Shofetim 1 – שופטים א‏ – Mikraot Gedolot

כיבוש ירושלים – יהושע ט״ו:ס״ג, שופטים א׳:ז׳-ח׳, שמואל ב ה׳:ו׳-ט׳, דברי הימים א י״א:ד׳-ט׳

וְיַת יְבוּסָאֵי יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם לָא תָרִיכוּ בְּנֵי בִנְיָמִין וִיתִיבוּ יְבוּסָאֵי עִם בְּנֵי בִנְיָמִין בִּירוּשְׁלֵם עַד יוֹמָא הָדֵין.

ואת היבוסי (כתוב ברמז כ״ח).

ואת היבוסי ישב^א ירושלם – מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי. ומבני אבימלך היו, ולא הורישום מפני השבועה (בראשית כ״א:כ״ג-כ״ד) עד שבא דוד (שמואל ב ה׳:ו׳-ז׳), לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו (בראשית כ״א:כ״ג-כ״ד).

א. כן בכ״י פריס 162, לונדון 26879, ושאר כתבי יד. בכ״י לוצקי 777 הושמט בטעות: ״תרגם יונתן... ישב״.

But the Yevusi dwellers of Yerushalayim. There was a section of Yerushalayim¹ entitled Yevusi. They were descendants of Avimelech,⁠² and they could not oust them because of the oath – until the arrival of Dovid³ – as his⁴ grandson still lived, and he⁵ had sworn to him, his son, and his grandson.

1. The reference here is not to members of the Yevusite nation, as Rashi explains that they were descendants of the Pelishte king Avimelech. Cf. Rashi to Yehoshua, 16:63, and Shemuel 2, 5:6.

2. The Pelishite king (Bereshit, 21:32, 26:8). The patriarch Avraham swore that he would deal kindly with him and his children and grandchildren. (Ibd, 21:23). Avraham’s descendants were obligated by the oath as well. Cf. Midrash Rabah, Bereshit, 54:2.

3. When Avimelech’s grandchildren no longer survived. (Rashi to Shemuel 2, 5:8)

4. Avimelech’s grandson.

5. Avraham had sworn.

לא הורישו בני בנימן – ובספר יהושע אומר: לא יכלו בני יהודה להורישם (יהושע ט״ו:ס״ג), והוא כמו שפירשנו כי ירושלם בין יהודה ובנימין.

ומה שאמר: עד היום הזה – שמואל הנביא כתב כן, כי הוא כתב ספר שופטים לפי הקבלה, ובימיו היה עדין היבוסי בירושלם ואף בימי דוד כמו שכתוב.

וראוי שתדע כי היבוסי יושב ירושלם עד ימי דוד כמו שנזכר בספר שמואל והיתה סבת עמדו שם הברית שכרת אברהם עם אבימלך שלא ישקר לו ולנינו ולנכדו והנה שמואל הנביא כתב זה הספר כמו שאמרו רז״ל והוא אשר אמר עד היום הזה ר״ל עד ימי כתבו זה הספר והנה זכר אחר זה מה שנשאר מהגוים האלה בגבול ישראל לבאר שהם היו להם למוקש כמו שנזכר בתורה.

ואת היבוסי יושב ירושלים וגו׳. הנכון אצלי שהיה ירושלים בימים ההם מחוז גדול, ולזה נטה רש״י באמרו מחוז היה בירושלים ושמו יבוסי. ולא היתה עיר אחת מוקפת לבד, והיה מנחלת בני יהודה, באותו מחוז ומנחלת בני בנימין גם כן נפלה באותו מחוז, כמו שבא בספר יהושע (י״ח כ״ח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים, ולזה אמר כאן ביהודה וילכדו אותה ויכום לפי חרב ואת העיר שלחו באש, יורה שהעיר בלבד שלחו באש והמחוז שהיה עוד הכוהו לפי חרב. והנה מה שזכר שבני יהודה נלחמו בירושלים וילכדוה וישרפו העיר באש, אין ראוי שיובן כי אם על החלק שהיה ליהודה באותו מחוז, ולא על חלק בנימין שהיה בו גם כן, ולכן זכר כאן שעם היות שעשו בני יהודה זה בחלקם הנה לא עשו כן בני בנימין, כי בחלק שלהם לא הורישו את היבוסי אבל ישב בתוכם. ואפשר עוד שנאמר שעם היות שבני יהודה לכדו ירושלים (ר״ל הארץ כלה ואת העיר בלבד שלחו באש) הנה בני בנימין אחרי כן נתנו מקום ליבוסי שיתישב בחלקם בארץ, ומפני זה לא זכר בבני בנימין דבר מלחמה בזה, כי אם שלא הוריש מחלקו אשר היה בירושלים את היבוסי ויהי שם עם בני בנימין, וזהו מה שמצאנו שאח״כ היו יבוסים בירושלים. ועוד המבצר והוא ציון היה חזק מאד ולא עצרו כח לא בני יהודה ולא בני בנימין לכבוש אותו ונשאר עד ימי דוד שכבשו ונקרא על שמו. הנה התבאר מזה שאין הפסוק הזה נכפל ממה שבא בספר יהושע, ששם דבר מבני יהודה שלא כבשו ירושלים בימי יהושע, וכאן זכר שכבשו אותה, וגם כן שכאן דבר מבני בנימין ממה שעשו בחלקם, והתבאר גם כן שזה לא יסתור מה שנזכר למעלה מאשר לכדו בני יהודה את ירושלים, והותרה השאלה השלישית:

היבוסי – שם אומה.

בני בנימן – כי ירושלים ׳היתה מנחלתם, ולבד רצועה אחת היה לו ליהודה בה, כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נ״ג:).

ואת היבוסי – רצה לומר וגם בנימין התעצל במצוה זו ולא הוריש את היבוסי מחלקו, וכבר בארנו פסוק זה (למעלה א׳:ח׳).

וְאֶת הַיְבוּסִי֙ אשר היה יֹשֵׁ֣ב באחד מן המחוזות של¹ יְרֽוּשָׁלִַ֔ם הנקרא מחוז היבוסי², לֹ֥א הוֹרִ֖ישׁוּ גירשו בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן למרות שהיתה ירושלים בנחלתם³, כי מבני אבימלך היו ולא הורישום מפני השבועה⁴, ולכן וַיֵּ֨שֶׁב המשיך לשבת הַיְבוּסִ֜י אֶת עם בְּנֵ֤י בִנְיָמִן֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם בו נכתב הספר⁵ הַזֶּֽה: ס

1. רד״ק.

2. רש״י.

3. ירושלים היתה מנחלתם של שבט בנימין למעט רצועה אשר היתה שייכת לנחלת יהודה, זבחים נג:, מצודת דוד.

4. שנאמר (בראשית פרק כ״א פס׳ כ״ג-כ״ד) ״ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי. כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה ויאמר אברהם אנכי אשבע״, רש״י. והם נשארו עד ימי דוד, רד״ק, וכן ראה בשמואל ב׳ פרק ה׳ פס׳ ו׳ ז׳. ומלבי״ם מבאר כי גם בנימין התעצל במצווה זו.

5. רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם פס׳ ח׳ לעיל.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון