×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ח) כָּנַ֤סְתִּי לִי֙ גַּם⁠־כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים וְהַמְּדִינ֑וֹת עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַעֲנֻג֛וֹתא בְּנֵ֥י הָאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת׃
I also gathered silver and gold for myself, and the treasure of kings and of the provinces. I got myself male and female singers, and the delights of the sons of men, women, very many.
א. וְתַעֲנֻג֛וֹת =ש1,ק-מ ומסורת-ל וטברנית ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו ומלא וי״ו)
• ל!=וְתַעֲנוּגֹ֛ת (כתיב מלא וי״ו וחסר וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותעודהכל
כְּנָשִׁית לִי אַף אוֹצְרִין דִכְסַף וּדְהַב דְּאֲפִילּוּ מַתְקַלִין וּמוֹאַדְנִין דִּקְשׁוֹט עֲבָדִית מִן דְּהַב טָב וְטִסְבְּרֵי מַלְכִין וּפַלְכִין אִתְיְהִיבוּ לִי לִכַרְגָא עֲבָדִית לְבֵית מוּקְדְשָׁא זֵיְינֵי זְמָרָא לְזַמְּרָא בְּהוֹן לֵיוָאֵי עַל קוּרְבָּנַיָּא וְקַתְרוֹסִין וַאֲבּוּבִין לְזַמָּרָא בְּהוֹן זַמָּרַיָּא וְזִמְרְיָיתָא בְּבֵית מִשְׁתַּיָא דְּחַמְרָא וְתַפְנוּקֵּי בְּנֵי אֵינָשָׁא וְדִימְסַיָא וּבֵי בַנְיָן מַרְזְיבִין דְּשַׁדְיָן מַיָּא פָשׁוֹרֵי וּמַרְזְבִין דְּשַׁדְיָן מַיָּא חֲמִימֵי.
[א] כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב – הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת הַכֶּסֶף בִּירוּשָׁלַיִם כַּאֲבָנִים (מלכים א י׳:כ״ז). אֶפְשָׁר כַּאֲבָנִים בַּדְּרָכִים וּבַחֲצֵרוֹת וְלֹא הָיוּ נִגְנָבוֹת, אֶלָּא הָיוּ גְדוֹלוֹת אַבְנֵי שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְאַבְנֵי עֶשֶׂר אַמּוֹת.
תָּנָא אֲפִלּוּ מִשְׁקָלוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי שְׁלֹמֹה שֶׁל זָהָב הָיוּ, וְהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בִּכְלֵי מִשְׁקָלוֹת שֶׁל זָהָב קַנְטָרִין, וְכָל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל גָּדוֹל וְקָטָן שֶׁל זָהָב הָיוּ. וּסְגֻלַּת מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָֹל מַלְכֵי הָאָרֶץ מְבַקְּשִׁים אֶת שְׁלֹמֹה (דברי הימים ב ט׳:כ״ג). וְהַמְדִינוֹת, זוֹ מַלְכַּת שְׁבָא, שֶׁהָיְתָה מְדַיֶּנֶת עִמּוֹ בְּחָכְמָתָהּ וּבִשְׁאֵלוֹתֶיהָ וְלֹא יָכְלָה לְנַצְּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּבֹא אֵלָיו לְנַסּוֹתוֹ בְּחִידוֹת וַיִּתֵּן לָהּ הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל שְׁאֵלָתָהּ אֲשֶׁר שָׁאֲלָה (מלכים א י׳:א׳, דברי הימים ב ט׳:א׳). עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת. זַמָּרִין וְזַמָּרָתָא. וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם. דִּימוֹסִיּוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת. שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת. שֵׁידָא וְשֵׁידְתָּא דַּהֲווֹן אַזְיִין בְּהוֹן.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה וְכִי אֵין הַכָּתוּב מוֹדִיעֵנוּ אֶלָּא עָשְׁרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה, הָא אֵין מְדַבֵּר אֶלָּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה (שמות ל״ב:ט״ז). בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים, אֵלּוּ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם יוֹשְׁבִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּכֶרֶם, כְּדִתְנַן זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּכֶרֶם בְּיַבְנֶה, וְכִי כֶּרֶם הָיָה, אֶלָּא אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹשְׁבִין שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כְּכֶרֶם. עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, אֵלּוּ מִשְׁנָיוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּגוֹן מִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא רַבָּה וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי הוֹשַׁעְיָא רַבָּה וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל בַּר קַפָּרָא. וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי, זֶה הַתַּלְמוּד שֶׁכָּלוּל בָּהֶם. עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם, רַבִּי חִיָּא רַבָּה אָמַר אֵלּוּ הַדְּרָשׁוֹת. לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים, אֵלּוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם לְמֵדִים. רַבִּי נַחְמָן אָמַר זֶה הַתַּלְמוּד. לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהֵם לְמֵדִים. קָנִיתִי לִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, אֵלּוּ הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָה אֶשְׁפֹּךְ אֶת רוּחִי (יואל ג׳:ב׳), [והאמות לעתיד לבוא יהיו עבדים לישראל], כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה: וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וגו׳ (ישעיהו ס״א:ה׳). וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי, זֶה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ (ויקרא א׳:ב׳). כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב (תהלים י״ט:י״א). וּסְגֻלַּת מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ (משלי ח׳:ט״ו), בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ (משלי ח׳:ט״ז). וְהַמְּדִינוֹת, אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּדַיְּנִין בַּהֲלָכָה. עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת, אֵלּוּ הַתּוֹסֶפְתּוֹת [משוררים זכרים משוררות נקבות]. וְתַעֲנֻגּוֹת, אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת, שֶׁהֵן עִנּוּגֵי שֶׁל מִקְרָא. שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, דַּיָּנִין זְכָרִים וְדַיָּנוֹת נְקֵבוֹת.
[ב] רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּתַר קְרָיָיה בְּיִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה׳ (במדבר ט״ו:ב׳-ג׳). בָּנִיתִי לִי בָּתִּים: וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב (דברים ו׳:י״א). נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים: כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ (דברים ו׳:י״א). עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק טְמַיָּא שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא, כְּתִיב בַּתּוֹרָה: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת וגו׳ (דברים ח׳:ט׳), יָכוֹל אַתְּ מַיְיתֵי לִי תְּלַת מִילִין דַּאֲנָא שָׁאֵיל, אֲמַר לֵיהּ וּמָה אִינוּן, אֲמַר לֵיהּ פִּלְפְּלִין וּפוּסְיָאנִין וּמְטַקְסָא. אַיְיתֵי פִּלְפְּלִין מִן נִצְחָנָה, וּפוּסְיָאנִין מִן צַיְידָן וּמַאן דְּאָמַר מִן עַכְבְּרִין, וּמְטַקְסָא מִן גּוּשׁ חָלָב. עָשִׂיתִי לִי בְּרֵכוֹת מָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם (דברים ח׳:ז׳). לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים, אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲפִלּוּ קָנִים שֶׁל חִצִּים לֹא חָסְרָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. קָנִיתִי עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת: וְגַם עֵרֶב רַב וגו׳ (שמות י״ב:ל״ח). וּבְנֵי בַיִת הָיָה לִי, אֵלּוּ הַגִּבְעוֹנִים שֶׁעֲשָׂאָן יְהוֹשֻׁעַ חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם (יהושע ט׳:כ״ז). גַּם מִקְנֶה בָקָר וָצֹאן הַרְבֵּה הָיָה לִי, וּמִקְנֶה רַב הָיָה וגו׳ (במדבר ל״ב:א׳). כָּנַסְתִּי לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב (תהלים ק״ה:ל״ז). וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת, זוֹ בִּזַּת עוֹג וּבִזַּת מִדְיָן. עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת, מְשׁוֹרְרִים זְכָרִים וּמְשׁוֹרְרוֹת נְקֵבוֹת. וְתַעֲנֻגּוֹת בְּנֵי הָאָדָם, זֶה עִנּוּגָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת, תַּפְנוּקִין וְתַפְנוּקְיָין.
כנסתי לי [גם] כסף וזהב – שנאמר ויתן (שלמה) [המלך] את הכסף בירושלים כאבנים (מלכים א י׳:כ״ז) ולא היו נגנבות א״ר יוסי בר חנינא אבני עשר ושמונה אמות היו. תני ר׳ שמעון בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו שנאמר אין כסף (ונחושת) [לא] נחשב בימי שלמה למאומה (מלכים א י׳:כ״א). וסגלת מלכים. [דכתיב] כל מלכי ארץ מבקשין [את פני שלמה] לשמוע [את] חכמתו (של שלמה) (דברי הימים ב ט׳:כ״ג).
והמדינות – זו מלכת שבא שבאתה לשמוע חכמתו של שלמה. עשיתי לי שרים ושרות. זמרין וזמריין.
ותענוגות בני אדם – דימוסיאות (של בני אדם) ומרחצאות.
שדה ושדות – היון יומי פקדין מחממין אותן. א״ר חמא בר חנינא וכי לא בא הכתוב אלא להודיענו חכמתו של שלמה ועושרו הא אינו מדבר אלא על דברי תורה.
(ד-ח)
הגדלתי מעשי – הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה (שמות ל״ב:ט״ז).
בניתי לי בתים – בתי כנסיות ובתי מדרשות.
נטעתי לי כרמים כי הא דתנן מדרש זה דרש ר׳ אלעזר [בן עזריה] בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים ככרם.
עשיתי לי גנות ופרדסים – אלו משניות גדולות כגון משנת ר״ע משנת ר׳ הושעיא ומשנת ר׳ חייא ומשנת בר קפרא.
נטעתי בהם עץ כל פרי – זה תלמוד בבלי שבלול בהם. עשיתי לי ברכות מים. א״ר חנינא אלו הדרשנים.
להשקות מהן יער צומח עצים – אלו עמי המדינות שבאים ושומעין. ר׳ חייא אמר בריכות מים אלו סופרים ומשנים.
להשקות מהן יער צומח עצים – אלו שבאין ולומדין.
קניתי עבדים ושפחות – אלו בתי דינין שבחוצה לארץ. בני בית היה לי. תני ר׳ חייא זה רוח הקדש.
וגם מקנה – אלו הקרבנות שנאמר להקריב אשה לה׳ (ויקרא כ״ג:ל״ז).
כנסתי לי גם כסף וזהב – אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז (תהלים י״ט:י״א). וסגלת מלכים. אלו מלמדי תורה שנאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח׳:ט״ו).
והמדינות – אלו תלמידי חכמים שמדיינין על ההלכות. עשיתי לי שרים ושרות. אלו משוררים זכרים ומשוררין נקיבות. ותענוגות בני האדם. זו ענוגה של ישראל. שדה ושדות. אלו דיינים זכרים ודיינין נקיבות. ר׳ אחא פתר קריא בכניסתן לארץ ישראל. הגדלתי מעשי. וכי תבואו אל ארץ (כנען) [מושבותיכם] (במדבר ט״ו:ב׳). [בניתי לי בתים] דכתיב ובתים מלאים כל טוב (דברים ו׳:י״א). ונטעתי לי בהם עץ כל פרי שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא י״ט:כ״ג).
{כאן מופיעים מספר מדרשים על קהלת א׳:י״א-י״ח והם הובאו לעיל במקומם.}
כנסתי לי גם כסף וזהב – ויתן שלמה את הכסף בירושלים כאבנים, ולא היו נגנבות. ר׳ יוסי בר חנינא אמר אבנים של שמונה אמות ושש אמות היו, תנא רבי שמעון בן יוחאי אפילו משקולות הלח של שלמה היו של זהב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. וסגולת חכמים, וכל מלכי הארץ מבקשין לשמוע את חכמה שלמה. והמדינות, זו מלכת שבא.
עשיתי לי שרים ושרות – זמרין וזמריין, ותענוגות בני האדם דימוסיאות ומרחצאות.
שדה ושדות – שדה ושדתין (תוון) [אזיין] יתהון. א״ר חמא בר חנינא וכי לא בא הכתוב אלא להודיע עשרו של שלמה הא אינו מדבר אלא על דברי תורה.
ותענוגות בני האדם – לו ברכות ומרחצאות.
שדה ושדות – הכא תרגומו שדה ושדתין, במערבא אמרי שידתא. שדה ושדתין למאי איבעי להו, למבני בית המקדש.
וגמעת אלפצ׳ה ואלד׳הב, וטראיף אלמלוך ואלמדן, ואכתסבת מג׳ניין ומג׳נייאת, ולד׳את אלנאס, ואלאת אלאג׳אני.
וגם אספתי לי את הכסף והזהב, וגם מהדברים יקרי הערך למלכים והמדינות. והשגתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם, וגם כלי זמר.
שדה ושדות – כלי הזמר והשיר.
סגלת מלכים – גנזי מלכים, זהב ואבן יקרה שהמלכים מסגלים בגנזיהם.
והמדינות – סגלת כל סוחרים.
שרים ושרות – מיני כלי זמר.
שדה ושדות – מרכבות נוי, עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳). [ובלשון תלמוד יש: שדה תיבה ומגדל (משנה שבת ט״ז:ה׳).]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לייפציג 1. הוא חסר בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, מינכן 5, לונדון 27298.
And treasures of kings – The treasures of the kings, gold, silver and precious stones, which the kings collect in their treasure houses.
And provinces – The treasure of all merchants.
Singers and musical instruments – Various types of musical instruments.⁠1
Chests and chests of them – Beautiful coaches, covered wagons, a term used in the Gemara, "a coach שִׁדָּה, a chest and a closet.⁠"2 3
1. See Maseches Gittin 68a. According to Rashi, שׁרים ושׁרות are various types of musical instruments. Alternatively, שׁרים ושׁרות are male singers and female singers respectively.
2. Mishna Keilim 18:3.
3. Alternatively, שׁדה ושׁדות refers to a harem, i.e., women taken forcefully [שדד=plunder]. (Ibn Ezra)
כנסתי לי גם כסף וזהב – דכתי׳ ויתן שלמה המלך את הכסף בירושלם באבנים וסגולת מלכים. דכתי׳ וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה.
והמדינות – כגון מלכת שבא.
עשיתי לי שרים ושרות – משוררים זכרים ונקבות.
ותענוגות בני האדם – הם במרחצאות.
שידה ושידות – הם מיני רפואות שילמדו השידים והשידות שהם. שדה ושדות כלי הארגז כמה תענוגות יש לבני האדם בהן ר׳ חיי ב״ר נחמיה אומ׳ וכי בא הכתוב ללמדנו עשרו של שלמה אלא כנגד התורה הוא מדבר. הגדלתי מעשי עד וגדלתי והוספתי וגו׳.
וסגולת מלכים – אוצרות חמדת מלכים.
והמדינות – ואוצרות חמדת המדינות.
עשיתי לי – תיקנתי לצורכי, כמו: ובן הבקר אשר עשה (בראשית י״ח:ח׳), וכן: ועשתה את צפורניה (דברים כ״א:י״ב).
שדה ושדות – כמו: שידה תיבה ומגדל (משנה שבת ט״ז:ה׳), והן עגלות צב (במדבר ז׳:ג׳) לתענוג ולנוי.⁠1
1. בדומה ברש״י.
כנסתי – חברתי, כמו: לך כנוס את כל היהודים (אסתר ד׳:ט״ז).
ומלת סגולה – דבר נחמד שמור להתפאר בו, כמו האבנים היקרות הנמצאות אצל המלכים ודברים נחמדים יימצאו במדינה אחת לבדה.
וענין שדה ושדות – הם הנשים, ויורה עליו ותענוגות בני האדם. ועוד שהזכיר דברי כל תאות העולם, מבינין ונטיעה ומקנה וסגולה ושמוע שירים, ואין זכרון לנשים.
ונחלקו המפרשים במלת שִׁדָּה – והטוב שבכולם, שהוא מן שָׁדַד, הנשים השדודות הנלקחות בחזקה בשוד ושביה, שיבחר מהן כפי תאותו.
וענין ושדות – אחת ורבות, כמו: רחם רחמתים לראש גבר (שופטים ה׳:ל׳) בעלת רחם אשה אחת ושתים. והענין שלא תאמר אחת לבדה כי יש מי שתפש שתים.
I GATHERED. Kanasti means, I gathered. It is like the word kenos (gather) in Go, gather together all the Jews (Est.4:16).
The word segulah (treasure) refers to something desirable which is kept for purposes of glorification, such as precious stones that are found in the possession of kings and desirable objects that are found in only one state.⁠1
Shiddah and shiddot refers to women. And the delights of the sons of men, women very many2 indicates that this is so. Furthermore, Kohelet3 mentions all the desires of the world; namely, building, planting, flocks, treasures, and listening to songs. There is no mention of women.⁠4
The commentaries are divided regarding the word shiddah. The best interpretation is that the word shiddah is related to the word shaddad (plundered). It refers to the women who were taken captive. They were seized by plunder and taken captive so that the captor would chose from them a female that would satisfy his lust.⁠5
A plural follows a singular in shiddah ve-shiddot (a women, and many women).⁠6 Compare, racham rachamatayim (A damsel, two damsels) in A damsel, two damsels to every man (Jud. 5:30). Racham refers to a person that has a womb7. The meaning of racham rachamatayim is “one damsel, two damsels.” The reason why Scripture employs racham rachamatayim is so the reader should not assume that each man grabbed one woman, for some took two women.
1. Or one city. In other words, it is a unique object.
2. Which precedes shiddah and shiddot.
3. Up till now.
4. Thus, shiddah and shiddot must refer to women, for Kohelet would not list the delights of men and leave out women.
5. Literally, in accordance with his lust.
6. Ibn Ezra renders shiddah ve-shiddot as “a woman, women.”
7. Rechem is the Hebrew word for womb.
שרים ושרות – מיני כלי שיר.
ותענוגות – מרחצאות שמעדנין הבשר.
שדה ושדות – סילונות של מים קרים ושל מיםא רותחין לרחוץ בהם במרחצאות, כמו ״אשדות הפסגה״ (דברים ג׳:י״ז), ״ואשד הנחלים״ (במדבר כ״א:ט״ו), והא׳ב יתירה, כמו ״אזרוע״ (ירמיהו ל״ב:כ״א) – זרוע, ״אתמול״ (שמואל א ד׳:ז׳) – תמול, וכן הרבה, והתרגום כך פירש. ואני פירשתיו מדעתי ימים מקדם: שדה – סילון גדול ששופך מים לשדות הקטנות המתפצלות ממנה לרחוץ בהן כל אחד ואחד בפני עצמו.
א. בכתב היד: ושלמים (מלה אחת). תיקנתי לפי צורת הכתיבה הנפוצה של מלת הזיקה ״של״ בפירוש.
ב. בכתב היד: והי׳.
כנסתי לי גם כסף וזהב [כנסתי משמעו] קיבצתי וצורת הציווי ״לך כנוס את כל היהודים״ (אסתר ד:טז) וצורת המקור ״עת כנוס אבנים״ (קהלת ג:ה) וצריך היה להיות ״לכנוס״ כמו ״לבכות, לתפור״.
וסגלת מלכים והמדינות הדבר המיוחד למלכים והם המטמונים רבי הערך והיקרים [בעיני המלכים] ודומה לו ״והיתם לי סגולה״ (שמות יט:ה).
שרים ושרות ״מדקלמים ומדקלמות״, כלומר משוררים ונגנים ויש אומרים ״משבחים ומתארים [את גדולת המלך]״, שכן הדמיון מתענג ומתפעל מכך ונוטה לכך כפי שידוע, [גזור] מן המשמעות [השורש] של ״אשרוני בנות״ (בראשית ל:יג), ו⁠[הפירוש] הראשון טוב יותר כי ״אשרוני״ אינה [גזורה] מן השורש הזה.
ותענוגות בני אדם הנאה ופינוק כמו ״הרכה בך והענוגה״ דברים כח:נו) ״הרך בך והענוג״ (שם נד), ובדומה לכך אמרו חז״ל ״עונג שבת״ (בבלי ברכות לא ב) כמו שאמר הנביא ״וקראת לשבת עונג״ (ישעיהו נח:יג).
שדה ושדות יש שפירשו בעניין זה ״שפחה ושפחות״, ויש אומרים ״זמרת וזמרות״, ואצל הערבים ״סדו״ [פירושו] בעל קול נעים1 ואם כן הוא כמו ״שרים ושרות״, וייתכן ש״שרים ושרות״ הם משוררים המדקלמים [את שיריהם] ומתארים [את גדולת השליט] ו״שדה ושדות״ הם זמרים [השרים עם] מנגינות ותנועות וכלי נגינה. ויש אומרים שהם כלים אשר מניחים בהם בד רב ערך, מעין ארגז, ודומה לכך דברי הקדמונים ז״ל ״שדה תיבה ומגדל״ (משנה שבת טז:ה) ויש אומרים ״בית מרחץ ובתי מרחץ״ ויש אומרים ״עלמות עגולות שדיים״, [גזור] מן המילה ״שד״, ויש אומרים אחד מכלי מכלי הנגינה נעימי הקול שהיה ידוע בזמנם, אמרו ״משחרב בית המקדש בטלה שידה״2 ואמרו ״שמונים חנויות של מוכרי שידה של מתכת היו ושידה אחת לא נראתה בימינו״ (איכה רבה (בובר) פרשה ב), ור׳ אברהם בן עזרא אמר שהכוונה לנשים ועלמות ושפחות, וזאת משום ש⁠[כותב הספר] הסמיך [את המילים] אל ״תענוגות בני אדם״ וציין בנפרד את שאר תענוגות העולם בשמותיהם מלבד הנשים, שהרי לא הזכירן במפורש ורמז להם בכינוי ״שדה ושדות״ משום שהשפחות הן בד״כ נשים שנגנבו ממשפחתן ואח״כ מכרו אותן אלה שגנבו אותן, ו⁠[המילה] גזורה מש.ד.ד. והשם [הגזור מן השורש] הו ״שודד״ במשקל ״פועל״. החזרה של ״שדה ושדות״ היא כמו החזרה של ״רחם רחמתים לראש גבר״ (שופטים ה:ל), כלומר כל אחד מהם השיג אישה או שתיים, ומשמעות ״לראש גבר״ חלקו ומנתו אשר נפלה בחלקו בעת מניין [הלוחמים והשלל], כמו ״כי תשא את ראש״ (שמות ל:יב) ״וישא את ראש שר המשקים״ (בראשית מ:כ).
1. לפי המילונים הערבים شدو= אדם היודע היטב לעשות דבר מה (בין השאר שירה). המילה شدو נכתבת בערבית יהודית ״שדו״ ולא ״סדו״. כנראה תנחום קרא את המילה בטקסט באותיות ערביות וקרא בטעות سدو במקום شدو ולכן כתב ״סדו״.
2. השווה: בבלי סוטה מח ב ״בטלה שירא״ אך גרסת הערוך היא ״בטלה שדה״ (נתן בן יחיאל, הערוך כרך 8 עמ׳ 32).
שדה ושדות – הם כלי זמר. ויהיה שדה כלי נעשה כדמות תיבה ואהל, כמו העוגב ומה שידמה לו מכלי זמר. ושדות הוא כלי, בו אהלים רבים, כמו הכלי זמר שנקרא בלעז מיגקאנון, שיש בו עליות, תחתיים, שניים ושלישיים. והיו אלו המינים, לפי מה שאחשוב, מנגנים יחד. והיה קול השדות דק וקול השדה עב כי בהסכמתם מהערבות מה שלא יעלם.
וסגולת – כן יקרא דבר נחמד הגנוז באוצר וכן והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳).
עשיתי – תכנתי והכנתי כמו ובן הבקר אשר עשה (בראשית י״ח:ח׳).
שרים – משוררים זכרים.
ושרות – משוררות נקבות.
שדה – מרכבה מוקפת מחיצה ממעל דומה לתיבה ובדברי רז״ל שידה תיבה ומגדל (בבלי שבת ק״כ.).
כנסתי לי – אספתי לעצמי.
וסגלת מלכים – דברים נחמדים מה שהמלכים גונזין באוצר.
והמדינות – מה שכללות המדינה מגנזת באוצר המיוחד לכל בני המדינה.
ותענוגות – דברים נחמדים מה שבני אדם מתענגים בהם.
שדה ושדות – רוצה לומר אחת מיוחדת בכל מיני יופי, ועוד מרכבות רבות.
כנסתי לי גם כסף וזהב, וסגלת מלכים והמדינות, עש֤יתי לי֙ שָׁרִ֣ים וְשָׁר֔וֹת1 ותענֻגות בני האדם שָׂדֶה וְשָׂדוֹת2 – אחרי הזכירו סגולת מלכים והמדינות והמשוררים והמשוררות שהם פרטיים למלכים ולקציני העם, אמר כי לא נמנע גם כן מהביא לפניו תענוגות בני האדם, כלומר ההדיוטות, אשר דרכם להתענג בשדה אחת או בשדותא הרבה שישבו בהם בימות החמה; והזכיר גם את אלה שלא נחשוב כי להיותנו מבקש אך התענוגים הראויים למלך לא יוכל למצוא תענוג חדש כל יום ויום; כי אמנם לא היה מרחיק שום תענוג, אפילו תענוגות ההדיוטות, שאין בהם כבוד וגדולה, והנה היה אפשר לו למצוא תמיד תענוגים חדשים.
1. {שד״ל מציע להטעים אחרת מבעל הטעמים.}
2. {שד״ל מציע ניקוד שונה מניקוד בעלי המסורה.}
א. כן בכ״י קולומביה. באוצר נחמד: ״שדות״.
וסגלת מלכים והמדינות – מה שהמלכים סוגרים (סגל⁠־סגר) באוצרותיהם, ודברים שבכל מדינה ומדינה נחשבים כראוים להסגר כאוצר.
עשיתי – כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (פרשת לך לך).
שרים – בעלי קול נעים.
שדה ושדות – מלשון שדה תיבה ומגדל בלשון חכמים, כמין תיבות שנושאים בהן בני אדם; קניתי לי שדה לאדם אחד ושדות לאנשים הרבה (שד״ל); נשים שדודות הנמכרות לַאֲמָהוֹת (רמבמ״ן ופיליפפזאָן); ולא ידעתי להכריע בין שני הפירושים, ולולי הוא חוץ למקומו אמרתי שהקריאה הנכונה היא שָׂדֶה וְשָׂדוֹת, ובעל הערוך בערך שדה ב׳ הביא מתלמוד בבלי מס׳ סוטה (מ״ח) משחרב בית המקדש ראשון בטלה שידה (בנוסחאות שלנו שירה) ופירש רש״י מין משי.
שרים ושרות וגו׳ – שרים ושרות – אלו מיני זמר, ותענוגות בני האדם – אלו בריכות ומרחצאות, שדה ושרות – מרכבות שדה ושדתין.⁠1 (שם)
1. מיני מרכבות של נוי בים וביבשה, ובלשון חז״ל שדה תיבה ומגדל, ובפ״ו מ״ה דמקואות השידה והתיבה שבים, ורש״י כאן בגמרא פי עגלה למרכבת נשים ושרים.
כָּנַסְתִּי – אספתי1 לִי גַּם כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת – וגנזי2 מְלָכִים, וְכן אספתי לי אוצרות גנזי3 הַמְּדִינוֹת4, עָשִׂיתִי לִי – תיקנתי לצורכי5 שָׁרִים – משוררים6 וְשָׁרוֹת – ומשוררות7 וְכן תַעֲנוּגֹת – דברים הגורמים תענוג8 לִבְּנֵי הָאָדָם, כמו מרחצאות9, שִׁדָּה – מרכבה מיוחדת שהיתה לי10 וְעוד שִׁדּוֹת – מרכבות נוי רבות11:
1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון. והם דברים נחמדים כמו זהב ואבנים יקרות שהמלכים שומרים בגנזיהם, רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד.
3. מצודת דוד. ורש״י ביאר סגולת הסוחרים.
4. הם הדברים שכללות המדינה מגנזת באוצר המיוחד לכל בני המדינה, מצודת דוד.
5. רשב״ם.
6. מצודת ציון.
7. מצודת ציון. ורש״י ביאר כי שָׁרִים וְשָׁרוֹת הם מיני כלי זמר. ובחומת אנך הוסיף שרש״י בא לאפוקי שלא נפרש משוררים ומשוררות דהא קי״ל קול באשה ערווה.
8. מצודת דוד.
9. לקח טוב. ואבן עזרא ביאר שתענוגות בני אדם מחובר לשידה ושדות שהם הנשים.
10. מצודת דוד.
11. רש״י, מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו כי שידה ושידות היו כלי זמר, רלב״ג. ויש שביארו כי היו מיני רפואות, לקח טוב. ויש שביארו כי היו אלה מרחצאות, ילקוט שמעוני. ולדעת אבן עזרא (הובא בהערה לעיל) אלו הנשים. ובמדרש, א״ר חייא בר נחמיה, וכי אין הכתוב משמיענו אלא עשרו של שלמה?! הא אין מדבר אלא בדברי תורה, ״הגדלתי מעשי״ כמו שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה, ״בניתי לי בתים״ בתי כנסיות ובתי מדרשות, ״נטעתי לי כרמים״ אלו שורות של ת״ח שהן יושבין שורות שורות ככרם, ״עשיתי לי גנים ופרדסים״ אלו משניות, ״ונטעתי בהם עץ כל פרי״ זה התלמוד, ״עשיתי לי ברכות מים״ אלו הדרשנין, ״להשקות מהן יער צומח עצים״ אלו התינוקות, ״קניתי לי עבדים ושפחות״ אלו העובדי כוכבים שנאמר וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי, ״ובני בית היה לי״ זה רוח הקודש, ״גם מקנה בקר וצאן״ אלו הקרבנות, ״כנסתי לי גם כסף וזהב״ אלו דברי תורה דכתיב בהו הנחמדים מזהב, ״וסגולת מלכים״ זו התורה שנאמר בי מלכים ימלוכו, ״והמדינות״ אלו תלמידי חכמים שמדיינין בהלכה, ״עשיתי לי שרים ושרות״ אלו התוספתות, ״ותענוגות״ אלו האגדות שהן עינוגו של מקרא, ״שדה ושדות״ דינים זכרים ודינים נקבות, מדרש רבה.
תרגום כתוביםקהלת רבהמדרש זוטאילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזראפסאודו-רש״יר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור המילותמצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהתורה תמימהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144