Shofetim 20 – שופטים כ‏ – Mikraot Gedolot

וּנְפַקוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִתְכְּנִישַׁת כְּנִשְׁתָּא כְגַבְרָא חָד לְמִדָן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וְאַרְעָא גִלְעָד לָקֳדָם יְיָ לְמִצְפַּיָא.

ויאסף כל איש ישראל אל העיר – תנן התם בירושלים נאמנין על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה. מה״מ אריב״ל דאמר קרא ויאסף כל ישראל אל העיר כאיש אחד חברים הכתוב עשאם כלם חברים.

אל י״י המצפה – במקום שיתקבצו כל ישראל או רובם, שם שכינה שורה, כמו שנאמר: אלהים נצב בעדת אל (תהלים פ״ב:א׳). או הטעם כמו שמפורש בספר יהושע, כי במצפה היה מזבח י״י ובית תפלה והיה בית נועד לישראל כשהיו נועדים על דבר. כבר כתבנו בספר יהושע למה היה דרכם להקבץ במצפה, כי שם היתה תשועה גדולה לישראל בהקבץ מלכים להלחם עם יהושע.

והנה נקהלו כל שבטי ישראל זולת שבט בנימן על זה אל י״י המצפה כי שם היו נקהלים לכל הדברים הנפלאים לסבה שזכרנו במה שקדם ושם הודיעם האיש הלוי איך היה הדבר הזה ואמר אותי דמו להרוג לדעתו שהוא יתיר עצמו להריגה ולא יתגאל בזה החטא הגדול המגונה תכלית הגנות ר״ל משכב זכור והנה התפעלו מאד ישראל מזה הענין ורצו לבער הרע מקרבם כמשפטי התורה ולמען יוכלו להתעכב שם עד בערם הרע שלחו עשירית המחנה לקחת צידה לעם והנה שלחו תחלה בכל גבול בנימין ובכל משפחותיו שיתנו האנשים האלה החטאים האלה ביד בני ישראל להמיתם ולבער הרע מקרב ישראל ולא אבו בני בנימן לשמוע בקול אחיהם והורה זה כי יד כלם היתה במעל זה וכראות בני בנימן שרצון ישראל להלחם בם יצאו בני בנימן למלחמה עם בני ישראל והיה מספרם כ״ו אלף איש שולף חרב ושבע מאות איש בחור היה כל אחד מהם אטר יד ימינו והיו בקיאים ביריית אבנים בכף הקלע עד שכבר היו קולעים אל השער האחד עם רוב דקותם ולא יחטיאו שלא יכזבו וזה היה דבר נפלא מאד.

התועלת הי״ד – הוא להודיע שראוי לבער החטאים מן הארץ כדי שלא ילמדו הנשארים ממעשיהם, כ״ש בדבר יפותו בו האנשים בקלות והוא ענין המשגל, ולזה ספר התפעלות בני ישראל על זה ההתפעלות הנפלא, והתעוררו לבער החטאים בזה האופן שבא בזה הספור.

ויצאו כל בני ישראל וגו׳. לפי שבאו נתחי האשה בכל גבול ישראל התפעלו הרואים אותם מאד, המה ראו כן תמהו מה זה נתחי אשה מי עשה הדבר הרע הזה ועל מה נעשתה? ויען ידעו שהיו שנים עשר נתחים רומזים לשנים עשר שבטי ישראל נתקבצו כלם כאיש אחד מדן ועד באר שבע ובאו אל ה׳ המצפה, יען היה בידיהם דבר מקובל שבמצפה תדבק ההשגחה אלהית מהקב״ה, כי שם נצח יהושע את המלכים אשר נאספו נגדו, ושם היה מזבח ובית תפלה, ושם היה בית ועד להיות ישראל מקובצים כי יהיה להם דבר, והיה התקבצותם לדעת מה זה ועל מה זה, וגם לדעת מי האיש משפחה או שבט שנכשל באותו עון כדי ששם יקבל ענשו.

ותקהל – נאספו.

ויצאו – מעריהם.

כאיש אחד – רצה לומר, בהסכמה אחת.

למדן – מן ׳דן׳ והוא ׳לשם׳ אשר עמדה במקצוע מזרחית צפונית, עד באר שבע שעמדה במקצוע מערבית דרומית.

אל ה׳ המצפה – השראת השכינה היתה שם בעת התקבצם שמה.

השאלות: (א) למה התקבצו ישראל למלחמה טרם ידעו היטב גוף המעשה? מה להם לכלל ישראל בזה והלא כל שבט היה לו ב״ד מיוחד לדון את אנשי שבטו? ולמה לא שלחו שבני בנימין יבערו החוטאים, שעליהם מוטל זאת, והם יאמרו תנו את האנשים ונמיתם?

ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה – הנה אם היו הולכים בזה אחר משפט התורה בנידון פרטי, לא היו בעלי הגבעה חייבים מיתה, כמ״ש הרמב״ן, שעל מה שרצו לאנוס אותו היה רק מחשבה ולא עשו בפועל, ועל מה שבאו על פילגשו לדעת הרמב״ן פילגש היא בלא קדושין, ואף לדעת האומר שהיא בקדושין לא היו שם עדים והתראה, ועל מה שמתה, זה היה מחולשתה כי לא (כוונה) [כוונו] להרגה, וי״ל שמתה מפני הקור או מסבה אחרת. רק שישראל התקנאו על כי נעשה בקהל ובפרסום, שבזה נדונים כדין כופרים, כי רבים המתאספים לנבלה גדולה כזאת בשאט נפש, ועם כל הפרטים שנצטרפו במעשה זאת הם קרובים לעיר הנדחת, ויכולים להרגם למגדר מלתא לפי צורך שעה, וזה לא יוכל לעשות רק או מלך ישראל שיכול להרגם מדין המלכות, או כללות ישראל עם הסנהדרין בראשיהם, שעומדים במקום מלך ויכולים להרוג חברת הזדונים כמו המלך, בפרט בשהיה בזה חילול השם גדול. וז״ש ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה, כי מבואר אצלנו (בחבורי התורה והמצוה ויקרא סי׳ רמא) שגדר שם עדה הוא אם התאספו ישראל וזקניהם בראשיהם:

למדן – עיר דן היתה כבר ביד ישראל, א״כ מעשה פלגש בגבעת היה אחר מעשה פסל מיכה.

וארץ הגלעד – אף היא שהיתה ארץ רחוקה מטבור ארץ כנען שבו עיר גבעה בנויה, ואף על פי כן נקבצו יושביה.

וַיֵּצְאוּ֮ מעריהם¹ כָּל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ למעט שבט בנימין², וַתִּקָּהֵ֨ל ונאספה³ הָעֵדָ֜ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֗ד בהסכמה אחת⁴, לְמִדָּן֙ מִלֶּשֶׁם אשר היתה בצפון-מזרח נחלת דן⁵, וְעַד-בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע שבדרום, וְגם מֵאֶ֖רֶץ הַגִּלְעָ֑ד, ובאו אֶל-יְהוָ֖ה מקום השכינה, אל הַמקום בשם מִּצְפָּֽה, בו שרתה השכינה בעת שהתקבצו העם שם⁶:

1. מצודת דוד.

2. רלב״ג.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד. כי במצפה היה מזבח ה׳ ובית תפילה והיה בית נועד לישראל כשהיו נועדים על דבר, והיתה דרכם להקבץ במצפה כי שם היתה תשועה גדולה לישראל בהקבץ מלכים להלחם עם יהושע, רד״ק, אברבנאל. מלבי״ם מבאר כי הגם שעל פי דין תורה לא היו שבט בנימין חייבי מיתה (משום שהמעשה היה בלא עדים והתראה, ולא התכוונו להורגה) מכל מקום לאור העובדה שעשו את הנבלה הזו בפרהסיה דינם היה דומה לעיר הנדחת, אשר יכולים להרגם לפי צורך שעה, ע״י מלך ישראל מדין המלכות, או ע״י כלל ישראל עם הסנהדרין בראשיהם, שעומדים במקום מלך ויכולים להרוג חברת הזדונים, בפרט שהיה במעשה בני בנימין חילול השם גדול, כמחללי שם שמים החייבים מיתה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון