×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(טו) וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם⁠־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יֹתֵ֑רא וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם⁠־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
Then I said in my heart, "As it happens to the fool, so it will happen even to me; and why was I then wiser?⁠" Then said I in my heart that this also is vanity.
א. יֹתֵ֑ר =ש1,ק-מ ומסורות-א,ל וטברניות ובדפוסים (כתיב חסר וי״ו)
• ל!=יוֹתֵ֑ר (כתיב מלא וי״ו)
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
תרגום כתוביםקהלת רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזראר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמָרִית אֲנָא בִּלְבָבִי כְּאִרְעוּן שָׁאוּל בַּר קִישׁ מַלְכָּא דִּסָט בְּסַטוּתֵיה וְלָא נְטַר תַּפְקִידְתָּא דְּאִתְפְּקַּד עַל עֲמָלֵק וְאִתְנְטָלַת מִנֵּיהּ מַלְכוּתָא אַף אֲנָא יְעַרְעִנַּנִי וְלָמָא דֵין חַכִּימִית אֲנָא בְּכֵין יַתִּיר מִנֵּיהּ וּמַלֵּילִית אֲנָא בְּלִבִּי דְּאַף דֵּין הַבָלוּ וְלֵית אֱלָהֵין גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי.
[א] וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אָנִי יִקְרֵנִי וגו׳ – אֲנִי נִקְרֵאתִי מֶלֶךְ, וְנִמְרוֹד הָרָשָׁע נִקְרָא מֶלֶךְ, זֶה מֵת, וְזֶה מֵת, אִם כֵּן וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר, לָמָּה מָסַרְתִּי נַפְשִׁי עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִזְהַרְתִּי וְאָמַרְתִּי אֵין אֱלוֹהַּ כָּמוֹהוּ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים. וְעוֹד חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם, הַכֹּל נִשְׁכָּח, לָמָּה, דְּכֵיוָן דְּיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לִידֵי צָרָה הֵן אוֹמְרִים: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ וגו׳ (שמות ל״ב:י״ג), שֶׁמָּא אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים זְכֹר לְמַעֲשֵׂה נִמְרוֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל.
[ב] דָּבָר אַחֵר: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – זֶה משֶׁה, וְהַכְּסִיל בַּחשֶׁךְ הוֹלֵךְ, זֶה בִּלְעָם הָרָשָׁע. וְיָדַעְתִּי גַּם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם. וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי וגו׳, זֶה נִקְרָא נָבִיא, וְזֶה נִקְרָא נָבִיא, אִם כֵּן וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר, לָמָּה נָתַתִּי נַפְשִׁי עַל הַתּוֹרָה, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם, הַכֹּל נִשְׁכָּח, לְמָחָר יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְצָרָה וְאוֹמְרִים: וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ וגו׳ (ישעיהו ס״ג:י״א), שֶׁמָּא אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם בִּלְעָם עַמּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל.
[ג] דָּבָר אַחֵר: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – זֶה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְהַכְּסִיל בַּחשֶׁךְ הוֹלֵךְ, זֶה נְבוּכַדְנֶצַר הָרָשָׁע. וְיָדַעְתִּי גַּם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי וגו׳ כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח, זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְזֶה הֶחֱרִיבוֹ וּמָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, אִם כֵּן וְלָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר, לָמָּה נָתַתִּי נַפְשִׁי עַל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם, הַכֹּל נִשְׁכָּח, מָחָר שְׁלֹמֹה עוֹמֵד וּבוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאוֹמֵר: זָכְרָה לְחַסְדֵּי דָּוִיד עַבְדֶּךָ (דברי הימים ב ו׳:מ״ב), שֶׁמָּא אֱוִיל מְרוֹדַךְ עוֹמֵד וְאוֹמֵר זָכְרָה לְחַסְדֵּי נְבוּכַדְנֶצַר עַבְדְּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל.
[ד] דָּבָר אַחֵר: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – זֶה שֶׁלָּקַח חִטִּים לְשָׁלשׁ שָׁנִים. וְהַכְּסִיל בַּחשֶׁךְ הוֹלֵךְ, זֶה שֶׁלָּקַח חִטִּים לְשָׁנָה אַחַת. וְיָדַעְתִּי גַּם אָנִי וגו׳, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי וגו׳. זֶה אוֹכֵל, וְזֶה אוֹכֵל, אִם כֵּן לָמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי אָז יֹתֵר, לָמָּה מַשְׁכֵּנִית מָאנַיי מִן קַיְיטָא לְאַמְטֵי לִי מְזוֹנִין, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל לְעוֹלָם וגו׳ הַכֹּל נִשְׁכָּח, לְמָחָר שְׁנַת בַּצֹּרֶת בָּאָה, זֶה אוֹכֵל בְּיֹקֶר וְזֶה אוֹכֵל בְּזוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל.
[ה] דָּבָר אַחֵר: הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא רָגִיל בְּמִשְׁנָתוֹ, וְיָדַעְתִּי גַּם אָנִי וגו׳, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי וגו׳. זֶה נִקְרָא רַבִּי וְזֶה נִקְרָא רַבִּי, זֶה חָכָם וְזֶה חָכָם, זֶה עוֹטֵף בְּטַלִּיתוֹ וְזֶה עוֹטֵף בְּטַלִּיתוֹ, אִם כֵּן לָמָּה חָכַמְתִּי אָז יֹתֵר, לָמָּה נָתַתִּי נַפְשִׁי עַל תּוֹרָתִי, וְחָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם הַכְּסִיל, לְמָחָר שְׁנֵיהֶם נִכְנָסִין לְבֵית הַוַּעַד אוֹ לְמָקוֹם אַחֵר, וְשׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה, זֶה נִשְׁאַל וּמֵשִׁיב, וְזֶה נִשְׁאַל וְאֵינוֹ מֵשִׁיב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר נְחֶמְיָה אִם אֵין הַתַּלְמִיד צָרִיךְ לוֹמַר שְׁמוּעָה מִשְׁמוֹ שֶׁל רַבּוֹ, לְמָחָר תּוֹרָתוֹ מִשְׁתַּכַּחַת, וְאֵיךְ לֹא יִתֵּן הָרַב אֶת עַצְמוֹ עַל הַתַּלְמִיד מֵעַתָּה.
פצרת אקול פי קלבי, אד׳א מא כאן יציב אלגאהל יציבני, פלם אד׳ן חכמת חיניד׳ כת׳רה, ת׳ם צרת אקול, אנה קול באטל מסתחיל.
והתחלתי לומר בלב שלי, אם מה שיפגע בכסיל יפגע בי, אם כן למה החכמתי אז (לפני כן) רבות. ואחר כך התחלתי לומר שזאת אמירת שוא (ריקים), ואמירה שלא מתקבלת על הדעת.
והייתי אומר בלבי כיון שכמקרה הכסיל גם אני יקרני למה זה חכמתי יותר, אבל חזרתי לומר שזה (הדבר האחרון) דבר בטל והבל.
ואמרתי אני בלבי וגו׳ – כלומר לפי ששניהם מתים שמא אהרהר בלבי מעתה כמקרה הרשע גם אני יקרני ולמה אהיה צדיק אז יותר.
ודברתי בלבי שאם אהרהר כן הבל הוא.
And I said to myself, etc – I.e., since they will both die, perhaps I will think in my heart from now on that as it happens to the wicked man, so will it happen to me, so why should I be more righteous?
Then I said to myself – That if I will think so, that is vanity, for the remembrances of the wise man and the fool are not equal. After their deaths, both of them will not be remembered together, for this one will be remembered for good, and this one will be remembered for evil.
ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני – שזה נקרא אדם וזה נקרא אדם זה נקרא חכם וזה נקרא חכם זה נקרא ר׳ וזה נקרא ר׳. ולמה חכמתי אני אז יותר מה הנאה יש לי לטרוח וליגע בתורה משאר בני אדם ודברתי בלבי גם זה הבל.
גם אני יקרני – שאמות כאחד מן הכסילים, ואיזה ריוח יש לי בחכמתי יותר ממנו.
שגם זה הבל – ועל כן נאמר: מה יתרון לאדם (קהלת א׳:ג׳).
ואמרתי – זה המקרה הוא שיקרה לכל באי העולם מטוב ומרע.
וענין ולמה חכמתי – בכל מה שנתעסק בדברי העולם, כמו: שעמלתי ושחכמתי תחת השמש (קהלת ב׳:י״ט).
ודברתי בלבי שגם זו החכמה היא הבל.
THEN SAID I. This event shall befall all those who come into this world, be they good or evil.
The meaning of why I was then more wise is: why did I labor and grow wise in things pertaining to this world?⁠1 Compare, wherein I have labored and wherein I have shown myself wise under the sun (Kohelet 2:19). Then I said in my heart that this also is vanity,⁠2 [That is, my pursuit of] wisdom also is vanity.
1. How to acquire wealth, how to deal in real estate, and the like.
2. This, refers to the pursuit of wisdom.
ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל כלומר הרהרתי בכך שאין לי מנוס מכך שמקרה זה ישיג אותי כפי שהשיג את הטיפש הזה, ואם כך מה הוא יתרון חכמתי שבה אני עדיף עליו? ולאחר מכן עלה בדעתי שזוהי [המחשבה על שוויון החכם והטיפש] מחשבה הזויה, מפני שכמו שיתרוני עליו איננו בגוף ולא בשום דבר גופני, כך אין לי יתרון עליו בנוגע למקרים הגופניים שקורים לנו, אלא היתרון שלי עליו הוא בעניין נסתר ונשגב שאני השגתי אותו ולכן זכיתי בחיים ממשיים, ומכיוון שהטיפש לא השיג את המעלה הרוחנית הזו לפיכך הוא מת מיתה גופנית ומאבד את חיי הנצח הממשיים.
ואמרתי אני בלבי אחר שהענין כן, שאין תחבולה לחכם להנצל מרעות הזמן ויקרה לו מפני זה כמקרה הכסיל ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זאת המחשבה היא הבל (שם שם, טו) ודבר בלתי צודק, ואין ראוי מפני זאת המחשבה להניח החכמה. וזה שמה שימצא שישוו בו החכם עם הכסיל הוא מעטי.
ולמה – על מה, רוצה לומר מה תועלת.
ואמרתי אני בלבי – רוצה לומר אף כי הרהרתי בלבי הואיל ובדבר מקרה המיתה יקרה גם הכסיל, מה תועלת בא לי עתה אחר המיתה במה שחכמתי אז.
ודברתי – אבל אשיב אמרים אלי שגם זה ההרהור הוא הבל.
הבל – החכמה שאינה מצלת ממות.
וְאָמַרְתִּי והרהרתי1 אֲנִי בְּלִבִּי, כיוון שֶׁכְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם אֲנִי יִקְרֵנִי אותו דבר, שכן גם הכסיל וגם החכם ימותו2, אם כן וְלָמָּה – איזו תועלת תהיה לי לאחר מיתתי בכך3 שֶׁחָכַמְתִּי אֲנִי אָז יוֹתֵר?! והשבתי על הרהורים אלו4 וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי שֶׁגַּם זֶה – שגם הרהורים אלו הינם5 הָבֶל – דבר לא נכון, ואין ראוי מפני זה לעזוב את החכמה, כי מה שישוו בו החכם והכסיל הוא על דבר מועט בלבד6, כי אין זכרון החכם והכסיל שווים אחרי מותם, שזה זכרונו לטובה וזה זכרונו לרעה7:
1. רש״י, מצודת דוד.
2. מצודת דוד. וכך גם הצדיק וגם הרשע מתים, רש״י.
3. מצודת דוד. ורש״י ביאר ולמה אהיה צדיק יותר.
4. מצודת דוד.
5. רש״י, מצודת דוד.
6. רלב״ג.
7. רש״י.
תרגום כתוביםקהלת רבהרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ילקח טובמיוחס לרשב״םאבן עזראר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתרלב״ג ביאור הפרשהמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144