Iyyov 16 – איוב טז‏ – Mikraot Gedolot

אִין אֲמַלֵיל לָא יִפְסוֹק כֵּיבִי וְאֶפְסוֹק מַה מִנִי יֵיזִל.

וקד צרת אן תכלמת לם ינקץ וג׳עי, ואן אנתהית לם יד׳הב עני.

אם, וכבר הגעתי לידי כך שאם אדברה לא ימעט כאבי, ואם אחדל לא ילך ממני הצער והכאב.

אם אדברה – וגו׳.

Should I speak etc.

אם אדברה לא יחשך כאבי, ואם אחדלה מה מני יהלוך – ממכאובי.

אדברה ואחדלה שניהם שוים לי.

יחשך – לשון מניעה.

אם אדברה – כאבי אינו נמנע ופוסק מעלי, ואם אחדל מהתאונן, מה הנאה יש לי, ואיזה דבר מכל צרותיי יהלוך ויעבור מעלי על שתיקתי.

יחשך – לשון מניעה, כמו: ולא חשכת את בנך (בראשית כ״ב:י״ב), ואחשך גם אנכי (בראשית כ׳:ו׳).

יהלוך – טְרְשְוַויְטְ בלעז.

מה מני יהלוך – לא יהלוך כאבי.

אם אדברה – או אחדלה מן הדבור.

לא יחשך כאבי – ולא יחשך ממני כאבי ולא יהלוך מני.

אבל אני אם אדבר עמכם לא יחשך כאבי – שאין בתנחומותיכם ממש, ואם אחדל מכם לא יהלך ממני מן הכאב כלום.

השימות כל עדתי – שמת כל איברי שוממים ובא אמרו הלאני השימות כל עדתי פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח על דרך אומרו משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו.

והטעם שאני עתה חוזר ומתרעם וצועק הוא, כי אִם אֲדַבְּרָה לֹא יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי - בכל אשר הרביתי לדבר, לא נמנע הכאב מלהרע, שאם היה זה, לא הייתי מוסיף דברים: וְאַחְדְּלָה מַה מִנִּי יַהֲלֹךְ. ואם בשתיקה היו סרים הכאבים, הייתי שותק, אבל גם בשתיקה לא סר דבר מהם, ובכן נשארה הצעקה הטבעית לכל כואב:

מני – ממני.

אם אדברה – כאומר ואם בזה תחשבו להחדיל אמרי במה שתאמרו שאני מיפר היראה אשר היא עוד סבה לבל ילכו היסורים הנה לא כן הוא כי כמו אם אדברה לא יחשך כאבי כן לא יחשך אם אחדל מלדבר כי מה מן העון אשר ילך לו על ידי מירוק היסורים עד שאשוב להיות נקי לשילכו היסורים וכאומר הלא אין בידי עון ומתחלה בחנם באו ומדוע א״כ ילכו.

אם אדברה – לו יש נפשם תחת נפשי הייתי יכול לדבר ולשתוק כרצוני, שהרי אם אדבר ודברי יקלו כאבכם, הנה לא כאבי הוא אשר יקל אלא כאבכם, ואם אחדל מה אפסיד? והמפרשים כלם פירשו כאלו איוב מדבר עתה על עצמו לפי האמת, כלומר עתה שאני נגוע, אם אדבר לא יקל כאבי, וגם אם אחדל לדבר לא ילך ממני שום חלק מהכאב.

אך נראה לי: כי מלות אך עתה שבפסוק הסמוך {איוב ט״ז:ז׳} מוכיחות כי עד כאן לא היה דברו לפי האמת אלא לפי הדמיון, לו יש נפשכם תחת נפשי.

אדברה, אחדלה – ברוב דברי הספר בא מדבר בעדו העתיד בה״א נוספת בסוף, שמורה על הרצון, אם ארצה לדבר, אם ארצה לחדל וכן ואסלדה אדברה אשיחה אבחרה אשכחה אעזבה ואבליגה, וכן בכל הספר.

אם אדברה – הנה אני רואה שלא ארויח בדברי ולא אפסיד בשתיקתי, כי אם אדברה לא ארויח מאומה, כי בזה לא יחשך כאבי, ואם אחדל מלדבר לא אפסיד, כי מה מני יהלך מה אפסיד ע״י איזה ריוח וא״כ היה טוב יותר לשתוק מלדבר:

Replying to Eliphaz's taunt 'Your own mouth condemns you, not I; your own lips testify against you', Job rejects the notion that his ordeal and his refusal to bear it stoically are of themselves proof of his wickedness

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון