Shofetim 14 – שופטים יד‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲבוּהִי וְאִמֵיהּ לָא יָדְעִין אֲרֵי מִן קֳדָם יְיָ הוּא אֲרֵי תוּסְקָפָא הוּא בָעֵי לְאִתְגְרָאָה בִּפְלִשְׁתָּאֵי וּבְעִידָנָא הַהִיא פְּלִשְׁתָּאֵי שַׁלְטִין בְּיִשְׂרָאֵל.

ואביו ואמו לא ידעו כי מי״י הוא – א״ר אלעזר בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם. אמר ר׳ אבין לאסור שבעת עממין. וכה הוא אומר הכין. א״ר יצחק אם ללצים הוא יליץ. כתיב ותחל רוח י״י לפעמו תרין אמוראין חד אמר בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פסיעותיו כמצרעה ועד אשתאול. וח״א שערותיו מקישות כזוג והיה קולן [הולך] מצרעה ועד אשתאול.

רמז ע

ואביו ואמו לא ידעו כי מי״י הוא – ר׳ פנחס בשם רבי איבו בתורה בנביאים בכתובים מצינו שאין זוגו של איש אלא מן הקב״ה. בתורה מנין דכתיב ויען לבן ובתואל ויאמרו מי״י יצא הדבר. בנביאים מנין דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מי״י הוא. בכתובים מנין דכתיב בית והון נחלת אבות ומי״י אשה משכלת. ויש שהוא הולך אצל זוגו ויש שזוגו הולך אצלו, יצחק בא אצלו זוגו שנאמר וישא יצחק את עיניו וירא והנה גמלים באים. יעקב הלך אצל זוגו ויצא יעקב וגו׳.

כי תואנה הוא מבקש – עלילה להתגרות בם.

As He sought a pretext. An accusation with which to provoke a confrontation against them.

כי תואנה הוא מבקש מפלשתים – תרגומו ארי מן קדם {י״י} הוא {ארי} תוסקפא הוא בעי לאיתגראה בפלישתאי.

FOR HE SOUGHT AN OCCASION AGAINST THE PHILISTINES. The Targum renders this: He was seeking a pretense to provoke the Philistines.

^אתאנה – עלילה להתגרות בם.

א. מכאן ועד סוף ד״ה ״וירדהו״ בפסוק ט׳ לקוחים הדברים מפירוש רש״י.

תאנה – עלילה, כתרגומו: תוסקפא, ותרגום: עלילות דברים (דברים כ״ב:י״ד) – תסקופי מלין. וכן: האלהים אנה לידו (שמות כ״א:י״ג) – לשון עלילה וסבה.

וספר הכתוב הסבה בכל זה, באמרו ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ היא כי תואנה הוא מבקש מפלשתים, רוצה לומר כי האל יתברך נתן מקום לזה לשמשון להיותו תואנה להנקם מפלשתים.

ואמר ובעת ההיא פלשתים מושלים בישראל (עם שכבר נאמר זה) להגיד שעשה הקב״ה סבה לשינקמו ישראל מפלשתים, ולא בידיהם כי אם ביד שמשון, ושלא יעמוד ברשותם כי אם ברשות פלשתים אף בעת הנקמה, באופן שלא ימצאו הפלשתים תואנה על ישראל לזה, אבל יהיה מיוחס הענין לשמשון לבדו, ופלשתים ימנעו מהלחם בישראל מיראת שמשון, כי היו הפלשתים מושלים בישראל כמו שזכר, והותרה עם זה השאלה הראשונה:

תאנה – עלילה, כמו: מתאנה הוא לי (מלכים ב ה׳:ז׳).

מה׳ היא – ה׳ נתן זאת בלבו.

כי תואנה – כי בדבר זה יהיה הוא מבקש מפלשתים עלילה להרוג בהם.

מושלים בישראל – ואם הכה בהם בלא עלילה, היו הפלשתים חושבים שבני ישראל הסיתוהו והיו נוקמים מהם, מה שאין כן על ידי עלילה, כי אז יאמרו שמדעתו עשה.

ואביו ואמו – שרצו למנעו מזה לא ידעו כי מה׳ היא כי תואנה הוא מבקש שינקם אח״כ בפלשתים, ומה שלא סבב ה׳ סבה אחרת לזה משיב כי פלשתים מושלים בישראל ואם היה מתגרה עמהם אז היו שופכים חמתם על ישראל, לכן סבב שיחשבו שהשנאה של שמשון היא בעבור אשתו, לא בעבור שחרה לו על ממשלתם על ישראל אחיו.

תאנה – משרש אִנָה לידו (משפטים) מאורע חדש בא מקרוב לא שערוהו מתמול שלשום, וישראל כרתו ברית עם הפלשתים להיות להם לעבדים נושאי מנחה לאיזה שנים, וא״כ היו צריכים לתואנה להפר בריתם.

וְאָבִ֨יו וְאִמּ֜וֹ שרצו למנעו מזה¹ לֹ֣א יָדְע֗וּ כִּ֤י מֵיְהוָה֙ הִ֔יא שה׳ נתן מחשבה זאת בליבו², כִּי בדבר הזה³ -תֹאֲנָ֥ה עלילה⁴ הֽוּא-מְבַקֵּ֖שׁ יבקש⁵ מִפְּלִשְׁתִּ֑ים להתגרות בם⁶ ולהרוג בהם⁷, וּבָעֵ֣ת הַהִ֔יא היו פְּלִשְׁתִּ֖ים מֹשְׁלִ֥ים בְּיִשְׂרָאֵֽל, ואם היה מכה בהם בלא עלילה, היו הפלשתים חושבים שבני ישראל הסיתוהו והיו נוקמים מהם, מה שאין כן כשיכה בהם על ידי עלילה יאמרו שמדעתו עשה⁸: (פ)

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד. ובמדרש, ר׳ פנחס בשם רבי איבו, בתורה בנביאים בכתובים מצינו שאין זווגו של איש אלא מן הקב״ה, בתורה מנין? דכתיב (בראשית כד, נ), ״ויען לבן ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר״, בנביאים מנין? דכתיב (כאן) ״ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ הוא״, בכתובים מנין? דכתיב (משלי יט, ד) ״בית והון נחלת אבות ומה׳ אשה משכלת״ ויש שהוא הולך אצל זוגתו ויש שזוגתו הולכת אצלו, יצחק באה זוגתו אצלו שנאמר (בראשית כד, סג) ״וישא יצחק את עיניו וירא והנה גמלים באים״, יעקב הלך אצל זוגתו שנאמר (בראשית כח י) ״ויצא יעקב וגו׳ ״, ילקוט שמעוני.

3. מצודת דוד.

4. רש״י, רד״ק.

5. מצודת דוד.

6. רש״י, ר״י קרא.

7. מצודת דוד.

8. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון