Iyyov 31 – איוב לא‏ – Mikraot Gedolot

מַן יִגְזוֹר עֲלֵי דִיקַבֵּל מִנִי הָא רִגוּנִי דְשַׁדַי עָנִי יָתִי וּפִטְקָא דִכְתַב אֱנַשׁ תִּגְרִי.

פמן יעטיני מן יסמעני, ולית יג׳יבני אלכאפי בחדי, ויכון ד׳ו כ׳צומתי קד כתב כתאבא.

מי, מי יתן לי מי שישמעני ולואי שיענני האל כמדתי, ויהיה איש ריבי כבר כתב ספר.

וגזרתי תוי מן והתוית תו¹.

1. יחזקאל ט ד.

ואשתקקת תוי מן והתוית תו.

הן תוי שדי יענני – ולואי שיעיד עלי המקום בדין כמ״ש עלי כי אין כמוהו בארץ תם וישר וירא אלהים (איוב א׳:א׳), גם משה שכתב ספרו וספרי יעיד עלי.

(ד״א) כן היה איוב אומר תנה לתוות אותי ואת כושרי.

שדי יענני – לבקשה זאת.

וספר כתב איש ריבי – יכתוב גם הוא ספרו להתווכח עמי.

behold my inscription; may the Almighty bear witness for me Would that the Omnipresent bear witness for me in judgment, as He wrote concerning me: "For there is none like him on earth, a sincere and upright man, God-fearing" (1:8). Also Moshe, who wrote his Book and my Book, will bear witness concerning me. (Another explanation:) This is what Iyyov says, "Give it to inscribe me and my virtue.⁠"

may the Almighty answer me for this request.

and may my opponent write a book May he too write a book to contend with me.

מי יתן לי שומע לי – מי יתן שאמצא אדם שיהא שומע לי, להיות ביני ובין הקב״ה, ונתווכח על ידו, שישא הספרים מזה לזה.

הן תוי – הן אני מזומן לכתוב טענותיי ולמסור דבריי ביד השליח, שישאם להקב״ה, והוא יענני על ידו.⁠^א

וספר כתב איש ריבי – והקב״ה שהוא בעל משפטי יכתוב דבריו בספר וישלחם לי על ידי זה השליח.

הן תוי – כמו: והתוית תיו^ב (יחזקאל ט׳:ד׳).

ואני לא כך שמעתי, אלא כך פתר ר׳ מנחם בר׳ חלבו: מי יתן שישמע לי הקב״ה בכך^ג שתאוותי ששדי יענני, וזה הוא תאוותי: שיכתוב איש בספר את ריבי – דברי ריבות שאני רב את יוצרי,⁠¹ אני מתאווה שיהו כתובין על הספר.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״ה:ט׳.

א. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 חסר: ״על ידו״.

ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״תו״.

ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״לכך״.

מי יתן לי שומע לי – מי יתן שאמצא אדם שיהא שומע לי להיות שליח ביני לבין הקב״ה, ונתווכח על ידו שישא הספרים מזה לזה.

הן תוי – הן אני מזומן לכתוב טענותיי ולמסור איגרת דבריי ביד השליח שישאנה להקב״ה, והוא יענני על ידו.

וספר כתב איש ריבי – והקב״ה, שהוא בעל משפטי, יכתוב דבריו בספר, וישלחהו לי על יד השליח.

הן תוי – כמו והתוית תי״ו (יחזקאל ט׳:ד׳).

הן תוי – יש אומרים: שהוא חסר אל״ף. והענין: כי אתאוה שיענני שדי.

והנכון: שהוא כמו והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳), והענין: הן כל מה שרשמתי שדי הוא שיענני.

איש ריבי – שיריב בשבילי.

הן תוי שדי יענני – הן כתבו, מן והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳).

או וכתב הוא ספר לאיש ריבי – לאיש שיריב עמי.

הן תוי שדי יענני – הן מכתבי. או יכתוב הוא ספר לאיש ריבי.

תוי – מן והתוית תו (יחזקאל ט׳:ד׳) כטעם רושם או כתיבה.

ויש אומ׳ שהוא חסר אל״ף תאוה והטעם רצוני ותאותי.

הן תוי – כתובתי והעד וספר כתב איש ריבי שיריב בעבורי.

מי יתן לי שומע לי – שופט שישמע את תלונתי.

הן תוי – הן כתבי, אשר ארצה להשפט בו הוא מה שיענני האל ואינני חפץ בטענות אחרות.

וספר כתב איש ריבי – גם כן יהיה רעי ושטר טענותי, כי כל אשר יכתבו ויספרו ממעשי אני מקבל עלי, ובלבד שידין האל עמי בעבור היות צדקי נודע ונשמע.

תוי – סימני ותוי מגז׳ והתוית תיו.

יענני – יעיד לי או יהיה הרצון בתוי תאותי ויהיה חסר אלף ויהיה ביאור יענני יענה אותי בהתווכחי עמו על טענותי כי כבר חשק איוב זה כמו שזכר במה שקדם.

(לה-לז) מי יתן לי שומע לי. שומע שיהיה בעדי, שלא יעלים עינים מזכיותי: הֶן תָּוִי שַׁדַּי. ועם זה, האל ית׳ שהוא תו וגבול - תכלית כל מעשי, הוא יענני להצילני מחמסו של האל הרע: וספר כתב. ספר זכרון לפניו על עוונות וזכיות יהיה איש ריבי אם אני חייב בו, כי אמנם אותו ספר על שכמי אשאנו לזכותי, מספר צעדי אגידנו - לאל ית׳ או לשומע, כמו נגיד [אקרבנו] - ועם זה אקרב הספר לזכותי:

הן תוי – המסורת ה׳ הן בסגול וסימן נמסר הכא במ״ג ובדוכתי אחריני ודין חד מינייהו בלא פלוגתא ברם בסיפרא עתיקא מדקדוקא אשכחנא הך מסרה בלישנא אחרינא הן ה׳ פתח וסימן הן עם לבדד ישכן. הן עם כלביא יקום. הן הוא משוש דרכו (איוב ח). הן אני כפיך (איוב לג). הן זאת לא צדקת אענך (שם). וחד פלוגתא הן תוי שדי יענני מד עטן. ובמסרה דילן הן אני כפיך ליתיה בהאי מניינא דהוא בצירי.

תוי – לית מלרע.

תוי – כמו תאוי והוא מלשון תאוה ותחסר האל״ף וכן ת״י רגוגי וכ״כ ולא תתאוה (דברים ה׳:י״ז) ת״א ולא תירוג.

יענני – מלשון עניה ותשובה.

וספר – הוא״ו היא במקום או.

מי יתן וגו׳ – מי יתן לי איש אשר ישמע אלי למלאות תשוקתי כי הן תאותי אשר שדי יענה לי לומר מה פשעי וכמ״ש למעלה אדבר והשיבני כמה לי עונות וכו׳ או שאיש ריבי המתווכח עמדי יכתב בספר כל דברי ויכוחו למען יעמדו ימים רבים ויבחנו דור אחרון הדין עם מי וכמ״ש למעלה מי יתן בספר ויוחקו.

(לה-מ) אבל עתה שנהפך עלי הגלגל לא אוכל להתאפק, ועל כרחי אני קובל ומתרעם על העול הנעשה לי, ומי יתן לי שומע לי! ומי יתן ויענני שדי: הן תוי, ועם זה יתן לי ספר אשר כתב איש ריבי. הכוונה: ויואל אלוה ויתן לי ספר רשימת עוונותי אשר חטאתי במשך ימי חיי, והוא ספר אשר כתב איש ריבי, הוא המלאך הכותב כל חטאת האדם, והוא חתום בחותמו של הקב״ה המעיד על אמתת כל הכתוב בו, ומי יתן ויתנהו האל לי, ויענני: הן תוי, ראה חתימתי ראה חטאתיך, והכלם אם לא על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי: כל כך ברור לי שלא חטאתי לפניו, שאם היה הספר הזה במציאות, לא זזתי מחבבו כדבר יקר נחמד ונעים, ולא זו בלבד, אבל אקרא בו בכל שעה: מספר צעדי אגידנו, ואגידנו במקום הזה יוצא לשלישי, אעשה שיגיד לי כל פסיעות שפסעתי מימי, כלומר אקרא בו ספור כל מעשים שעשיתי, וגם כי יזכירני עוונותי, כמו נגיד אקרבנו: וכל זה מפני שנקיון כפי ברור לי, וידעתי שאי אפשר לספר כזה שתהיה לו מציאות וחתם דבריו ואמר: אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון אם כחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי, תחת חטה יצא חח ותחת שעורה באשה; וכל זה ברור, אך מלת בעליה לדעתי חוזרת לעובדי האדמה, שעליהם אמר אם כחה אכלתי בלי כסף, וקרא עובדי האדמה בעליה, כי כן שורת הדין נותנת שעובד האדמה ישבע לחמה, וכל עוד שלא וכל עוד שלא קבל שכר עבודתו הוא הוא בעל תבואתה בשנה ההיא. ועם זה תמו דברי איוב.

(סיום)

1. שד״ל חתם את מכתבו: ״אהבני ידידי, ואתה שלום טריאסטי, התקפ״ז, באחד לחדש הששי, יום מלאת לי שבע ועשרים שנה.⁠״

תוי – הם האותיות, ויתו על דלתות השער.

והספר – הוא חבור האותיות לספר שלם.

ואיש ריבי – מוסב לכל המאמר יענני (איש ריבי) וספר כתב (שדי) (יענני) איש ריבי.

מי יתן שומע לי ויודה לדברי, הן תוי, שיעורו הן תוי שדי וספר כתב יענני איש ריבי שאיש ריבי המתוכח עמי יענה אותי ויאמר אלי, הן תוי שדי הן ה׳ תו ורשם על בשרי את חטאתי שהנגעים שעל בשרי הם המכתב שכתב ה׳ ורשם את עוני, והוא הספר אשר כתב, ר״ל שחרת על בשרי את פשעי בנגעים ופצעים באותיות כתובים על ספר נלט אם לא, משיב אם לא הייתי נושא ספר זה (שהוא מכתב של עוני ותוי חטאתי) על שכמי לעול ולמשא, ר״ל אם לא היה דביק על גופי, אענדנו עטרות לי, הייתי עושה ממנו עטרה לכבוד ולתפארת, כי בספר של ה׳ היו כתובים זכיותי לא חטאתי, כי.

Pointing to the sores on his body, Job demands to know if they are really God's handiwork.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון