Kohelet 10 – קהלת י‏ – Mikraot Gedolot

לִבָּא דְּחַכִּימַיָא לְמִקְנֵי אוֹרַיְתָא דְּאִתְיְהִיבַת בְּיַד יַמִּינָא דַּיָי וְלִבָּא דְּשָׁטְיָא לְמִקְנֵי נִכְסִין דִכְסַף וּדְהַב.

לֵב חָכָם לִימִינוֹ וגו׳ – אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי כּוֹרִין אֶחָד שֶׁל חִטִּים וְאֶחָד שֶׁל שְׂעוֹרִים, אָמַר אֶחָד מֵהֶן לַחֲבֵרוֹ אִם אַתְּ שֶׁל שְׂעוֹרִים אֲנִי שֶׁל חִטִּים, אִם אֲנִי שֶׁל חִטִּים אַתְּ שֶׁל שְׂעוֹרִים, כָּל עִקָּר אֲנִי נוֹטֵל שֶׁל חִטִּים. כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט: אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה (בראשית י״ג:ט׳), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אֶשְׂמֹאלָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַשְׂמְאִילָה, אֲפִלּוּ אַתְּ מַחְצַף אֲנָא מַשְׂמְאִיל לָךְ. רַבִּי כַּד הֲוָה סָלֵיק בַּר נָשׁ לְדִינָא קֳדָמוֹהִי אִין הֲוָה שָׁמַע לְדִינָא הֲוָה טָבָאוּת, וְאִי לָא, הֲוָה אָמַר לְבַר בֵּיתֵיהּ אַשְׂמִיל לֵיהּ, וַהֲוָה מְכַוֵּין וּמַחֲמֵי לֵיהּ קְטִיף מִן הָדֵין גִּיסָא.

דָּבָר אַחֵר: לֵב חָכָם לִימִינוֹ – זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו וגו׳ (בראשית ל״א:י״ז). וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו (בראשית ל״ו:ו׳).

לב חכם לימינו – שנו רבותינו שתי כליות יש לו לאדם, אחת יוצעתו לטובה, ואחת יועצתו לרעה, מסתברא דטוב לימינו שנאמר לב חכם לימינו.

לב חכם לימינו – זה יעקב שנאמר ויקם יעקב וישא את בניו וגו׳.

ולב כסיל לשמאלו – זה עשו שנאמר ויקח עשו את נשיו ואחר כך את בניו.

דבר אחר: לב חכם לימינו – אלו הצדיקים שהוגים בתורה שנתנה בימין.

ולב כסיל לשמאלו – אלו הרשעים שנותנים לבם להתעשר שנאמר בשמאלה עושר וכבוד.

דבר אחר: לב חכם לימינו – זה משה.

ולב כסיל לשמאלו – אלו בני ראובן ובני גד שעשו העיקר טפל, אבל משה אמר בנו לכם ערים לטפכם ואחר כך וגדרות לצאנכם.

תפטן אלחכים ועלמה חאצ׳ר בימינה, ופטנהֵ אלגאהל מתאכ׳רה ביסארה.

התחכמות החכם וידיעתו מזומנת לו בהשגת ידו (שיודע להשיב וללמד לכל אדם מיד). ואילו חכמת הטפש רחוקה בשמאלו (שאיננו יכול להסביר ולזכור את הידיעות שלו).

תבונת החכם וידיעתו מזומנת בימינו, והבנת הסכל מאוחרת בשמאלו (שהחכם מרגיש ותופש מיד מה צריך לעשות בכל מצב.

והסכל מתחיל להרגיש אחר שנגמר הענין).

לב חכם לימינו – חכמתו מזומנת לו להנטותו אל דרך המיומנת לטובתו.

ולב כסיל משמאלו^א – לעקמו^ב מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165. בכ״י מינכן 5, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״לשמאלו״.

ב. כן בכ״י לוצקי . בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5: ״לעקשו״.

The heart [understanding] of a wise man is at his right hand – His wisdom will turn him onto the proper path for his benefit.⁠¹

But the heart of a fool is at his left – To drive him off the proper path, which is a glory and a comfort for him.⁠²

1. Alternatively, his intellect is always at hand when he needs it. (Metzudat David)

2. Alternatively, his intellect is not ready in time of need. (Metzudat David)

לב חכם לימינו – שהוא מיימין את דעתו ולבו לדרך הטוב והחיים. ולב כסיל לשמאלו שהוא נוטה לכסלות הבלי עולם. התורה נתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו הרי לב חכם לימינו.

לב חכם לימינו – פתרונו: מיומן^א הוא לו להורות לו דרך שילך בה, שמורה לו עיקר הדבר מה יהיה באחריתו.

ולב כסיל לשמאלו – פתרונו: אינו דומה, כי אינו מיומן^ב להורות לו דרך הטוב, כיד שמאל שאינה מיומנת^ג לאדם לעשות מלאכתו.

א. כן בכ״י לונדון 22413, פריס 162, ס״פ II.263. בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621: ״מזומן״.

ב. כן בכ״י לונדון 22413, פריס 162, ס״פ II.263. בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621: ״מזומן״.

ג. כן בכ״י לונדון 22413, ס״פ II.263. בכ״י פרמא 2203, לונדון 7621: ״מזומנת״.

לב חכם לימינו – דיעה לב חכם ללכת בדרך ימין.

ודיעת כסיל ללכת בדרך שמאל.

כשם שיד ימין חשובה מיד שמאל, כך המשיל וקורא לדרך הטובה דרך ימין, ולדרך הרעה דרך שמאל.

ועל אשר כתב: לב חכם לימינו, לשמאלו, ולא כתב: מימינו ומשמאלו, צריך לפתור בעיניין זה.

לב חכם – לא יאמר על גוף הלב כי באמצע הוא לַכֹל, לחכם ולכסיל, אף על פי שראשו נטוי לפאת שמאל. וענינו שֶׁשֶׂכל החכם עמו ובשעת הצורך ימצאנו עמו מיד בכל ענייניו במהרה, והפך זה הכסיל, כאלו לב חכם לימינו – כי לימין יותר כח מהשמאל ויותר מהירות בעבור היות מבוע הדם שהוא הכבד לפאת ימין. ואין איש אטר יד ימינו (שופטים ג׳:ט״ו) טענה, כי המשל הוא על דרך הנמצא ברוב בבני אדם.

A WISE MAN'S HEART IS AT HIS RIGHT. Kohelet does not speak of the physical heart, for it lies in the center [of the chest], both in the wise and in the fool. The meaning of our verse is that the wise man's intelligence is with him and is quickly available to him when needed. The reverse is the case with the fool.

[A WISE MAN'S HEART IS AT HIS RIGHT.] It is as if the heart of the wise man is at his right, for the right is more powerful and responds more quickly than the left. The aforementioned is so because the liver, which is the fountain from which the blood flows, is located in the right side of the body.

There is no argument [against this interpretation] from those who use their left hand,⁠¹ for the parable follows that which is found in most people.

1. Left-handed people respond more quickly with their left hand than they do with their right hand.

לימינו – כלומר דעתו קבועה ולא רפה.

לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו מכיוון שהימין נכבד יותר מן השמאל, לכן נוהגים לדמות את השכל לימין ואת הגוף לשמאל. הוא אמר כאן שהחכם אינו מזניח את הצד השכלי ואינו נוטה ממנו, ואילו השוטה נוהג בצורה הפוכה, כלומר הוא אינו מכיר את הצד הזה ואינו עובר בו, והוא עוסק רק בחומר ובתאוותיו ובתענוגותיו הנמשלים לשמאל, בגלל החולשה והעכירות שיש בהם בהשוואה לחיים האמיתיים. בכך הוא מצביע על כך שהחכם אינו עושה מעשה ואינו מבצע פעולה אלא בהתאם לשיקול הדעת השכלי, ואילו השוטה נוהג בדרך ההפוכה. ״לב״ היא מילה שיש לה כמה משמעויות. קודם כל, כך מכנים את איבר הלב שבגוף החיה [כולל האדם]. מכיוון שהלב נמצא במרכז האיברים, לפיכך מרכז כל דבר מכונה לב, כמו ״עד לב השמים״ (דברים ד:יא), ״בלב ים״ (שמות טו:ח). בנוסף לכך, מכיוון שהלב הוא מקור כל הכוחות והפעולות שנמצאות בגוף, לפיכך המחשבה – שהיא הכוח הגופני הנאצל ביותר – נקראת לב, ״לא לבי הלך עמך״ (מלכים ב ה:כו), כלומר הייתי נוכח יחד אתך במחשבתי כאשר עשית כך וכך או לא עשית כך וכך. בנוסף לכך, מכיוון שהמחשבה היא תחילת הפעילות השכלית, לפיכך השכל נקרא לב ״ולבי ראה הרבה חכמה״ (קהלת א:טז), וגם הדעה וההנהגה נקראות לב ״כל שרית ישראל לב אחד להמליך את דויד״ (דברי הימים א יב:לט), כלומר כל שאר עם ישראל הסכימו בדעה אחת. כמו כן עצמות הדבר נקראת לב ״בלב האלה״ (שמואל ב יח:יד) ״אל לב שקוציהם״ (יחזקאל יא:כא), ולפיכך אמר דויד: כאשר שמתי לעצמי למטרה לדעת את האל ולפנות לעברו באופן תמידי, אז הגעתי למצב שלא נטיתי מדרך ימיני ולא הסחתי דעתי ממנה ״שויתי ה׳ לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט״ (תהלים טז:ח).

ועוד סבה אחרת תחייב להמשך אל החכמה והיא שלב החכם בכל מה שיכוין אליו הוא לימינו, כי הוא דורך אל הדברים שיכוין אליהם בסבותיהם. ולזה יתישר תמיד נוכח התכלית אשר יכוין אליו. ואולם לב הכסיל הוא לשמאלו (שם שם, ב), כי הוא כשיכוין לדבר יקרה לו לסכלותו שידרוך אליו בסבות המטות ומרחיקות אותו ממנו.

לב חכם – הנה להוסיף להורות נזק הסכלות וחסרונו ורחוקו מן השלמות אמר שהוא מתנגד אל החכם בכל מעשיו וכוונותיו כהתנגד הימין אל השמאל כי החכם לבו תמיד בכל מעשיו אשר יעשה אל הימין אף כי בפעולות החיצונות כי אם ישנה אל הענינים הזמניים מעט הוא להשמר והשקט על עסקי נפשו המשכלת ואין מחריד. לא כן הרשעים. כי אף שיימינו לפי מראית העין בקצת מעשים לבם פונה אל השמאל והוא תכליתם. וענין הימין והשמאל הוא אשר אמר במקום אחר (משלי ג׳) אורך ימים בימינה. וזה הענין פירשנוה יפה בפירוש המנורה (שער מ״ט) בפרשת אמור (שער ס״ז).

[מבאר איך מעט סכלות יבאיש וימעיט את האדם שהיה לפני כן יקר מחכמה וכבוד, ויבאר מעלת החכם וגנות הכסיל]:

לב חכם לימינו. החכם יתן השכל¹ ׳בימינו׳, והתאווה ׳בשמאלו׳, באופן שיגביר השכל על התאווה², ולכן כאשר יעשה החכם היפך זה³ שהוא ממעשה הכסיל⁴, יבאישהו אותו הכסילות בעיני ההמון, ויהי לחרפות לו⁵:

1. שהוא ה׳לב׳.

2. כמו שהימין חזק יותר מן השמאל, כמו שכתב רבינו בבראשית (מח יח): ׳וכח הימין חזק מכח השמאל ותכוין יותר סמיכת הימין אל הימין ממה שתכוין אותה סמיכת השמאל אל השמאל׳. וכ״כ אבע״ז: ׳לב חכם - לא יאמר על גוף הלב, כי [הלב] באמצע [הגוף] הוא לכל, לחכם ולכסיל, אע״פ שראשו נטוי לצד שמאל, ועניינו ששכל החכם עמו, ובשעת הצורך ימצאנו מיד בכל ענייניו במהרה, והיפך זה הכסיל, כאילו לב חכם לימינו כי לימין יותר כח מן השמאל ויותר מהירות׳. ובלקח טוב ׳ולב כסיל לשמאלו – שהוא נוטה לכסלות הבלי עולם׳, וכרבינו שהכוונה שנמשך לתאוות. [ובכוונות התורה כתב רבינו: ׳מנורה בדרום שהוא ימין, מורים על תלמידים מעלים נר תמיד בעיון, ומזבח לקטורת, מורה על היותם נותנים ריח במידות ובמושכלות, ושולחן בצפון שהוא שמאל, מורה על מזונם המבוקש בשמאלם על צד הכוונה השניה׳. הרי ש׳ימין׳ הוא הכוונה הישירה והסופית של האדם, וה׳שמאל׳ הוא ׳על צד הכוונה השניה׳, כלומר שאינו תכלית בפני עצמו, אלא הדרך והאמצעי להגיע אליה. ולכן אצל החכם התכלית היא הלב והשכל, הוא מימינו, והתאווה שבשמאלו היא בשליטת שכלו].

3. שיתן לתאוותו להתגבר על שכלו.

4. שלבו בשמאלו.

5. ע״פ לשה״כ בתהלים (סט יא), כלומר שיתבזה החכם בכך, גם אם יתנהג רק פעם אחת כדרך הכסיל.

לב – רוצה לומר השכל הנטוע בלב.

לימינו – רוצה לומר מזומן לו בכל עניניו ומיד ימצאנו בעת הצורך ואמר בלשון השאלה, לפי שימין האדם מזומנת ומהירה יותר מן השמאלית.

לשמאלו – רוצה לומר אינו מזומן ואינו מהיר בעת הצורך.

ואומר גם כן לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו – כלומר, זה עושה מעשיו בדרך אמת הנמשלת לימין והוא מצליח, וזה הולך בדרך שקר הנמשלת לשמאל, ומעשיו נפסדים,

לימינו – משתמש בשכלו (לבו) תדיר כמו שמשתמשים תדיר ביד ימין, וכסיל משתמש בשכלו פעמים מועטות כמו מעט ביד שמאל.

לב חכם לימינו – ובאברהם הוא אומר (פ׳ לך) אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה [והא כתיב לב חכם לימינו], אמר ר׳ חנינא בר יצחק ואשמאלה אין כתיב כאן אלא ואשמאילה – ואשמאילה לך, כל עיקר אני להיימין.⁠¹ (שם)

לב חכם לימינו וגו׳ – לב חכם לימינו זה יעקב שנאמר (פ׳ ויצא) ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו, ולב כסיל לשמאלו – זה עשו הרשע, שנאמר (ס״פ וישלח) ויקח עשו את נשיו ואת בניו.⁠² (שם)

לב חכם לימינו וגו׳ – ת״ר, שתי כליות יש באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת לרעה, ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.⁠³ (ברכות ס״א.)

לב חכם לימינו – אלו הם הצדיקים שהם נותנין לבם לתורה שנאמר מימינו אש דת למו ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים שהם נותנין לבם להעשיר שנאמר בשמאלה עושר וכבוד⁴ [במדב״ר סוף פ׳ כ״ב].

1. מפורש יותר במ״ר פ׳ לך פרשה מ״א שאמר אברהם ללוט אם את לשמאלה אנא לדרומה ואם אנא לדרומה את לשמאלה, ומסביר זה ע״פ משל לשני בני אדם שהיה להם שני כורין אחד של חטים ואחד של שעורים, אמר אחד מהם לחבירו אם את לוקח של שעורים אנא של חטים ואם אנא של חטים את של שעורים, כל עיקר אני נוטל של חטים. ומדייק זה משום דלא יתכן שיתן אברהם את הברירה ללוט לבחור לו צד הימין, כי הימין לעולם לאברהם כמש״כ הלוך ונסוע הנגבה, וכן לעתיד כתיב (תהלים ק״י) נאום ה׳ לאדוני שב לימיני ונדרש על אברהם (נדרים ל״ב:) ודרשו המלה ואשמאילה כפעל יוצא ואשמאילה לך.

2. מבואר במדרשים דמפני שהיה עשו שטוף בזמה היו לו נשיו עיקר ובניו טפלים, ולכן קרי פניה כזו – שמאלית, ולהיפך – ימנית, וצ״ע בפ׳ וישלח בפסוק ויקח יעקב את שתי נשיו ואת אחד עשר ילדיו ובפ׳ שמות בפסוק ויקח משה את אשתו ואת בניו, הרי כתיב בהיפך ממ״ש כאן, וי״ל משום דהתם ביעקב היתה סבה נאמנה לזה, משום דכשעבר את מעבר יבק הניח מאחריו במחנה את כל עבדיו וכל המחנה, והוא העביר לאט לאט את בני ביתו, והנה לפי״ז היה מוכרח להעביר מקודם את נשיו כדי שלא תשארנה לבדן עם העבדים ועם חיל המחנה, וראיה נאמנה לזה, שהרי אפי׳ שפחותיו העביר קודם לבניו, וזה ג״כ בחשבון ודעת לתכלית נרצה לקדושה, ובמשה שם כתיב ויקח את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, ובפסחים ג׳ א׳ אמרו דרכיבה באשה מגונה, וא״כ גם הלשון רכיבה באשה ג״כ אינו לשון נקיה, ולכן סידר הכתוב את אשתו ואת בניו וירכיבם כדי שתהא המלה וירכיבם סמוכה לשם בניו, ודו״ק.

3. ר״ל יועצות את הלב, והלב מבין למי לשמוע כמש״כ (ישעיהו ו׳) ולבבו יבין, ועיקר הסמך דהכליות יועצות נרמז בפסוק (תהלים ט״ז) אברך את ה׳ אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי.

4. הכונה י״ל ע״פ גמ׳ ב״ב כ״ה ע״ב אר״י הרוצה להחכים ידרים ושיעשיר יצפין. והמליצה בזה שמי שרוצה להיות חכם בחכמת התורה ילך דרך דרומה הוא דרך השמש אשר שם היא הולכת תמיד בין בקיץ בין בחורף כנודע, כלומר שילך דרך אורה שהוא בדרום שהוא בימין, והרוצה להעשיר ילך דרך חשכה אשר היא בצפון שהוא בשמאל כי שם לא נראה השמש לא בקיץ ולא בחורף, והרוצה להעשיר הוא כמו הרוצה לאבד מעותיו (ב״מ פ״ב) כלומר שנותן עצה שלא לאבד אף כאן הוא בזמן עצה שלא יהיה אץ להעשיר וע׳ באלשיך פ׳ לך עה״פ הלוך ונסוע הנגבה.

השכל הנטוע¹ בְּלֵב חָכָם עומד לִימִינוֹ – מזומן לו בכל ענייניו ומיד ימצאנו בעת הצורך² להנטותו אל הדרך המיומנת לטובתו³, שֶׁמּוֹרֶה לו עיקר הדבר מה יהיה באחריתו⁴, וְלעומת זאת⁵ השכל הנטוע⁶ בְּלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ – אינו מזומן ואינו מהיר בעת הצורך⁷, אלא מעקם אותו מן הדרך המיומנת שהיא תפארת ונוחה לו⁸:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. רש״י.

4. ר״י קרא. וכך אומר שלמה המלך ע״ה שֶׁשֶׂכל החכם עימו ובשעת הצורך ימצאנו עמו מיד בכל ענייניו במהרה, אבן עזרא. ואמר בלשון השאלה ״לימינו״, לפי שימין האדם מזומנת ומהירה יותר מן השמאלית, מצודת דוד. כי לימין יותר כח מן השמאל ויותר מהירות בעבור היות מבוע הדם שהוא הכבד לפאת ימין, ואין איש אטר יד ימינו טענה כי המשל הוא על דרך הנמצא ברוב בני אדם, אבן עזרא. ולקח טוב מוסיף שהתורה נתנה בימין, שנאמר (דברים לג, ב) ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, הרי לב חכם לימינו.

5. אבן עזרא.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד. כיד שמאל שאינה מיומנת לאדם לעשות מלאכתו, ר״י קרא.

8. רש״י. ובתלמוד שנו רבותינו, שתי כליות יש לו לאדם, אחת יוצעתו לטובה ואחת יועצתו לרעה, מסתברא דטוב לימינו, שנאמר ״לב חכם לימינו״, ברכות סא., ילקוט שמעוני. ובמדרש, ״לב חכם לימינו״ אלו הם הצדיקים שהם נותנין ליבם לתורה, שנאמר (דברים לג, ב) ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, ולב כסיל לשמאלו אלו הן הרשעים שהם נותנין ליבם להעשיר, שנאמר (משלי ג, טז) ״בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״. ועוד במדרש, ״לב חכם לימינו״ זה יעקב, שנאמר (בראשית לא, יז) ״וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו״, ולב כסיל לשמאלו זה עשו הרשע, שנאמר (בראשית לו, ו) ״וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו״, מדרש רבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון