Iyyov 1 – איוב א‏ – Mikraot Gedolot

וְאָזְלִין בְּנוֹי וְעָבְדִין שֵׁירוּתָא בֵּית גְבַר יוֹמֵיהּ עַד מִשְׁלַם יוֹמֵי שַׁבְעָא וּמְשַׁדְרִין וּמְזַמְנִין לִתְלָת אַחְיָתְהוֹן לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי עִמְהוֹן.

והלכו בניו ועשו משתה – תנא ר׳ שמעון בן יוחאי אומר אין העולה באה אלא על הרהור הלב, רבי לוי אמר מקרא מלא הוא והעולה על רוחכם, ממי אתה למד מבניו של איוב שנאמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם.

והלכו בניו ועשו משתה – ר׳ מאיר אומר שכן דרך מלכים להיות קוראים לאחיהם ולאחיותיהם בסעודה. ר׳ תנחומא בר חייא אמר להטפל בהן הלכו שקדשו להם נשים, הדא הוא דכתיב וישלח איוב ויקדשם, על דעתיה דר׳ מאיר דאמר שכן דרך בני מלכים להיות קורין לאחיהן ולאחיותיהן בסעודה שזמנם לסעודתא כמא דאת אמר ואל העם תאמר התקדשו למחר, על דעתיה דרבי תנחום בר חייא דאמר שקדשו להם נשים נטפלו להם והלכו.

וכאן בניה ימצ׳ון פיעמלון מג׳לסא, פי כל יום ענד ואחד מנהם, ויבעת׳ון וידעון בת׳לאת׳ אכ׳ואתהם, יאכלן וישרבן מעהם.

והלכו, והיו בניו הולכים ועושים משתה בכל יום אצל אחד מהם ושולחים ומזמינים שלשת אחיותיהם.

והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו – בבית כל אחד ואחד יומו.

ושלחו וקראו – כמו ושולחים וקוראים שהיו עושין כן תמיד.

Now his sons would go and make a feast in each one's house on his day In the house of each one on his day.

and they would send and invite Heb. ושלחו וקראו, like ושולחים וקוראים, that they would do so constantly.

והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו^א וקראו לשלשת אחיותיהם – מקרא זה כתב לך שלא תתמה כשאתה קורא בעיניין: ויהי היום^ב ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור (איוב א׳:י״ג), ותתמה לומר: משתה זה מה טיבו. לכך קדם ולימדך שכך נהגו כל ימיהם לעשות משתה בית איש יומו.

א. כן בפסוק ובכ״י ס״פ I.20. בכ״י פריס 162: ״והלכו״.

ב. כן בכ״י ס״פ I.20. בכ״י פריס 162 חסר: ״ויהי היום״.

לשלשת אחיותיהם – פנויות היו, כי אין מדרך המוסר ללכת נשים לשמחה בלא אנשיהן.

והלכו בניו ועשו משתה – כדי להראות אהבה על האחים.

וקראו לשלשת אחיותיהם^א – פנויות היו.

א. כן בכ״י פרמא 2958. בכ״י אוקספורד 625: ״אחיותהם״.

והלכו, יומו – אינו דבק עם איש רק עם משתה ופי׳ יומו של משתה וכן דבר יום ביומו פי׳ יומו של דבר הראוי לו.

אחיתיהם – היו״ד הנראה הוא למ״ד הפועל והוא תחת ה״א והוא הה״א שבמלת אחוה רק אחות לנו התי״ו שרש תחת ה״א והו״ו למשך, ומשקלו חמות, מן נעמי חמותה (רות ג׳:א׳).

ועשו משתה – יש אומ׳ כי כן היו עושים בכל שבעה ימים וזה לא יתכן כי איוב חכם היה ואיך יעזוב בניו לעשות משתה תמיד והמאכל והמשתה מתעים את האדם, אך הקרוב אלי שהיו עושים המשתה שבעת ימים בשנה כמספרם כדמות חג ויום טוב.

וקראו – על ידי השלוחים.

מלת שלשת שוה לזכר ולנקבה.

והלכו בניו ועשו משתה – לשון הווה, כי כן יעשו תמיד לפעמים ברצותם במשתה, או פעם אחת בכל שנה, כי רחוק הוא שיעשו כן כל הימים ולא כהה בהם אביהם, ולמה יקדשם ויעלה עליהם עולות, ולמחר ישובו וישנו באולתם.

[וְהָלְכוּ בָנָיו] וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה. ולא פנו לתת לעניֵי עם לחם ושמלה: וְקָרְאוּ לִשְׁלֹשֶׁת אַחְיֹתֵיהֶם [לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמָּהֶם]. לא לאביונים¹:

1. ראה מענה בלדד (להלן ח ד): אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם.

והלכו – לפי שהדבר היה תמידי נופל בו לשון עבר אף לשון עתיד וכמ״ש למטה ככה יעשה איוב וכו׳.

בית איש – בבית כל איש ביומו הקבוע לו.

ושלחו – בכל יום היו שולחים להזמין האחיות על המשתה.

והלכו בניו ועשו משתה – היו רגילים לעשות משתה ולאכל ביחד, והיה לכל אחד יום מיוחד בשבעה ימי המשתה שביומו היו אוכלים אצלו, בענין שלא היה קנאה ושנאה ביניהם ולא עם האחיות כי קראו תמיד לשלשת אחיותיהם אל המשתה,

• ו) בל תאמר שבאו עליו היסורים ע״י חטאי אנשי ביתו וע״י שלא מיחה בהם, ע״ז יספר איך השגיח על ב״ב בתכלית ההשגחה לקדשם ולטהרם מכל חטא, כי.

6. Lest it be said that Job was punished for the sins of any of his household or because he did not censure them, we are told how punctiliously he supervised them, and sanctified and purified them from any sin: [He would rise early in the morning and offer burnt-offerings, one for each of them, for Job said: 'Perhaps my sons sinned'...]

בית איש יומו – בבית כל אחד מהאחים ביום הולדתם.

ושלחו וקראו וגו׳ – אחיותיהם היו נשואות ודרות עם בעליהן שהיו אנשי מקנה גם הם, ונדים גם הם ממקום למקום.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון