Iyyov 1 – איוב א‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲמַר יְיָ לְסִיטְנָא הָא כָל דְאִית לֵיהּ מְסִיר בִּידָךְ לְחוֹד לְוָתֵיהּ לָא תוֹשִׁיט יְדָךְ וּנְפַק סִטְנָא בְהַרְמָנָא מִן קֳדָם יְיָ.

פקאל אללה לה, הוד׳א ג׳מיע מאלה פי מראדך, עדא אליה לא תג׳על מראדך, ת׳ם כ׳רג׳ אלמעאנד מן בין ידי אללה.

הנה, הנה כל אשר לו כפי רצונו רק אליו אל תשים מאוייך.

וענין הנה כל אשר לו בידך, רצון ומטרה וכפי שהוכחתי¹. אבל אמרו רק אליו אל תשלח ידך, הרי בזה הזהירו מלשאול² שינסה את איוב בנפשו, ואמר לו הנה אנסהו ברכושו כפי שרצית, אך על נפשו אל תשאל. כי הנסיון נחלק לשלשה סוגים, ברכוש ובגוף והנפש, ויתכן שינסה ה׳ בשנים מהן ויקראו נסיון, אבל השלישי שהוא בנפש לא יקרא נסיון, כי עם גמר חלותו בו יהיה הכליון, אלא הוא נקרא כרת, ויתכן גם שיעשה ה׳ את זה בצדיקים³ כתחלה ואחר כך יגמלם עליו, כמו שהכרית קטני דור המבול וקטני שבעה גוים וילדי איוב ודומיהם, והכרחי שיהא לכך גמול כי השכל מעיד שהוא יתעלה שופט צדק⁴.

1. כפי הראיות שהבאתי לעיל פסוק ו הע׳ 37 והלאה כי יד איננה אלא חפץ ורצון.

2. אפשר: מלבקש.

3. אין הכוונה כאן במלת ״צדיקים״ שעשו זכיות, אלא שאינם רשעים.

4. וראה גם בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ט סוף פ״ב מהדורתי עמ׳ רסו.

ומעני הנה כל אשר לו בידך, מראד וקצד עלי מה אסתשהדת. ואמא קולה רק אליו אל תשלח ידך, פהו אנה נהאה ען אלמסאלה פי אמתחאן איוב פי נפסה, פקאל לה הוד׳א אמתחנה פי מאלה כמא ארדת, ואמא פי נפסה פלא תסאל. וד׳לך אן אלמחן עלי ת׳לאת׳ה צ׳רוב, פי אלמאל ואלג׳סם ואלנפס, ויג׳וז אן ימתחן אללה פי אלאת׳נין מנהא פיסמיאן מחנה, ואמא אלת׳אלת׳ אלד׳י הו לאלנפס פלא יסמא מחנה, לאן ענד תמאם אלוקוע בה יכון אלפנא, ולכנה יסמא אכ׳תראם. ויג׳וז אן יפעל אללה איצ׳א באלצאלחין אבתדאא ת׳ם יעוצ׳הם עליה, כמא אכ׳תרם אטפאל אלמבול ואטפאל שבעה גוים ואולאד איוב ואמת׳אלהם, ולא בד מן אלתעויץ׳ לשהאדהֵ אלעקול באנה תעאלי עדל.

ויצא השטן מאת^א פני י״י – לעשות שליחותו.

א. כן בכ״י ס״פ I.20 אוק׳ הונט׳ 225, לונדון הרלי 150, דפוס ברסלאו, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מעם״.

ופירוש: הנה כל אשר לו בידו – בעצתך. כמו היד יואב אתך (שמואל ב י״ד:י״ט), וכן הננו בידך (יהושע ט׳:כ״ה).

ויאמר י״י אל השטן היה כל אשר לו בידך – כמו בעצתך. ודומהו היד יואב אתך בכל זאת (שמואל ב י״ד:י״ט).

רק אליו אל תשלח ידך – לגופו אל תשלח יד, שלא תאמר לי דבר להרע לגופו.

ויצא השטן מעם פני י״י – נפרד וסבב י״י סבות לאבדת ממונו.

ויאמר, בידך – ברשותך.

מאת^א – המ״ם מן השירות כי את תחת עם והעד ולקחתם גם את זה מעם פני (בראשית מ״ד:כ״ט), ופי׳ שיצא השטן מן המקום שהוא עם פני השם, והטעם המקום הקרוב אליו והוא מושג המלאכים.

א. כן בכ״י ס״פ, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״מעם״.

הנה וגו׳ – מסורים המה בידך לאבד הכל אבל לא תשלח ידך אל גופו להכות גם בו.

ויצא השטן – לאבד בני ביתו עם כל העושר.

ויאמר – מבואר מן המשל כי סבת יסורי איוב היה ענין נסיון אם לבבו שלם עם ה׳ ואם יעמוד בצדקו גם בעת עניו, כדי לבחון עי״כ אם עובד את ה׳ מאהבה, ולא היה בעבור חטא עבר כי היה נקי מכל שמץ חטא, כמו שהעיד עליו ה׳ שהוא איש תם וישר, ודבר זה נעלם מעיני שלשת הריעים המתוכחים עמו, עד שאליהוא הבוזי המתוכח האחרון גלה דבר זה בסוף הוכוח. וספר שתחלה לא מסרו לנסותו רק בקניניו החיצונים הרכוש והבנים לא בגופו, כמ״ש הנה כל אשר לו בידך רק אליו אל תשלח ידך, וז״ל המורה (פכ״ב מח״ג) ונזכרו מקריו על ערך דעות בני אדם, כי יש מבני אדם שלא יבהל לאבדת הממון אבל ירעידהו מות הבנים וימיתהו מדאגה, ומבני אדם ג״כ שלא ילאה אפילו לאבדון הבנים אולם המכאובים אין ביכלתם לסבלם וכו׳, ולכן ספר שתחלה יצא השטן אל מה שנתן לו רשות להרוס קניניו ובניו. ובאר שיצא מעם פני ה׳ כי ההפסד וההעדר לא יצא מה׳ מצד שהוא מהוה וממציא ומקיים הנמצאים רק מצד שאינו מהוה, מצד שסר כח ה׳ מהמקום ההוא, שעי״ז ימצא ההעדר מקום לחול (כמ״ש בפי׳ ישעיה (סי׳ מ״ה) בפסוק יוצר אור ובורא חשך):

To summarize: It is clear that Job's suffering had nothing to do with any sin or punishment; he was guiltless. As God Himself had testified: ...there is no-one like him on earth; such a sincere and upright man; God-fearing; one who shuns wrongdoing. It was in fact a trial designed to determine the truth about his piety; to see whether he would remain righteous even in poverty. Neither Job nor his three friends were aware of this until it was revealed to them by Elihu. God agrees to the test. All of Job's possessions are handed over to Satan; only Job himself was to remain untouched. As Maimonides explains (Guide for the Perplexed, Part 3, Chapter 22):
There are people who though unshaken by the loss of their money, would be horrified by the death of their children, driven to death worrying about it; there are others who would not be broken even by the loss of their children, but who are unable to face personal physical pain.

על פניך – תכף ומיד, כמו ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו (פרשת ואתחנן), ישפטו גוים על פניך (סוף מזמור י׳), כביכול בהיותך עוד שם טרם תפנה שכמך ללכת.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון