Iyyov 11 – איוב יא‏ – Mikraot Gedolot

אֶפְשַׁר דְפִשְׁפּוּשׁ אֱלָהָא תִשְׁכַּח אִין עַד סְיָפֵי שַׁדַי תִּשְׁכַּח.

ואולם מי יתן אלוה דבר וגו׳ ויגד לך תעלומות חכמה וגו׳ החקר אלוה תמצא – למה איוב דומה, למי שנתון בקולר ואומר אני יודע מה בתוך פלטין של מלך, אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר, אף כך איוב היה לבוש שבעה מיני שחין והיה צריך לצדקה שכן הוא אומר חנוני חנוני אתם רעי, והוא אומר הגעתי לסוף מעשיו שנאמר אדעה מלין יענני, אמרו לו חבריו החקר אלוה תמצא הן יהרוס ולא יבנה מהפך סדום ומהרסה מי בנאה אין בריה יכולה לעמוד כנגד מעשיו.

אנהאיהֵ עלם אללה תג׳ד, או גאיהֵ קדרהֵ אלבארי תבלג.

החקר, החקר ידיעת ה׳ תמצא או תכלית יכולת הבורא תשיג בכל מקום מתרגם שדי ״אלכאפי״ וכאן ״אלבארי״ הבורא מפני שהסב את השאלה על היכולת, ופלאי היכולת מתבטאים בהסתכלות בבריאה.

החקר אלוה תמצא – שאתה סבור שקיימת הכל.

Can you find out the mystery of God that you think that you have fulfilled everything?

החקר אלוה תמצא – החקרת לך את כל החכמה, כשם שחקרה אלוה.

אם עד תכלית שדי תמצא – שאתה מתפאר בעצמך לומר: אילו הייתי מתווכח עמו, אדברה ולא איראנו (איוב ט׳:ל״ה).

החקר אלוה תמצא – וכי סבור אתה לדעת חקר מפעליו ותכלית מעבדיו.

החקר אלוה תמצא – או שתדע מה למעלה מה למטה.

החקר אלוה – מה שיוכל לחקור בחכמתו לא תמצא בחכמתך.

תכלית שדי – סוף חקר שדי והטעם שיחקור דבר על תכליתו.

החקר אלוה תמצא – התוכל אתה לחקור מה שיחקור בך האלהים.

אם עד תכלית – כוונתו תמצא לדעת למה הביא עליך הרעות האלה.

וזהו: החקר אלוה תמצא וכו׳ – כי חקר השם ותכלית ידיעתו הוא גבוה משמים ועמוק משאול, כי הוא לבדו יודע באמת מתי שוא.

אמנם חכמת משפטו בזה היא אצלו בלבד, ולא נדע אותו כמו שלא נדע חכמת משפטיו בזולת זה, כי אמנם הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא - התמצא בחקירתך מין מציאותו: אִם עַד תַּכְלִית [שַׁדַּי תִּמְצָא]. התדע ׳תכלית׳ המכוון מאתו בהמציאו זה המציאות:

החקר – מה תתרעם על רעות הצדיק וטובות הרשע וכי אתה תמצא חקר משפט ה׳ וכאומר וכי יודע אתה מי הוא הראוי להקרא צדיק ומי לרשע יחשב כי הכל היא לפי שעור מדרגת הכנת האדם כי מי שהכנתו מרובה ומקצר בעבודת אלהים לא לצדיק יחשב ומי שהכנתו מעט הנה כל דבר לרב יחשב ומי הוא היודע תעלומות לב מי הכנתו מרובה ומי הכנתו מועטת וכאלו ישפוט על ייסורי איוב שבאו על אשר קצר בחכמה ומרובה היתה הכנתו.

עד תכלית – כאומר אף אם חכמת לדעת מה וכי תמצא עד התכלית.

תכלית – דבר שי״ל גבול. לכל תכלה ראיתי קץ, לכל תכלית הוא חוקר.

חקר אלוה, תכלית שדי – שם שדי מורה על ההשגחה, ושם אלוה מורה על רוממותו, ומצד שהוא אלוה אין לו חקר כלל, ומצד שם שדי יש לו חקר מצד הקשר שיש לו עם בריותיו ומצד השגחתו שעי״כ יוכרו מעשיו ויחקרו, אבל א״א להגיע בחקירה זו עד תכלית.

החקר – עתה בא להשיב על הטענות שטען איוב בפרק הקודם שא״א שידע השי״ת את הפרטים הבחיריים, מצד שיהיה שינוי בידיעתו, ומצד שלא ישיג בחושים, וכן שאלת הידיעה והבחירה, שמכ״ז הוכיח שמעשי האדם מוכרחים ואין לו בחירה על מעשיו, עד שלכן יצוייר צדיק אובד כי אין מגיע לו גמול על הצדק, כנ״ל באורך. ע״ז השיב, שאנחנו לא נוכל להשיג את ידיעת ה׳ כמו שא״א שנשיג את עצמותו, שכמו שעצמותו נעלם בתכלית ההעלם כן ידיעתו שהוא עצמותו ואין היקש כלל בין ידיעתו לידיעתנו, ולכן יצוייר שידע כל הדברים הנתלים בבחירה בידיעה עתידית, ושבכ״ז ישאר טבע האפשר ויהיה האדם חפשי במעשיו, וז״ש החקר אלוה תמצא? ובאר שא״א שישיג האדם עניני האלהות,

• א) אם מצד עצם ההשגה, שאחר שהשגת האדם יסודותיה הוא מן הבחינה והחוש א״א שישפוט האדם משפט שכלי לדעת את עניני האלהות, שא״א שישיגו בחושיו וא״כ א״א להפיל עליהם מופתי השכל, כי גם מושג הסבה והמסובב והדרכים שבהם ישתמש השכל בהשכלותיו לא יצדקו רק על דברים מוחשים לא על האלהות, ועז״א החקר אלוה תמצא,

• ב) מצד כמות ההשגה, שאחר שהשי״ת הוא בלתי בעל תכלית, א״א שישיגהו האדם ששכלו הוא בעל גבול ותכלית, כי אז נאמר שמשיג השגה בלתי ב״ת בזמן בעל תכלית, וזה סותר א״ע, וז״ש אם עד תכלית שדי תמצא:

Zophar now goes on to dispute Job's thesis that since God must have foreknowledge of everything, we do not really have free-will. He argues that God's Knowledge is beyond our comprehension, like His Essence; it exists in a dimension beyond ours and so does not limit our free-will in any way that we can comprehend. Thus, we cannot question His Governance.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון