Iyyov 12 – איוב יב‏ – Mikraot Gedolot

אוּדָא דִבְסִיר לְרַשִׁיעָא מִן מַחְשְׁכָא שָׁלֵו מְכַוֵן לְהַרְפַּתְּקִי זִמְנָא.[ת״א] בּוֹעֲרָא בְּסִיר לְעֵשָׂו דְמִן מַחְשְׁבָתָא רָחִיץ שָׁלֵו בְּרַם הוּא מְעַתַּד לְאִזְדַעְזְעָת רִגְלָא.

לפיד בוז לעשתות שאנן – אמר רבא מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואומר להם דברים קשים כלפידים והן מבזין אותו ואומרים לו זקן תיבה זו למה, א״ל הקב״ה מביא עליכם מבול, א״ל מבול של מה, אם של אש יש לנו דבר אחד ועיליתא שמו. ואם של מים מביא אם מן הארץ הוא מביא יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בו את הארץ. ואם מן השמים הוא מביא יש לנו דבר אחר ועקב שמו ואמרי לה עקש שמו, א״ל הוא מביא מבין עקבי רגליכם שנאמר נכון למועדי רגל. תנא דבי ר׳ ישמעאל מימי המבול קשים ועבים כשכבת זרע שנאמר נכון למועדי רגל, וא״ר חסדא ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, ברותחין קלקלו בעברה, וברותחין נדונו בשכבת זרע.

לפיד בוז – א״ר אבא בר כהנא אמר הקב״ה כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח, תמן אמרין כרוז ליה לפיד ליה, בוז שהיו מבזין עליו וקריין ליה בוזא סבא, לעשתות שאנן שהיו שקטים כעשות, נכון למועדי רגל שהיו מוכנין לשני שברים לשבר מלמעלן ולשבר מלמטן.

פיכון אלפליל מזדרא ענד כל עבל מודע, אד׳ שאהד אלמעדין לזואל אלקדם בצ׳ד ד׳לך.

לפיד, אז יהיה הלפיד המשמעת לדבר ה׳ מזולזל בעיני כל השמן השאנן שהוא מסמל את הבעטן שאין לו מוסר כליות או מה שקוראים נקיפת מצפון. כאשר רואה את המעותדים למעידת רגל בהפך זה בהפך מעידת הרגל והנפילה אלא יושבים בשלוה.

לפיד בוז לעשתות שאנן, אמר וכאשר יראו בני אדם צדיק תמים נעשה לשחוק מזלזלים הם אז במשמעת¹ אשר היא כאור הלפיד ומתרשלים בה כי לפיד נגזר ממה שנאמר בשמשון ויבער אש בלפידים², וכאמרו בגדעון ולפידים בתוך הכדים³. והנה אמר איוב נעשה הלפיד הזה שהוא המשמעת מזולזל אצל עשתות שאנן והוא האדם השמן השאנן, אבל עשתות נגזר ממה שנאמר שמנו עשתו⁴, אבל שאנן כפשוטה. ובהפך זה יש שמטיב ה׳ לכופר במקום מה שהיה מעותד לו שימעדו אשוריו, כאלו אמר אשר היו למועדי רגל נעשו ישליו אהלים לשודדים. וגזרתי מועדי רגל, מן לא תמעד אשוריו⁵, ולא מעדו קרסולי⁶, וכדומה לכך.

1. במשמעת לדבר ה׳ ״טאעה״.

2. שופטים טו ח.

3. שם ז טז.

4. ירמיה ה כח.

5. תהלים לז לא.

6. שם יח לז. שמואל ב כב לז.

לפיד בוז לעשתות שאנן, קאל פאד׳א שאהד אלנאס צדיק תמים קד צאר שחוק אזדרו הם חיניד׳ באלטאעה אלד׳י הו כנור אלפלאיל וקצרו פיהא, לאן לפיד משתק מן קולה פי שמשון ויבער אש בלפידים, וכקולה פי גדעון ולפידים בתוך הכדים. פקד קאל איוב צאר הד׳א אללפיד אלד׳י הו אלטאעה מזדרא ענד עשתות שאנן והו אלאנסאן אלסמין אלמודע, פאמא עשתות פיתצרף מן קולה שמנו עשתו, ואמא שאנן פהו בחאלה. (תם קאל לפיד). ובעכס הד׳א קד ינעם אללה עלי אלכאפר בדלא ממא כאן מעדא לזואל אלקדם כקולה אלד׳י כאנו למועדי רגל צארו ישליו אהלים לשודדים. ואשתקקת מועדי רגל, מן לא תמעד אשוריו, ולא מעדו קרסולי ואשבאה ד׳לך.

לפיד בוז – אש של גיהנם עומד למי ששאנן בעשתותו לומר שלום יהיה לי.⁠¹

נכון – מזומן הוא העשתות שאנן להיות במועדי רגל שרגלם מועדת.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ט:י״ח.

A brand of contempt The fire of Gehinnom stands for one who is tranquil in his thoughts, saying, "I will have peace.⁠"

prepared The one who is tranquil in his thoughts is destined to be among those who stumble, whose foot slips.

לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל – כך אמר איוב לחביריו, מפני שאתם בשלוה אתם משחקים עלי, שהגיעה הרעה עלי, ואינכם שמים על לב,⁠¹ שכל מי שהוא בשלוה אל יתייאש עצמו מן הרעה, יש דברים^א הרבה שאדם בז עליהם, שאינו סבור שיכשל בהם לעולם, וסוף שבהם הוא נכשל הרבה.

בנוהג שבעולם לפיד אחד אשר שתי קצותיו אכלה אש, ותוכו נחר ולא יצלח לכל מלאכה, מושלך בפרשת דרכים, והוא לבוז לעשתות שאנן – לאדם עב ושמן היושב שאנן, כמו: שמנו עשתו דירמיה (ירמיהו ה׳:כ״ח).

וסוף אותו לפיד נכון למועדי רגל – שימעד בו רגליו ההולך שאנן ויפול. אף כאן שחוק שאתם משחקים עכשיו שאין אתם יריאים פן יהיה לכם למוקש, ומי יודע אם סופכם יהיה לכם שחוק זה למכשול עון.

1. השוו ללשון הפסוק במלאכי ב׳:ב׳.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״ואינכם שמים על לב... יש דברים״.

עשתות – כמו: שמנו עשתו (ירמיהו ה׳:כ״ח).

לפיד בוז – יודע גם אני שלפיד אש של בוז נכון ומזומן לאותן שהן עשותים ושאננים בעשתות ושאנן.

למועדי רגל – מן מָעַד, לשון: מעדו קרסוליי (שמואל ב כ״ב:ל״ז), יאמר: למועדיי, כמו מן אכל – אוכלי.

לפיד בוז – הלמ״ד נופל, והוא מן אם בפידו להם^א שוע (איוב ל׳:כ״ד), בעבור הפיד שבא לו שב.

בוז – כמו: ובוז משפחות (איוב ל״א:ל״ד), במחשבת השאנן.

לעשתות – כמו: אולי יתעשת האלהים (יונה א׳:ו׳), אבדו עשתנותיו (תהלים קמ״ו:ד׳).

נכון למועדי רגל – וזה דבר יביא האדם שתמעד רגלו, כענין: ואני כמעט נטיו רגלי (תהלים ע״ג:ב׳).

א. כן בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567, וכן בהרבה כ״י של המקרא, וכן באבן עזרא איוב ל״ו:י״ט. בנוסח המקרא שלנו: ״להן״.

לפיד בוז – אנכי עתה במקום שהייתי תחילה לעשתות לנוגה ואורה ושאנן. ועתה אני נכון למועדי רגל.

לפיד – מן לפידים, או הלמ״ד אות שירות ופיד כמו איד.

בוז – פעול.

לעשתות – מן אולי יתעשת (יונה א׳:ו׳) ופי׳ מחשבת.

למועדי רגל – מן מעדו קרסולי (שמואל ב כ״ב:ל״ז).

לפיד – בעבור הפיד אני בוז.

למחשבת שאנן – והטעם במחשבתם יבזוני בהיותם שאננים; והפיד נכון ומזומן להיותכם מועדי רגל כמוני.

ויש אומ׳ לפיד כאור שיעשן כן אני בוז.

כי לפיד בוז וגו׳, כי תבא עליו הרעה פתאום תחת טובתו ויבוזו לו.

לפיד בוז – הנכון בעיני שהוא מלשון הקולות ואת הלפידים (שמות כ׳:י״ד), ופירושו כי בזיון בוער יבא פתאום למי שהיה לו עשתות שאנן – כלומר מחשבת השקט ובטחה, והוא נכון ומזומן שימעדו רגליו ויפול.

עשתות – מן אבדו עשתונותיו (תהלים קמ״ו:ד׳), אולי יתעשת האלהים לנו (יונה א׳:ו׳).

וכן אמר התרגום: מחשבא.

לפיד – מעניין לפידים ויהיה אומרו לפיד בוז כמו לפיד ובוז.

לעשתות – למחשבות מענין עשתונותיו ואיפשר שתהיה למ״ד לפיד משמש׳ ויהיה עניינו מי שהוא נכון לפיד ואיד הוא נבזה למחשבו׳ השאנן וכן מי שהו׳ נכון למועדי רגל וכפל הענין במלו׳ שונו׳.

לעשתות – במקצת ספרים בחולם והם משובשים כי במדוייקים הם בוא״ו שורק וכן כתב רד״ק בשרשו שהוא בפלס עבדות.

ואולם – הוא״ו בגעיא בס״ס.

לפיד – הוא העץ שמנדנדים בו האש ונשרף גם הוא כמו כלפיד יבער (ישעיהו ס״ב:א׳) ועל כי לא יצלח למלאכה ובזוי הוא מאד אמר לפיד בוז.

לעשתות – למחשבות כמו אבדו עשתונותיו (תהלים קמ״ו:ד׳).

שאנן – שוקט ובוטח כמו שאנן מואב (ירמיהו מ״ח:י״א).

למועדי – ענין החלקה והשמטה לנפול כמו ולא מעדו קרסולי (תהלים י״ח:ל״ז).

לפיד בוז וגו׳ – כי כן הדרך אשר למחשבות איש שאנן ושקט מרוב כל יחשב כלפיד הבזוי את מי אשר הוא נכון שימעדו רגליו לפול ולזה הרבה צופר לשחק בי.

עשתות – שם דבר מענין שמנו עשתו (ירמיהו ה׳:כ״ח), וענינו שוֹמן עשר והצלחה. עשתות השאנן – שומן האיש המצליח ושלֵו, כלומר האיש השמן ושאנן יש לו לפיד הבוז נכון למועדי רגל – אותו לפיד בוז אשר לאיש השאנן הוא מזומן לכל מי שתמעד רגלו ויפול בצרות, כטעם הלעג השאננים הבוז לגאיונים {תהלים קכ״ג:ד׳}. אחר שאמר שחוק לרעהו אהיה {איוב י״ב:ד׳}, אמר כי כן דרך השאננים לבוז וללעוג על המדוכאים, ובוז שלהם הוא לפיד אש המכאיב ושורף כל אשר יפול עליו.

לפיד – עשוי להבעיר, ור״ל לפיד של בוז, הבוז בוער בעשתנותיו של הצדיק השאנן, וגדר השאנן שאין לו מחריד מבחוץ (ישעיהו ל״ג).

למועדי – מלשון לא תמעד אשוריו.

לפיד בוז לעשתות (צדיק) שאנן – ר״ל דבר זה שאמרת שיצייר שמי שיודע בעצמו שהוא צדיק גמור מ״מ יהיה רשע באמת והוא לא ידע ויהיה מוכן למועדי רגל ולכריתות ואבדון, הוא בצד א׳ שחוק אל רעיוני הצדיק תמים שיודע שהוא צדיק. ומצד הב׳ הוא לפיד בוער של בוז וחרפה, לעשתותיו השאננים, מה שיעלה בדעתו שהוא נכון למועדי רגל, ושראוים יסורים לבא עליו ושימעדו רגליו ושהוא מוכן לפורעניות על חטאתיו, וכדי בזיון וקצף שלא יהיה הצדיק בטוח בנפשו, והיה הצדיק כרשע נכון ליסורים:

לפיד וגו׳ – האדם שרגלו מוכנה ועלולה למעוד ולנפול בצרה, הוא לפיד כבזה (שמשליכים אותו בלי השתמש בו) למחשבת איש שאנן שלא ראה צרה מימיו.

ולפיד בכל מקום דבר עב ונלפת (לפד⁠־לפת) כזפת, ולפידי שמשון (שופטים ט״ו:ד׳⁠־ה׳) היו מקלות מעצי הגפר שמהם נוטף שרף הבוער וממנו יבשלו גם זפת, ולפידים או מקלות כאלה היו להם בביתם להאיר חשכת הלילה, והדקים או הקטנים שבהם היו משליכים אותם בקרן זוית כחפץ נבזה, וכאן המשל והמליצה נכונים מאד כאילו מתוך דברי איוב יצא עשן הרבה ואור מועט.

עשתות – מלשון יתעשת לנו האלהים (יונה א׳:ו׳) ומשקל אחר אבדו עשתונותיו (תהלים קל״ו:ד׳), ואולי מקור התיבה עשת שן (שיר השירים ה׳:י׳) ברזל עשות (יחזקאל כ״ז:י״ט), מחשבות מבולבלות כעשת טרם יעשה ממנה כלי, ומחשבות מדויקות נקראו סעפים מחמת הסתעפם לכל צד כסעיפי האילן.

שאנן – בלי מכאוב עתה וגם אינו דואג מפניה בעתיד (עמ״ש למעלה ג׳:י״ח).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון