Iyyov 1 – איוב א‏ – Mikraot Gedolot

מלאכים מתהלכים בארץ – זכריה א׳:י׳

וַאֲמַר יְיָ לְסִטְנָא מִנָן אַתְּ אָתֵי וַאֲתִיב סִטְנָא קֳדָם יְיָ וַאֲמַר מִן שׁוּט בְּאַרְעָא לְמִבְדַק בְּעוֹבָדֵי בְּנֵי אֱנָשָׁא וּמִן מְהַלְכָא בָּהּ.

רמז תתצב

ויהי היום ויבאו בני האלהים וגו׳ ויען השטן את ה׳ ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה – אמר לפניו רבש״ע שטתי בכל העולם כלו ולא מצאתי צדיק בארץ כאברהם, אמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, אפילו בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה לא הרהר אחר מדותיך.

פקאל אללה לה מפתתחא מן אין תג׳י, פאג׳אבה וקאל, מן אלטוף פי הד׳ה אלבלד, ואלמסיר פיה.

ויאמר, אז אמר לו ה׳ כפתיחת שיחה מאין תבוא, ויענהו ויאמר משוט בארץ הזו ומתהלך בה. הוסיף ״אז״ כדי לחבר פסוק זה לשלפניו, שכאשר נקהלו החסידים להתועדותם הקבועה אז אמר ה׳ אל השטן. והוסיף ״פתיחת שיחה״ וכן ״בארץ הזו״ כפי שבאר בפירושו.

ותשובת השאלה לשטן מאין תבוא, כתשובה בחמש עשרה השאלות האחרות אשר מאת ה׳ יתהדר ויתרומם ושלוחיו¹ לבני אדם, תחלתן שאלתו לאדם איכה², ואחר כך לקין אי הבל אחיך³, ודבר המלאך להגר אי מזה באת⁴ ודבר המלאכים לאברהם איה שרה אשתך⁵, ואמרו למשה מה זה בידך⁶, ואמרו לבלעם מי האנשים האלה עמך⁷, ודבר ישעיהו לחזקיה מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך⁸, ואמרו לעמוס מה אתה רואה עמום ואומר אנך⁹, ועוד מה אתה רואה עמוס ואומר כלוב קיץ¹⁰, ואמרו לירמיה מה אתה רואה ירמיה ואמר מקל שקד אני רואה¹¹, מה אתה רואה ירמיה ואמר סיר נפוח אני רואה¹², מה אתה רואה ירמיה ואמר תאנים¹³, ואמרו ליחזקאל התחינה העצמות האלה¹⁴, ודבר המלאך לזכריה מה אתה רואה ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה¹⁵. ועוד מה אתה רואה ואמר אני רואה מגלה עפה¹⁶, שחמש עשרה שאלות הללו עם שתי השאלות האלה אשר באיוב התשובה בכולן אחת, והוא שנאמר כי הדבר הזה מאת ה׳ או שלוחיו פתיחת שיחה, בגלל ידיעתו כי התשובה תהיה מאת הנשאל כפי שספר¹⁷, ואז יבואו על כך הדברים הרצוים כפי שתיאר. וכך בפרשה זו פתח למשטין כדי שידבר באיוב מה שדבר עליו, ואחר כך יאמר לו שהוא מנסהו. ופירשתי משוט בארץ, משוט בארץ הזו, כי בטל הוא שיהא כללי¹⁸ ולפיכך עשיתיו פרטי. יא) ופירשתי יברכך, יכפור בך, כי הברכה תבוא במקום הכנוי, ותהיה פקפוק¹⁹ וקללה²⁰ וכפירה²¹

1. כלומר שמקצת נאמר בהן ויאמר ה׳ ומקצתן על ידי שליח או מלאך או נביא.

2. בראשית ג ט.

3. שם ד ט.

4. שם טז ה.

5. שם יח יט.

6. שמות ד ב.

7. במדבר כב ט.

8. מלכים ב כ יד.

9. עמוס ז ז.

10. שם ח ב.

11. ירמיה א יא.

12. שם א יג.

13. שם כד ג.

14. יחזקאל לז ג.

15. זכריה ד ב.

16. שם ה ב.

17. כי לפניו נגלו תעלומות לב, מחשבות אדם ותחבולותיו.

18. לאור הפירוש שהשטן אדם.

19. וכדלעיל פסוק ה בתרגום וברכו.

20. כמו ברך נבות, מלכים א כא יג, וכשמוש חז״ל ברכת השם, סנהדרין נו א.

21. כדלקמן ב ט.

ואלג׳ואב לאלמסאלה ללשטן מאין תבוא, כאלג׳ואב פי אלכ׳מסהֵ עשר מסאלה אלאכ׳ר אלתי מן אללה עז וג׳ל ורסלאה לאלנאס, פאולהא מסאלתה לאדם איכה, ת׳ם לקין אי הבל אחיך, וקול אלמלאך להגר אי מזה באת, וקול אלמלאיכה לאברהם איה שרה אשתך, וקולה למשה מה זה בידך, וקולה לבלעם מי האנשים האלה עמך, וקול ישעיהו לחזקיה מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך, וקולה לעמוס מה אתה רואה עמוס ואומר אנך, ואיצ׳א מה אתה רואה עמוס ואומר כלוב קיץ, וקולה לירמיה מה אתה רואה ירמיה ואמר מקל שקד אני רואה, מה אתה רואה ירמיה ואמר סיר נפוח אני רואה, מה אתה רואה ירמיה ואמר תאנים, וקולה ליחזקאל התחינה העצמות האלה, וקול אלמלאך לזכריה מה אתה רואה ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה, ואיצ׳א מה אתה רואה ואמר אני רואה מגלה עפה, פאן הד׳ה אלכ׳מסהֵ עשר מסאלה מע התין אלמסאלתין אלתי פי איוב אלג׳ואב פי אלג׳מיע ואחד, והו אן נקול אן הד׳א אלקול מן אללה או רסלה אפתתאח כלאם, לעלמה אן אלג׳ואב סיקע עלי אלמסאול כמא חכאה, פינסאק עלי ד׳לך אלכלאם אלמראד כמא וצף. וכד׳לך פי הד׳ה אלקצה אסתפתאח אלמעאנד חתי יתכלם פי איוב מא תכלם בה, ת׳ם יבין לה אנה ממתחנה. ופסרת משוט בארץ, מן אלטוף פי הד׳א אלבלד, לאסתחאלהֵ אלעמום פג׳עלתה כ׳אצה.

מאין תבא – דבר הכתוב דרך ארץ שהגדול מדבר תחילה ומרשה הקטן לענות.

משוט בארץ – כאשר מפורש למעלה. ובהגדה דהשותפין הוא (בבלי בבא בתרא ט״ז.).

משוט בארץ ומהתהלך בה – כן דרכי לשוט ולראות רעים וטובים ושטטתי בכל הארץ, ולא מצאתי כאברהם, שנאמר בו: קום התהלך בארץ (בראשית י״ג:י״ז). ואמרו רז״ל: שטן לשם שמים נתכוון כדי שלא יהא נשכח לפני אלהינו זכותו של אברהם.

"Where are you coming from?⁠" Scripture speaks of etiquette, that the greater one speaks first and permits the smaller one to reply.

"From going to and fro on the earth" As is explained above, and it is in the homiletic section of the chapter [that begins], "The partners.⁠"

"From going to and fro on the earth and from walking in it.⁠" So is my wont to go to and fro, to see the evil ones and the good ones. Now I went to and fro throughout the entire earth and I did not find anyone like Abraham, about whom it is said: "Rise, go to and fro in the land" (Bereshit 13:17). The Sages of blessed memory (Baba Bathra 16a) said that the Adversary meant this for the sake of Heaven, in order that Abraham's merit not be forgotten by our God.

מאין תבוא – כאילו אומר: כלום עשית את שלך, שאתה יורד ומסית, ועולה ומקטרג, המצאת איש לקטרג עליו.

ויען השטן את י״י ויאמר משוט בארץ ומהתהלך^א בה – כאילו אומר: אל תאמר: אדם אחד מאלף מצאתי¹ לקטרג עליו, אלא שטתי בכל העולם והתהלכתי בכל הארצות ואין לך אדם שאין פטקו בידי להעיד עליו.

1. השוו ללשון הפסוק בקהלת ז׳:כ״ח.

א. כן בפסוק ובכ״י אוק׳ הונט׳ 225. בכ״י ס״פ I.20, לונדון הרלי 150, פריס 162: ״ומתהלך״.

משוט – כמו: סיבוב, וכמוהו: שוטטו בחוצות ירושלם (ירמיהו ה׳:א׳).

וענין בארץ – בכל העולם, כמו: התהלכנו בארץ (זכריה א׳:י״א).

מאין תבא – ואמר לו משוט בארץ – מחקור ודרוש חפצי בעיר.

וכאשר שמע י״י, נגלה לאותו שטן המקטרג לכבוד איוב וכדי להבחין צדקו לכל באי עולם, כי כן נראה ללבן לטוב יעקב ולבלעם לכבוד ישראל. אמר לו: מאין תבא. ענה: משוט בארץ – מן עסקי ומעשיי.

ויאמר מאין תבוא – לשון שאלה על מקום, תבוא – אין דבר נעלם לפני השם רק להכנס עמו בדברים אמר מאין תבוא, והטעם מאיזה מקום. וכפי השאלה כך המענה להכנס בדבריו, וזהו משוט בארץ והמלה מן היו שטים לך (יחזקאל כ״ז:ח׳) והמשוטים לספינה כרגלים לגוף על כן טעם משוט כפירוש הילוך, והדבר כפול כי כן מנהג לשוננו לדבר ענין אחד בשתי לשונות כמו והצפיר השעיר מלך יון (דניאל ח׳:כ״א).

בארץ – כי עליונים נכבדים מבני אדם. וטעם בארץ הידועה, ארץ נושבת.

משוט בארץ ומהתהלך בה – לשון חפוש, כלומר חפשתי בכל סתריה והתהלכתי בקושי בכולה כמצותך, כענין התהלכנו בארץ דזכריה.

ביאור מלות המענה

ויען – הרצון בו ויקרא כמו וענית ואמרת שהרצון בו קריאה לא תשובה.

משוט – ענין ההליכה אנה ואנה כמו שטו העם ולקטו (במדבר י״א:ח׳).

מאין תבוא – מאיזה מקום אתה בא ולפי שאין רשות לקטן לדבר עד שיתחיל עמו הגדול לזה פתח עמו ושאלו.

משוט – בא אני מן השטיטה בארץ ומן ההתהלכות בה וכפל הדבר במלות שונות לומר היטב חפשתי לראות מעשי בני האדם וכאומ׳ הנה מצאתי חבילות פשעי בני אדם.

ויאמר ה׳ אל השטן באר במשל שה׳ שאל אל השטן מאין תבא, כי זה ההעדר וההפסד שהוא כחו של השטן אינו דבוק בנמצאים העליונים רק הוא מחובר בחומר לעולם, ולכן השיב משוט בארץ ומהתהלך בה, באר בזה,

• א) שההעדר וההפסד לא נמצאו רק בארץ לא בעליונים.

• ב) שנמצא בארץ דהיינו בבעלי חומר על שני אופנים,

• א) ההעדר הכולל המתמיד הדבוק בטבע הגשמיים שכל מורכב מתפרד וכל אדם ובע״ח מת בהכרח בבא קצו.

• ב) ההעדר הבא על צד המקרה, כמו שימות או יחלה ע״י רוב עסקו במזון ומשגל יותר מן הראוי, או הריגת בני אדם קצתם לקצתם וכדומה. על המקריי אמר משוט בארץ, ועל ההעדר המתמיד אמר מהתהלך בה, שההליכה מורה על הקביעות:

And so when God asks Satan from where he has come, he replies that he has been roving the earth, traveling its length and breadth. For Satan's role as the agent of extinction restricts him to the sublunar world of 'matter'.

מאין תבא – האם שמת פניך אל מקום מיוחד לרגל בו.

משוט בארץ – מקור פעל שוט כמו בשרש שטה, שטה מעליו (משלי ד׳:י״ד), רק שזה בשי״ן וזה בסי״ן כמו שהעירותי, א״כ הוראתו פנות ונטות לכאן ולכאן.

ומהתהלך בה – ידוע שבנין התפעל הוא בנו של בנין פִעֵל והוראתו האמתית עשות הפעולה בחוזק על עצמו, וכן בשרש הלך, הקל ענינו תנועה ממקום למקום, פִעֵל הניע אחרים, ערום הלכו בלי לבוש (איוב כ״ד:י׳) אף כי רוב המקראות שבהם פעל זה פִעֵל הוא פעל עומד, ואינו מוסיף על הוראת הקל כי אם חוזק וחופז ההליכה.

ובהתפעל ענינו הניע עצמו, שלא היתה כונתו מתחלה למקום מיוחד והיה חוקר איזה מקום ראוי לנטות אליו, וכן בלשון מושאל את האלהים התהלך נח, דרישת וחקירת דרך הצדק ונטות אליה כאלו מדבר אל לבו ומביא עצמו עכשו למקום זה ואחר שעה למקום אחר כפי מה שעיניו רואות שיכשר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון