Iyyov 1 – איוב א‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר עַרְטִילֵי נְפַקֵית מִן כְּרֵסָא דְאִמִי וְעַרְטִילֵי אֱתוּב לְבֵית קְבוּרְתָּא מֵימְרָא דַייָ יְהַב וּמֵימְרָא דַייָ וּבֵית דִינֵיהּ נְסִיב יְהֵי שְׁמָא דַייָ מְבָרָךְ.

רמז תתצג

ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך – אמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן מאי דכתיב באלהים אהלל דבר בה׳ אהלל דבר, באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות, בה׳ אהלל דבר זו מדה טובה, ר׳ אבהו אמר מהכא חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה, אם משפט אשירה. רבי תנחומא אמר כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא. צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא,

רבנן אמרין: ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך – א״ר הונא משום ר״מ במתניתין תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב, כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא ואזיל עמיה תרנגולא חמרא ושרגא, מטא לההוא דוכתא בעא אושפיזא לא יהבו ליה, נפק בת בדברא אתא ארי אכליה לחמריה ואתא שונרא ואכליה לתרנגוליה ואתיא זיקא וכביה לשרגא, אמר כל מה דעביד רחמנא לטב, בליליא אתא גייסא ושבייה אמר להו לא אמרית לכו כל דעביד רחמנא לטב. מעשה דנחום איש גם זו וכו׳ (בתענית).

וקאל עריאן כ׳רג׳ת מן בטן אמי, ועריאן ארג׳ע אלי אלקבר, אללה אעטא, ואללה אכ׳ד׳, יכון אסם אללה מבארכא.

וערם, וערוב אשוב אל הקבר.

ומה שאמר איוב אחר המאורעות וטרם אשוב שמה, אין הכוונה בכך לבטן אמו, אלא לקבר, וזו מלה נסתרת שרומזים עליה, כעין אמרו שם פחדו פחד לא היה פחד וכו׳¹ רומז על האחרית, וכן כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם² רומז ליום הדין³. ואחרי פרשה זו בא נסויו בגופו. אמר:

1. תהלים יד ה. וכ״כ בפירושו שם, ראה מהדורתי.

2. קהלת ג יז. וכ״כ בפירושו שם, ראה חמש מגלות מהדורתי עמ׳ רח. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט פ״ג במהדורתי עמ׳ רסז הביא דוגמאות נוספות, שם נפלו פועלי און, תהלים לו יג. שם יצעקו ולא יענה, לקמן לה יב. וכ״כ בפירושו לתורה ראה מהדורתי עמ׳ קעג: כי שני פתחים לעולם הזה האחד פתח הכניסה אליו, והשני פתח היציאה ממנו, ועליו רומז במלת ״שם״ בהרבה מקומות, מהם מה שאמר איוב וערום אשוב שמה.

3. ״אלקיאמה״ מונח ערבי הכולל לפי אמונתם יום שבו יחיו המתים ובאותו היום ידונם ה׳. וראה לקמן כא ל. ותרגמתי כן כידוע אצלינו.

וקאל איוב בעד אלמציבה וערם אשוב שמה, לם יען בה בטן אמה, בל אלקבר, והד׳ה כלמה מצ׳מרה משאר אליהא, מת׳ל קולה שם פחדו פחד לא היה פחד וכו׳ ישיר אלי אלאכ׳רה, ואיצ׳א כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם ישיר אלי אלקיאמה. ויתלו הד׳ה אלקצה מחנתה פי ג׳סמה. ת׳ם קאל,

מבטן אמי – האדמה אשר לוקחתי משם או אמי ממש.

וערום אשוב שמה – לא בבטן הוא מדבר ומה שמה אל מקום תשובתו ועל שהוא מוכן לכך ולא יחליף החוק לשוב כי אם אל העפר לפיכך לא הוצרך להזכירו.

From my mother's womb the earth, "from where I was taken,⁠" or actually, "my mother.⁠"

and I will return there naked He is not referring to the womb. What then is the meaning of "there"? To the place of his return, for which he is destined, and he will not change the law, to return anywhere but to the earth. Therefore, it was not necessary to mention it.

ויאמר – פתרונו: כי אמר.

ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה – כאילו אומר: כל מה שניטל^א ממני לא משלי הפסדתי, ולא משלי הומת איש, שהרי כשיצאתי מבטן אמי לא הבאתי עמי ממון ולא בנים ובנות, אלא אלהים הוא נתנם, כשם שאמר דוד: כי ממך הכל (דברי הימים א כ״ט:י״ד). ואם הוא חזר ולקחם, מה אני בא להתרעם על מידה זו, כשרצה נתנם, וכשרצה לקחם.

יהי שם י״י מבורך – שנתנם.

והודה והשתחוה לשמו על שלקחם, כעיניין שנאמר למעלה: ויפל^ב ארצה וישתחו (איוב א׳:כ׳) – השתחואה זו על הלקיחה, קיבל הדין מאהבה.

וערום אשוב שמה – אינו אומר שישוב בבטן אמו, אלא: ערום אשוב שמה – למקום אשר שמה אשוב, זהו פשוטו לפי עניינו.

ור׳ מנחם ב״ר חלבו זצ״ל פתר: אם כשם שיצאתי^ג מבטן אמי ערום – בלא חטא, הייתי שב למקום אשר אשוב שמה – היא האדמה אשר לוקחתי משם ערום – בלא חטא, אין לי לשית אל ליבי על בקר וצאן וגמלים ועל בנים ובנות, שי״י נתן וי״י לקח. אלא מה יתאונן אותו האיש על חטאיו, שערום יצאתי מבטן אמי בלא חטא, ומחר הוא בקבר, ועוונותיו על עצמותיו.

א. כן בכ״י ס״פ I.20. בכ״י פריס 162: ״מי שנטל״.

ב. כן בפסוק. בכ״י ס״פ I.20, אוק׳ הונט׳ 225, פריס 152, דפוס ברסלאו (בהשפעת שמות ל״ד:ח׳): ״ויקד״.

ג. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״כשיצאתי״.

אשוב שמה – רמז לקבר הידוע, וכן כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם (קהלת ג׳:י״ז).

ויש אומרים: כי מבטן אמי – היא הארץ, והענין: אדם הראשון. או בעבור היות העצמות שהם מוסדי הגוף מן הארץ וכנגד הארץ.

וערום אשוב שמה – לקבר.

וערום אשוב שמה – לקבר. ובהרבה מקומות תמצא שאומר שם לקבר, שם פחדו פחד (תהלים י״ד:ה׳, נ״ג:ו׳), שם נפלו פועלי און (תהלים ל״ו:י״ג), קטן וגדול שם הוא (איוב ג׳:י״ט) נאמר על הקבר. אתן לגוג מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א) – מקום קבר קבר, כי מקום הוא בשבא על דרך הסמוך, וכפל קבר קבר ככפל אדמת עפר, נשמת רוח, וגוש עפר. ויכול היות מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א) הפוך – אתן לגוג שם מקום קבר.

ערום יצתי – מממון ומבנים שהיו [לי] עד עתה,

ובסוף ערום אשוב שמה – לאותו עירום עצמו. שאם היו בניי וממוני קיימין עד יום מותי לא הייתי נושאם עמי.

י״י נתן – לי, הכל אחרי שנולדתי,

וי״י שנתן לקח – ולא אחר, ואין לי רק לברכו ולהחזיק לו טובה על שנתקיימו עד עתה.

[זה] בינותי מר׳ אליעזר מבאייצי, והוא קרוב אלי מכל הלשונות שראיתי, כי הוא בשיטת קהלת שאומר: ערום ישוב ללכת כשבא (קהלת ה׳:י״ד). רק במלת שמה לא נתיישב לי פירושו וכו׳.

ויאמר, יצתי – חסר אל״ף כי האדם חסר כל ימי הבלו מעת צאתו.

מבטן – ולא אמר מרחם כי לכל אבר יש חלק בצאצאי הזכר והנקבה וכן וצאצאי מעיך (ישעיהו מ״ח:י״ט); יוצאי ירכו; מחלציך יצאו.

אשוב שמה – אל המקום ששם אמו והוא הקבר.

ויש אומרים היא האדמה אשר לוקח משם (בראשית ג׳:כ״ג) והראשון קרוב.

מבורך – תוספת תהלות.

ערם – נשאר מכל זרע ושם ושאר.

מבטן אמי – מרחם הורתי.

שמה – רמז על בטן האדמה כי הוא המקום המעותד לאדם להיות נכנס בתוכו והוא לו כבטן אמו, על כן לא הוזכר, וכן אמר התרגום ערטילאי נפקית מכריסא דאמי וערטילאי אתוב תמן לבי קבורתא.

ור׳ שלמה פירש עוד מבטן אמי, האדמה אשר לקחתי משם. והכוונה במאמר הזה כי הייתי חושב לשוב מלא אל בית עולמי,⁠¹ שאשאיר אחרי בנים ובנות ועושר ונכסים וכבוד, ועתה ידעתי כי האלהים אשר נתנם לקחם להשיב אותי ערום כאשר באתי. לא נתן דעתו עתה שישלם לו עוד נות צדקו. ויתכן שנפרש כי מאמר המתנחמים שיאמר, מאז ידעתי כי ערום יצאתי מן הבטן וערום אני עתיד לשוב שמה כי אין האדם מוליך בידו מאומה מכל עמלו, ואחרי אשר כל האדם עתיד הולך שלל וערום, מן הכל ולא ירד אחריו כבודו (תהלים מ״ט:י״ח), אם לוקח ממון בחייו לא חסר דברו.

ה׳ נתן וה׳ לקח – כרצונו, יהי שמו מבורך.

1. השוו ללשון הפסוק בקהלת י״ב:ה׳.

יצתי – לית חסר אל״ף.

יצתי – כמו יצאתי באל״ף.

ערום וגו׳ – ר״ל כמו שיצאתי מבטן אמי ערום מבלי עושר כן אשוב אל הקבר זולתם וכאומר מה לי להתרעם על אבדן הבנים והעושר הלא לא נולדו עמי ואשוב א״כ כמו שנולדתי ולתוספות ביאור אמר הלא ה׳ נתן לי והוא לקח את שלו ומה לי להתרעם עליו.

שמה – ר״ל אל מקום הידוע המוכן לכל ולא הוצרך לפרש כי מובן הוא מאליו וכן על כל המעשה שם (קהלת ג׳:י״ז).

וערום אשוב שמה – אל בטן אמי, אלא שבטן אמי האמור למעלה הוא כמשמעו, וכאן הוא משל אל האדמה והקבר, וזה דרך צחות שגור בשירי הקדש.

ויאמר ערום יצאתי – ר״ל שהי״ל מקום להתלונן על ה׳ באחד משני פנים,

• א) אם הקנינים האלה שנאבדו ממנו עתה היו קנינים דבוקים בלתי נפרדים מגופו כמו אחד מאיברי הגוף, שהגם שה׳ בראם ונתנם לו מ״מ אחר שהתעצמו עמו מתחלת יצירתו היה חושב זה לעול אם לקחם ממנו שלא במשפט, לא כן הקנינים האלה הרכוש והבנים הם קנינים חיצונים בלתי דבוקים עם האדם, לא מצד תחלת יצירתו כי נולד בלעדי הקנינים האלה כי ערום יצאתי מבטן אמי בלא אלה הקנינים, ולא מצד אחריתו כי ערום אשוב שמה אל בטן האם הראשונה שהיא האדמה שהיא היתה אם כל חי, זאת שנית שגם על קנינים הבלתי מתעצמים עמו היה לו מקום להתלונן אם היה משיג אותם בכחו ועוצם ידו שאז היו מתיחסים אליו מצד שהוא המציאם, אבל אחר שה׳ נתן אותם, והוא לקח, א״כ אין מקום לשום תרעומת, ולכן יהי שם ה׳ מבורך, גם אמר שכמו שה׳ נתן במדת הרחמים כן הוא לקח, כי בודאי הרעה הזאת היא לתכלית טובה שלקח הבנים והקנינים לכפר בעדו שישאר גופו בחיים ובבריאות, ולכן ברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה:

But Job stands the test. He neither denies that God governs the world, nor does he criticize this Governance.

His possessions were not his own outright property; he had not been born with them. They were a gift or a loan from God, who had created them. They had been entrusted to him and had now been taken back. And taking them back was not an evil thing but was just a denial of bountiful good. God must have a good reason for doing this.

שמה – אל האדמה אשר ממנה לֻקחתי, והיא אם כל האדם, והולך מן המשל לנמשל, וזה דרך צחות שגור הרבה בשירי ספרי הקדש.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון