תרגמתי בני האלהים נכבדי¹ ה׳ כפי שידוע באומה, כעין אמרו בנים אתם לה׳ אלהיכם², ואמר בני בכורי ישראל³, ואמר שחת לו לא בניו מומם⁴, וכל הדומה לכך. והיה לאותם הנכבדים ימים שמתקבצים בהם לעבודה ולעניני המשמעת⁵ במקום מיוחד בימים ידועים, כאמרו ויהי היום⁶ ויבאו בני האלהים וכו׳, והיתה ההתכנסות לעבודה שהרי אמר להתיצב על ה׳. ופירשתי להתיצב, ויתיצבו, לפי שאני עשיתיו פעולה גמורה, כמו וכי יזיד איש על רעהו להרגו⁷ שענינו והרגו, וכן ובת איש כהן כי תחל לזנות⁸ ענינו שזנתה, כך כאן להתיצב שנתיצבו. אבל השטן הוא באמת אחד מבני אדם, כעין מאמר הכתוב ויקם ה׳ שטן לשלמה את הדד האדומי⁹, ואמר עוד ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע¹⁰, ושני אלה בני אדם. וכמו שאמר הכתוב על יהושע בן יהוצדק והשטן עומד על ימינו לשטנו¹¹ והיה זה אדם, ויתכן שהוא רחום בעיל טעים ושמשי ספרא¹² אשר באר הכתוב את שטנתם ליהושע כאמרו ובמלכות אחשורש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם¹³, ועל דרך זו תבואר כל הפרשה שהיא יגער ה׳ בך השטן שבדברי זכריהו¹⁴. ומשמושי מלה זו שהיא נאמרת על בני אדם האויבים זה את זה במקומות רבים במקרא לא אספרם, כגון אמרו ישטנוני תחת רדפי טוב¹⁵, ואמר עוד ותחת אהבתי ישטנוני¹⁶, ואמר עוד זאת פעלת שטני מאת ה׳¹⁷ ואמר עוד בפרשת יצחק ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה¹⁸. והנה על פי דבר זה וכדומה לו יהיה השטן הזה אדם¹⁹. וסברא רחוקה²⁰ היא שיהא השטן הזה מלאך, כי אנשי היחוד²¹ בדעה אחת שהבורא יתרומם ויתהדר ברא מלאכיו מקורבים²² בידעו שהם לא ימרוהו, כמו שבחר נביאים לשליחותו בידעו שהם לא ימרוהו²³, והשטנה לנכבדים הצדיקים מן העברות החמורות, ומי שמדמה כי זה המשטין על איוב היה מלאך הרי עשה את המלאכים ממרים, וחלק על מה שאנחנו בו בדעה אחת. ואתה דע יחנך ה׳ כי לנפש שלשה כחות²⁴, התבונה והכעס והתאוה, כח התבונה הוא שבו מבחין האדם את הנכון מן הטעות והאמת מן השקר. וכח הכעס הוא אשר בו מתעורר החי לאומץ ולהעזה ולנקמה והשגת המותרות. אבל כח התאוה הרי בו יתאוה החי למזון ולמשגל ויתר הצרכים. ודע עם זאת כי תאר צדקת האדם²⁵ שיהיו שני הכחות כלומר כח הכעס והתאוה נכנעים לתבונה, ואם גבר עליה אחד מהם יהיה זה עוול וחטא. ומי שאפשרי לדעתו שיהו המלאכים מקנאים שהוא אחד ממיני הכעס, יתחייב לאפשר הנחת פעולות התאוות למלאכים והם האכילה והשתיה והתשמיש ויתר הדברים הנגעלים הבזוים²⁶ אשר נצר ה׳ את מלאכיו מהן, כל שכן שכבר קדם בידיעתו שהם לא ימרוהו, לפיכך לא יתכן שיהא בפעל היפך מה שקדם בידיעתו, כי הדברים אלו היה סופם שיהו היפך הנחה שהנחנו היה בודאי כבר ידוע לפניו שיהיה כך²⁷. וכבר הגיעני על אחד החיצונים²⁸ שחלק בזה עד שדמה כי השטן הזה מלאך²⁹ ושהקנאה והתחרות והשאפתנות אפשרי שיהו בפעל מצד המלאכים כפי שטעה בפרשת איוב וקנאת השטן בו, וראה שלא תהא שטתו שלמה אם לא יאמר שהמלאכים אוכלים ושותים, ולכן סתם פרצת שטתי ואפשר אותם³⁰. ושוב ראה עוד כי בהניחו עליהם את זאת יתחייב להניח להם המשגל והתשמיש, והניח גם את זה, וטען כי פרשת ויראו בני האלהים³¹ הם המלאכים שבאי הביאות האסורות בנפלם מן השמים ונעשו כבני אדם³², והעמיד לכך דמיון במה שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו³³ ולא השאיר תועבה ולא מגרעת שלא תיאר בה את המלאכים, כל זה בהתאם ליסוד הזה שלו, ובדה את כל הזרויות הגדולות הללו בגלל חוסר ידיעתו פירושי המלים שבשפה, והנני מבאר את טעותו בכל מה שהניח³⁴ בעזרת ה׳. דע יאשרך ה׳ כי מקום הטעות אשר הביא את הבדאי החצוף³⁵ הזה וזולתו לומר כי השטן מלאו, הוא דברי ה׳ יתעלה לשטן הנה כל אשר לו בידו רק אליו אל תשלח ידיך, וכן אמרו אך את נפשו שמר, וכן אמרו ויך את איוב בשחין רע, ודמה שזה מוסב על השטן, ואני אבאר מה שבו תוסרנה שלש הטעויות הללו באור מספיק. ואומר כי הרצון והמחשבה בלשון בני ישראל נקרא יד, לפי שכבר אמר דוד למשוועת אליו היד יואב אתך בכל זאת³⁶, ענינו מחשבה ורצון. וכדבר יואב על שבע בן בכרי נשא ידו במלך בדוד³⁷, והוא לא שלח ידו אליו, אלא מטרתו ורצונו. וכמוהו גם ביהודה היתה יד האלהים לתת להם לב אחד³⁸, ענינו רצון ה׳³⁹. וכיוצא באלה רבים. ועל פי זה יהיה אמרו הנה כל אשר לו בידך לרצונך ומטרתך ומחשבתך. וכן שתי הטעויות האחרות אבארם במקומם בספר זה ובכך יסולק כל מה שטועים בו. ועם סלוק זה אומר, כי טעות המפרש הזה בבאור ויראו בני האלהים⁴⁰ יותר גרוע ממה שאמר בפרשת איוב, והוא, שלא ידע כלל היאך משתמשים בני ישראל ליחידים ולהמון, לפי שכך מנהגם לומר עשו היחידים כך ועשו ההמון כך, והרי גם אותם היחידים בני אדם ולא הבדילם אלא בגלל יחודם, ואמרו אחר שהזכיר את היחידים פעולת בני אדם הכוונה בכך ההמון, כעין מה שאמר ירמיה ע״ה אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה ובישראל ובאדם⁴¹, והרי גם ישראל מבני האדם, אלא יחדם מפני שהם סגולה. וכמו שאמר זכריה כי לה׳ עין האדם וכל שבטי ישראל⁴², ושבטי ישראל הם מבני אדם, והזכירם לבדם מפני כבודם. ועל דרך זו אמרו ויראו בני האלהים גם הם בני אדם, ולא הבדילם מן ההמון אלא מפני כבודם⁴³. וזה באור מסתבר מסלק את הזרות ממקורביו⁴⁴. ועוד ממה שמוסיף ומחזק את זה אמרו אחר כך וירא ה׳ כי רבה רעת האדם⁴⁵ ולא גנה את המלאכים עמהם, ואמרו בעונש אמחה את האדם אשר בראתי⁴⁶ ולא ענש את המלאכים עמהם. ומה אפשר עוד לומר על מי שטועה עד כדי כך. וטעותו בפרשת אכן כאדם תמותון⁴⁷ יותר חמורה מזו בהרבה, ובאורח יותר פשוט, וזה מורה שהוא לא עיין בתחלת הפרשה, כי תחלתה תוכחת לשופטים שעוותו משפט ועשו עוול ונשאו פנים, הוכיחם ואמר להם עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה, ואחר כך צום לשפוט בצדק ליתומים כאמרו שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו פלטו דל ואביון וכו׳, וגנה אותם שאינם שמים לב לדבריו וכאלו אינם מבינים, הוא אמרו לא ידעו ולא יבינו, ואחר כך גלה להם מה שהועיד להם אלו שפטו בצדק באמרו אני אמרתי אלהים אתם, כלומר אני רציתי שתהיו נכבדים ונעלים, ואחר כך הודיעם לאן יגיעו מן השפלות והמגרעת ואמר אכן כאדם תמותון רוצה לומר כהמון, וכאחד השרים תפולו כשר שירד ממעלתו. וזה כעין אמרו לנבוכנצר איך נפלת משמים הילל בן שחר⁴⁸, ולא היה נבוכדנצר בשמים, ואין זה אלא הפלגה והגזמה בדבור, נמצא איפוא שכל הפרשה בדיינים ושופטים, ולא מצאנו כלל מן המלאכים מי שמנהו ה׳ לדיין ולא לשופט. כי המשפט נחלק לשנים, חשבון בני אדם וענישתם הרי הוא מיוחד לרבון העולמים, ומוכחש הוא שימנה במקומו משנה כאמרו וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר⁴⁹. וריבות בני אדם הרי הם בידיהם זה לזה, ולא קבלנו שום מסורת ואף לא שום ראיה כלל כי באיזה דור איזה שהוא נמסרו למלאך. וכיון שהדבר כך הרי בטל מה שאמר האיש הזה ועבר. אבל מי שאמר כי השטן הזה הוא החטא, הוא קרוב בפירוש מלה זו לדרך האמת יותר מזה הראשון, כי החטא משטין את האדם עד שמכניעו, וטוען כנגדו עד שמכריעו, כמו שאמרו אבותינו אס עונינו ענו בנו וכו׳⁵⁰, ואמר עוד וחטאתינו ענתה בנו⁵¹, וכך עד שימסרהו ה׳ בידו מבחינה ענינית כאמרו ותמוגינו ביד עונינו⁵², והנה באור זה בשטן היתה אפשרית ומוסברת, אלמלי מה שהעיד הכתוב על איוב שאין לו חטא⁵³ כאמרו דבר ברור איש תם וישר וירא אלהים וסר מרע. וחרה אפו בחבריו על אמרם בו מה שאינו נכון, שכך נאמר כי לא דברתם אלי נכונה⁵⁴, וכפי שאפרש בעזרת ה׳. וכיון שלא יתכן בסברא שיהא השטן מלאך מחמת רוממותם ולפי שה׳ יודע שהם יבחרו שלא יחטאו, ולא יתכן שהשטן החטא שהרי העיד הכתוב שאין לאיוב חטא, ואין כאן דרך שלישית לפרש בה את השטן, אלא שנאמר שהיא רומז לאדם כמו הדד האדומי ורזון ורחום ושמשי ורועי גרר ודומיהם. ולפיכך נאמר כי איוב עם צדקתו וטובו היו בארץ אנשים שקנאו בו על כולם יחד⁵⁵, ואומרים עליו שאינו עובד את ה׳ אלא כדי לשמור על טובתו, ואלו נסהו בנסיון כל שהוא או שלל ממנו מקצת טובתו היה מסתלק מן האמונה וכופר, לפיכך רצה ה׳ יתברך ויתעלה לגלות לנביאו⁵⁶ שקרי המלעיזים עליו בכך ולבטלם, לפיכך הביא עליו אותן הצרות, וכאשר עמד בהן גמלו⁵⁷ והשיב את שבותו ובטל דברי משטיניו⁵⁸. והיותר נראה בזה, שהיו לאיש הזה המשטינו תלמידים רבים, ולא יחדו הכתוב מביניהם אלא מפני שהיה הנכבד שבהם, ויהיה הסבר דבר ה׳ אליו כהסברו בדבריו לאבימלך בגלל אברהם⁵⁹, ולבן בגלל יעקב⁶⁰, ולבלעם בגלל ישראל⁶¹, לא לכבוד המדובר עמהם אלא לכבוד המאמינים⁶². כך תהיה סבת דברו עם השטן מפני כבוד העבד הצדיק, לסלק ממנו מה שהלעיז עליו משטינו ומקנאו. ואף אומר אני, שכל נביא וישר וצדיק שמלעיזים הזדים עליו כדרך שהלעיזו על איוב, שנכון הדבר שה׳ ינסהו כדי לסלק ממנו לעזם⁶³. ואומר אני שפעמים ירצה ה׳ לעשות כן ופעמים לא ירצה אלא יבזה להם ולא יחשיבם, אלא שהוא רצה בענין איוב לעשות זאת ולנסותו ביסורין. ואפשר עוד לומר בדבר זה, שהיה אותו היום אשר נדבר בו עם האיש המשטין הזה יום קהלה ומועד, כדי שידעו בכך רבים במה שנדבר עמו ויוחילו שיחול הדבר באיוב, וכאשר יחול וידעו שעמד בו, תהיה אמונתו גלויה וידועה יותר מאשר אלו נדבר עם האיש המשטין לבדו ולא ידע בכך שום אדם.