Iyyov 12 – איוב יב‏ – Mikraot Gedolot

הֲלָא אוּדְנָא מִלִין תִּבְחָן וּמוֹרִיגָא מֵיכְלָא יִטְעֵם לֵיהּ.

אלא אן אלסמע כמא ימתחן אלכלאם, וכמא יד׳וק אלחנך אלטעאם.

הלא, הלא כמו שהשמע בוחן את הדברים, וכמו שהחיך טועם את האוכל.

הלא אזן מלין תבחן, יב) בישישים חכמה, עשה את הפסוק הראשון משל והשני נמשל תואם אותו. אמר כמו שהנפש אנו מוצאים בטבעה כאשר רוצה לעמוד על הגוונים והאנשים¹ מרכזת את הראות, ואם מטרתה הקולות מרכזת כחה אל השמע, ואם רצתה להבחין בטעם פונה אל החיך, כך אנו מוצאים אותה אם באה להבחין באתה דבר² מרכזת כחה ושמה אותו בשכל, ובכך ידענו כי יש לשכל פעולה שלמה כפעולת הראות והשמע והריח ויתר החושים. לפיכך עשאם מקבילים הלא אזן מלין תבחן, בישישים חכמה. ולפי שהוא יודע שאן החכמה נשגת אלא במשך הזמן, לפי שאינה באדם באופן הכרחי אלא באה על ידי קנייה, לפיכך לא אמר באנשים חכמה אלא אמר בישישים חכמה. ואחר כך אמר כי החכמה אשר היא במצב זה³ היא ברורה כפי שברורה ידיעת החושים⁴, והממצאים הוכיחו לנו כי הבורא יתהדר ויתרומם עמו חכמה, ולכן אל תחשבו אתם חברי שאני כופר או מיחס לה׳ עוול או שאיני יודע, אלא שאני אומר עם זאת שהוא אשר משנה מצבי המלכים והנשיאים והמושלים ושולל מהם טובם כפי רצונו, כאמרו

1. כלומר להבחין בין גון לגון ובין איש לאיש.

2. בדבר מושכל.

3. שנזדככה במשך הזמן.

4. וכיוצא בזה כתב בספרי הנבחר באמו״ד מאמר א סוף השטה העשירית, מהדורתי עמ׳ סח.

הלא אזן מלין תבחן,

הלא אזן מילין תבחן – ולמה לא ידעו זאת השומעים פעלו כאשר החיך יטעם לאכול.

Does not the ear discern words So why did the listeners not know this, as the palate tastes to eat?

הלא אזן מלין תבחן וחיך אוכל יטעם לו – פתרונו: כשם שחיך אוכל יטעם לו, כמו כן אזן מלין תבחן, והטו אזנכם, ותבחן האוזן את דבריי אם הם נכוחים,⁠^א אתם אומרים: מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמי,⁠^ב ויגד לי תעלומות חכמה (איוב י״א:ה׳-ו׳), גם דבר זה לכל ידוע.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״נכרים״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״עמי״.

הלא אזן מלין תבחן – כמו שתבחן החיך המטעמים.

הלא אזן תבחן המלים – כמו החך המטעמים.

תבחן – בין טוב לרע כְּחֵךְ שיבחן בין מר למתוק.

הלא אוזן מילין תבחן – להבדיל בין האמת והשקר.

וחך אוכל יטעם לו – לדעת בין מתוק ובין מר, ולמה לא תבדילו אתם בין דבר לדבר.

הלא אזן – בס׳ מדוייק מטוליטולא הה״א בגעיא.

הלא אזן – האוזן השומעת תבחן הדברים ממי נאמרו והחיך הטועם הוא יטעם לו טעם המאכל המר הוא אם מתוק כי בו ניתן ההרגש הזה ויובן א״כ הרבה מן הדברים ע״פ החוש.

הלא אזן – על מה שהחליט צופר לפי שטתו שידיעת האדם קצרה מהשיג אמתת הדברים, באשר אינו משיג רק חיצונית הדברים לא ענינם העצמי. וכן שידיעת האדם קצרה מהשיג איך ידע את הדברים העתידים ושבכ״ז ישאר עמה טבע האפשריות והבחירה, וזה כדעת הפילוסופים אשר גזרו אומר שהאדם א״א לו להכיר את האמתיות ולהשיג השגה ברורה, ואין לו ראיה שהדבר המאומת בעצם המשיג הוא כפי האמת אשר בעצם המושג, ע״ז השיב איוב, שלא נוכל להסתפק בהשגת המושכלות הראשונות הטבועים בשכל האדם, כמו שלא נוכל להסתפק בהרגשת החושים, וז״ש כמו שהחיך יטעם לאכל, וירגיש מה מר ומה מתוק, כן אזן מלים תבחן לדעת מה אמת ומה שקר, שה׳ שם בטבע שכל האדם להכיר את האמת כמו ששם בטבע החוש להכיר את מוחשיו:

Job rejects Zophar's assertion that our observations and sensory perceptions do not reflect the true essence of things. On the contrary, the wisdom and understanding we amass during our lives are true, for their source is God. By virtue of His omniscience, He is the font of all knowledge. However, though man's knowledge is real, his free-will is an illusion, for God's foreknowledge predetermines everything.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון