Shofetim 17 – שופטים יז‏ – Mikraot Gedolot

וַהֲוָה גַבְרָא מִטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם וּשְׁמֵיהּ מִיכָיְהוּ.

רמז עב

ויהי איש מהר אפרים – מפני מה לא מנו את מיכה עם אותם שאין להם חלק לעוה״ב מפני שפתו מצויה לעוברים ושבים. ועבר בים צרה אמר רבי יוחנן זה פסלו של מיכה. תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן של מערכה ועשן פסלו של מיכה מעורבין זה בזה בקשו מלאכי השרת לדחפו אמר להם הקב״ה הניחו לו פתו מצויה לעוברים ושבים, ועל דבר זה נענשו אנשי פילגש בגבעה אמר להם הקב״ה בכבודי לא מחיתם ובכבוד ב״ו מחיתם.

ויהי איש מהר אפרים – אף על פי שנכתבו שתי פרשיות הללו בסוף הספר, של מיכה ושל פלגש בגבעה, בתחלת השופטים היה, בימי עתניאל בן קנז, שנאמר: וישימו להם את פסל מיכה וגו׳ כל ימי היות בית אלהים בשילה (שופטים י״ח:ל״א), למדנו שכל ימי שילה היה דמות של מיכה, ובפלגש בגבעה נאמר על יבוס שבירושלים: לא נסור אל עיר נכרי (שופטים י״ט:י״ב), למדנו שעדיין לא כבשו את ירושלים.

There was a man from Mount Ephraim. Although both incidents are recorded at the conclusion of this book, the episodes of Michah and the concubine at Givoh took place at the beginning of the period of Judges, during the days of Asniel ben Kenaz,⁠¹ as it is said, "They appointed, for themselves, the figure of Michah, etc., during the entire period of the Mishkon at Shiloh" (Shofetim 18:31). We learn that, throughout the period of Shiloh, the graven figure of Michah was in existence.⁠² Concerning the concubine at Givoh, it is said, about Yevus of Jerusalem, "Let us not turn to an alien city" (Shofetim 19:12) we learn that Jerusalem had not yet been conquered.⁠³

1. Asniel was the first of the judges.

2. Thus encompassing the period of Asniel, as his tenure began after the death of Yehoshua, when the Mishkon had already been established at Shiloh.

3. It was later conquered by the tribe of Judah (1:8), during the time of Asniel (there, v.13). See Seder Olam, 12.

ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו – כתוב בסדר עולם כי בימי כושן היה פסלו של מיכה, שנאמר: וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות שם בית האלהים וגו׳ (שופטים י״ח:ל״א), ובימיו היתה פלגש בגבעה, שנאמר: ויקם וילך עד נכח יבוס היא ירושלים (שופטים י״ט:י׳), ואמר: לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה (שופטים י״ט:י״ב).

ואם מפני הפסוקים האלה אמר, א״כ אף בימי יהושע היה פסלו של מיכה, כי בימיו השכינו אהל מועד בשילה אחר ארבע עשרה שנה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, וזה רחוק שבימי יהושע היה זה הפסל, שהרי כתוב: ויעבדו את י״י כל ימי יהושע (יהושע כ״ד:ל״א), ועוד שאמר: אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה (שופטים י״ז:ו׳), ולא היה זה בימי יהושע, כי אפילו על המזבח שבנו בני גד ושבט ראובן אמרו לעלות עליהם לצבא (יהושע כ״ב:ל״ג), כל שכן פסל מיכה.

ומה שאמר כי דבר פלגש בגבעה היה בימים ההם מפני שאמר: לא נסור אל עיר נכרי (שופטים י״ט:י״ב), דומה שלא נכבשה ירושלים עדין. ואני אומר כי בימי יהושע נכבשה, שנאמר: ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל (יהושע י״ב:ז׳), ובכללם מלך ירושלם אחד (יהושע י״ב:י׳). ואומר: ואת היבוסי יושב ירושלם לא יכלו בני ישראל להורישם וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם (יהושע ט״ו:ס״ג), הנה כי לקחו בני ישראל ויהודה ירושלם בימי יהושע לבד מצודת ציון, שלא נכבשה עד דוד. ונראה כי לא נתיישבה ירושלם מישראל כל כך אע״פ שנכבשה, לפי שהיה היבוסי עדיין שם. והלוי ונערו כשעברו נכח יבוס היה ערב. ודומה כי מפאת היבוסי היה דרכם, לא מפאת ירושלם שהיו בה ישראל, ואם בא ללון שם בערי היבוסי היו פוגעים תחילה, ואמר לו נערו: נסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה (שופטים י״ט:י״א), ואמר לו אדוניו: לא נסור אל עיר נכרי (שופטים י״ט:י״ב).

ואמרו בדרש כי נסמך זה הענין לענין שמשון מפני שהיו אלף ומאה כסף (שופטים ט״ז:ה׳) בדבר שמשון לרעה, ואלף ומאה כסף של אם מיכה גם כן לרעה, ונסמך גם כן אליו דבר פלגש בגבעה כי בעון פסל מיכה נהרגו כמה אלפים מישראל במלחמת בנימין, ולולא זה לא היו מתים מישראל כי בדין היו נלחמים עם בנימין לבער הרעה מישראל.

עוד ספר שכבר היה איש מהר אפרים ושמו מיכיהו והנה אחשוב שכבר היה זה בימים הקדומים שלא היה שם שופט והיה זה בימי השעבוד אם קודם עתניאל בן קנז אם קודם אהוד אם קודם אחד מהבאים אחריהם והביאני לזה שאי איפשר לומר שהיה זה הענין בין שנות שמשון ובין שנות עלי לפי מה שהתבאר מדברינו הקודמים וכבר נבאר במה שאחר זה שראוי שיהיה כל זה הספור במה שבין מיתת יהושע ובין עתניאל בן קנז ואחשוב שנסמך זה הספור לשמשון שהיה משבט דן לספר מה שאירע על החטא לשבט דן על דבר פסל מיכה שהתמיד זמן ארוך מאד וכבר אמרו קצת המפרשים שהיה זה בשביל הסכמה מספר אלף ומאה כסף שבא בסיפור שמשון ודלילה ומספר אלף ומאה כסף שבא בסיפור מיכה ונוכל לומר לפי זה המאמר עוד שכבר היתה הסכמה אחרת בענין אלו הכספים והיא שמכל אחד מהם נמשך רע לדן כי כסף דלילה היה סבה אל שנפל שמשון ביד פלשתים ונקרו עיניו ונמשך לו המות בסבתו וכסף מיכה היה סבה שטעו בני דן בפסל ההוא זמן ארוך.

ואולם התועלות המגיעות מאלו הספורים הם אלו.

התועלת הראשון – הוא להודיע מה שקרה מן הסכנה למיכה מפני נטייתו מדרכי התורה, עד שכמעט סבב הפסל ההוא לאבד מיכה וביתו.

ולזה התחיל הספור ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו, שהיה זה הספור אחרי כל מה שנזכר קודם זה, ואמר שהיה שמו מיכיהו ולהלן הוא אומר והאיש מיכה ותמיד יקראהו מיכה, לפי שבנערותו נקרא מיכיהו שהוא שם ההקטנה וההמעטה, וזהו ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו, רוצה לומר ושמו בנערותו בהיותו אצל אמו היה מיכיהו, ואחרי היותו איש נקרא בשם שלם מיכה, וז״ש והאיש מיכה שנקרא מיכה אחרי שהיה איש ונקרא כן תמיד אחרי זה:

ושמו מיכיהו – בתחלה היה צדיק וקראו מיכיהו, ואחר שעבד ע״ז קראו מיכה (ולכן אמר ושמו מיכיהו שהרשעים הם קודמים לשמם, כמ״ש חז״ל (רות רבה ד, ג) נבל שמו כו׳):

ויהי איש מהר אפרים – מעשה מיכה ופילגש בגבעה היו לפי דברי בעל סדר עולם בימי כושן רשעתים אחרי מות יהושע לפני שפוט השופטים, ובימים ההם אין מלך בישראל על השופטים נאמר כמו שפרש שד״ל על פסוק לפני מלך מלך לבני ישראל (משתדל פ׳ וישלח), ופינחס המשמש בכהונה גדולה בימי מלחמת פלגש בגבעה יוכיח, וישראל השחיתו דרכם ועבדו עבודה זרה, והכותב לא רצה להפסיק בין מות יהושע והמאורעות בימי השופטים ומשגמר חזר על הראשונות.

לאחר סיפורם של שופטי ישראל, המקרא מביא את סיפורם של פסל מיכה וסיפור בני דן ופילגש בגבעה אשר היו בימי כושן רשעתיים קודם ממשלת עתניאל בן קנז¹, ובזמן הזה וַֽיְהִי היה -אִ֥ישׁ מֵֽהַר-אֶפְרָ֖יִם וּשְׁמ֥וֹ היה מִיכָֽיְהוּ²:

1. סדר עולם פרק י״ב, רש״י, אברבנאל, רד״ק, רלב״ג. ולמה נזכרו הספורים האלה בסוף הספר למרות שקדמו בזמן לספורי השופטים? אמרו חז״ל (עיין רד״ק) שהוזכר סיפור פסל מיכה אחרי סיפור שמשון להגיד ששניהם באו בסיבת האלף ומאה כסף (שגם לדלילה הבטיחו פלשתים אלף ומאה כסף, פרק טז פס׳ ה׳ לעיל), ובא ענין פלגש בגבעה אחר סיפור פסל מיכה להגיד שבעוון שחטאו בפסל מיכה ובמה שלא מיחו בני ישראל בידי בני דן עליו נהרגו כמה אלפים מישראל על ענין פלגש בגבעה, וכמו שאמרו חז״ל (סנהדרין קג:) ״על כבודי לא חסתם וחסתם על כבוד בשר ודם?⁠״ וראה כותב הספר (שמואל הנביא) לספר תחילה בלי ערבוב כל השופטים שקמו בישראל זה אחר זה, ואחר שהשלים סיפור שמשון, חזר לספר את הדברים אשר קרו לבני ישראל בין יהושע והשופטים, אברבנאל. וראה את ביאורו בהרחבה המביא דעה אחרת ולפיה כי יש מקום לומר שמיכה ופלגש בגבעה שניהם קרו אחרי שאסרו הפלשתים את שמשון ובהיותו גולה בתוכם.

2. המקרא קרא לו כך לפי שבנערותו נקרא מיכיהו שהוא שם ההקטנה וההמעטה, ואחרי היותו איש נקרא בשם שלם מיכה, אברבנאל. מלבי״ם ביאר שנקרא כך כי בתחלה היה צדיק וקראו מיכיהו, ואחר שעבד עבודה זרה קראו מיכה, ולכן אמר ושמו מיכיהו שהרשעים הם קודמים לשמם, כמ״ש בחז״ל (רות רבה ד, ג) נבל שמו כו׳. כלי יקר מבאר כי כך נקרא בגלל המצווה של הכנסת אורחים כפי שמובא במדרש ילקוט שמעוני, מפני מה לא מנו את מיכה עם אותם שאין להם חלק לעוה״ב? מפני שפתו מצויה לעוברים ושבים. ובמדרש מובא (סנהדרין ק:) כי היה מיכה מיוצאי מצרים, שבשעה ששיעבד פרעה את ישראל בחומר ובלבנים, גזר על כל ישראל לעשות בכל יום מכסה של לבנים, וכשהיתה לבנה חסרה, הכניסו תינוק במקומה, וכשנולד מיכה שמו אותו בבניין במקום לבנה, ולכן נקרא שמו מיכה שנתמכמך בבניין, וכאשר אמר משה לה׳ (שמות ה, כב) ״לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה״, אמר לו הקב״ה, קוצים הם מכלים, שגלוי לְפָנַי שאם הם חיים יהיו רשעים גמורים, ואם תרצה תנסה, הלך משה והוציא אחד מהם, וזה היה מיכה, וכשכתב משה רבינו את השם והשליכו לנילוס כדי להעלות משם את ארונו של יוסף הצדיק, בא מיכה ונטל את השם בסתר, וכשהעביר הקב״ה את ישראל בים סוף, עבר מיכה עמם כשבידו השם לעשות את העגל, ועוד אמרו חז״ל, מיכה הוא נבט (אביו של ירבעם) והוא שבע בן בכרי, מעם לועז.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון