×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
Then Iyyov answered and said:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲתִיב אִיוֹב וַאֲמַר.
פאג׳אבה איוב וקאל.
מענה איוב.
(Iyyov's Reply)
איוב.
ויען איוב ויאמר.
איוב:
ויען איוב – זה דקדוק מלות המענה.
ויען איוב ויאמר – כבר פירשתי כי איוב ישוב על תלונתו ברשע וטוב לו, וישוב להצדיק עצמו בכל המענים האלה.
ביאור מלות המענה
ויען איוב ויאמר.
ביאור דברי המענה – ענה איוב ואמר באמת כי אתם במדרגת העם וההמון ועמכם תמות חכמה ותעדר לפי שאתם מכחישים המוחש ואם לא נעשה שרש מהמוחש לא יהיה בכאן לחכמה דרך הלא ידעתם שגם לי לבב כמוכם ואינני חסר מכם, ואת מי מן האנשים לא ימצא לבב ושכל כמוכם, הנני שחוק ולעג לרעי המצליח מאד עד שמרוב הצלחתו קורא אל אלוה ויענהו בכל מה שיקרא אליו ר״ל שלא יבצר ממנו כל אשר שאלו עיניו מרוב הצלחתו ולזה ילעג וישחק תמיד על צדיק תמים כמוני והנה איוב אמר זה כנגד צופר או כנגד כל רעיו, הנה למחשבות האיש השלו והשאנן יהיה האיש הנכון למועדי רגל כמו לפיד האש ישחית עצמו וזולתו כשיקרב אליו ולזה ירחקו ממנו ולא די שירחקו ממנו מפני יראת׳ שיגיעם רע בהתקרבם אליו אבל הוא גם כן בוז בעיניהם וירחקו ממנו מצד המיאוס והבזיון ואחר שהתרעם איוב על צופר ממה שבזה אותו שב לטעון על דבריו במה שאמר שהרשעים ואם נראה אותם מצליחים הנה אינם נמלטים מהרעות לפי שכבר יבהלם פחד תמיד ולא ימצאו מנוס יבטחו בו ואמר איוב טוען על דבריו שהחוש יסתור זה, וזה שכבר ימצאו שודדים שיעמדו בשלוה באהלים ואם אין בהם שום בנין חזק וזה יורה על היותם בוטחים שלא יזיקם מזיק וימצאו גם כן למרגיזי אל העובדים לפסל אשר עשו ידיהם שהוא הקשה שבעונות מקומות חזקים מאד יבטחו בהם ויהיו נקיים מהפחד ולזה הוא מבואר שדברי צופר הם בלתי צודקים ואם חשבת אתה צופר להפליג בספור חכמת השם יתברך הנה לא נצטרך לקחת עדות על הפלגת חכמתו מהמעלה והמטה כמו שעשית אתה אבל אספר לך מחכמתו מעניינים מבוארים יותר מעידים על חכמתו ממה שספרת, וזה שאם תשאל הבהמות ועוף השמים ודגי הים והבעלי חיים ההוים בבטן הארץ הם יורוך חכמת השם יתברך במה שבהם ביצירתם מהשלמות והחכמה אשר ילאו השכלים האנושיים מדעת אופן החכמה ההיא בשלמות, מי לא ידע בכל אלה כי יד י״י עשתה זאת אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש והנה הבדיל האדם מבין שאר בעלי חיים להיות בריאתו יותר נפלאה ירצה בזה שלא יסכל אחד מהמון האנשים כי באמת יד י״י עשתה אלו הנבראים מצד השלמות הנמצא בבריאתם כי לא יתכן שימצא זה השלמות הנמצא בבריאתם והיות הויתם מתמדת אם היה מיוחס התהוותם אל הקרי וההזדמן כמו שחשבו קצת הקודמים וכל שכן הנפש והשכל שהתחלתם היא בהכרח מצורה שהיא שכל כמו שהתבאר בספר בעלי חיים ואולם הצורות המזגיות היה אפשר לאדם שיטעה בהם ויחשוב שהתחלתם הקרי וההזדמן לפי שכבר יחשוב שביסודות די שיתרכבו ויתחדשו מהם מזג מזג ואם הוא מבואר למעיין בחכמה הטבעית והאלהית שזה גם כן בלתי אפשר שישלם בזה הסדור הישר אלא כשיהיה התהוותם מההתחלה שהיא שכל, הלא אזן תבחן הדברים כי היא השומעת אותם והחיך יטעם האוכל וישיג הבדלי הטעמים ורצה בזה כי מהחוש נקח התחלה ושרש על מה שנחקר בו, ולזה תמצא בישישי׳ חכמה ואורך הימים יהיה סבת התבונה מצד שבאורך הזמן יתבארו לאדם מהחוש דברים רבים יעמוד מהם על אמתת מה שיחקור עליו וזה אמר כנגד צופר שהיה צעיר ממנו לימים או כנגד שנים מרעיו כי כבר אמר במה שאחר זה ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים ולזה השיב אליפז במענה הבא אחר זה גם שב גם ישיש בנו וגו׳, ואמר איוב כי לפי מה שהתבאר אצלו מהדברים המוחשים התבאר לו שעם השם ית׳ תמצא תכלית החכמה והגבורה אם החכמה למה שיראה מטוב הסדר והיוש׳ בפעולותיו אשר אי איפשר בהם שלימות יותר ואם הגבורה כי אנחנו לא נראהו לואה מעשות מה שאפשר עשייתו לפי החכמה ולו עצה והתבונה וזה שבמה שימשך רע מה בבריאותיו מהכרח החומר ימצא לו טוב העצה בבריאה ההיא להמציא מה שיסיר הנזק ההוא כמו שהתבאר למי שמעיין בספר בעלי חיים ולו התבונה במה שברא מהגרמים השמימיים כי בריאתם מיוחסת אל התבונה כאומרו כונן שמים בתבונה והסבה בזה כי מה שבריאתו ויצירתו תהיה בעבור עצמותו ייוחס אל החכמה כמו אלו הבריות השפלות ואולם תמונת הגרמיס השמימיים וכמותם ומרחקם מהארץ, ותנועתם היא בעבור זולתם וזה ייוחס אל התבונה כי התבונה היא הוצאת דבר מדבר זולתו והנה הגרמים השמימיים היו בזה האופן מהתמונה והיציאה מהמרכז ובזה הכמות ובזה השיעור מהמהירות והאיחור בתנועתם להשלים ההויות אשר בזה העולם השפל כמו שביארנו במה שאין ספק בו בחמישי מספר מלחמות י״י, פעם ימשך מפעולות השם יתברך שיהרוס בניין מה ולא יבנה ופעם ישים איש במאסר ולא יצא ממאסרו לעולם והוא הפך העניין הראשון באופן מה וזה כי המאסר יבנה ולא יהרס, ואולם איוב יחס זה לשם יתברך בהשתלשלות הסבות לפי שממנו היתה באופן מה זאת ההגבלה והסדור אשר באלו העניינים מצד הגרמים השמימיים פעם יעצר במים ויבשו ופעם ישלחו עד שמרבויים יהפכו ארץ, עמו עז ותושיה ר״ל עמו הסדור והיכולת והיושר אשר סודר ממנו זה המציאות המוחש ולא ייוחס מה שיהיה שוגג בזה העולם השפל ר״ל שלא ישמור הסד׳ והיושר והמשגה והם הכחות המושפעות בזה העולם מהגרמים השמימיים שימשך מהם פעם מה שיתבלבל בו הסדר והיושר או יהיה המשגה החומר כי הוא סבת העד׳ הסדר והשוגג המורכב מהחומר והצורה, הנה מוליך יועצים משוללים וערומים ולא יועילם טוב עצתם והשופטים עם רוב חכמתם ישימם הוללים ר״ל שיעשו פעולות הוללים, הוא יתיר בקצת העתים המאסר אשר אסרו בו המלכי׳ האנשים אשר תחתיהם ויאסור מאסר במתני המלכים רצוני שיסיר הממשלת מהם ויעבדו זולתם, הוא מוליך האדונים והשרים עם חזקם משוללים וערומים ולא תועילם גבורתם והחזקים יסלף ויעות מנימוסי גבורתם ר״ל שלא יתנהגו בענין הגבורה כראוי וינוצחו מפני זה, מסיר שפה לאנשים הנאמנים בדבריהם לטוב טעמם וגבורתם וחכמתם עד שלא ימצאו מענה וטעם זקנים יקח ר״ל שבקצת העתים ימנע מהזקנים עם רוב חכמתם נתינת הטעם בדבר המבואר טעמו להם, לפעמים ישפוך בוז על נדיבים והם האנשים המכובדים וחוזק החזקים החליש, גם מן החשך וההעדר הוא מגלה ומוציא לאור ההויה אשר היה לו כח עליה ר״ל שמן החומר הנעדר מן הצורה יגלה הצורה הנמצא׳ בו בכח ויוציא אותה בפועל ובזה האופן יוציא לאור צלמות, הנה הוא משגיא לגוים פעם ויאבדם פעם אחרת ופעם שוטח לגוים ויפזרם ר״ל שהוא מגלה אותם מעל אדמתם ופעם ינחם על אדמתם, מסיר שכל האנשים המנהיגים העם עם טוב הנהגתם עד שלפעמים יתעם וילכו בתהו לא בדרך נכון, ימששו חשך ולא אור בכל מה שיכוונו אליו ויתעה אותם כתעות השכור, הנה כל אלו הענינים יחס איוב אל השם יתברך בהשתלשלות הסבות ר״ל שהם מסודרים לפי דעתו מהגרמים השמימיים ויוחסו אל השם יתברך מפני היותו הסבה הראשונה לכל מה שימצא ומקצת אלו הדברים שזכר איוב יהיה קצת ראיה על שאלו העניינים הם מוגבלים ומסודרים מצד המערכת שאם לא היה העניין כן הוא מן הפלא למה תמנע בעת מן העתים מהחכם חכמתו ומהמנהיג הטוב טוב הנהגתו ומהגבור הסדו׳ הראוי לו בגבורתו וכן העניין בשאר מה שספר איוב שנוהג זה המנהג.
פתיחה למענה השביעית מענה איוב
על שיטת צופר, אשר החליט, כי הידיעה אשר לנו היא רק באמצעות החוש, אשר אינו משיג רק חיצונית הדברים כמו שהם פועלים על חושיו, ואינו יודע אמיתת הדברים איך הם בעצמותם, ועל פי זה יצוייר שהגם שלפי השגת החוש הוא צדיק, יהיה באמת רשע וראוי לאבדון ולפורעניות מצד עצמותו הפנימי הנפשי, על זה לעג איוב לעג הרבה: היש שחוק גדול יותר, שאיש אשר נראה צדיק בכל מעשיו ונקי מכל שמץ דופי, נאמר לו שאינו יודע את נפשו ועניינו העצמי, שמצדו יוכל להיות שהוא רשע וחוטא ונכון למועדי רגל?! הייתכן שברא ה׳ את האדם באופן רע ומר כזה, לשחוק ולעג, עד שמחשבותיו השאננים הבוטחים על צדקתו יהיו בקרבו כלפיד בוער חותה גחלים ובוז על ראשו, בשלא ידע נפשו ולא יאמין בחיים, אולי הוא פושע אשם ולא ידע (סימן יב פסוק ג ד).
וכן, על גוף שיטתו, שאין לאדם השגה וידיעה ברורה במהות הדברים, ושיוכל להיות חילוף הדבר ממה שהוא יודע בנפשו, בנה דייק וסוללה ויוכח, כי הידיעה אשר לאדם, המושג על-ידי הבחינה והניסיון באמצעות החושים, היא ידיעה ברורה ואמיתית, כי ראינו שכל מה שישיג האדם על-ידי חושיו ובחינותיו, השיגו גם כן כל המון בני אדם בכל דור ודור, וישמע באזנו על-פי הקבלה הנמשכת, שכל השגת בני אדם וידיעתם שווה אל ידיעתו, ומזה מבואר שידיעתו היא ברורה ואמיתית, ושכן הם טבעי הדברים ואמיתתם כפי מה שהשיג, כי אי אפשר שדמיון מתעה יוליך שולל את כל המין (שם פסוק יא יב, וסימן יג פסוק א ב).
גם על גוף שיטתו, אשר העלה שיצוייר שיידע ה׳ את הפרטים הבחיריים המשתוים בידיעה חלוטה עתידה, ושבכל זאת יישאר עמה טבע האפשר ויהיה הבחירה ביד האדם, באשר הידיעה הנאמרת על השם יתברך ועלינו הוא רק בשיתוף השם, ואין ידיעתו ממין ידיעתנו, (כי הוא משיג עצמות הדברים בידיעה פשוטה בלתי נתלית עם תנאי הזמן והמקום ויתר תנאי המוחשים, ואנחנו לא נוכל לצייר ידיעה זאת כמו שלא יצייר העיוור את המוחשים, וההבדל בין ידיעתו לידיעתנו הוא כהבדל בין השגת האדם להשגת הבהמה ועיר פרא, בזה דעתו כדעת הרלב״ג במלחמותיו (מאמר ג׳ פ״ג), שהרבה להשיב על דברי המורה, ודעתו שידיעת השם יתברך משתתפת עם ידיעתנו בקודם ואיחור, רוצה לומר, ששם הידיעה נאמר אצל השם יתברך בקודם, כי ידיעתו היא לו מעצמותו, ועל זולתו נאמר הידיעה באיחור, כי ידיעת זולתו עלולה מידיעתו, ולפי זה אין חילוק בין ידיעתו לידיעתנו, רק מה שידיעת השם יתברך היא יותר לצד השלמות מידיעתנו, שתיקרא אצלו ידיעה מה שנקרא אצלנו מחשבה או טעות או מבוכה, ולפי זה חזרו למקומם כל ההוכחות שהוכיח איוב בסימן י, שאי אפשר שנאמר שהשם יתברך יודע כל הפרטים הבחיריים ויישאר עמה טבע האפשר והבחירה ביד האדם, שהם דברים סותרים לפי ידיעתנו, ומזה שב אל ההכרח שהכריח שהאדם מוכרח במעשיו, ואי אפשר לו לעשות דבר רק כפי שכבר ידע השם יתברך בידיעתו הקדומה, שהוא מחוייב לעשות על-פי מערכתו, והוא דומה כיתר הבעלי-חיים שאינם בחיריים רק מוטבעים ומוכרחים במעשיהם (סימן יב פסוקים ז-יג),
והשם יתברך מושל ומכריח מעשי בני אדם הבחיריים כמו שיכריח כל עניינים הטבעיים, כמו שיסוד המים לפעמים ישטוף את הארץ ולפעמים יחרב וייבש, וכל זה נעשה על-ידי טבע והכרח, כן פעולות האדם לאדם (שם פסוקים יד-טז),
והביא עוד ראיות על שהאדם מוכרח במעשיו, מהנהגת הקבוצים גויים ולאומים, שלפעמים ילכו חכמיהם ומנהיגיהם שולל, ויסכלו בהנהגתם עד שיילכו בתוהו ויאבדו, שמזה נראה שכוח אחר, עליון, מפר עצתם ומסכל מחשבתם, כמו שביאר זה באורך (שם פסוק יז עד סוף הסימן),
על-פי זה צעק מרה, אחר שהוא מוכרח במעשיו, עד שלכן לא יקבל שכר על צדקותיו, והוא מסור אל המקרים והרעות אשר חרצו עליו בני מערכת מזלו, הלא ראוי שהשם יניחהו להיות חופשי במעשיו, למען יקבל שכרו כשכיר העושה באמונה, ולא ייגע לריק ולבהלה (סימן יד פסוק ה), בשגם אחר שימי האדם מעט ורעים, וטבע מולדתו מחייב שיהיה עלול אל הטומאה ומעשים נשחתים, וצריך הוא ללחום מלחמת היצר, ראוי שיהיה על-כל-פנים חפשי במעשיו, עד ירצה כשכיר יומו (יד א-ה).
ועל מה שהניח צופר, שעיקר ההצלחה והגמול הוא אחר המוות, שאז יש לו תקוה לחיות חיים נפשיים בנעימות נצח, האריך ללעוג על דבריו (לשיטתו, אשר יכפור בתחיית הנפש ובגמול הרוחני) (שם ז עד סוף הסימן).
אולם, עם מה שסתר דעת צופר, וגם התמרמר בכל סימן יג על שלושת רעיו אשר ערכו איתו מערכו, שכולם אין ליבם כפיהם, ושהם בעצמם יודעים שאין ממש בדבריהם, רק באו במופת הניצוח כחנפים לדבר עולה ורמיה, דברים שהם בעצמם ליבם רחק מהם, ומבקש שנית שיודיעהו מה חטא וכמה מספר חטאיו, שכל זה תשלום הויכוח שהתווכחו במערכה הראשונה על השאלה שצדיק ורע לו -
עתה ערך איוב מערכה שניה, אשר לא התווכחו עליה עדיין, והיא השאלה, מדוע יש רשע וטוב לו, כמו שאמר ישליו אוהלים לשודדים (פסוק ו), שתשובת השאלה הזאת לא תצא מכל השיטות שנאמרו עד הנה, שהרשע רשעו מבואר וגלוי לכל, ואי אפשר לומר עליו שהוא צדיק בנסתר, בשאנו רואים שהוא שודד ומרגיז את האם ועושה מעשים רעים להכעיס, ובכל זאת ביתו שלום מפחד, ולא שבט אלוה עליו. ומעתה התחילו להתווכח שנית על השאלה של רשע וטוב לו, וכל אחד נתן מענה לפי דעתו ושיטתו:
The Seventh Oration - Job's Reply to Zophar's First Speech
Job pours great scorn (Ezekiel 23:32) on Zophar's philosophical method, that by which he had determined that since we possess knowledge only by reason of our senses as they apprehend the exterior of things, and we do not perceive the reality of things as they are in themselves, it is conceivable that though a person may appear to be righteous according to our sense perception, he is in truth wicked and is deserving of perdition and torment by reference to his inner spiritual essence. Is there anything more ludicrous, asks Job, than that a person who appears to be virtuous in all his acts and beyond suspicion, should be told that he does not really know his own mind or its intrinsic state, in terms of which he may be both wicked, and a sinner, and deserving of misfortunes? (Job 12:5), Is it conceivable that God created man in such an evil and bitter manner (Jeremiah 2:19) for scorn and for ridicule (Ezekiel 23:32); so that his calm and secure thoughts (Amos 6:1) about his righteousness are as a burning torch inside him (Isaiah 62:1) heaping coals of fire (Proverbs 25:22) and mockery on his head? For not knowing his soul (Proverbs 14:9) nor trusting his life (Job 24:22), he is perhaps a criminal and guilty, but does not know it! (Ch.12:3-4).
Similarly, as regards to the central idea of his philosophy, that man does not have a clear perception or knowledge of the reality of things and it might be just the opposite of what he feels it to be. Concerning this, he builds a fortification and rampart (Ezekiel 4:2) and proves that the knowledge humans gain by examination and experience, using their senses, is clear and true knowledge. For we see that everything an individual discerns through his senses and his investigations was also observed by the whole multitude of mankind in every generation. Thus, it is heard in his ears (Job 28:22) through an unbroken tradition, that all human perceptions and knowledge are at one with his knowledge. Hence, his knowledge is plainly clear and true, and as he perceives the natural qualities of things and their actuality, so they are. For it is impossible that misguided imagination has led the whole of mankind astray. (Ch.12:11-12 & 13:1-2)
He also pours scorn on the tenet of his philosophical theory according to which even though God has foreknowledge of those elective particulars that are equivalent to absolute future knowledge, it is still conceivable that contingency exists and choice is in man's hand; the tenet that the term 'knowledge' applies to God and to us as a homonym and His Knowledge is not like our knowledge. That, whereas He perceives the essence of things in a lucid knowledge which is independent of time and place and other sensory parameters, we cannot conceive this Knowledge, just as the skin cannot imagine the senses. And that, in consequence, the difference between His Knowledge and our knowledge is like that between man's perception and an animal's or a wild ass's foal. (Job 11:12)
Regarding this matter Job's opinion is similar to that of Gersonides who went to great lengths to reply to the position taken by The Guide.⁠1
It would seem that His knowledge, may He be Blessed, is equivocal with our knowledge by priority and posteriority. I mean to say that the term 'knowledge' is said of God, may He be Blessed, priorly and of any other being posteriorily. This is because He has His knowledge from His own essence whereas the knowledge of other beings is caused by His knowledge... This being the case, it would seem that there is no difference between the knowledge of God, may He be Blessed, and our knowledge except that the knowledge of God, may He be Blessed, is more perfect than our knowledge...is more true in precision and clarity. (The Wars of the Lord Part 3 Chapter 3. Norbet M. Samuelson translation).
And not that it should be different and mutable in the way that The Guide wrote, so that what is designated opinion or error or confusion with reference to us is designated knowledge with reference to Him.
Accordingly, all the proofs presented by Job in Chapter 10 are reinstated:
1. That we cannot hold that God has foreknowledge of all elective particulars but contingency still exists and choice is in man's hand; for according to our knowledge these are contradictory things. Whence he [Job] returns to the conclusion he had previously drawn, namely, that man is compelled to act as he does and can do nothing other than that which God already knows with His prior knowledge that he must do by virtue of his destiny. He is just like the rest of the animals who have no discretion and whose actions are instinctive and inexorable. (Ch.12:7-13)
2. That the Almighty, may He be Blessed, rules and determines man's discretionary acts just as He determines all natural matters. Like the element water, which sometimes floods the earth and sometimes lays waste and dries up. And all this is done by nature and of necessity. So too are the actions of one man to another (Proverbs 27:19). (Ch.12:14-16)
As further evidence that persons must act as prescribed, He cites the way societies, nations and peoples are governed. For their wise men and leaders are sometimes led down the wrong path (Job 12:17) and rule so stupidly that chaos results and they perish, and it appears from this that a superior extraneous force2 confounds their counsel and confuses their thinking, (TB Berachot 17a) as he explains at length (Ch.12:17-25).
Accordingly, he cries out bitterly (Genesis 27:34) that since he is compelled to act as he does, he receives no reward for his righteousness; that he has been handed over to the occurrences and evils which the signs of his horoscope have prescribed for him; that God should desist and allow him freedom over his acts so that he might receive his reward, like an employee who does his work faithfully, and not labor in vain...and in terror (Isaiah 65:23). (Ch.14:5)
Furthermore, since a human being's days are few and evil (Genesis 47:9) and by the nature of his birth he is prone to uncleanliness and corruption, and must battle with his instincts, he should at least be free to act as he chooses until, like a hired laborer, he completes his day (Job 14:6). (Ch.14:1-5)
As regards Zophar's supposition that the essential substance of success and recompense is to be found after death, for then one has the hope of living a spiritual life in everlasting bliss (Psalms 16:11), he [Job] mocks his words at length (in line with his view, which denies the resurrection of the dead and spiritual reward). (Ch.14:7-22)
At the same time as he rebuts Zophar's thesis, he also expresses his resentment throughout Chapter 13 at the pretense of his three companions in their campaign against him. They themselves knew that there was no substance to anything they had said and they had only brought the conventionally required arguments like hypocrites, speaking wickedness to defend God, and for His sake, uttering falsehoods; (Job 13:7) words which were themselves far from what was in their own minds. And so he once again asks that they tell him in what he had sinned and how many were his sins. All of which brings to a close the first cycle of their debate on the question of the suffering of a righteous person.
Job now opens the second round which is concerned with what they had not yet discussed, namely, the question of why there are wicked persons who prosper, as he says, the gangsters' homes are peaceful (Job 12:6). The answer to this question cannot proceed from any of the philosophical theories hitherto proposed. For the evil of a wicked person is clear and evident to all and it cannot be suggested that he is really secretly righteous when we see that he plunders and provokes God (Job 12:6) and purposely does wicked deeds. And yet, nevertheless, his home is at peace, unafraid nor is God's rod raised against him (Job 21:9). So they now resume the debate on the question of why the wicked prosper and each replies according to his opinion and philosophical theory.
1. Maimonides' Guide to the Perplexed.
2. Unpredictable or inexplicable political decisions or events: 'acts of God'. The Hebrew term used by Malbim - כח אחר - is found in the Talmud (TB Baba Kama 3b) where it designates the tendency of fire to spread.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהרמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144