Shofetim 6 – שופטים ו‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲתָא מַלְאָכָא דַייָ וִיתֵב תְּחוֹת בּוּטְמָא דִי בְעָפְרָה דִי לְיוֹאָשׁ אֲבוּהִי דְעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּרֵיהּ חָבֵיט חִטִין בְּמַעֲצַרְתָּא לַעֲרָקָא מִן קֳדָם מִדְיָנָאֵי.

אבי העזרי – מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה.

וגדעון בנו – אביו היה חובטן והוא כוברן, אמר לו. אבא, זקן אתה ואם יבאו המדינים לא תוכל לנוס, לך אתה ואני אחבט.

בגת – בקורות בית הבד.

The Aviezrite. One of the sons of Aviezer ben Gilod ben Menasheh.

His son Gidon. His father had been threshing, while he sifted. He told him, "Father, you are elderly. If the enemies come, you will never be able to escape. You leave, and I will thresh.⁠"

In the wine press. With beams of an olive press.

חבט חטים בגת להניס מפני מדין – להטמין החטים במערה להבריחם מפני מדין, כשם שאמור למעלה מפני מדין עשו להם בני ישראל את המנהרות (שופטים ו׳:ב׳).

[GIDEON] WAS BEATING OUT WHEAT IN THE WINEPRESS, TO HIDE IT FROM THE MIDIANITES. [Gideon was beating out wheat in the winepress] in a cave to hide the wheat so that the Midianites would not find them. This is in keeping with what Scripture earlier stated, namely, and because of Midian the children of Israel made them the dens (v.2).

וישב תחת האלה – אינו ר״ל ישיבה, כי אין נראים המלאכים בישיבה כי אם בעמידה, כמו: ומלאך י״י עומד (זכריה ג׳:ה׳), והנה איש עומד לנגדו (יהושע ה׳:י״ג), אלא ר״ל נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון, וכאשר לא פנה אליו נראה אליו ויאמר לו: י״י עמך (שופטים ו׳:י״ב). וכן: אנכי אשב עד שובך (שופטים ו׳:י״ח) – לשון עכבה, וכן: אשרי יושבי ביתך (תהלים פ״ד:ה׳) והדומים להם. ועשה זה המלאך שנתעכב שם ולא נראה אליו בתחילת בואו, משל שהקדוש ברוך הוא נמצא להם לישראל בכל עת אם יפנו אליו ויקראוהו באמת.

ובדרש נתעכב שם עד שמצא לו זכות, ואחר כן נראה לו. אמרו: יואש אביו היה חובט חטים, אמר לו גדעון: אבי זקן אתה, הכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבאו המדינים אין בך כח לנוס. אמר המלאך: קיימת מצות כבוד, וראוי אתה שיגאלו בני על ידיך. מיד: וירא אליו מלאך י״י וגו׳ (שופטים ו׳:י״ב). אמר לו גדעון: ויש י״י עמנו וגו׳ (שופטים ו׳:י״ג) – אמש קראנו את ההלל, והיה אבי מקראני: בצאת ישראל ממצרים (תהלים קי״ד:א׳), אם צדיקים היו אבותינו עשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו, כשם שעשית להם נס כך עשה לנו נס. אמר הקדוש ברוך הוא: חייך, כך למדת סניגוריא על בני, כדאי אתה שאדבר עמך, מיד: ויפן אליו י״י ויאמר לך בכחך זה (שופטים ו׳:י״ד) – בכח זכות׳ שלמדת סניגוריא על בני. ונכון הוא זה הדרש שנתן טעם לעכוב המלאך ולמה שאמר: ויפן אליו (שופטים ו׳:י״ד).

אשר בעפרה אשר ליואש – וכן: אשר בעפרת אבי העזרי (שופטים ו׳:כ״ד), לפי שיש עיר אחרת ששמה עפרה בגבול בנימן, כמו שכתוב בספר יהושע: והעוים והפרה ועפרה (יהושע י״ח:כ״ג).

חובט חטים – כמו: דש, אלא שהדישה בבהמות וחביטה במקל. וכן: כי תחבוט זיתך (דברים כ״ד:כ׳) – חובט במקל בזית להפיל הזתים.

בגת – גת היה שם שדורכין שם ענבים, באותו גת היה חובט החטים. וכן תירגם יונתן: במעצרתא.

אבי העזרי – פירוש: משפחת אביעזר.

חובט חטים^א בגת – פירוש: בגת הכרם היה חובט מעט כי היה ירא לחבוט הכל יחד.

א. כן בכ״י לונדון 24896, וככה תוקן בין השיטין בכ״י לייפציג 41. בטקסט המקורי בכ״ לייפציג 41 ובכ״י פריס 217 (במקום ״חטים״): ״עצים״.

ויבא מלאך י״י – הוא הנביא שזכר כי הנביא יקרא מלאך י״י כאמרו ויבא חגי מלאך י״י ולזה נראה לגדעון בהקיץ בהשתמש חושיו על מנהגם, והנה נתעכב שם הנביא עד שנראה לגדעון אמר לו כי י״י צוהו, והנה קראו גבור חיל כי כן היה כמו שאמר לו זבח וצלמונע קום אתה ופגע בנו כי כאיש גבורתו, והנה הרחיק גדעון שהיה י״י עמו לראותו שפלות ישראל וכי נטשם י״י בכף מדין.

האלה – שם אילן מה.

חבט – ענין דישה במקל, כמו: במטה יחבט קצח (ישעיהו כ״ח:כ״ז).

בגת – מקום דריכת הענבים נקרא גת.

להניס – להבריח.

אשר ליואש – ׳האלה׳ היתה של יואש, שהיה מבני אביעזר, מבני מנשה.

להניס – רצה לומר, להבריח ולהטמין.

ויבא מלאך ה׳ – אחר שהוכיחם הנביא בא מלאך ה׳ להושיעם, כמו שאמר בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם.

אשר ליואש – רצה לומר האלה שהיתה ליואש, ויש לומר עפרה אשר ליואש כי היה עוד עפרה בגבול בנימין (יהושע יח כג), וגדעון בנו השפע האלהית לא תחול רק על המזומנים לה, והמזומן לה במקצת תחול עליו ברכת ה׳ בשיעור רב. והנה היה צריך פה, א) זכות קצת, שע״י יסייעו לו לזכותו הרבה כענין הבא לטהר, ב) גבורה, בענין שתחול עליו רוח ה׳ כח וגבורה למלחמה, וגדעון נמצא לו זכות כבוד אב, שעל זה אמר וגדעון בנו חבט, גם גבורה בשהיה מכין א״ע להניס מפני מדין שלפ״ז הרגיש בעצמו גבורה למלחמה.

ולאחר שהוכיחם¹, וַיָּבֹ֞א בא מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה להושיעם², וַיֵּ֙שֶׁב֙ והמתין³ המלאך תַּ֤חַת עץ⁴ הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר היה בְּעָפְרָ֔ה⁵, וַאֲשֶׁ֥ר היה שייך⁶ לְיוֹאָ֖שׁ הנקרא אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י שהיה מבני אביעזר בן גלעד בן מנשה⁷, וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ היה חֹבֵ֤ט במהירות רבה⁸ חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת בקורות בית הבד⁹ כדי לְהָנִ֖יס להטמין את החיטים במערה להבריחם¹⁰ מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם. רלב״ג מבאר שהמלאך הוא הנביא שהוזכר קודם לכן, ומלבי״ם ביאר שהכונה למלאך ה׳ שהגיע מן השמים.

3. למרות שכתוב ״וישב״, רד״ק מבאר כי הכוונה שהמתין, כי אין נראים המלאכים בישיבה כי אם בעמידה, והכוונה נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון, ושמשלא פנה אליו גדעון נראה אליו ״ויאמר לו ה׳ עמך...⁠״, ועוד מביא רד״ק את המדרש ולפיו נתעכב הנביא שם עד שמצא לו זכות ואחר כן נראה אליו. אמרו, יואש אביו היה חובט חטים אמר לו גדעון, אבי! זקן אתה, היכנס לביתך ואני אהיה חובט, שאם יבואו המדינים אין בך כח לנוס, אמר המלאך קיימת מצות כבוד אב וראוי אתה שיגאלו בני על ידיך, מיד (פס׳ יב) ״וירא אליו מלאך ה׳...⁠״.

4. מצודת ציון.

5. והיא לא עפרה שבגבול בנימין (המוזכרת ביהושע יח, כג), רד״ק, מלבי״ם.

6. מלבי״ם.

7. רד״ק, רי״ד.

8. אברבנאל.

9. רש״י. ורד״ק ומצודת ציון ביארו בדומה לתרגום יונתן כי גת היה שם שדורכים שם ענבים, ובאותו גת היה גדעון חובט החטים.

10. ר״י קרא, מצודת דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון