Iyyov 15 – איוב טו‏ – Mikraot Gedolot

אֲרוּם יְאַלֵף סוּרְחָנָךְ פּוּמָךְ וּתְהֵי בָּחֵר לִישָׁנָא דְחַכִּימַיָא.

ותבחר לשון ערומים – תנא דבי ר׳ ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקיה שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב, ואומר ותבחר לשון ערומים, ואומר ודעת שפתי ברור מללו, מאי ואומר, וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן לא, ואומר ותבחר לשון ערומים, וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא, ואומר ודעת שפתי ברור מללו.

אד׳ ידל קולר עלי ד׳נבך, ותכ׳תאר נטק אלכ׳בתא.

כי, כי מורה דברך על חטאך על שאתה חוטא כפי שאנו אומרים, ואתה בוחר שפת הרמאים. כל ערמה שהיא לשבח מתרגם ״נהצה״ והיא פקחות תבונתית כגון לתת לפתאים ערמה, משלי א ד. וערומים יכתירו דעת, שם יד יח. ורבים כאלה. וכל ערמה שהיא לגנאי מתרגם ״כבת״ מרמה ערמומית מגרעתית. וכך תרגם כאן, כי לפי הקשר הדברים כפי שרבנו מסבירם מדובר בהאשמת אליפז את איוב. ואינו כשמוש חז״ל בפסחים ג א.

כי יאלף עונך – יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים.

For your iniquity teaches Your evil inclination [teaches] your mouth to speak such words, but you should have chosen the tongue of the crafty.

כי יאלף עוונך פיך – ויצרך הרע את פיך לדבר דברים כאלה, והיה לך לבחר לשון ערומים – חכמים שהם שתקנים.

כי יאלף – שהרי פיך מלמד ומודיע את עונך והיה לך לבחר לשון ערומים שהם שתקנים ומדברים מעט.

יאלף – ענינו: פיך ילמד בן אדם ויודיענו עונך.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 נוסף כאן: ״עוד״.

כי יאלף עונך פיך, העון הזה שגור בפין ברגילות והיית אומר צדיק אני. זהו ותבחר לשון ערומים.

יאלף – ילמד.

פיך – הוא הפועל והענין יאלף אותנו עונך והיה לך לבחור לשון ערומים והטעם חכמים שיערימו להסיר הפתיות מהם.

כי יאלף עונך פיך – כי יאלף לאחרים פיך את עונך וילמדם כי באמת רשע היית.

ותבחר לשון ערומים – פירשו בו היה לך לבחור לשון חכמים לא דברי רוח וקדים. והנכון בעיני כי יאמר פיך מלמד לכל שהיו בך עוונות ואתה בוחר לדבר דרך ערמה, כאיש רוצה ללמוד למה זה רשע וטוב לו או צדיק ורע לו, כאשר אמר ומה שגיתי הבינו לי (איוב ו׳:כ״ד), ולא תוכל לרמותינו כי פיך ירשיעך ולא אני, כי לא הייתי מרשיעך מתחלה, ועתה פיך ושפתיך העידו בך כי לא היית מאמין באלהים.

ועונך אשר בלב יאלף פיך – מה שתוציא בפה, כי הדיבור החיצוני הוא חקוי הדבור הפנימי, ואתה תבחר בדבריך לשונות של ערמה – כמו: משותפים או מסופקים, אבל אנו מכירים הכל.

ובזה אל תתרעם עלינו שנאשים אותך כמו שהתרעמת באמרך (ו יד) ׳למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׳, כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ¹ - שאתה כופר בהשגחת האל, או שאתה מאשים ומייחס עוול לאל ית׳, וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים בחנופה, לייחס העוול לאל הרע שאינו במציאות:

1. פיך מלמד ומודיע את עונך (רשב״ם).

עונך פיך – הפ״א רפה.

יאלף – ילמד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כ״ב:כ״ה).

כי יאלף – אמרי פיך ילמד את עוונך לזולת ר״ל דבר העון אשר בך אשר תחשוב כי שוא עבוד אלהים הנה העון הזה תלמד לזולת לאחוז בה גם הוא.

ותבחר – אבל בחרת לשון ערמה להסתיר הדבר במתק אמרי המליצה ולא תאמרנה בפה מלא ותתהפך במלים אולם מתוך הדברים נראה הכוונה.

יאלף – מענין לימוד והרגל, ושם עון מציין עוות השכל והמינות, וזה מרגיל את פיך, ויש הבדל בין פה ולשון, שהלשון מציין הדבור הגבוה ודבור תבוני, כמ״ש בפי׳ משלי, והנה לשון חכמים הוא מה שידברו החכמים דברים אמתיים בכח תבונתם, כמ״ש לשון חכמים תיטיב דעת, לשון חכמים מרפא, אבל לשון ערומים – הם ההיקשים הנעשים בערמה ותחבולה היקשים מתעים מזויפים.

כי יאלף – מוסיף לאמר שאחר שעונך אלף את פיך, שאתה מדבר דבריך ברגילות גדול שמזה נראה שכבר חשבת ושנית ושלשת דברי מינות האלה זה זמן כביר, עד שעונך הרגיל את פיך לדברם במהירות, ויותר מזה ממה שתבחר לשון ערומים שתדבר דבריך בלשון פילוסופי, שזה מורה שלא נפלו דברים אלה מפיך במקרה מרוב הצער והיסורים, רק אחרי עיון ושקידה ימים רבים, א״כ הלא:

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון