Hoshea 13 – הושע יג‏ – Mikraot Gedolot

וּכְעַן מוֹסִיפִין לְמֶחֱטֵי וַעֲבָדוּ לְהוֹן מַתְּכָא מִכַּסְפְּהוֹן כִּדְמוּתְהוֹן צַלְמָנִין עוֹבֵד אוּמָנִין כּוּלְהוֹן לְהוֹן אִינוּן מַטְעָן נְבִיֵי שִׁקְרָא דָבְחִין לְעוֹבַד יְדֵי אֱנָשָׁא תּוֹרַיָא לְעֶגְלַיָא נָכְסִין.

ועתה יוסיפו לחטוא וגו׳ – עד כתבונם עצבים, מאי כתבונם עצבים, א״ר יצחק מלמד שכל אחד ואחד עושה יראתו ומניחה בכיסו בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה.

מאי זובחי אדם עגלים ישקון – א״ר יצחק דבי ר׳ אמי שהיו כהנים נותנים עיניהם בבעלי ממון ומרעיבים את העגלים ועושים דמות עצביהם ומעמידים בצד אבוסיהם ומוציאם אותם לחוץ כיון שראו אותם רצים אחריהם וממשמשין בהם ואומר אלילים חפץ בו יבא ויזבח עצמו לו אמר רבא האי זובחי אדם עגלים ישקון, עגלים ישקון לזובחי אדם מבעי ליה, אלא אמר רבא כל הזובח דורון לאלילים אומר לו דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו (ברמז רע״ז).

עתה – בית יהוא שראו כל זאת יוסיפו לחטוא.

כתבונם – כתבניתם.

זובחי אדם עגלים ישקון – כומרי המולך אומרים לישראל מי שזובח בנו לעבודה זרה כדאי הוא להיות נושק העגל שהרי דורון חביב הקריב לו, כך פירשו רבותינו בסנהדרין. ומיושב הוא על לשון המקרא יותר מתרגום של יונתן.

And now Jehu's dynasty, who saw all this, continue to sin.

according to their pattern Heb. כִּתְבוּנָם.

Those who sacrifice man may kiss the calves The priests of Molech say to Israel, "Whoever sacrifices his son to the idol is worthy of kissing the calf" for he has offered him a precious gift. So did our Sages explain this in Sanhedrin (63b), and it fits the wording of the verse better than Jonathan's translation.

ועתה יוסיפו לחטוא – ועתה בית יהוא יוסיפו לחטוא. המלכתי את יהוא כדי להכות את בית אחאב אדונו, לתת את ביתו כביתו של ירבעם בן נבט, ולבסוף הוסיף יהוא לחטוא יותר מכולם.

ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים – שהיו עושין צלם בדמות שר העיר, והיו לוקחין עגל אחד והיו מאכילין אותו שעורים לפני אותו דמות, והוא סבור שאותו דמות מאכילו כל שעה. וכשהכומרים רוצים לזבח אדם אחד לפני עבודה זרה, היו מטמינין אותו דמות, ומביאים כל בני העיר, ואומר הכומר: עבודה זרה רוצה לזבוח לפניו אחד מכם, מי שהעגל נושקו – אותו אדם מזבח, והעגל הולך ונושק לו לאותו שראה בדמות הצלם שאוכל לפניו כל יום, וזהו: זובחי אדם עגלים ישקון – פתרונו: אותו שאנו זובחים לעבודה זרה שהעגלים מנשקין לו.

ועתה יוסיפו הדור הזה. כתבונם – כתבונתם, ״וצורם לבלות שאול״ (תהלים מ״ט:ט״ו) – וצורתם.

להם הם אומרים – בני אדם להתל מהם, כי הם מנשקים לבעלים, שהם צורות העגלים, כמ׳ ״וכל הפה אשר לא נשק לו״ (מלכים א י״ט:י״ח). והם שופכים דם נקי, וזהו ״ודמיו עליו יטוש״ (הושע י״ב:ט״ו). והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו, ויזבח העגלים למאכלו.

להם הם אומרים – פי׳: מאחר שעושין הפסילים, היו לוקחין בניהם ובנותיהם, והיו זובחין להם. עגלים ישקון – פי׳: והעגלים היו נושקין.

ועתה יוסיפו לחטא... כתבונם – כתבניתם.

להם הם אומרים – לעצמם הם יכולים לומר להשיב אל לבם דבר זה, שמעשה חרשים כלה ושקר בימינם.

זבחי אדם – בנים ובנות לעגלים, ונושקין אותם, כלומר אין בלבנו עליכם ומאהבה אנו זובחים לכם בנינו ובנותינו.

ועתה יוסיפו לחטוא – ועתה כשמלך ירבעם הוסיפו עוד לחטוא. כי מתחלה כשהיו עובדים בימי השופטים, היו עובדים הבעלים ושבים אל י״י כשהיה עומד השופט ומחזירם למוטב, אבל עתה חשבו לעקור מכל עבודת האל, שלא יעלה אדם לירושלם לעבודת בית המקדש, ויעבדו לפני העגלים^א לעולם, ואמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים (ראה שמות ל״ב:ד׳).

ויעשו להם מסכה מכספם – והנה העגלים לא היו כסף אלא זהב, אלא מכספם שנתנו כל אחד לקנות זהב לעשות העגלים עשו להם כתבונם עצבים והם העגלים.

ופירוש כתבונם, כמו שהתבוננו בדבר אי זו צורה יעשו, והסכימו לעשות צורת עגל כמו שעשו במדבר, והטעם^ב פירשנו בספר מלכים (א י״ב:כ״ח)^ג.

ויונתן תרגם כתבונם כמו כתבניתם, [שתירגם כדמותהון. ומלת כתבונם היתה ראוי כתבונתם^ד], וכן וצורם לבלות שאול (תהלים מ״ט:ט״ו) כמו וצורתם, כי הנפרד, תבונה, צורה. ויש אומרים כי הם משקל אחד, יאמר מהם בלא ה״א, תבון, צור.

מעשה חרשים כלה – כל העגל הוא מעשה ידי חרש, אין דבר רוחני בו, כמו שאמר וכל רוח אין בקרבו (חבקוק ב׳:י״ט).

להם הם אמרים – בעבורם הם אומרים כהני העגל לבני אדם הבאים לזבוח: זובחי אדם, כלומר מי מבני אדם שירצה לזבוח, עגלים ישקון, ישקו העגלים על פיהם, כי לא תהיה עבודתם שלימה עד שישקו אותם, כי כן היה מנהגם כמו שאמר וכל הפה אשר לא נשק לו (מלכים א י״ט:י״ח).

ורז״ל (סנהדרין ס״ג:) פירשו זבחי אדם, שהיו זובחים בניהם לעבודה זרה, זהו שאמר אדם. והיו אומרים להם כומרי עבודה זרה מי שזבח בנו לעבודה זרה כדי הוא להיות נושק לבעל או לעגל, כי דורון חביב הקריב לו.

א. ״לפני העגלים״, כן הוא בכת״י אוקספורד. ובכת״י וטיקן 71: ״הבעלים״.

ב. ״והטעם״, ובכת״י וטיקן 71: ״וטעם זה״.

ג. מובא לעיל הושע ח׳:ו׳ בהערה.

ד. המוקף נוסף מכת״י אוקספורד 33. ובכת״י וטיקן 71 חסר.

כתבונם – הטעם כתבונתם, כי שני משקלי שמות הם.

כֻלה – כנוי לפסל ולעצב.

להם – לעצמם, כי היו קוראים זה לזה ומעירים קצתם את קצתם.

וטעם: זבחי אדם – הזובחים שבמין האדם, כלומר אתם החסידים מבני אדם הזובחים האדוקים לאלוה הזה, ראוי שהעגלים ישקון – כי כן דרך חבה גדולה, כטעם וכל הפה אשר לא נשק לו (מלכים א י״ט:י״ח), וגם זה מבואר היום.

אבל למה נתרעם מירבעם ועתה בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיקו להם העגלים שעשה להם ירבעם כי גם עוד עשו להם מסכה מכספם בתבונם עצבים כלומר שעשו עצבים ועגלים אחרים מכסף באותה תמונה שהיו עגלי ירבעם, ויהיה לפי זה כתבונם כמו כתבניתם כי כן ת״י כדמותהון או שאמר כתבונה שהיה כפי התבוננותם ודעתם שהיו מציירים צורות ועושין אותם ועל זה אמר מעשה חרשים כולו שכל זה היה מתבונת החרש ודעתו, והיו כל כך אדוקים עמהם שהיו נושקים אותם כאדם הנושק דבר אהוב אצלו וזהו להם הם אומרים זובחי אדם עגלים ישקון כלומר שהיו אומרים על העצבים האלה שאותם בני אדם שעגלים ישקון שכרם הרבה מאד כאילו היו זובחים אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות: וחז״ל דרשו בפ׳ ארבע מיתות (סנהדרין סג, ב) כל הזובח בנו לעבודה זרה דורון גדול הקריב לו יבא וישק לו.

כתבונם – בכל ספרים כ״י בכ״ף וכן פירשו כל המפרשים.

מסכה – הנעשה מיציקת המתכת וכן אלהי מסכה (שמות ל״ד:י״ז).

כתבונם – כמו כתבניתם והוא ענין דמות כמו תבנית (דברים ד׳:ט״ז).

עצבים – כן יקראו העכו״ם.

חרשים – אומנים.

ישקון – מלשון נשיקה.

ועתה – בני הדור הזה הוסיפו לחטוא ולא הספיק להם עגלי הזהב שעשה ירבעם כי עוד עשו לעצמם כ״א בביתו עשה מסכה מכספם כדמות העצבים שעשה ירבעם.

מעשה חרשים כלה – כל מעשה המסכה היה מעשה חרשים להדמות להעגלים של ירבעם.

להם וגו׳ – על העגלים היו אומרים מי שמנשק אותם שכרו הרבה מאד כאלו היה זובח לו בן אדם שהוא אצלם הגדולה שבעבודות ולכן עשה כ״א בביתו שיהא מצוי לו לנשקו בכל עת.

כתבונם – כמו כתבונתם.

ועתה – אחר שרצחו את המלך בעבור אשם זה איך יוסיפו לחטא – כי עתה יגדל חטאתם ממה שהיה מקודם בהיות המלך חי, כי עתה יעשו להם מסכה מכספם כתבונם – שהמסכה שנעשה עד עתה לא הם עשאוהו רק המלך, ועתה יעשו להם המה. המסכה שנעשה עד עתה לא היה מכספם רק מכסף המלך, ועתה יעשוהו מכספם. המסכה שנעשה עד עתה לא היה מתבונתם ושכלם, ועתה יעשו להם כתבונם לפי הבנתם, הלא חטאם גדול יותר, כ״ז ישיב להם המלך הנרצח.

עצבים – יוסיף לצייר במליצתו נשגבות מצייר שהעצבים הם מעשה חרשים כולה – ר״ל שהעצבים נעשו במלאכת חרש וחושב עד שיש להם פה לדבר, ומצייר כי עצבים להם אומרים העצבים מדברים, והם אומרים אל העם שבאים לישק אותם ולכבדם, יאמרו העצבים אליהם, זובחי אדם עגלים ישקון? אלה שזבחו אדם, היינו שרצחו את המלך על שעבד את העגלים, איך הם עצמם ישקון את העגלים? הלא אחר שבאתם לישק את העגלים מבואר כי זבחתם אדם ורצחתם בחנם?.

בתבונם – חסרה הת״ו תמורת ה״א, והראוי בתבונתם; משכילים על מעשיהם לעשות אליליהם בחכמה ותבונה.

חרשים – נקדוהו חי״ת קמץ להבדילו מן חכם חרשים (ישעיהו ג׳:ג׳) שהוא נקוד חי״ת חטף פתח וענינו כמו קוסמים ומכשפים, ורק בדברי הימים א׳ ד׳:י״ד, ובנחמיה י״א:ל״ה נמצא חרשים מלשון חרש עצים בחטף, ועיין בפירוש שד״ל לישעיה ג׳:ג׳.

להם – עליהם הם החרשים עצמם אומרים ללעג ראו אלה זובחים בני אדם ונושקים עגלים (שד״ל).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון