Iyyov 11 – איוב יא‏ – Mikraot Gedolot

וִיחַוֵי לָךְ כְּסוּיָן דְחוּכְמְתָא אֲרוּם כּוּפְלָא לְחוּכְמְתָא וְדַע אֲרוּם אַנְשֵׁי לָךְ אֱלָהָא מֵעִוְיָנָךְ.

פיכ׳ברך גבאיאת אלחכמה, פאן פקההא אצ׳עאף ד׳לך חתי תעלם אן אללה אנמא ידאינך מן ד׳נבך.

ויגד, ואז יגיד לך תעלומות החכמה כי תושיתם משפטיהם ודברי ההסבר עליהם כפלים מכך, כדי שתדעו כי ה׳ מקיף לך מחטאיך כלומר נותן לך בהקפה ואינו גובה ממך כל חובותיך וכמאמר חז״ל והחנוני מקיף. ופירוש הפסוק, אם ה׳ ידבר עמך ויספר לך בחכמתו כל מה שנעלם ממך מחטאיך שהם כפלים ממה שאתה יכול להעלות בדמיונך אז היית יודע שאינו נפרע ממך כי אם מעט ממה שראוי לך, והיתר עליך חוב שהוא נושה בך. וראה תחלת הקדמת רבנו לפירוש לספר יצירה מהדורתי הע׳ 15.

וגזרתי כי ישה לך, מן כי תשה ברעך¹, לפיכך עשיתיו חוב. ורוב מאמר זה הוא תשובה למה שהוסיף איוב על [בלדד ואמר אני ראיתי צדיקים נשמדו עם הרשעים, אמר לו עתה צפר כי]⁠² אותם אשר נדמה לך שהם צדיקים אין הדבר כך, ואלו היו כך לא היה ה׳ משמידם, והשמידם מפני שהוא יודע את רשעם³ לפי שהוא יתעלה יודע את עבדיו מה שאין אנו יודעים, כי ידיעתו למעלה מן השמים ולמטה מן התהום וארוכה מן הארץ ורחבה מן הים. כאמרו

1. דברים כד י.

2. קטע זה המוסגר במרובעים חסר בכ״י ק, והשלמתיו ממה״ק מהד׳ רב״ז בכרך.

3. תרגום מלולי: תוכם.

ואשתקקת כי ישה לך, מן כי תשה ברעך, פג׳עלתה מדאינה.

ואכת׳ר הד׳ה אלמקאלה הו ג׳ואב למא זאדה איוב עלי [בלדד פקאל אני קד שאהדת צאלחין הלכו מע ט׳אלמין, קאל לה אלאן צופר אן] אולאיך אלד׳י תוהמת אנהם צאלחין ליס הו כד׳אך, ולו כאנוא כד׳אך לם יהלכהם אללה, ואנמא אהלכהם לעלמה בשרהם לאנה תעאלי יעלם מן עבאדה מא לא נעלמה נחן, לאן עלמה אשמך׳ מן אלסמא ואעמק מן אלת׳רי ואטול מן אלארץ׳ ואוסע מן אלבחר,

תעלומות חכמה – ותדע כי כפלים לתושיה יש לתורה שלא קיימת.

כי (השורש) ישה – כמו: כי תשה ברעך (דברים כ״ד:י׳), (כלומר) הרבה יש לו עוד חוב עליך בדברי עוניך.

mysteries of wisdom and you would know that the wisdom is double, i.e., the Torah that you did not fulfill.

that [God] lends Heb. ישה, like, "If you lend (תשה) your friend" (Devarim 24:10). He has yet a large debt over you in the matters of your iniquity.

ויגד – אֵינונְצַנשְטְ.

כי כפלים לתושיה – ואז תבין כי כפלים עשה לך טובה ותושיה יותר ממה שזכיתה.

תושיה – לְיַלְטֵידְֿ.

כפלים – שלא ידעו בני אדם.

ישה – ישכח.

ויש אומרים: שהוא מן כי תשה ברעך (דברים כ״ד:י׳), על ענין רחוק.

ויגד לך תעלומות חכמה – אשר נעלם ממך מעונותיך שעשית.

כי כפלים לתושיה – ולא כמה מאשר אתה חושב.

ודע כי ישה לך אלוה מעונך – וחייב אותך מצד עונך אם היה מזכירך בהם היית יוצא חייב. וישה – מעניין כי תשה ברעך (דברים כ״ד:י׳).

ויתכן לשון שכחה, היה שוכח הרבה מעונך. וזה דרך משל כי אין שכחה לפני ית׳ שמו.

ודע כי ישה לך אלוה מעונך – היה מחייב אותם מעונך.

ישה – כמו: כי תשה ברעך (דברים כ״ד:י׳).

כפלים – פי שנים, כל אחד כפל לחבירו.

ישה – ישביח מן נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז) ויש אומ׳ מן כי תשה ברעך (דברים כ״ד:י׳).

תעלומות – מה שנעלם מאנשי החכמה.

כי⁠־כפלים – הם שנים כי השני כפל לאחד ופי׳ שנים דברים נעלמים לאנשי התושיה והם מעשרה דברים שהם נעלמים מדעת האדם ואין יכולת לעמוד על עיקרם ובעל ספר יצירה הזכירם ואמר עשר שאין להם סוף ומהם עומק רום ועומק תחת ועל זה אמר צופר גבהי שמים... עמוקה משאול ולפני חכם כמוהו איך תאמר אל תרשיעני תודיעני על מה תריבני (איוב י׳:ב׳) ודע כי השכיח לך מקצת עוניך ועליהם יריבך.

ויגד לך תעלומות חכמה – יגיד לך כי יש במעשיו חכמה נעלמת.

כי כפלים לתושיה – כי כל היש הנראה בעולם כפול, ובו חכמה נגלית וחכמה נעלמת, כלומר כי השגחת האל בנבראים טובה בנראה ובנעלם, כי נראה הנהגתו טובה בעולם ונודע כי היא יותר טובה מאשר דעתינו משגת, ואתה אינך יודע ומכיר בעצמך אם אתה צדיק לפני האלהים, אך תדע באמת כי ישה וילוה לך האלהים מעווניך, ולא השיג לך גמול על כולם, כל שכן שלא יוסיף ויטפול על עווניך.

לתושיה – לפי הנימוס והסדור אשר יסודרו ממנה העונשים במרי מרי.

כי ישה לך אלוה מעונך – רוצה לומר: שהשם יתברך העלים ממך ושכח אותך דברים רבים עוית בהם ואין אתה משער שיהיה לך עון בהם ואולם אמר זה לפי שהיה רואה שהאדם יחטא כשלא יעשה טוב תמיד להשתדל להשכיל ולדעת הש״י כפי היכולת ולזה תחשוב להיותך צדיק והנך חוטא וזה האופן מהעיון כאילו העלימו הש״י מן האדם ר״ל שלא בראו באופן שיוכל להשיג זה וזה כי האדם לקצורו מהשיג עצמו באופן שלם ולא ידע מה שאפשר לו לעשות מן הטוב אשר הוא חוטא לפי דעת צופר אם יקצר מזה ואולם השם יתברך אשר בראו ידע טבעו וידע מה שאפשר לו לעשות מן הטוב ויענישהו אם יקצר מזה או יהיה הרצון במלת ישה ילוה ויהיה פי׳ מעונך מעונשך על דרך גדול עוני מנשוא והטעם כי השם יתברך ילוה בעבורך ויניח עד עת קץ מענשך ואינו רוצה להפרע ממך יחד פן ימיתך.

ויגד לך – במדוייקים הגימ״ל בסגול ויש מאריך ביו״ד במקצתם.

לתושיה – הלמ״ד בגעיא.

לתושיה – כן נקראה חכמת התורה והוא מלשון יש על כי ישנה לעולם ולא תחזור לאין כשאר הדברים.

ישה – ילוה כמו אשר ישה ברעהו (דברים ט״ו:ב׳).

תעלומות חכמה – סודו׳ מסתרי החכמ׳ אשר יתחייב׳ הבא׳ העונש על כל חטא אשר יחטא האד׳.

כי כפלים לתושיה – אשר לפי חכמ׳ התור׳ ראוי עוד לך כפלים מן המכאוב אשר בא עליך אבל לא יוותר כלום כי דע אשר הוא הלוה לך מה מעוניך ותקבל עליהם גמול לאח״ז ועתה המה בהלואה אצלך.

כפלים – יש הבדל בין כפלים ובין פי שנים, שמלת כפלים מציין שהדבר מקופל חציו על חציו כמו וכפלת את היריעה, בכפל רסנו מי יבא, כמ״ש ישעיה מ׳:

תושיה – הוא היש הנעשה ברוב עצה וחכמה, ובא בין על החכמה העמוקה המצוירת כדבר יש, כמו ותושיה נדחה ממני, ובין על היש הנמצא הנעשה עפ״י החכמה המופלאת.

ישה לך – יל״פ משורש יש ששרשו ישה, כמו יצב, ור״ל שיש ישות מעוניך שאתה לא ידעתם, ויל״פ שהוא מחסרי נו״ן ושרשו נשה, מענין שכחה, ה׳ שכח מאתך עונך, כמו כי השם אלוה חכמה (לקמן ל״ט), ויש הבדל בין נשה ובין שכח, השוכח יוכל לזכור לא כן הנושה. ועז״א ונשו את כלימתם (יחזקאל ל״ט) (ע״ש), נשיתי טובה (איכה ג׳). ויל״פ מענין הלואה, ובא תמיד בקשור הב׳ על המלוה, ופה בא בקשור הלמ״ד על הלוה, כמו לא נשיתי ולא נשו בי (ירמיהו ט״ו), ר״ל שאתה לוית ואתה חייב תשלומין מעונך, ור״ל אלוה גרם לך שתהיה חייב מבלי ידיעתך. ויל״פ מענין העתק, כמו נשתה גבורתה ר״ל עוניך נעתקו מזכרונך ואינך יודע בהם.

ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה – כל יש ונמצא הוא כפול ומקופל חציו על חציו, ר״ל שהדברים הנמצאים מתחלקים לשנים,

• א) כפי מה שהם בעצמותם,

• ב) כפי מה שהם מוחשים ומושגים לחושינו, כי אנו אין אנו משיגים מן הדברים רק את מקריהם החיצונים כפי מה שהם פועלים על חושינו, ומזה לא נוכל לדון על מהות הדברים כפי מה שהם בעצמם מזולת היחוס שבין שטחם החיצוני ובין חושינו, כי תנאי משיגי החושים הם הזמן והמקום והם אינם תנאי הדברים בעצמותם, ולפ״ז א״א שנשיג משום דבר השגה ברורה לדעת איך הוא הדבר בעצמו לפי אמתתו, רק כפי מה שנראה לנו מפעולתו על חושינו, והמשיג עצמות הדברים בידיעה מושכלת שלא ע״י החוש רק כפי מה שישכיל השכל המופשט מחומר, הוא יבין תעלומות חכמה לדעת מהות הדברים ואמתתם, כי כל יש הוא מכופל, ועצמותו ואמתתו הוא משונה מחצוניותו המוחש ע״י החוש, ואז ודע כי ישה לך אלוה מעוניך, אם תשיג תעלומות עצמות האדם כפי מה שהוא באמת לא כפי מה שהוא מוחש בחוש החיצוני, אז תדע כי אינך צדיק, שהגם שלפי הנגלה ממך אתה תם וישר ואין בך דופי, אין לדון מן החוש הבלתי משיג עצמות הדברים, שיוכל להיות שכפי נפשך הפנימית שהוא עצמות האדם אתה רשע, כי לא השלמת את נפשך כראוי להשלימה מצד שהיא עצם נבדל קדושה ומלאכיית, ושלא עשית כל אשר ביכלתך לעשות כפי כח נפשך הגדולה, וזה יחשב לך לעון וע״ז אתה נענש, הגם שנדמה לך שאתה צדיק לפי ישך החיצון, הנך רשע לפי ישך הנסתר הנכפל תחת היש החיצוני:

Everything in existence has two realities:

1. The reality of the thing in itself and ...

2. That perceived by our senses. This duality is the cause of our misinterpretation of events. For all our observations are subject to time and place and are based upon our senses which perceive only the external attributes. Could Job but perceive the reality of things as they are in themselves, he would recognize that he is not perfectly righteous for he has not fulfilled all the potential for good with which he was endowed and so is deserving of punishment.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון