Iyyov 24 – איוב כד‏ – Mikraot Gedolot

מַדֵין מִשַׁדַי לָא אִתְטִישׁוּ עִדָנַיָא וּדְחַכִּימִין יָתִי לָא חָמִין יוֹמוֹי.

אקול מא באל מן אלכאפי לם יטאלעו אוקאתא, ועארפיה לם ירו איאם ועדה.

מדוע, אני אומר מדוע משדי לא נצפנו עתים ויודעיו לא ראו ימי הבטחותיו. וכפי שכתב בפירושו קשור פסוק זה עם שלאחריו, והכוונה מדוע אין הרשעים העושים כל הדברים הרעים שיתוארו להלן מעלים על לבם שהכל צפוי לפניו, ואלה מהם שהם מכירים מציאות ה׳ המכונים כאן יודעיו לא הציבו לנגד עיניהם מה שהבטיח והועיד לעוברי רצונו.

מדוע משדי לא נצפנו עתים – קבלה הוא זה למה לא נצפנו עתי ימי האדם מן הקב״ה שלא ידע יום מות האדם שמא לא ימהר פורענות ויקדמנו יום המיתה.

ויודעיו לא חזו ימיו – מיום האדם, כמו: חדש ימים (ומתרגמינן עידן בעידן).

דבר אחר: מדוע יודעיו ואוהביו של הקב״ה אינן יכולין לראות סוף דרכיו ומדותיו.

ימיו – זו היא דרך שנהג בימיו, כמו: לא יחרף לבבי מימי (איוב כ״ז:ו׳). ומה הן המדות התמוהות.

Why were the times not hidden from the Almighty? This is a plaint. Why were the times of man's days not hidden from the Holy One, blessed be He, that He should not know the day of man's death? Perhaps He would not hasten the retribution, and the day of death would precede it.

And He Who knows him should not see his days Of the day of man, like, "a month of days (ימים)" (Bereshit 29:14), (which is translated into Aramaic as "from time to time.⁠") [Another explanation is:] Why are those who are close and who love the Holy One, blessed be He, unable to see the end of His ways and His traits?

This [word] ימיו, His days, denotes the way He acted in His time, like, "my heart will not reproach me because of my days" (Iyyov 27:6). [See Rashi ad loc.] Now what are the puzzling traits?

מדוע משדי – רובי המפרשים יפרשו: שדי במקום הזה מלשון שודד. וכן פירושו למה לא נצפנו עתים משדי.

ויודעיו לא יראו הימים – וענינו: אלו נצפנו עתים משדי לא הייתי מתרעם עליו, כי יודעיו לא ידעו מה יהיה. אלא הוא שידע העתים שיעשו בהם הרשעים הרשע, למה יחריש?

מדוע משדי לא נצפנו עתים – ממנו ואפילו יודעיו ומשכיליו לא שכלו ולא חזו תכלית ימיו ולא ראשיתם.

וחזו – מענין מחוז חפצם.

מדוע יניח רשעי עולם לעשות כל רעות אלה ולא ישים בזה דין ומשפט. וזהו: ואלוה לא ישים תפלה (איוב כ״ד:י״ב) – לא החל לספר רשעם.

מדוע משדי לא נצפנו עתים – ומדוע מאל גדול אשר לא נצפנו עתים ממנו כי הכל גלוי וידוע לפניו ואפילו יודעיו ומכיריו מצד החכמה לא חזו תכלית לימיו. מדוע ישפיע שלוה לרשעים וירעו לבני העולם.

מדוע משדי – שלא נצפנו העתים, פי׳ למה לא נעלמו משדי העתים כי הכל גלוי לפניו וידעיו לא יחזו בעין לבם מספר לימיו כי הוא קיים לנצח.

מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים. הדברים הזמניים: וְיֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו. אף על פי שהמעיינים ומתבוננים אליו לא חזו בו זמן, ובכן הסכימו שאינו נופל תחת הזמן, וזה כי ידעתי שהסיבה בזה הוא שאין ידיעתו בנמצאים באה לו מצד הנמצאים, אבל מצד עצמו, שאין לשום נמצא שום מציאות זולתי ממציאותו¹:

1. ראה אור עמים פרק ידיעה, ובקושיות: שנית, יתבאר זה בראיית אלגזיל אשר הביא אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר יב חקירה א] באמרו שכל הפילוסופים מסכימים בזה שהאל יתברך לא ידע הפרטים באופן שגם אויצנ״ה אשר חשב שהאל יתברך יודע נמצאות זולתו, מכל מקום אמר בפירוש שהוא יודע אותם בדרך כללי אשר לא יכנס בו זמן, כי בהתחלף הנודע תתחלף הידיעה בה, ובהתחלפות והשתנות הידיעה ישתנה היודע, ומזה יתחייב שאישי המינים, כמו ראובן ושמעון אשר הם נבדלים זה מזה אצל החוש בלבד, לא אצל השכל, לא תפול עליהם ידיעת האל כלל. וזה הדעת נראה שרצה איוב באמרו (איוב י ד-ו) ׳העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה, הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר, כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׳. כלומר, שבהיות האישים מושגים מן החוש בלבד ונופלים תחת הזמן, לא תפול עליהם ידיעה אלקית כלל, ואם כן לא ישגיח בהם ולא בעוונותיהם, כמו שחשב אבן רשד לפי המבואר בפירושו לספר ׳מה שאחר׳ [מאמר יב פרק לז]. ובסוף פרק רצון: וזה, כי אחר שביאר כח מעשה ה׳ כי נורא הוא שהמציא נמצאות אחר אפיסות מוחלט באמרו (שם פסוק א) ׳בראשית ברא אלקים׳, ביאר במופת שהוא פועל רצוניי וברא בכוונה וברצון, וזה בהיות שהמציא שני ההפכים, והם האור והחושך, וקבע לאחד מהם זמן מוגבל קראו ׳יום׳, ולאחד קבע זמן מוגבל קראו ׳לילה׳, בלתי תנועה שמשית, כי לא היתה אז תנועת שמש עד היום הרביעי, ובזה ביאר בקיצור שהבורא הוא פועל רצוניי. ונתן שלוש ראיות: ראשונה, בהיות שהמציא הפכים אשר לא ימציאם זולתי פועל רצוניי, לא פועל טבעי, כמו שביאר אבן רשד בספר ׳הפלת ההפלה׳ [מאמר ג חקירה א]. שנית, בהיות שקבע לכל אחד משני ההפכים זמנים מתחלפים שלא יבלבל אחד מהם את פעולת הפכו, וכל זה בהכרח ברצון והסכמה בחיריית, כי אמנם באמרו ׳חושך׳, לא רצה העדר האור בלבד, כי ההבדל לא יפול זולתי בין שני נמצאים, ואין ההעדר מכללם, אבל רצה האוויר החשוך . שלישית, ביאר זה מצד התכלית הנראה בנמצאות אשר בו יתבאר היות פעולת הפועל רצוניית, וזה הורה באמרו בזה המקום ובהוויית שאר הנמצאות ׳וירא אלקים כי טוב׳, כלומר, שכל הנמצאות המציא לתכלית מכוון אשר מן הראוי לקראו ׳טוב׳, כמו שביאר הפילוסוף בספר ׳מה שאחר׳ [מאמר ב פרק ח].

וידעו – וידעיו קרי ובמ״ג וידעי קרי וכן מתורגם ודחכימין יתי אבל בכל הספרים המדוייקים ויודעיו קרי ביו״ד ווא״ו וכן פירשו כל המפרשים ואף במסרה גדולה נמנה עם מלין דחסרים יו״ד באמצע תיבותא וקריין וכולן וא״ו בסוף.

לא חזו ימיו – מלעיל מכלול דף קנ״א.

חזו – ענין גבול כמו מחוז חפצם (תהלים ק״ז:ל׳).

מדוע – עתה החל לקבול ולהתלונן על טובת הרשעים ועל כי שגה בדעתו לומר שהכל תלוי במערכת השמים אשר שפטו בעת ההריון והלידה לזה אמר מדוע לא יהיו הוראות העתים ההם נצפנים ונסתרים ונכנעים לפני המקום כי מהראוי היה שכולם יחד יתחבאו מפניו ולא ימרו פיו כי הלא כל יודעי המקום מן החכמים והנביאים לא הגבילו לו זמן לומר שהוא מחודש עם העולם כי כולם פה אחד יאמרו שהוא קדום לעולם מבלי תכלית והוא המסדר מערכת השמים ומדוע א״כ לא ימשול בהם להיות נצפנים מפניו ונכנעים לו לבל יהיה מה שמורים בעתים ההם.

מדוע – אחר שסתר דעת אליפז על יסורי הצדיקים, חוזר לסתור את דעתו על שלות הרשעים, וטרם החל טענותיו הקדים שנית להחליט שה׳ אין משגיח על מעשים הבחיריים הנעשים בזמן ומשתנים לפי הזמן, אחר שה׳ הוא למעלה מן הזמן א״א שידיעתו תפול תחת הזמן, וז״ש מדוע משדי לא נצפנו עתים, ר״ל מדוע נאמר ונחליט, שהעתים לא נצפנו ונסתרו מה׳, רק שהוא יודע גם את הדברים המתחדשים בזמן, אחר שיודעיו לא חזו ימיו, שכל החוקרים היודעים את ה׳ ע״פ העיון, לא חזו ימיו, היינו שלא יכלו לצייר שה׳ יהיה נתון תחת הימים והזמן, ואחר שנתבאר בפילוסופיא שה׳ הוא למעלה מן הזמן, איך ידע את הנעשה בזמן, והלא ידיעתו הוא עצמותו, אחר ההצעה הזאת מתחיל לספר שיש רשעים רבים המחריבים את הישוב, ורשעתם גדולה עד למכביר להשחית את כל בני אדם, ואם היה השגחה פרטית היה ראוי שישמיד אותם לצורך קיום הקיבוץ, בל יהיו בני אדם כדגי הים כרמש אין מושל בו, הנה נמצאו רשעים אשר.

Job ends his rebuttal of Eliphaz's rationalization of his suffering by repeating his assertion that since God is above time, He does not rule over those voluntary acts that occur under time and which change with time, for His Knowledge cannot be subject to time. God has no sense of time as any student of divinity will tell you.⁠¹

1. This verse (Ch. 24:1) seems to belong to the end of Chapter 23 rather than to the beginning of Chapter 24.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון