Kohelet 10 – קהלת י‏ – Mikraot Gedolot

עֲנַת מִדַּת דִּינָא וְכֵן אֲמַרַת אִנּוּן גָרְמוּ לְהוֹן כָּל דָּא הֵיכְמָא דִּגְבַר דְּכָרֵי שׁוּחָא בְּפַרְשַׁת אוֹרְחָא בַּהּ אִתְחַיֵב לְמִפַּל וְאוּמָּא דִי עָבְרַת עַל גְּזֵירַת מֵימְרָא דַּיָי [וּתְקִיפוּ גוּדָא] דְעָלְמָא נְפָלוּ בְּיַד מַלְכָּא רַשִּׁיעָא דְּנָכֵית לְהוֹן כְּחִוְיָא.

[א] חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל – זֶה פַּרְעֹה הָרָשָׁע, שֶׁאָמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד וגו׳ (שמות א׳:כ״ב), בּוֹ יִפּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף (תהלים קל״ו:ט״ו).

דָּבָר אַחֵר: חֹפֵר גּוּמָּץ – זֶה הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד (אסתר ג׳:י״ג). בּוֹ יִפּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה וגו׳ (אסתר ט׳:כ״ה). וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, זוֹ דִּינָה, כְּשֶׁהָיוּ אָבִיהָ וְאַחֶיהָ יוֹשְׁבִין בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ יָצְאָה לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ, גָּרְמָה לְעַצְמָהּ שֶׁיָּבוֹא עָלֶיהָ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי שֶׁנִּקְרָא נָחָשׁ וְנָשַׁךְ אוֹתָהּ, דִּכְתִיב: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר וגו׳ וַיִּקַּח אֹתָהּ (בראשית ל״ד:ב׳), פִּתָּה אוֹתָהּ בִּדְבָרִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים (הושע י״ד:ג׳). וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ. וַיְעַנֶּהָ, בְּמִשְׁכַּב זָכוּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹן טְמִירִין בִּמְעַרְתָּא דִּפְקַע תְּלַת עֲשַׂר שְׁנִין בִּשְׁמָדָא, וַהֲווֹן אָכְלִין חֲרוּבִין וּתְמָרִים, וּלְסוֹף תְּלַת עֲשַׂר שְׁנִין נְפַק רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וִיתֵיב לֵיהּ עַל פִּלֵּי דִּמְעַרְתָּא, חֲמָא חַד צַיָּיד פָּרִיס מְצוּדָתֵיהּ לִמְצוֹד צִפָּרִין, שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמַר דִּימוֹס, וְאִתְּפַשַׂת. שָׁמַע זְמַן תִּנְיָנוּת בְּרַת קָלָא אֲמַר סְפִיקֻלָא, וְאִשְׁתֵּזְבַת. אָמַר אֲפִלּוּ צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא יִבְרַח, כָּל שֶׁכֵּן נֶפֶשׁ בַּר נָשׁ. נֵיחוֹת וְנִיתַּסַּאי בַּהֲדֵין מוֹי דְּמוֹקֵד דִּטְבֶרְיָה, נְחַתוּן וְאִתַּסּוּן בַּהֲדֵין מוֹי דְּמוֹקֵד דִּטְבֶרְיָה, אָמְרוּן צְרִיכִין אָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה וּנְהַנֵּי לְהָלוֹן בְּנֵי אַתְרָא, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר (בראשית ל״ג:י״ח), שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה אִטְלִיס וּמוֹכֵר לָהֶם בְּזוֹל, עָשָׂה אִטְלִיס וּמָכַר בְּזוֹל. אָמַר צְרִיכִין אָנוּ מְדַכְיָיא טְבֶרְיָא, מָה עֲבֵיד נְסֵיב תּוּרְמוּסִין וּמְקַלֵּיק בְּשׁוּקָא, וְכָל מַן דַּהֲוָה מִית טָיֵיף וְסָלֵיק לֵיהּ, חֲמָא יָתֵיהּ חַד כּוּתָאי, אֲמַר לֵית אֲנָא מְגַחֵיךְ בַּהֲדֵין סָבָא דִּיהוּדָאֵי, מָה עֲבַד נְסַב חַד מִית וְטַמְרֵיהּ בְּגוֹי שׁוּקָא דְּדַכְּיֵיהּ, אִית אָמְרִין בִּגְרִיבָה, אִית דְּאָמְרִין בְּשׁוּק דְּבַר קַרְדִּימָא, אֲזַל וַאֲמַר לֵיהּ דְּכִיתֵיהּ שְׁקַק פְּלַן, אֲמַר לֵיהּ אִין. אֲמַר לֵיהּ וְאִן אַפֵּיקִית לָךְ מִינֵיהּ חַד מִית, אֲמַר לֵיהּ גּוּד חֲמֵי לִי, מִיָּד צָפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא טָמַן אוֹתוֹ שָׁם, אָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל דֵּין דִּרְבִיעַ יָקוּם, וְעַל דְּקָאֵים יַרְבִּיעַ. וְאִית דְּאָמְרֵי גּוֹזֵר אֲנִי עַל עִילָּאֵי יֵחוֹת וְעַל תַּתָּאֵי יַסֵּיק, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ. מִינְפַּק לֵיהּ עֲבַר קוֹמֵי הַאי כְּנִשְׁתָּא דְּמִגְדְּלָא, שָׁמַע קָל דִּינָקֵאי סַפְרָא, בֶּן יוֹחָאי דְּכֵי טְבֶרְיָא. אָמַר [אם לא]: יָבוֹא עָלַי אִם אֵין בְּיָדִי שְׁמוּעוֹת כְּשַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שֶׁטְבֶרְיָא זוֹ עֲתִידָה לִטָּהֵר וַעֲתִידָה לִהְיוֹת לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה, חוּץ מִזּוֹ וּמִזּוֹ, לָא הֵימְנוּה יָתֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ פָּרַצְתָּ גְּדֵרָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְקָרָא עָלָיו וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הָיָה עָבַר בִּשְׁמִיטְתָא, חֲמָא חַד בַּר נָשׁ מְלַקֵּט סְפִיחֵי שְׁבִיעִית, אֲמַר לֵיהּ וְלָא שְׁבִיעִית הוּא, אָמַר לֵיהּ וְלָא אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ מַתִּיר, לֹא כֵן תְּנֵינַן כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב לְפִי שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה, וַאֲמַר לֵיהּ וְאֵין חֲבֵרַי חוֹלְקִין עָלַי, וְקָרָא עָלָיו וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ.

חופר גומץ בו יפול – אתה מוצא במחשבה שחשבו המצרים לאבד את ישראל בה אני מאבדם (כתוב בירמיה רמז שי״ט).

ופורץ גדר ישכנו נחש – שנו רבותינו לא ישא אדם ויתן עם המינים ואין מתרפאין מהם אפילו לחיי שעה, ומעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שנשכו נחש כו׳ אמר ליה ישמעאל אחי הנח לי ואביא לך מקרא מן התורה שהוא מותר, לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתו, קרא עליו רבי ישמעאל אשריך בן דמא שגופך טהור ויצאת נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חבריך כו׳ (שהיו אומרים), ופורץ גדר ישכנו נחש, אומר לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות א״ל מפני שפרצתי גדרו של עולם.

מן אחתפר הותה וקע פיהא, ומן ת׳לם גדרא לד׳ג׳תה אלחייה.

מי שחופר פח (שאחרים יפלו בו) הוא עצמו יפול בו. ומי שעושה סדק בקיר (פירצה) הנחש ישך אותו.

חופר גומץ – שוחה.

בו יפול – פעמים שהוא נופל בו, כלומר יש לך חורש רעה וסופה לשוב עליו, סוף שכלה זרעו של נבוכדנצר על ידי כלי בית המקדש, שנאמר: ועל מרי שמיא התרוממת (דניאל ה׳:כ״ג).

ופורץ גדר – סייג של חכמים לעבור על דבריהם.

ישכנו נחש – מיתה בידי שמים. אלא לפי שדיבר בלשון פריצת גדר הזכיר בתשלומיו לשון נשיכת נחש שהוא דר בחורי נקבי כתלים פרוצים.

He who digs a pit – גּוּמָּץ is] a pit.

Will fall into it – Sometimes he falls into it, i.e., sometimes you have a plotter of evil, and ultimately he is trapped by his own plot, for Nevuchadnetzar's seed was destroyed through the vessels of the Beis Hamikdosh, as it is stated, "you exalted yourself against the Lord of Heaven.⁠"¹

He who breaks down a fence – The fence [established] by the Sages, to transgress their ordinances.⁠²

Will be bitten by a snake – Death at the hands of Heaven, and because he spoke with an expression of breaking a fence, he mentions his recompense with an expression of the biting of a snake,⁠³ who nestles in the cracks and holes of the walls of dilapidated houses.

1. Daniel 5:23. The verse continues, "and the vessels of His House were brought before you, and you, your nobles, your consorts and your concubines drank wine from them, etc.⁠"

2. The Gemara in Maseches Avodah Zarah 27b, applies this verse to those who break down the "fences" established via Rabbinic ordinances which serve to safeguard the Torah; such individuals "will be bitten by a snake,⁠" i.e., death at the hands of Heaven. The destruction caused by such people comes gradually without it being sensed and continuously grows. Its effect is similar to a snake's venom which continues to spread without realization until it results in death. See Mesilas Yeshorim Chapter 6.

3. Alternatively, whoever breaks down a fence which acted as a barrier to protect others from being bitten, will himself be bitten. This theme is a repetition of the first phrase, "he who digs, etc,⁠" and continues into the next verse, to stress that these occurrences happen often. (Metzudat David)

חופר גומץ – זה הרשע שחופר גומץ לצדיק והוא נכשל בה כדרך שאתה מוצא בהמן שנאמר ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי.

ופורץ גדר – כל מי שהוא פורץ גדר התורה ישכנו נחש זה קללת משה שאמ׳ ארור אשר לא יקים.

חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש – המצוי בין הגדירות. כשם ששני דברים הללו^א החופר והפורץ, סבור שבאים לו לתקנה ובאים לו לתקלה, כמו כן הרבה פעמים אדם חורש על רעהו רעה, והרעה תסוב עליו. וכמו כן:

א. כן בכ״י לונדון 22413, לונדון 7621, פריס 162, דפוס ברסלאו. בכ״י פרמא 2203 חסרה מלת: ״הללו״.

חופר – דע כי גומץ אחד ואין שני, גם בן ואח אין לו¹ במקרא. וחופר יורה על ענינו שהוא כמו בור כרה ויחפרהו (תהלים ז׳:ט״ז). ויתכן שישוב זה הענין על השליט שעשה הפך האמת ופורץ גדר בנוהו חכמים קדמונים. או יהי ענינו על הכסיל והענין אף על פי שימצאו דברים בעולם הפך האמת הוא בַמעט כי בַרוב חופר גומץ בו יפול – והחכם רואה את הנולד לא יפול.

1. השוו ללשון הפסוק בקהלת ד׳:ח׳.

HE THAT DIGGETH A PIT. Be aware of the following: The word gummatz (pit) is unique.⁠¹ It is not found a second time [in Scripture]. It also has no son or brother in Scripture.⁠²

The word chofer (diggeth) [which precedes it] indicates its meaning.⁠³ Our verse is similar to: He hath dug a pit and hollowed it (va-yachperehu) (Ps.7:16).⁠⁴

Our verse probably refers to the ruler who acts immorally.⁠⁵ The fence in: and whoso breaketh through a fence refers to a fence built by the early wise men.⁠⁶

On the other hand, the verse might be speaking of the fool. The point of the verse is: Even though there are occasional things in this world which are contrary to morality, [in most cases] He that diggeth a pit shall fall into it. The wise man who can see the future⁷ will not fall [into the pit].

1. The word gummatz is only encountered in our verse.

2. Neither it is found in a different form in Scripture.

3. Our text reads chofer gummatz. Chofer (diggeth) indicates that gummatz refers to a pit.

4. We thus see that the root chet, peh, resh (the root of chofer and va-yachperehu) refers to digging a pit.

5. Mentioned in v. 6. Literally, “the opposite of the truth.”

6. Our verse is figurative. The foolish ruler acts immorally and violates the laws that the ancients laid down—the “fence” that protects the tradition.

7. Sees the consequences of different courses of action. Avot 2:9.

חופר גומץ בו יפול – פעמים שהוא נופל בו כהמן, ולכך יזהר אדם מלעשות כן.

ישכנו נחש – הנטמן בתוך הגדר.

לפיכך אמר חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו נחש דע ש״גומץ״ היא מילה יחידאית במקרא ואין לה מקבילה, ורק מכיוון שנאמר לגביה ״חופר״ אפשר להבין שמשמעותה בור, כמו שנאמר ״בור כרה ויחפרהו״ (תהלים ז:טז), ולאחר מכן הסביר זאת ואמר ״ויפול בשחת יפעל ישוב עמלו בראשו״ (שם ז:טז-יז). כך יודעים אנו שמשמעות המילה היא בור ונקיק, ושמשמעותה לפי הפרשנות הלא מילולית היא יצירת רעה והפגנת עושק, וזה חוזר לפסוק הקודם כפי שאמרנו, שאם אתה מתמנה לשליט ובתפקידך זה אתה יוצר דברים רעים, מכיוון שאתה מסתמך על כך שאתה הוא השליט והנזק שדברים אלה גורמים לא יפגע בך, וזאת מתוך יהירות וגאווה והתעלמות מפקודות השכל, אם כך ייתכן שלפתע מבלי שתרגיש יפעל גורם מסוים ויביא לכך שתיפול ממדרגתך ואדם אחר יתפוס את השלטון במקומך, והוא כבר למד ממך איך לגרום נזק ולעשוק, וינהג בך באותה צורה, וייתכן שאילו אתה לא היית מראה כיצד לעשות רע הוא לא היה יודע איך לעשות זאת, וכביכול אתה גרמת רעה לאחרים וחפרת בור כדי שיפלו בו אחרים, והאל הפיל אותך לתוכו כגמול על הנזק שגרמת לאחרים, ועל כך שהזנחת את החכמה ואת חובות השכל. ישנם הגוזרים את המילה ״גומץ״ מלשון התרגום הארמי ״אל הפחת הגדול״ (שמואל ב יח:יז) שמתורגם ״לגו קומצא רבה״ (תרגום יונתן שם) ויש גורסים ״כומצא״, שכן שלוש האותיות האלה יוצאות ממקום אחד בגרון והן מתחלפות זו בזו, והן אותיות ג׳י׳כ׳ק׳. ״ישכנו נחש״ צורת היסוד היא ״אם נשך נחש את איש״ (במדבר כא:ט) והנון התמזגה בשין הדגושה, וצריך היה להיות כתוב ״ינשכנו״ על משקל ״ישמרנו״. חז״ל פרשו על דרך הדרש ״ופורץ גדר ישכנו נחש״ מי שעובר על דברי ההלכה או שעובר על אחד הסייגים ששמו סביב ההלכה¹, כמו שאומרת התורה שבע״פ ״עשו משמרת למשמרתי״ (בבלי יבמות כא:א) ואמרו חז״ל ״ועשו סיג לתורה״ (משנה אבות א:א). פירוש זה הוא על דרך התימוכין והחיזוק, כפי שאמרו ״קראה אסמכתא בעלמא״ (בבלי פסחים צו:ב), וכבר הסברנו עניין זה בצורה מספקת בתחילת הפירוש יחד עם העקרונות הלשוניים. באשר לפרשנות המילולית של הפסוק ומטרתו, הריהי כפי שבארנו.

1. ר׳ תלמוד בבלי עבודה זרה כז:ב.

גומץ – חפירה.

אלא שרוע זה הסדור מיוחס אלינו, לא אל י״י ית׳, כי זה יהיה להעדר הדבקות בינינו ובין י״י ית׳. ובהתיר האדם זה הקשר אשר בינו ובין י״י אשר בעבורו הוא מושגח, הוא דומה למי שחפר חפירה ויפול בה, כי מידו היתה זאת לו. ולמי שפורץ הגדר אשר הוא מונע הנחש מגעת בו, וישכנו אחר זה הנחש (שם שם, ח) מצד סור הגדר אשר היה מונעו מגעת בו.

חופר גומץ בו יפול. ויקרה על הרוב שאל ההמון המסכים להמליך את הסכל יקרה קלקול על ידי אותו המלך והנהגתו, כמו שיקרה ל׳חופר גומץ׳¹ ובור ברשות הרבים הממציא תקלה שיפול בו הוא בעצמו²: ופורץ גדר ישכנו נחש. וכמו כן יקרה ל׳פורץ גדר׳, ש׳ישכנו נחש׳ שהיה נסתר בו³:

1. - שיחה (רש״י).

2. מי שממליך את המלך הסכל הוא העם, ולבסוף הם בעצמם סובלים מהתנהגותו שמקלקלת את המדינה, ובזה דומים הם לאדם שחופר שיחה ובור ברשות הרבים, ובסוף נופל בו בעצמו וניזוק.

3. בתוך הגדר, כלומר הממליכים את המלך הכסיל וניזוקים ממנו דומים גם לגנב הפורץ גדר כדי לגנוב, אך ננשך על ידי נחש שהסתתר בתוך הגדר שפרץ, שייענש ע״י הרעה שעשה.

חפר גומץ. לית ומלא ודגש.

(אמר המגיה: ראיתי להעיר עין המעיין על האי שיבושא דחזיתי דנפיק מקמי המדפיס על חפר גומץ בו יפול דהניחו חסר וא״ו והא בד״ה א יב על פסור וממנשה נפלו וגו׳ בראשינו יפול אל אדוניו שאול נמסר יפול ו׳ מלא בקריא וסי׳ וכו׳ וכל קהלת ומשלי דכו׳ מלא במ״ג חסר ואין זה מן המנין ואע״ג דבמסרא רבתא נמסר ז׳ מלא ובד״ה שם במסרה קטנה נמסר ח׳ אין לחוש על זה דההיא בשאר ספרי קמיירי ולא בקהלת וכך מצאתיו מלא במקראות מדוייקות ע״כ.)

חופר – כורה.

גומץ – גומא ובור ואין לו חבר ומענינו יובן פתרונו.

ופורץ – ענין הריסה.

גדר – כותל אבנים.

ישכנו – מלשון נשיכה ונכיתה.

חופר גומץ – החופר בור שיפול בו הזולת, אזי החופר עצמו יפול בו, רוצה לומר המכין תקלה לחבירו הוא בעצמו נתקל בו.

ופורץ גדר – ההורס גדר של אבנים למען יצאו החוצה הנחשים הדרים בנקבי חורי הגדר ויזיקו לבני אדם, אזי הנחש ישך את ההורס עצמו והוא כפל ענין במלות שונות.

וכן חפר גומץ לתועלת עצמו בו יפול,

ופרץ גדר לבוא בקמת רעהו ישכנו נחש.

חפר גומץ – בלשון ארמי כומצא (בחילוף אותיות גיכ״ק), פחד ופחת ופח (ישעיהו כ״ד:י״ז) מתורגם דחלא וכומצא ומיצרא; חופר שוחה להפיל בה רעהו ונופל הוא בה; וכאן חוזר בו מדבריו הקודמים ואומר נראית כשגגה אבל היא משפט גמור. וכל אדם סופו לנחול כפי מעשיו.

ופרץ גדר – לגנוב פירות.

ישכנו נחש – המצוי בקיר וגדר ישן.

חפר גומץ וגו׳ – חופר גומץ בו יפול, זה פרעה שאמר כל הבן הילד היאורה תשליכוהו, בו יפול – שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף. (מ״ר)

חפר גומץ וגו׳ – דבר אחר חופר גומץ בו יפול, זה המן שאמר להשמיד להרג ולאבד, וכתיב ישוב מחשבתו הרעה על ראשו. (שם)

ופרץ גדר וגו׳ – מכאן לעובר על דברי חכמים שחייב מיתה.⁠¹ (ע״ז כ״ז:)

ופרץ גדר וגו׳ – ופורץ גדר ישכנו נחש, זו דינה, כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה היא לראות בבנות הארץ וגרמה לעצמה שבא אליה שכם בן חמור החוי שנקרא נחש ונשך אותה.⁠² (מ״ר)

1. ר״ל על דברי חכמים שהוסיפו סייגים וגדרים על דברי תורה כדי שיתקיימו דברי תורה כמבואר ביבמות כ״א א׳ ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי, וא״כ הוי העובר על סייג חכמים כפורץ בגוף התורה.

2. דרש החוי מלשון חויא [תרגום נחש], וכן דרשו בשבת פ״ה א׳ למה נקרא שמן חוי לפי שטועמין את הארץ כחויא [מפני שהנחש כל מאכלו עפר לכן בקי בטעמה]. ומה שאמרו שהיו אחיה יושבין בביהמ״ד צ״ע דהא באותה פרשה כתיב שבאו מן השדה, וצ״ל דלא על אותו יום ממש מכוין אלא בכלל היה ענינם להיות מיושבי ביהמ״ד, והוא כמ״ש ביומא כ״ח ב׳ יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה [ועי׳ מש״כ בבאור ענין זה בתו״ת פ׳ חיי בפסוק ואברהם זקן], ובא בזה להורות דלוא היתה נוהגת גם דינה בערך מנהג כזה ולהיות יושב אהל כמ״ש כל כבודה בת מלך פנימה, וכמו שדרשו חז״ל על זה, לא קרה לה מה שקרה. ובפרקי דר״א ריש פ׳ ל״ח מבואר להיפך שדינה היתה יושבת אהלים אך שכם שללה ע״י תרמית ומרמה.

מי¹ שֶׁחֹפֵר גּוּמָּץ – בור² שיפול בו הזולת³, אזי לעיתים⁴ החופר עצמו⁵ בּוֹ – באותו הבור⁶ יִפּוֹל, וּפֹרֵץ גָּדֵר של אבנים למען יצאו החוצה הנחשים הדרים בנקבי חורי הגדר ויזיקו לבני אדם⁷, יִשְּׁכֶנּוּ – יִנְשֹׁךְ אותו⁸ נָחָשׁ – הנחש עצמו⁹, וכך הרבה פעמים אדם חורש על רעהו רעה, והרעה עצמה תסוב עליו¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. רש״י, אבן עזרא, מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. רש״י.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד. ורש״י ביאר סייג של חכמים לעבור על דבריהם. ולקח טוב ביאר כל מי שהוא פורץ גדר התורה.

8. מצודת ציון.

9. והוא כפל ענין במלים שונות, מצודת דוד. ורש״י ביאר מיתה בידי שמים, ולפי שדיבר בלשון פריצת גדר הזכיר בתשלומין לשון נשיכת נחש שהוא דר בחורי נקבי כתלי בתים פרוצים. ולקח טוב ביאר ״נחש״ זה קללת משה, שאמר (דברים כז, כו) ״ארור אשר לא יקים״.

10. ר״י קרא. ובמדרש, ״חופר גומץ״ זה פרעה שאמר (שמות א, כב) ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ״, ״בו יפול״ שנאמר (תהלים קלו, טו) ״וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף״. דבר אחר, ״חופר גומץ בו יפול״ זה המן שאמר להשמיד להרוג ולאבד, וכתיב (אסתר ט, כה) ״יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ״, ישוב מחשבתו הרעה על ראשו. ״ופורץ גדר ישכנו נחש״, זו דינה, כשהיו אביה ואחיה יושבין בבית המדרש יצאה היא לראות בבנות הארץ, וגרמה לעצמה שבא אליה שכם בן חמור החוי שנקרא נחש ונשך אותה, מדרש רבה. ובתלמוד (עבודה זרה כז:), שנו רבותינו, לא ישא ויתן אדם עם המינין, ואין מתרפאין מהן אפילו לחיי שעה, מעשה בבן דמא בן אחותו של ר׳ ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר׳ ישמעאל, וא״ל ר׳ ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר, ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו ומת, קרא עליו ר׳ ישמעאל, אשריך בן דמא שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה ולא עברת על דברי חביריך שהיו אומרים ״ופורץ גדר ישכנו נחש״! אומר לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדרות? א״ל מפני שפרצתי גדרו של עולם, ילקוט שמעוני.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון