Shofetim 11 – שופטים יא‏ – Mikraot Gedolot

וִיהֵי דְיִפּוֹק מֵפַק בַּר מִדָשֵׁי בֵיתִי לָקֳדָמוּתִי כַּד אֵתוּב בִּשְׁלָם מִבְּנֵי עַמוֹן וִיהֵי קֳדָם יְיָ וְאַסְקִינֵיהּ עֲלָתָא.

והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וארבעה שאלו שלא כהוגן (כתוב ברמז כ״ה).

ולפי שלא היה בן תורה אבד את בתו. וכה״א פרי צדיק עץ חיים, אע״פ שאדם צדיק אם אינו עוסק בתורה אין בידו כלום שמתוך התורה הוא לומד היאך הוא לוקח נפשות. אמרה לו בתו שמא כתוב בתורה שיקריבו נפשות והלא כתיב מן הבהמה מן הבקר, אמר לה בתי נדרתי והיה היוצא. א״ל יעקב אבינו שנדר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ונתן לו הקב״ה שנים עשר שבטים שמא הקריב אחד מהם, ולא שמע לה. אמרה לו הניחני ואלך אצל בית דין שמא ימצאו פתח לנדריך שנאמר הרפה ממני שנים חדשים, אמר רבי לוי בן ברכיה וכי יש אדם יורד על ההרים והרי עולים על ההרים אלא מהו וירדתי אצל סנהדרין שנאמר שמעו הרים את ריב י״י.

רמז סח

רבי יוחנן ור׳ שמעון ב״ל, ר׳ יוחנן אמר יפתח הקדש דמים היה חייב, ור״ל אמר אפילו הקדש דמים לא היה חייב. דתנינן אמר על הבהמה טמאה הרי זו עולה ועל בעלת מום הרי (אלו) [זו] עולה לא אמר כלום. הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה. ולא היה שם פנחס שיתיר לו את נדרו. אלא פנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו. יפתח אמר אני ראש קציני ישראל ואני אלך אצלו, בין דין לדין אבדה הנערה. הדא היא דברייתא אמרין בין חייתא למחבלתא אזיל ברא דעלובתא. ושניהם נענשו בדמיה יפתח מת בנשילת אברים בכל מקום שהיה הולך אבר נשול ממנו והיו קוברין אותו הדא הוא דכתיב וימת יפתח ויקבר בערי הגלעד, בעיר גלעד אין כתיב כאן אלא בערי הגלעד. פנחס נטלה הימנו רוח הקדש שנאמר ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים י״י עמו.

ארבעה הם שנדרו, שנים נדרו ונשתכרו ושנים נדרו והפסידו. יעקב נדר והפסיד שמתה אשתו רחל. יפתח נדר והפסיד בתו. ישראל נדרו ונשתכרו שנאמר וידר ישראל נדר. חנה נדרה ונשתכרה שנאמר ותדור נדר ותאמר.

יפתח הגלעדי נדר דבר שלא כהוגן להעלות בתו על גבי המזבח נתקבצו אליו אנשי אפרים לעשות עמו מריבה גדולה, היה לפנחס שיאמר להם להתיר את נדרו לא באתם אלא לעשות מריבה באתם אלא הוא לא מיחה בבני אפרים והוא לא התיר את נדרו ליפתח. יושב על כסא שופט צדק יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים אחר ששם זה נפשו בכפו ובא להציל את ישראל מבני עמון ומואב ובאו לעשות עמו מריבה מיד עמד והרג מהם שנים וארבעים אלף שנאמר אמר נא שבולת ואמר סבולת זה לשון ע״ז כאדם שאומר לחברו שא בל, ומי הרג אותם פנחס שהיה ספק בידו למחות ולא מיחה ולהתיר לו נדרו ליפתח ולא התיר וכל מי שספק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל דמים שנשפכין בישראל נשפכין על ידיו שנאמר ואתה בן אדם צופה נתתיך וגו׳ ואתה כי הזהרת את הרשע מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. אם תאמר אותם שנים ושבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היה להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל, יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך ארץ בשנה בשתים בשלש בארבע בחמש עד שיתישבו ישראל בארצם, יתגדל ויתקדש שמו של הקב״ה בעולם כלו שברא מסוף העולם ועד סופו, הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו ואומר שלום עלי נפשי שלא להרבות הטורח. שנו חכמים במשנה הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל אדם ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. וכשעשו בגבעת בנימין דרכים מכוערים ודברים שאינם ראויים יצא הקב״ה להחריב את העולם כולו ונפלו מהם שבעים ושנים אלף ומי הרג אותם סנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס עמהם, ופלגש בגבעה בימי כושן רשעתים היתה באותה שעה נתנה הכהונה לבני איתמר בן אהרן כארבעים ושתים שנה וקלקלו בני עלי, באותה שעה אמר הקב״ה תחזור הכהונה לבעליה שנאמר אמור אמרתי, אמור לאהרן אמור לירמיהו והקימותי לי כהן נאמן זה צדוק הכהן לפני דוד המלך.

והעליתיהו עולה – דעת רז״ל בזה ידוע.

וא״א ז״ל פירש והעליתיהו – הוי״ו במקום או, ופירש: והיה לי״י הקדש אם אינו ראוי לעולה, או העליתיהו עולה אם ראוי לעולה. וכמו זה הוי״ו: מכה אביו ואמו (שמות כ״א:ט״ו) – או אמו. ויפה פי׳. וכן נראה מהפסוק כי לא המיתה, שאמר: ואבכה על בתולי (שופטים י״א:ל״ז), ולא אמרה: אבכה^א על נפשי לאות כי לא המיתה, אך לא ידעה איש, כמו שאמר: והיא לא ידעה איש (שופטים י״א:ל״ט). ומה שאמר גם כן: ויעש לה את נדרו אשר נדר (שופטים י״א:ל״ט), ולא אמר: ויעלה עולה, לאות כי פרושה היתה, וזהו: את נדרו אשר נדר (שופטים י״א:ל״ט), והיה להשם. כך נראה לפי פשטי הפסוקים. ודברי רז״ל אם קבלה היא בידם עלינו לקבלה.

א. ״על בתולי... אבכה״ הושמט ע״י הדומות בדפוס ונציה והושלם מכ״י.

והנה היוצא מדלתי ביתו יהיה בהכרח בעל החיים ואם היה ממין האדם יהיה לי״י ויהיה מיוחד לעבודת הש״י לבד ואם יהיה זכר לא יצטרך שיהיה פרוש מן האשה כי כבר יהיה מיוחד לעבודת הש״י בזולת זה האופן כמו שנמצא בכהנים ובלוים ומצאנו ג״כ זה הלשון בשמואל עם לקחו אשה והולידו בנים ממנה ואמנם אם היתה אשה יחוייב שתהיה פרושה מאיש שאם היה לה בעל לא תהיה מיוחדת לעבודת הש״י אבל תעבוד על זה בעלה כמשפט הנשים הנשואות ולזה קרע יפתח את בגדיו בראותו בתו יוצאה לקראתו כי זה הנדר יחייב שלא תהיה לאיש ידמה שעשה לה יפתח בית מחוץ לא ראתה אדם בו ולא אשה וישבה שם אך המתין לה שנים חדשים תלך בהם עם רעותיה לבכות על בתוליה על ההרים ובזה הזמן הסגירה בבית הוא ולא היתה רואה אפילו אשה שם זולתי ארבעה ימים בשנה שהיה חק לישראל שתלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח על בתוליה והיא היתה פרושה מאיש כל ימיה.

והיה לה׳ – רצה לומר, אם יהיה דבר שאין ראוי להעלות לעולה, יהיה קדש לה׳, שיתמיד בקדושה ולא ישתמש לחולין.

והעליתהו – אז אקריבו עולה, אם יהיה דבר הראוי לעולה.

והיה לה׳ – פי׳ או שיהיה לה׳ אם הוא בלתי ראוי לקרבן, או אם הוא ראוי לקרבן והעליתוהו עולה, רד״ק:

והעליתיהו עולה – אף על פי שדעת רבותי היתה שיפתח לא העלה את בתו עולה רק הקדישה לעבודת ה׳ כל ימי חייה מבלי היות לאיש, מוכרח אני לפרש לתלמידי שלא כן הדבר. ראשונה, לפי שהיתה קבלה ביד חז״ל שנשרפה ואין בהם מטיל ספק בדבר וקבלתם בדבר כזה שבודאי נשאר ממנו זכר לדורות מכרעת כל הסברות המתנגדות לה; וגם מהפסוקים נראה ברור שהדבר כן, וכותב הספר קצר בסיפורו כי מעשה אכזר הוא ומדאיב נפש כותבו וקוראו, כדרך שעשה משה במעשה ראובן ובלהה; ובעלי הדעה האחרת הואילו לפרש תיבות והיה לה׳ והעליתיהו עולה כשני דברים והו״ו בנתים כו״ו ומכה אביו ואמו שפירושה או, כלומר אם היוצא הוא מבני אדם יהיה לה׳, ואם בהמה הוא והעליתיהו עולה, וזה פירוש דחוק והעיקר חסר בו מן הספר; ואשה המקדשת עצמה לאלהי ישראל במה תעבדהו? האם בהשאר עגונה כל ימיה בתפלה ותחנונים? ח״ו! לא היתה ולא תהיה שוטות כזאת בישראל, ומוטב אלף פעמים כפלים להניח שפחות שבשופטים (יפתח בדורו כשמואל בודרו) העלה את בתו נגד צווי ה׳ בתורתו הנעלמה מדעתו; ואם היה הדבר כן למה תשאל מאביה שני חדשים לבכות, הלא יש לה פנאי לבכות על בתוליה כל ימי חייה, תשאל ממנו שני חדשים להתענג בשמחה ולראות בטוב, וגם יפתח לא היה מיצר כ״כ אם היה יודע שבתו תשאר בחיים; על כן נראה לי ברור שהדבר כקבלת חז״ל ויפתח הקריב את בתו עולה, ובעמים נהיתה כזאת פעמים רבות בימים הקדמונים ובפרט בעת מלחמה וצרה, ומלות על בתולי ר״ל אבכה שלא זכיתי להקים זרע ולהיות אם בישראל; ומלות ותהי חק בישראל, שממנו רצו להוכיח שמימי יפתח נשאר חק שוטות בישראל להשאר בתולות אשר נגע ה׳ בלבן עגונות ואדוקות בעבודת האל, נקשרות עם הכתוב אחריהן מימים ימימה וגו׳, ומלת לתנות כמו יתנו צדקות ה׳ (שירת דבורה) בנות ישראל ספרו צדקתה בשירים מימים ימימה.

וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א ראשון אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן, אם יהיה דבר שאין ראוי להעלות לעולה¹ וְהָיָה֙ יהיה קודש² לַֽיהוָ֔ה, שיתמיד בקדושה ולא ישמש לחולין, ואם יהיה דבר הראוי לעולה³, וְהַעֲלִיתִ֖הוּ אז אקריבו⁴ עוֹלָֽה: (פ)

1. רד״ק בשם אביו ר׳ יוסף קמחי, אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

2. שם.

3. שם.

4. שם. ורלב״ג ביאר שנדר שאם היוצא יהיה איש, לא יצטרך להיות פרוש מן האשה כי כבר יהיה מיוחד לעבודת הש״י ללא הפרישות, ואמנם אם תהיה אשה יחוייב שתהיה פרושה מאיש, וכך היה שיצאה בתו. וראה במסכת תענית (ד.) א״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שלשה שאלו שלא כהוגן לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי, אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד, יד) ״והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו׳⁠ ⁠⁠״ יכול אפי׳ חיגרת אפי׳ סומא, השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה, שאול בן קיש דכתיב (שמואל א׳ יז, כה) ״והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו״ יכול אפי׳ עבד אפילו ממזר השיבו כהוגן ונזדמן לו דוד, יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא, לא) ״והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי וגו׳⁠ ⁠⁠״ יכול אפילו דבר טמא השיבו שלא כהוגן נזדמנה לו בתו... אמר רבי ברכיה אף כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב״ה השיבה כהוגן שנאמר (הושע ו, ג) ״ונדעה נרדפה לדעת את ה׳ כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו״ אמר לה הקב״ה בתי את שואלת דבר שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אבל אני אהיה לך דבר המתבקש לעולם שנאמר (הושע יד, ו) ״אהיה כטל לישראל״ ועוד שאלה שלא כהוגן, אמרה לפניו רבש״ע (שיר השירים ח, ו) ״שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך״ א״ל הקב״ה בתי את שואלת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר (ישעיהו מט, טז) ״הן על כפים חקותיך״.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון