.
13. If a person is born when the moon is located at the decline of a constellation producing wealth, his wealth will decline.
14. Ibn Ezra's interpretation of our verse.
15. When the time that is fixed by the stars comes around.
16. When the time that is fixed by the stars for something to happen comes, then what is destined to fall upon a person does so.
17. Hebrew tzelem.
18. Translated according to Ibn Ezra. Ibn Ezra appears to be referring to the following interpretation of "form" which he offers in Psalms 39:7. He there writes: "The form… refers to the arrangement of the planets with regard to the upper stars. This arrangement does not last for even one moment.⁠" Ibn Ezra explains that “man walketh as a mere form” means that man's life follows the arrangement (form) of the heavenly bodies. When they change so does his fortune. See Abraham ibn Ezra's Commentary on the First Book of Psalms. Translated and annotated by H. Norman Strickman. Boston 2009, p. 291.
19. Translated according to Ibn Ezra
20. According to Ibn Ezra yehemayun means, they gather an abundance of wealth.
21. Their wealth.
22. Ibn Ezra interprets Ps. 39:7 as follows: Surely man walketh as a mere shadow; surely for vanity they gather wealth (yehemayun); he heapeth up riches, and knoweth not who shall gather them.
לכל זמן – לכל מיני פורענות ולכל מיני טובות הרגילין לבא לעולם יש זמן קבוע לפני הקב״ה, ואין אדם יודע, כמו שמפרש לפנינו ש״האלהים עשה שיראו מלפניו״ (קהלת ג׳:י״ד). כשהוא שרוי בטובה – אל יתייאש מן הרעה, ואל יבטח בעשרו, ויהיוא כל ימיו בתשובה לפני הקב״ה; ואם שרוי ברעה – אל יתייאש מן הטוב, אלא ישוב בתשובה ויתקן מעשיו.
א. את שתי המלים האחרונות מכסה כתם. מה שברור הוא ״בעש⁠[ ]⁠היו״, עם גרש בסוף השורה, מיד לאחר המלים הללו. לפי השחזור שלי, הגרש הוא משלים שורה בלבד.
הפעם השנית יתחיל: לכל זמן ועת לכל חפץ וג׳ ויפסוק: ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח וג׳, ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים וג׳. מה שהיה כבר הוא וג׳ והאלהים יבקש את הנרדף. והנה אין בזאת הפעם רק טענה אחת, והיא: לכל זמן וג׳, וביאור זה כי אמר שלמה: ראה הבל זאת החכמה, כי מהותה וענינה היא המעשה והפעולות כמו שקדם זכרו: בניתי לי בתים, ונטעתי לי, ועשיתי לי (קהלת ב׳:ד׳-ה׳) ובכלל כל עניני קיבוץ עם הפלגת רבוי, עד שיתוסף מספרו לאין תכלית אם יוכל. ואם רואים תמיד שבעלי זאת החכמה עושים הפכו, רצוני: ההעדר, ואם על דרך משל עמלו ימים רבים ונטעו כרמים עד עתה, הנה היום או מחרתו יעקרו הנטוע וישחיתו הכרמים, וזה אנו רואים היום בגבולנו אשר בסיבת ישיבת הפיפור בארצנו נטעו בכל הארץ כרמים לאין מספר, עד ששב היין בזול מאוד והתבואה ביוקר, ועתה הם משחיתים הכרמים ועוקרים הנטיעות שנטעו וישובים לשדות ויזרעו שם תבואות, כל שכן אם מחר ישוב לו ברומי, כי יהיה בתה בגבולנו ושדות וכרמים לאין מספר יהיו לשממה ושמה.
הנה לכל הדברים השפלים זמן מוגבל ימצאו בו, וזמן אחר ימצאו בו הפכיהם. וזה ממה שיתבאר ממנו שאין יתרון באלו הדברים השפלים היה שיהיו עצמים או פעולות בעצמים,
חפץ – ענינו כמו רצון.
לכל זמן – רוצה לומר אין שום דבר בא במקרה והזדמן בזמן זולת זמן כי אם בזמנו בא בעבור סיבה הקודמת.
ועת לכל חפץ – לכל הדברים שהאדם חפץ בו גם לזה יש עת, כי לא בכל עת יחפוץ בדבר אחד כי פעם יחפוץ בדבר מה ופעם בחלופו, וכאשר יפרש במקראות שלאחריו.
תחת השמים – רוצה לומר לכל הדברים הנעשים בזה העולם.
ואחרי אשר החל קהלת לגלות דעתו שהכל בגזרה, רצה להשלים באור דעתו,⁠א ואמר לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים – כלומר לכל דבר ודבר כבר הוגבל זמן קבוע, לא יחדל הדבר מהיות נעשה בזמן שנגזר עליו.
א. כן במהדורה בתרא באוצר נחמד. במהדורה קמא בכ״י קולומביה נוספה כאן מלת: ״המשובשת״.
פרשה שלישית גם לדעת הרמבמ״ן.
לכל זמן ועת וגו׳ – שם זמן לא נמצא כי אם באחרוני ספרי תנ״ך והוא מלשון ארמי, הזדמנתון למאמר קדמי (דניאל ב׳:ט׳) כתיב הזמנתון, ומקורו מן שרש מִנָּה, וימן ה׳ דג גדול (יונה ב׳:א׳) ובלשון הקדש יבא תחתיו שם מועד משרש יעד, אשר לו יעדה (פרשת משפטים ממקור עד פה תבא, ולא תוסיף, איוב ל״ח:י״א) יום או ימים קבועים פעם אחת או פעמים שלש בשנה, ע״כ ימי חגינו נקראו זמנים או מועדים; ושם עת הוא מקור מלת עַתָּה ומקור תאר עתיד, זמן הבא בקרוב אחר זמן שעבר גם הוא בקרוב.
לכל חפץ – לכל דבר, כל הדברים נקראים חפצים בלשון משנה (רש״י), וכן יש לפרש ג״כ וכל חפציך לא ישוו בה (משלי ג׳:י״ח); ויש ג״כ להניח שענינו דבר שאדם חפץ לעשותו או לקנותו, או שיהיה חפץ ושווי בדבר מצד עצמו.
לכל זמן – זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ושיצא ממנו, זמן היה לנח שיכנס אל התיבה ושיצא ממנה,⁠1 זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה,⁠2 וזמן היה לבניו שימולו בשני מקומות, אחת במצרים ואחת במדבר.⁠3 (מ״ר)
ועת וגו׳ – ועת לכל חפץ תחת השמים, א״ר ביבי, זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזה זה, זו התורה.⁠4 (שם)
1. ר״ל כל מאורע שבעולם אינה באה מצד המקרה אלא הכל הוגבל מהקב״ה מתחלת חדושו שבזמן זה וזה יהיו מקריו ומאורעותיו כזה וכזה, ולכל זמן יש טעם בדבר מפני מה לא היה קודם או אח״כ, וכדמפרש.
2. דריש זה במשל בענין מילת אברהם, משום דקשה ליה למה המתין הקב״ה לצות לאברהם על מצוה זו עד שיזקין, וכן קשה על אברהם גופי׳ למה לא מל עצמו כמו שקיים שאר מצות התורה, כמבואר ביומא כ״ח ב׳, ומפרש זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה, ויתבאר ע״פ מ״ש במ״ר פ׳ לך פרשה מ״ו שבמכוון המתין הקב״ה במצות מילה לעת זקנותו של אברהם, שאז נצרר דמו ובנקל יהיה לו לסבול.
3. ר״ל מה שנמולו ישראל במצרים ובגלגל בימי יהושע ולא במדבר, הוא משום סכנה, שלא נשבה אז רוח צפונית שהיא מרפאה, כמבואר ביבמות ע״ב א׳ ולפנינו בתו״ת פ׳ בא בפסוק ויהי בחצי הלילה.
4. וסמך לדרוש בזה על התורה מלשון חפץ ע״ש הכתוב במעלת התורה וכל חפציך לא ישוו בה.
אין שום דבר שבא במקרה1, לַכֹּל2 יש זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ – לכל דבר3 תַּחַת הַשָּׁמָיִם – בעולם הזה4, לכן אל ישמח האוסף בהון שיש לו, כי אם עכשיו הוא בידו עוד ירשוהו צדיקים בבוא הזמן, כי לכל דבר יש זמן קבוע מתי יהיה5: ס
1. מצודת דוד.
2. רלב״ג ביאר לכל הדברים השפלים של העולם הזה יש זמן. ובמדרש, זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן ושיצא ממנו, זמן היה לנח שיכנס אל התיבה ושיצא ממנה, זמן היה לאברהם שתנתן לו המילה, וזמן היה לבניו שימולו בשני מקומות, אחת במצרים ואחת במדבר, מדרש רבה.
3. רש״י, ר״י קרא. ומצודת דוד פירש לכל הדברים שהאדם חפץ בהם גם לזה יש עת, כי לא בכל עת יחפוץ בדבר אחד, כי פעם יחפוץ בדבר מה ופעם בחלופו. ובמדרש, ״ועת לכל חפץ תחת השמים״ א״ר ביבי זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזה זה? זו התורה, מדרש רבה.
4. מצודת דוד.
5. רש״י.
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר״י אבן כספירלב״ג ביאור הפרשהמצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144